לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 815 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 700 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
כאלה ואחרים
********* הגעגוע תוקף בגלים לא לפי הצפוי לא מתוכנן. כך פתאום ברגע שמח, אני מגלה פנים רטובות. איך קרה, שהגיע התואר בדואר והיא לא פה להגיד: "או"! איך זה, שאני לא יכולה לרכל איתה על הבנות שמקיפות אותו, לראות אותה מחייכת חיוך ממזרי של "ידעתי". איך זה, שהיא לא שומעת את זאתי שהשמש זורחת לה מהתחת, וממתיקה איתי חיוך. ********** בירכנו אותו ליום הולדתו. במהלך השנים נהיה לנו כזה מין טקס, שכל אחד מברך בתורו, לקול הערותיהם וצחקוקיהם של היתר. כשאני אמרתי שאני מאחלת לו שיידע ליהנות ממה שיש לו, כולם שתקו פתאום. ********** לקחנו אותם לסרט, מבחינתם - כמעט לחו"ל. מתוך ששקעו בשגרה הקשה שלהם, שכחו שיש עולם שם בחוץ. רגע אחד של נחת. |
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נכון, ככה זה. טיילתי איתם בקניון ופתאום קלטתי שאני מסתובבת עם "מנטש" ולא עם ילדים.
מדהים.
שנה נהדרת גם לך יקירתי.
תודה תמרוש.
השבוע הסתכלתי על הילדים שלי ופתאום נראו לי שגדלו כל כך.
מצחיק שזה מפתיע, אבל אנחנו רואים אותם כל הזמן ופתאום יש רגע כזה שאנחנו רואים את הילדים כאילו לא ראינו אותם הרבה זמן, אז יודעים שגדלו, עוד קצת.
סתיו, חגים - זמן של געגוע, זמן של התכנסות. זה הסתיו עם הענן...
שתהיה שנה טובה יותר}{
זה באמת מפעים, לראות את הילדים הופכים לאנשים.
ושאפו על התואר!!
וואלה צודקת, השמש שלי זורחת לי מהתחתונים :)))
כל כך הרבה "זאתי" וכל "זאתי" היא חתכ'ת זאתי...
אבל השמש זורחת לה מהתחת. ראיתי :-)))
תודה דרלינגית.
One knows one ...maybe it's the time to know the other one
נכון. מזל...
גמר חתימה טובה יקירתי.
maybe it takes one to know one?
המון תודה.
איך זה, שהיא לא שומעת את זאתי שהשמש (לא) זורחת לה מהתחת, וממתיקה איתי חיוך.
זאתי- בדיוק ביום שישי דיברה עם אמא שלה על אהבה של נכדה לסבתא שלה ולהפך, ונשנקה כשנתנה דוגמא
את זו המשותפת שלנו שגם אחרי 20 שנה לערך, עדיין רואה אותה כאחת האנשים המשמעותיים בחייה
ועל אחת כמה וכמה האהובים.
אני לא חושבת שאי פעם מישהו יאהב אותי כמו שאהבה היא
בלי תנאים, בלי חשבונות , בלי שום דבר מלבד האהבה עצמה.
זאתי גם מצרה על הפסקה האחרונה, אבל ממקום אחר לגמרי
ובעיקר זאתי מרוצה שיש לך כל כך הרבה להנות ממנו ולשמוח
גם אם העצב מלווה את השמחה
את יודעת שזאתי מאמינה גדולה שאין טוב מבלי רע, כי רק כך נדע להעריך את הראשון....
איך קראתי ופתאום גיליתי פנים רטובות
גמר חתימה טובה
ממני
עצב ושימחה גם יחד.
חיים.