לכבוד יום הכיפורים "אדון הסליחות" בביצועו של ארז יחיאל

כשאני שומעת את הפיוט הזה אני לא יכולה לעצור בעצמי והדמעות גועשות לי על הלחי.

יש משהו גאוני במוסיקה, שחוצה לבבות ועובר דרך קירות, גם דרך קירות החדרים שבלב.

משהו נשגב ופיוטים יהודיים בפרט!

זה מזכיר לי כשלמדתי בויצו צרפת ב- ל'

יום אחד ביטלו לנו שעתיים שעור הסטוריה עם אורנן המורה החנון (והידען והמבריק חובה לומר)

ואמרו לנו להתקבץ בחדר האוכל הגדול.

לא הבנו על מה המהומה ומרוב שגעון ושגעת שביטלו לנו שעתיים הסטוריה עד כי לא הבחנו שיש מולנו מערכת הגברה ומיקרופונים.

בתוך 5 דקות עלצה חבורת כלייזמרים עם טליתות והרבה שמחת חיים והתחילו לנגן... כמובן שכל השכבה הצפונבונית צעקה להם בוזזזז..בקולי קולות (אני התכווצתי כי אני באה ממשפחה מסורתית וחונכתי לתת כבוד לאדם באשר הוא אדם ובמיוחד לדת היהודית)

ועלם ועלמה כתיקונם "הדליקו" את חבריהם לזלזל וללעוג... - לא אלאה אתכם..

בתוך רבע שעה, כל החבורה שמילאה את האולם, אשר באו מבתים של "בני-טובים" המאמינים באלוהי הכסף..

מצאו את עצמם בוערים ומרקדים ומשולהבים על הכסאות ועל השולחנות שנערמו בצד..

לא רצינו שייגמר!!! לא היה אחד או אחת שנשארו אדישים ולא צוהלים משמחה!

זו הייתה אקסטזה! 

את החווייה הזו לא אשכח לעולם!

ככה זה כשיש מנהל בית ספר ערכי, בלב ליבה של החילוניות לאזור אומץ  ולטעת בליבותינו הצעירים את גרעין היהדות ולהשקות אותו

מיני צוף והדר שורשינו.

שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה ושהתרגשות רבה תפעים בנו משהו חדש וטוב ושנדע לחבק אותו ולהעביר אותו הלאה..

משלכם,

אני