קרן עמדה באוויר הפתוח, מחוץ לדלת הזכוכית הגדולה של הקניון. היא עישנה את הסיגריה שהחזיקה באצבעות מטופחות ציפורניים והטילה מדי פעם את האפר אל מעבר למעקה הבטון. שפע של בדלים על הרצפה העידו על כך שפינת העישון היא מקום שרבים פוקדים אותו. מתשע בבוקר היא חיכתה להפסקת הסיגריה הזאת. עד שריקי הגיעה להחליף אותה. גם ככה לא נכנסה אף קונה לחנות כל הבוקר. קרן קיפלה את כל החולצות מחדש והן ישבו זו על זו ישרות כמו פלס. היא ניסתה כמה בגדים, התבוננה במראה ופניה גילו את אי שביעות רצונה מעצמה. לו רק היתה גבוהה, היה סיכוי שתהיה לה קריירה של דוגמנית. אבל בחורה שנועלת עקבים גבוהים וגם אז היא בקושי מטר ושישים, יפה ופרופורציונלית ככל שתהיה, לא יכולה לשאוף לבלתי אפשרי. קרן נזכרה שרצתה להתקשר לחברה שלה, שולי, והחליטה להישאר ולעשן עוד סיגריה. מה יש. "היי קרנונה! מה העניינות?" היא שמעה את הקול של שולי שנשמע תמיד כאילו היא במצב רוח מרומם. הכול הצגה, ידעה קרן. זה היה חלק ממה שהיה מצופה משולי בג'וב הנוכחי שלה כפקידת קבלה במשרד של רואה חשבון. עבודה עם קהל. "שולי, את לא מאמינה! הבוקר הזה לא עובר לי."

"ספרי לי על זה, מותק," אמרה שולי, "אני מתה מרעב ויש עוד שעתיים עד הפסקת צהרים."

"לא תנחשי מה עשיתי לפני העבודה!"

"הא?"

"מילאתי עשרה טוטו. השבוע יש ת'פרס של ה-20 מיליון. הייתי חייבת."

"אני לא ממלאה. אין טעם. אני אין לי מזל, אני."

"אז אם אני זוכה... אני מזמינה אותך מהכסף לטיסה לאיזה שהוא מקום... לדיסנילנד או לקרנבל בברזיל..."

"וואלה? אז הלוואי הלוואי שתזכי!"

קרן הנמיכה את קולה ואמרה לשולי: "אני סוגרת עכשיו. אני רואה שהבחור ההוא שסיפרתי לך עליו מתקרב."

"זה מהחנות של התנורים והגריל החשמלי?"

"כן. הוא. ביי."

היא סגרה את הסלולרי, וחייכה לבחור שבא לקראתה.

"היי קרן," הוא אמר.

"היי סמי," ענתה.

הוא הוציא סיגריה מקופסה חדשה שקילף והושיט את ידו לעברה והיא הבינה ונתנה לו את המצית שלה.

"תודה," אמר כשנשף את העשן והחזיר לה את המצית.שניהם הניחו את מרפקיהם על המעקה והתבוננו קדימה. במבט חטוף ראתה את צדודיתו הנאה. היה לו שיער שחור ומבריק שהיה גזור בקו ישר מתחת לאוזניים, והיתה לו תנועה חיננית שבעזרתה הוא ניער אותו לעיתים תכופות כדי להסיט אותו מעיניו. עיניו היו כחולות.

כל פעם שיצאה לעשן, קיוותה קרן שגם סמי יהיה שם. בדרך כלל הוא היה. הפעם הם לא היו לגמרי מתואמים. היא נאלצה לסיים את הסיגריה, להפיל אותה ארצה, לדרוך עליה ולחזור. ריקי היתה בעלת החנות ואם היא תתעכב עוד, היא תסתכל עליה במבט עקום.

סמי אמר: "יש לך נשמה טובה, קרן."

"וואי. תודה, סמי," אמרה והרגישה סומק עולה בלחייה.

"מוכרת?"

"מה ז'תומרת?"

"מה שאת שומעת. שאלתי אם את רוצה למכור לי את הנשמה שלך."

"מה, אפשר לעשות דבר כזה?"

"כבר מאות שנים שאנשים מוכרים לי את הנשמה שלהם. אני לא מתפלא שלא שמעת על זה. זה עסק מאוד דיסקרטי. אני השטן. סמאל לוציפר מפיסתופלס אשמדאי אנטי-אל בן עזאזל, אבל כולם קוראים לי סמי."

הוא הרים את שרוול חולצתו וחשף קעקוע. "את הציור הזה את בטח מכירה. זה הלוגו שלי. עם הקרניים והזנב והכול."

"כן, מכירה," היא שכחה לגמרי שהיא צריכה ללכת. "אבל בחיים לא הייתי מאמינה שאתה באמת קיים."

"באלוהים את מאמינה?"

"הממממ.... לא גיבשתי דעה מוחלטת בעניין. אני חילונית. אבל נניח שאני נוטה להאמין שיש."

"אז אם את מאמינה שיש אלוהים – את חייבת להאמין שיש שטן. הם לא הולכים אחד בלי השני."

"ובאמת אנשים מוכרים לך את נשמתם?"

"הרבה מאוד ומשחר ההיסטוריה." אמר סמי וקולו לא הסתיר גאווה.

"ההבדל העיקרי הוא שחוץ מהמגע הישיר אני משתמש כיום גם בשיטה של השיווק הרשתי וגם, לא תאמיני, באינטרנט. כמו פייסבוק, למשל. זה עושה את הרכש הרבה יותר קל. זה הופך לטרנד שמדבק ומתפשט כמו מגיפת אבעבועות."

"ואיך ממשיכים לחיות בלי נשמה?"

"ממש אותו דבר כמו מקודם. גם כשיש לך נשמה, רוב הזמן את לא מודעת לזה שהיא בתוכך. לא מרגישים שום הבדל."

"וואלה."

"רק שהחוויות שלך לא נרשמות לעדות בפרוטוקול. עזבי, זה דברים טכניים. לא חשובים בכלל. מה שחשוב הוא שאת משדרגת את החיים שלך ללוקסוס אמיתי. מחלקה ראשונה, כל הפינוקים, בלי דאגות ובלי קמטים."

"וואלה."

"יש איזה חלום שאת רוצה להגשים?"

"כן. אני רוצה להיות דוגמנית."

"אין בעיה. האנשים שלי יסדרו את זה."

"ואני רוצה לזכות בטוטו ב-20 מיליון."

"מה קרה לך? זה יותר מדי בשביל נשמה אחת. את חייבת להתחלק עם עוד עשרה, אבל גם ככה זה סכום מאוד מכובד. את יכולה לראות את העניין כסגור, נשמה."

"בשביל מה אתה צריך את כל הנשמות?"

"לא בשביל משהו. התערבות ישנה עם אלוהים מי ישיג יותר. נכון להיום אני לוקח בגדול. עוד מעט ייגמר הזמן, אני אנצח והוא יאכל את הלב."

"וואלה." קרן נראתה מהורהרת. "אז אני מבינה שאני יכולה להתפטר כרגע מהעבודה בחנות, הא? אני הולכת לאסוף את התיק שלי ולראות את הפרצוף של ריקי כשאני אגיד לה ביי ביי כשעוד אפילו לא אמצע היום. זה כבר שווה לי מיליון שקל."

"נשמה טובה." אמר סמי, ואז הוסיף עצה: "ותזכרי לחיות ולנצל את הכסף. אל תתני לאיזה יועץ בבנק לשחק אותה לאס וגאס בכסף שלך וגם לתלוש לעצמו עמלות יפות. אני מכיר את רוב הטיפוסים האלה. הם בבורסה בשביל הריגושים וזה למרות שהם לא צריכים את הכסף. הם מכרו את הנשמה שלהם כבר בכיתה ו'. תזכרי, את חיה פעם אחת. אז תעשי את זה בסטייל."

"וואי, איזה יופי. איך כולם ידהמו! תגיד... זאתי וההיא, גם הן מכרו לך את הנשמה שלהן?

"סמי הבליע חיוך קטן: "אני לא יכול לגלות. תזכרי טוב טוב את עניין הדיסקרטיות. יאללה. הלכתי." הוא הפנה את גבו והתחיל להתרחק. היא חשבה כמה הוא חתיך. מי היה מאמין שככה יראה השטן.

"חכי לי בחצות." הדהדו אליה מילותיו האחרונות.

מייד התחילה לתכנן מה תלבש לכבודו.