כותרות TheMarker >
    ';

    האור שבפנים

    רוח טובה, חשיבה חיובית וגישה יצירתית. אלה מקורות האור שבפנים, שמראה לי את הדרך. בדרכי אני רואה אל מעבר לאופק ומגיע למחוזות עלומים ונחשקים. ומשם אביא את דברי לכל מי שירצה לגעת באור.

    ארכיון

    0

    מי הזיז את הירח שלי?

    58 תגובות   יום שבת, 26/9/09, 22:42


    כמה אנשים בעולם נגעו בירח? מעטים מאד ואני ביניהם. אפילו בילינו קצת יחד. אמיתי לגמרי! לא מאמינים? שמעו את הסיפור הבא. אקדים ואומר, כל המאורעות כולם אמיתיים.  

    בשנת 1980, שימשתי כרכז "עיר הנוער" של עיריית ת"א. עיר הנוער התקיימה מדי שנה בתקופת הקיץ, בגני התערוכה, משך שלושה שבועות. באותה העת, היה זה מקום הבילוי התוסס והמרכזי שאליו נהרו מדי ערב  עשרות אלפי צעירים ונהנו מהופעת מיטב האמנים, מבמות בידור, תחרויות ספורט, ביתני יצירה, דיסקוטק ופעילויות חברתיות.  תפקידי היה להפיק את הפרויקט הענק.

    הייתה זו חוויה יוצאת מן הכלל. פגשתי את האמנים המפורסמים, הכרתי כמה מבחירי הפוליטיקאים והעיתונאים ובקיצור הייתי בחורצ'יק צעיר עם שיער פרוע, ג'ינס וטי-שרט שפתאום מצא את עצמו במרכז העולם.  

    חוויה אחת האפילה על השאר. באותה שנה הוחלט שעיר הנוער תשא אופי עתידני ויוקם ביתן מיוחד למדע וטכנולוגיה. היה עלי לצקת תכנים ברעיון. שילבתי מכונית סולארית שפותחה באוניברסיטת ת"א, דגמי חלליות ואפילו פניתי במכתב לשגריר ארה"ב בישראל וביקשתי, בשם העירייה, לקבל ל"עיר הנוער" אבן מהירח. כעבור ימים אחדים קיבלתי שיחת טלפון מנספחת התרבות האמריקאית שדיווחה לי שנאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, נענתה בחיוב ותשלח לנו אבן מהירח. הבשורה עוררה בארץ התרגשות רבה.

    יומיים לפני  פתיחת האירוע, שליח של נאס"א יצא לדרך מפלורידה ובידו אבן הירח. הוא הגיע לשדה התעופה בן גוריון, מלווה בסגן נספחת התרבות  ובאבטחת חיילי מארינס.  בשעה היעודה הם קיבלו את פני בחדר האח"מים. הצטרפו אליהם  נספחת התרבות, מזכירתה, והמזכיר השני בשגרירות.  האבן ישבה בקופסת עץ גדולה, מלוטשת ומרופדת בקטיפה כחולה. גודלה כשל אגרוף קמוץ, בתוך פריזמה פלסטית יצוקה. היא נראתה כמו תכשיט יקרות, כיהלום ענק.  

    הייתי נבוך, לא ציפיתי לכזאת משלחת ולכזה טקס. האמריקאים ראו בכך ממש עניין חשוב. השתלבתי באווירה, לבשתי ארשת רצינית על פני ואלתרתי מילות ברכה ותודה לבת בריתנו הגדולה, ארה"ב. לאחר מכן הפליא שליח נאס"א לפרט את הוראות ההגנה על האבן. בעת ביקור הקהל עלי להציב שומר חמוש במרחק של לא יותר מ-5 מטר מהאב, מחסום במרחק מטר שימנע התקרבות קהל. להציב שומר חמוש נוסף, 24 שעות ביממה, בפתח האולם בו ניצבה האבן. חל איסור לגעת בציפוי הפלסטי היצוק ביד גלויה שמא תושמד האנושות כתוצאה מנגיף שטרם אותר ושהאבן נושאת בחובה. היה עלי להשתמש בכפפות בכל מגע עם הפריזמה ולנגבה מפעם לפעם באמצעות מטלית מיוחדת. המשלחת נפרדה ממני בחום ונשארנו אני ואבן הירח.  

    עיר הנוער נפתחה. מדי ערב הופיעו מיטב האמנים וביניהם יזהר כהן, גלי עטרי, שלמה ארצי, מתי כספי  וגם צביקה פיק, כוכב פופ ותיק שעשה אז "קאמבק" כשצבע את שערו לאדום. היה מרתק. האירועים תפסו כותרות. ראש העיר וסגניו, שרי ממשלה, חברי כנסת וכוכבי ספורט, ביקרו ונטלו חלק באירוע. 

    האירוע הגיע לסיומו המוצלח. עתה היה עלי לפרוק את הציוד והבמות. בערב הסגירה של "עיר הנוער" בשעה 23:00, סיימו כל כוחות השיטור והאבטחה את תפקידם. מיד אספתי את האבן. היה עלי לעמול לילה שלם עד לצהרי יום המחרת. כיצד אשמור על האבן היקרה?  לא חשבתי על כך קודם. לפתע הבזיק בראשי הפתרון, מסרתי את  האבן לחברתי טלי שנכחה ועמדה לצאת לביתה. סיכמתי איתה שלמחרת אחה"צ תאסוף אותי ונחזיר את האבן היקרה לשגרירות. אבן נגולה מעל ליבי (תרתי משמע). יכולתי להתפנות למלאכת הפירוק המאומצת.   

    משאיות, מנופים, סבלים ופועלים מילאו את השטח, העמיסו ציוד, פרקו במות, דוכנים, ציוד הגברה ותאורה, מציגים אספו את תצוגתם ופועלי הניקיון מרקו את השטח.

     בשעה 2 אחה"צ אחרי שני ימי עבודה ועוד לילה ללא שינה ביניהם, סיימתי את המלאכה ויצאתי לעבר ביתי.

    נשארה עוד משימה אחת. להחזיר את אבן הירח לשגרירות. אגיע הביתה אעצום קצת עיניים וכעבור שעתיים טלי תאסוף אותי לכיוון השגרירות. זה היה התכנון.   בקושי הצלחתי לנהוג. נאבקתי בעפעפי שאיימו להיעצם. הדרך עד לווילת השותפים, שבה גרתי, נראתה כנצח. כשהגעתי הטלפון צלצל. צלצולים מתמשכים ללא הפסק. עליתי בדילוגים וניגשתי לטלפון. על הקו טלי. בקול נכאים היא סיפרה לי שגנבו את הרכב. "לא נורא" אמרתי "יש ביטוח". "לא" היא אמרה בסערת רוחות, "הרכב אינו הבעיה. אבן הירח נמצאת בתא המטען".                                   

    הייתי המום, כאילו ננעצה חרב בליבי. הצעתי שאולי חנתה במקום אסור אך טלי שללה זאת על הסף.  ניסיתי להרגיעה, ובאותה עת גם את עצמי. זאת עוד לא קרה. אחרי כל המאמצים להשיג את האבן, אחרי שהצבתי שומרים חמושים לשמור עליה, ככה סתם היא נעלמה. בתוך תא מטען של פיאט 127 אדומה. התלבטנו אם להתלונן במשטרה, בדמיוני כבר ראיתי את הכותרות: "ירח יוק", "האיש שאיבד את הירח","גנבי הירח". חששתי שהגנבים יבינו שבידם מציאה וינסו לסחוט מיליונים. הזמן היה קצר. נתלונן במשטרה החלטנו, אך לא נזכיר את האבן.  

    הרתחתי שלוש כפיות גדושות של קפה שחור עם קצת מים, שתיתי תוך כדי מקלחת מהירה ויצאתי פעם נוספת להמשיך את היומיים ההזויים בחיי.  לאחר המתנה ממושכת,  היומנאי האדיש רשם את התלונה וגם זרע מלח על פצעינו: "אי אפשר להבטיח כלום", אמר, "בכל יום נגנבות עשרות מכוניות. רק מעטות מאותרות, אין מה לעשות. אני במקומכם לא הייתי תולה תקווה גדולה בתלונה".  

    החזרתי את טלי לביתה וחזרתי הלום לחלוטין לווילה. בשארית כוחותיי נגררתי במעלה המדרגות אל הסלון. נכנסתי. התיישבתי. השעה כבר הייתה 6 אחה"צ. ניסיתי לחשוב. להרוויח זמן.  העייפות הייתה כבדה. הייאוש היה גדול. אני עומד ליצור תקרית דיפלומטית עם המעצמה הגדולה בעולם, הטובה שבידידות ישראל.  מדינתנו בכלל ואני בפרט  נהפוך תוך זמן קצר למשל ולשנינה בעולם כולו. איך אבדתי את הירח? מה אגיד לצ'יץ'? מה אומר לדיפלומטים האמריקאיים?   

    באותם הרגעים צלצל הטלפון על שולחנו של ג'ימי קארטר, נשיא ארה"ב. "מיסטר פרזידנט, כאן קייסי"  (ראש הסי איי איי דאז, וויליאם קייסי). "יש עניין דחוף! מהשגרירות בתל אביב קיבלנו דיווח. חשבתי שזה יעניין אותך לקראת פגישתך עם מנחם בגין מחר. הישראלים איבדו חתיכת ירח. האבן אולי נגנבה. יש חשוד! לא מוצאים אותו"!  

    מטה "עיר הנוער" היה סגור ומסוגר. כולם כבר עזבו.  אנשי  השגרירות אחזו בטלפונים וצלצלו ללא הרף. איש לא ענה. השעה כבר הייתה 9 בערב. איחור של 4 שעות. הם חיכו לאבן. ראש דסק הביטחון העביר את ההודעה בקוד מוצפן למטה הסי איי איי בוושינגטון  ומכאן החלה להתפתח התקרית הדיפלומטית הקשה ביותר בתולדות הקשרים בין ישראל לארה"ב, ערב לפני פגישתו הגורלית של  ג'ימי קרטר עם מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל לשיחות שבמרכזן יישום חוזה השלום עם מצריים.  

    בוושינגטון, בחדר הסגלגל, התכנסו הנשיא קרטר,  ראש הסי.אי.איי, ויליאם קייסי, מזכיר המדינה סיירוס ואנס,  והיועץ לביטחון לאומי זביגנייב בז'ז'ינסקי.בסבר חמור תאר ראש הסי איי איי את הממצאים. "האבן נעלמה. אבן ירח במשקל חצי קילו. נכס לאומי. החשוד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. המשרדים סגורים. בעיריית תל אביב לא ממש מכירים אותו. היה עובד זמני במהלך הקיץ. מסתבר שאת דירת הגג בת"א, כתובתו האחרונה, עזב לפני שנתיים. נסע ללמוד בחו"ל. בשוק החופשי מוכנים לשלם 25 מיליון דולר עבור אבן מהירח. ישנם גורמים שונים המעוניינים באבן, בינהם הקולונל קדאפי, אך אנו סבורים שהחשוד עובד עבור הרומנים. לפני זמן מה הרומנים לכדו אותו נוהג ברכב בעל לוחיות זיהוי דיפלומטיות בלא היתר והחלו לסחוט אותו. הוא התברג בפרויקט היוקרתי בעיריית תל אביב על מנת להשיג את אבן הירח. המקורות שלנו מהימנים". 

    קייסי הביט בפני הנוכחים מוודא שדבריו הובנו היטב ואז המשיך בדבריו: "צ'אושסקו, הדיקטטור הרומני, פוסח על שני הסעיפים, מצד אחד מממן את הטרור בעולם ומצד שני קורץ לעולם המערבי. הוא ואשתו הלנה, סובלים משיגעון גדלות  ומחפשים כבר  שנים לשים ידם על אוצרות העולם המערבי. אם ישיגו אבן מהירח יוכלו  להתפאר בכך שאסטרונאוטים רומנים הגיעו לירח וגם יוכל לסחוט את ממשלת ארה"ב".

    "חייבים לשים עליו  את ידנו". אמר קרטר. "בטרם יהיה מאוחר, shoot if necessary "

     

     "תירגע", היא אמרה. "אנחנו יודעים שאתה לא אשם. אנחנו יודעים שזה לא אתה". הייתי מטושטש. רגע, אני מזהה את הקול. רקפת שותפתי לקומונה "חלמת חלום" הוסיף מאיר, גם הוא שותפי. פקחתי את עיני. השעה הייתה 3 לפנות בוקר. "נעת בחוסר שקט, נראית מיוסר, דיברת מתוך שינה, אמרת מילים מוזרות" : "אל תירו, אני לא אשם" ו"חייבים למצוא את הירח", "אם לא היינו דואגים לך היינו מתגלגלים מצחוק".   

    חזרתי למציאות. חייבים למצוא את האבן!

    4 לפנות בוקר, טלי ואני מסתובבים בחוצות העיר. איפה לא חיפשנו?, חרשנו את השכונות אחת, אחת, בדקנו בסמטאות, בחופים ובמבואות העיר.   

    בוקר חדש זרח על תל אביב. קרטוני לחמניות טריות הונחו על מפתן חנויות המכולת. חבילות עיתונים הושלכו ממכוניות חולפות לעבר הקיוסקים, האוטובוסים של דן התחילו לחרוש את העיר. ואנחנו בלי הירח. היינו קרובים לייאוש! לבסוף, בייאושנו התחלנו אפילו לסרוק במגרשי גרירת הרכב. אולי בכל זאת. והנה...לא יכול להיות...אני לא מאמין! זה לא הגיוני!! ובכל זאת,  הפיאט החמודה, האדומה, עמדה לה בגאון במרכז המגרש. רצנו אליה אחוזי טרוף. פתחנו את תא המטען והאבן הייתה מונחת לה שם במשכנה המהודר.

    ישששששששששששש  צרחנו והתחבקנו. השומר במגרש לא הבין את פשר הצהלה הגדולה. מעולם לא ראה אנשים כה שמחים שבאו לשחרר את ריכבם שנגרר. הסתבר שקבלני העירייה  גררו את הרכב ממקום מותר לחנייה וכמעט גרמו לעירייה, מעסיקתם, בושת פנים גדולה ביותר בפני שגרירות ארצות הברית וסוכנות החלל האמריקנית. 

    השעה הייתה 09:30 בבוקר. היינו בדרכנו לשגרירות. עדיין לא נעים, לאחר ביום שלם לפגישה דיפלומטית, בלי להודיע... הנספחת קיבלה אותנו במאור פנים.  "הקדמתם",  היא אמרה בעודנו לוגמים קפה בלשכתה, "הרי קיבלתי טלפון אתמול ממזכירת "עיר הנוער", היא מסרה שעבדת כל הלילה, שכנראה לא תצליח להגיע בזמן ודחתה את המפגש להיום ב 12. הקדמת בשעתיים".

    "כן אני יודע", העמדתי פנים, "עיר הנוער הסתיימה, כבר לא הייתה שמירה, לא רציתי להשאיר את האבן בלי השגחה. בת"א גוררים מכוניות בלי אבחנה. עוד מישהו בטעות היה גורר לנו את האבן". הנספחת פרצה בצחוק גדול... "אין סיכוי שזה יקרה, אתה מתאר לעצמך איזו תקרית הייתה מתחוללת". "אין סיכוי שזה יקרה", אישרתי בחיוך, "אין שום סיכוי שבעולם..."  

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יוסי נבו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/09 21:12:


      יקירי,

      אתה כותב ממש יפה ואפילו הצלחת לשעשע אותי, מה שנדיר שיקרה.

      מצטער שאיחרתי את מועד ההצבעה.

      אשמח לשמוע מה עלה בגורל ההצבעה.

        13/11/09 10:49:

      יא, ירח! מה עשית?

       

      אחלה סיפור.

        13/11/09 10:28:

       

      יוסי ידידי,

      הגרסה המקוצרת לא נופלת מן הגרסה המלאה וזה מלמד משהו גם על יכולת העריכה שלך. זה ללא ספק סיפור שראוי לעמוד במקום גבוה גם בגלל הדרך המיוחדת בה סיפרת אותו וגם בגלל פיסת ההיסטוריה שהוא מקפל בתוכו. בהצלחה לך.

        3/10/09 08:36:

      צטט: מרקורי 86 2009-09-27 19:44:49

      מדליק מותח ומצחיק. קטע החלום היה לי ארוך מידי ומייגע.

      השאר פצצה. נהנתי תודה

       

      תודה חבר על התגובה. שמח שנהנת.

        3/10/09 08:32:

      צטט: הטרמילר 2009-09-27 15:45:08

      ברור שסיכוייך מעולים *

      תודה יקירי, שמח שהתפנית מהמסע הגדול שלך למסע הקטן וההזוי שלי.

       

        2/10/09 15:47:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-09-27 04:30:13

      מקסים

      סיפור יפה

      בינתיים אתה במקום הראשון מבחינתי.

      ולי אגב היה ספור דומה

      שכחתי איפה שמתי את האוטו

      כשהתעוררתי ולא מצאתי הזמנתי משטרה

      זו הייתה פאדיחה למצוא את האוטו אחר כך ולבטל את התלונה..

       

      אצלי שכחתי לשים הנדברקס ודקה לפני שצילצלתי למשטרה ראיתי אותה מדורדרת בקצה הרחוב..

      חג שמח!!!!!

       

      אילה

        2/10/09 07:02:

      צטט: guitarwoman 2009-09-27 13:34:47

      יוסי,

      קראתי בנשימה עצורה, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.....

      מאחלת לך בהצלחה בתחרות, וכמובן גמר חתימה טובה!

      תודה רבה אן, שמח למתוח אותך, בדרך זו. לצחוק ולבכות בא מאותו מקום, מהלב הגדול שלך.

       

        2/10/09 07:00:

      צטט: יוני רוווה 2009-09-27 13:25:24

      יפה מאוד

      מטדה לך יוני על בירוך ותגובתך.

       

        2/10/09 06:58:

      צטט: shall we dance 2009-09-27 11:11:39

      חיוך אחלה סיפור !

      תודה רבה חבר.

       

        2/10/09 06:57:

      צטט: לאה אולשר 2009-09-27 11:06:21


      יוסי היקר

      איזה סיפור מפתיע ומרתק והעיקר

       א מ י ת י

      בהצלחה בתחרות

      תודה רבה לאה, שמח שנהנת.

        2/10/09 06:56:

      צטט: trees 2009-09-27 10:53:56

      כיכבתי.

      אקרא ביום כיפור כשיהיה זמן...קריצה

      היי יקירה, תודה רבה, רק לא לוותר על בית כנסת בגללי...

       

        2/10/09 06:54:

      צטט: עזרא מורד 2009-09-27 09:41:44

       

      הכול "בגלל מסמר קטן !"

      סוף טוב הכל טוב .

      כתיבה משובחת אמתית .

      גמר חתימה אובה .

      חברי היקר, תודה רבה, אתה מחמיא לי מאד.

       

        1/10/09 15:05:


      מרתק

      אפרת*


      חג שמח

       

        1/10/09 08:50:
       

      נפלאים סיפורך

      נהניתי, חייכתי, אהבתי

      חג סוכות שמח חבר יקר.


       
        30/9/09 22:20:
      יופי של ספור....בהצלחה!!!!!!!!!!
        30/9/09 19:27:

      אתה גדול !! מאוד נהניתי. ירח כבר היה לך, קבל כוכב...

        30/9/09 10:07:
      קראתי בנשימה עצורה. ההההההה.  * * * * * )
        29/9/09 22:18:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2009-09-27 09:00:16

      סיפור מקסים, נהנתי לקרוא אותו בפעם הראשונה. שנה טובה וגמר חתימה טובה לך יוסי.

       

      תודה רבה יעל. ושנה נפלאה לך.

        29/9/09 22:15:

      צטט: מירי כהן עו"ד 2009-09-27 08:01:36

      יוסי יקירי

      כתיבתך מאלפת מעניינת ומרתקת

      אתה משמש לי השראה בכתיבתי

      את ספר חיי שנכתב בעת האחרונה

      תודה והמשך ביצירתך היחודית

      שוב גמר חתימה טובה

      באהבה והערכה רבה

      מירי

      היי מירי

      מחכה לספר חייך. אף שמוקדם מידי, לא? עוד המון, המון לפניך! אבל בתור פרק ראשון זה מתאים. אשמח לקרוא. ועלי להגיד לך שתגובותיך מלאות פירגון והשראה. קבלי את תודתי הערכתי ואהבתי. זה הדדי. 

       

        29/9/09 22:11:

      צטט: אסף פרת 2009-09-27 07:20:30

      . מעולה. לא עצרתי לרגע. איזה זכרון לפרטים יש לך...

      אסף יקירי, הרבה תודה. שמחתי. והפרטים הולכים ומתחדדים. זה מה שקורה לסיפורים של פעם, הם מתקבעים בזיכרון. אל תשאל אותי מה עשיתי אתמול...

       

        29/9/09 07:01:

      סיפור מקסים ,אתה איש הסיפורים הבלתי נדלים ותמיד מפתיעים

      הנספחת פרצה בצחוק גדול... "אין סיכוי שזה יקרה, אתה מתאר לעצמך איזו תקרית הייתה מתחוללת". "אין סיכוי שזה יקרה", אישרתי בחיוך, "אין שום סיכוי שבעולם..." 

      בהצלחה

       

        28/9/09 22:11:

      צטט: שושי1 2009-09-27 07:03:03

      צוחק

      איזה סיפור!

      תודה רבה.

       

        28/9/09 22:01:

      צטט: אביגיל אהרון 2009-09-27 07:00:27


      כייף לקרוא אותך כל פעם מחדש

       

      גמר חתימה טובה יקירי

      תודה אביגיל. כיף לזכות בביקוריך. שתהיה שנה נפלאה.

       

        28/9/09 21:59:

      צטט: ריקי ogol 2009-09-27 06:57:42


      בהצלחה!

      תודה ריקי.

        28/9/09 21:57:

      צטט: נסים גבאי 2009-09-27 06:51:11


      סיפור מקסים המשלב הרבה אלמנטים מעניינים בתוכו

      תודה נסים. שמחתי שנהנת. ככה זה כשמשלבים חלום עם מציאות.

       

        28/9/09 21:53:

      צטט: ישות נצחית 2009-09-27 06:01:52

      הי,

      יש לך ICP שלה?

      בכול מקרה סיפור משעשע...

       

      תודה חבר. שמחתי לביקורה של הישות הנצחית.

        28/9/09 21:52:

      צטט: הדס שטייף 2009-09-27 05:26:00

      נפלא...

       

       

      תודה רבה.

        28/9/09 21:51:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-09-27 04:30:13

      מקסים

      סיפור יפה

      בינתיים אתה במקום הראשון מבחינתי.

      ולי אגב היה ספור דומה

      שכחתי איפה שמתי את האוטו

      כשהתעוררתי ולא מצאתי הזמנתי משטרה

      זו הייתה פאדיחה למצוא את האוטו אחר כך ולבטל את התלונה..

      תודה חברי.  סיפור מעניין אם כי מהיכרותי ראיתך אני יכול לקבוע שזו הייתה אחת הפאדיחות הקלות שלך. יש לך הרבה יותר קשות.

       

        28/9/09 21:48:

      צטט: איירין 21 2009-09-27 04:18:52


      נהדר... מצחיק...

       

      אוהבת  ואוסיף

       

      ב ה צ ל ח ה

       

       

      הנה כבר  

       זכית !

       

       

      אכן זכיתי. בחברה יקרה כמוך. תודה.

        28/9/09 21:46:

      צטט: devek 2009-09-27 01:56:25

      התגלגלתי מצחוק.... כל הכבוד על הסיפור. דמיון עשיר.

       

       

      תודה רבה רון. העיקר שזה נגמר בצחוק.

       

        28/9/09 21:43:

      צטט: micall 2009-09-27 01:27:15

      תמיד מוכנה לככב את הסיפר הזה שוב.

      סיפור מקסים!  ואבנים מהירח...זה הדבר האמיתי.

      בהצלחה בתחרות!!!

      כן יקירה, זה מתחיל באבן מהירח, ממשיך בכוכב, בקצב הזה עוד נגיע לשמש

       

      וואו, יוסי, איך נהנתי מהמתח הדרמטי שנוצר. והאמת למדתי להכירך קצת יותר. מי היה מאמין  שפיסת אבן ירח היתה מוצגת בעיר הנוער? בהצלחה*כתוב נפלא
        28/9/09 07:06:

      יוסי היקר,

      כבר אז קראתי ומאד אהבתי...

      בהצלחה ענקית

      סיגל

       

        27/9/09 19:44:

      מדליק מותח ומצחיק. קטע החלום היה לי ארוך מידי ומייגע.

      השאר פצצה. נהנתי תודה

        27/9/09 15:45:
      ברור שסיכוייך מעולים *
        27/9/09 13:34:

      יוסי,

      קראתי בנשימה עצורה, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.....

      מאחלת לך בהצלחה בתחרות, וכמובן גמר חתימה טובה!

        27/9/09 13:25:
      יפה מאוד
        27/9/09 11:11:
      חיוך אחלה סיפור !
        27/9/09 11:06:


      יוסי היקר

      איזה סיפור מפתיע ומרתק והעיקר

       א מ י ת י

      בהצלחה בתחרות

        27/9/09 10:53:

      כיכבתי.

      אקרא ביום כיפור כשיהיה זמן...קריצה

        27/9/09 09:41:

       

      הכול "בגלל מסמר קטן !"

      סוף טוב הכל טוב .

      כתיבה משובחת אמתית .

      גמר חתימה אובה .

        27/9/09 09:00:
      סיפור מקסים, נהנתי לקרוא אותו בפעם הראשונה. שנה טובה וגמר חתימה טובה לך יוסי.
        27/9/09 08:01:

      יוסי יקירי

      כתיבתך מאלפת מעניינת ומרתקת

      אתה משמש לי השראה בכתיבתי

      את ספר חיי שנכתב בעת האחרונה

      תודה והמשך ביצירתך היחודית

      שוב גמר חתימה טובה

      באהבה והערכה רבה

      מירי

        27/9/09 07:20:
      . מעולה. לא עצרתי לרגע. איזה זכרון לפרטים יש לך...
        27/9/09 07:03:

      צוחק

      איזה סיפור!

        27/9/09 07:00:


      כייף לקרוא אותך כל פעם מחדש

       

      גמר חתימה טובה יקירי
        27/9/09 06:57:

      בהצלחה!
        27/9/09 06:51:

      סיפור מקסים המשלב הרבה אלמנטים מעניינים בתוכו
        27/9/09 06:01:

      הי,

      יש לך ICP שלה?

      בכול מקרה סיפור משעשע...

        27/9/09 05:26:

      נפלא...

       

      מקסים

      סיפור יפה

      בינתיים אתה במקום הראשון מבחינתי.

      ולי אגב היה ספור דומה

      שכחתי איפה שמתי את האוטו

      כשהתעוררתי ולא מצאתי הזמנתי משטרה

      זו הייתה פאדיחה למצוא את האוטו אחר כך ולבטל את התלונה..

        27/9/09 04:18:


      נהדר... מצחיק...

       

      אוהבת  ואוסיף

       

      ב ה צ ל ח ה

       

       

      הנה כבר  

       זכית !

       

        27/9/09 01:57:
       לחברויות אמיצותשנת יצירה והגשמה שנה שכולה עשייה ופריחה שנה טובה מלאת אהבה  שנת אושר, שמחה ורגיעה,גמר חתימה טובה שיתגשמו כל חלומותינו, שרה קונפורטי, www.sarakonforty.com
        27/9/09 01:56:

      התגלגלתי מצחוק.... כל הכבוד על הסיפור. דמיון עשיר.

       

       

        27/9/09 01:27:

      תמיד מוכנה לככב את הסיפר הזה שוב.

      סיפור מקסים!  ואבנים מהירח...זה הדבר האמיתי.

      בהצלחה בתחרות!!!

        27/9/09 00:55:

      זוהי גירסה מקוצרת לסיפור שכתבתי לפני כשנה, זמן קצר לאחר בואי לכאן.  ערכתי אותה לצורך עמידה בתנאי התקנון של תחרות הסיפור הקצר שעורך ה"קפה" בשיתוף עם סטימצקי.