בהמשך לפוסט של איתמר בנושא (השארתי את השורות הרלוונטיות מבחינתי מהפוסט שלו, הקוראים יותר ממוזמנים לקפוץ לבלוג (איתמר, תדלג בבקשה על המילה הבאה) המצויין שלו ולקרוא את הפוסט המלא), לא התעצלתי והלכתי לקרוא את ההודעה המלאה. לפני שאגש לתמצת את החלקים המהותיים בהודעה, אני בצער רב רוצה להצטרף לקריאתו של איתמר לקוראים: "לכו לקרוא!, לכו לקרוא!". כל כך הרבה פעמים נתקלים בשוק ההון באנשים שמקבלים החלטה בנוגע להשקעת כספם ולא עושים אפילו את המינימום הנדרש בשביל להשיג לעצמם איזשהו סיכוי לקבל החלטת השקעה רציונלית. על הדרך אני אספר סיפור (אמיתי) על כלכלן מוביל בשוק ההון הישראלי (כלכלן ראשי של אחד מבתי ההשקעות) אשר פרס לפני כמה ימים את תפיסת המאקרו שלו לגבי ארה"ב. לטענתו ארה"ב תיאלץ להגדיל את החיסכון הפרטי (מה שנכון) לרמה של כ- 15% (מה שהוא שטות מוחלטת) לתקופה מסוימת.
במידה ואותו כלכלן קורא במקרה את הפוסט שלי, אני אשמח להסביר לו את המשמעות של הדבר. גידול של כ- 10% בשיעור החיסכון בארה"ב יוביל לירידה מקבילה של כ- 10% בצריכה הפרטית בניכוי שיעור הגידול בהכנסה (נניח 2%). 8% פגיעה בצריכה הפרטית שקולה לירידה של כ- 6% בצמיחה. גם אם נוסיף סגירה של פער היצוא-יבוא למשוואה (תוצאה בלתי נמנעת של התרחיש הזה) ועוד גורמי צמיחה, עדיין נקבל נזק של כ- 5% לתמ"ג, שזה יותר ממה שהיה לנו עד עתה. כלומר מה שהוא מתאר זה לא רק תרחיש W אלא תרחיש W כאשר הרגל השניה מגיעה לנקודה הרבה יותר נמוכה מהרגל הראשונה (כמעט כפולה). כמובן, עם פגיעה שכזאת ברווחי החברות האבטלה תחזור לזנק (צעדיי התייעלות נוספים יהיו בלתי נמנעים), המחיקות יעלו מדרגה (עוד קריסה של בנקים) והפגיעה בפועל תהיה חמורה פי כמה.
לא שיש לי בעיה עם דעות שכאלו, אחרי הכל, אני משער שיש סיכוי קטנטן שהתחזית הדיי אפוקליטית הזאת תתגשם, הבעיה שלי שאותו כלכלן לא באמת הבין מה נגזר מהתפיסה ומההערה השולית (מבחינתו) על שיעור החיסכון האמריקאי. אז אם הוא קורא את הפסוט הזה אני מחכה שתמליץ לכל לקוחותיך לברוח בכל המהירות משוק המניות ומשוק האג"ח (למעט הממשלתי, וגם שם בתחזית כזאת לא הייתי מרגיש בטוח והייתי מעדיף זהב) או שתתאים את הדעות שלך למציאות.
בכל מקרה, ואני מתנצל על הערת האגב הארוכה, אני חוזר עכשיו לטפל בהודעת ה- G20.
מה יש לנו בהודעה (ואני מדלג על הקשקשת של "לעבוד ביחד" ושאר המילים היפות שחוזים ואומרים אותן מיליון פעם)?
1. הסכמה להגדיל במעט את הייצוג של המדינות המתעוררות בקרן המטבע ובבנק העולמי. הגיוני וסביר.
2. "אנחנו נראה לבנקים מה זה" - נראה שיש רצון להגדיל את הרגולציה. הרצון הבובמסטי שהוא בגדר מילים (לא הייתי סגור שצריך להכניס אותו מאחר ומבחינתי מילים ללא צעדים קונקרטיים נשארות מילים) יסתכם בסופו של דבר בהגדלה של ההון המינימאלי (רמת ה- Tier1) והעלאת הסטנדרטים להון זה (קביעת רמת TCE/RWA (הון מוחשי מחולק בנכסי הסיכון של הבנק) יחסית גבוהה, לדעתי כ- 2% מתחת לרמה של ה- Tier 1 שהם יקבעו (7% או 8% הם הימור סביר לדעתי). ההשפעה על שוק ההון יחסית מינורית מאחר ומרבית הבנקים כבר עתה מחזיקים רמות הון גבוהות (ואיכותיות) מהנדרש. הם הציבו יעד, עד שנת 2012. יש גם קצת דיבורים על נושא התמרוץ (70 מיליון בונוס? בחלום הלילה!), לדעתי ישארו ברובם באוויר. יש כאן פגיעה חמורה בחופש העיסוק ולא ברור לי איך זה יעמוד במבחן משפטי. מה שהבנקים לא יישמו מרצונם, לדעתי אי אפשר יהיה לכפות עליהם. נקודה מעניינת נוספת היא הקריאה להקים בורסה מרכזית למסחר ב- CDS. לדעתי רוב החששות סביב שוק ה- CDS מופרזות ומוגזמות ונובעות מחוסר ידע. בכל מקרה, אם הם חושבים שביצירת סולק מרכזי אפשר יהיה להקטין את הסיכון הטמון בקריסה של גוף עם חשיפות אדירות בתחום, לדעתי הם טועים. בדיוק כפי שבשוק האופציות הסיכון לא יורד רק כי יש סולק מרכזי.
3. עוד בנושא היא הקריאה למערכת חשבונאית אחידה וגלובלית עד יוני 2011 וקצת דיבורים על הגדלת השקיפות שקיפות. בתור אדם שהעבודה שלו זה לנתח סיכון של מוסדות פיננסים (בכל העולם), לא יהיה מאושר ממני אם אכן הם יישמו את זה. מי שלא ניתח בנקים באזורים שונים בעולם לא מבין את הבעייתיות בשיטות חשבונאיות שונות ובנתונים חלקיים. מה שזה אומר שזה יקל על הערכת הסיכונים וכך בנק אשר יטול על עצמו סיכונים גבוהים יותר, ישלם בדמות דעה שלילית של אנליסטים לסיכוני אשראי ומכאן עלות גיוס הון גבוהה יותר. אז נכון, בעקרון אנליסטים נוטים להתמקד באזור מסוים, ולכן לכאורה יש קצת פחות בעייתיות עם שיטות חשבונאיות שונות, אבל עדיין, לדעתי הצעד הזה בצירוף של שקיפות יקלו על העבודה ועל הערכת הסיכונים.
4. יש קצת דיבורים על ביטול מקלטי המס. מה שעשו ל- UBS בארה"ב (חייבו אותו לחשוף שמות של לקוחות מעלימי מס!) כנראה הוא רק יריית פתיחה. איי קיימן - צפו פגיעה. תאריך היעד, ממרץ 2010
5. לבטל סובסידיות על דלקים פוסיליים (בעיקר נפט מן הסתם) ולעודד אנרגיה אלטרנטיבית בטווח הזמן הבינוני (מה זה אומר בדיוק?). אם הסעיף הזה ייושם, צפויה פגיעה נוספת בביקוש לנפט (מדובר בעיקר במדינות המתעוררות ובראשן סין!). מה שיותר מעניין הוא הסעיף הבא שקורא לשרי האוצר והאנרגיה לדווח לוועדה (ה- G20) בפגישה הבאה על ההתקדמות בנוגע ליישום הסעיף הזה כמו גם ל- IMF הבנק העולמי ה- IEA ו- OPEC. אם הסעיף הזה ייושם כמו שצריך, לדעתי יש כאן מפנה אמיתי בנוגע לנושא. הבעיה שבסעיף המפורט הם מדברים על כך שביטול כל הסובסידיות על 2020 יגרום לירידה של 10% בזיהום עד שנת 2050. אם הם מתכוונים לבטל את הסובסידיות עד 2020, חבל על הדיו, אבל ניתן להם את הקרדיט שתהליך צמצום הסובסידיות יתחיל כבר מהפגישה הבאה ויושלם בתוך כמה שנים.
6. בדומה להעלאת השקיפות בנוגע לפיננסים, מדובר על העלאת מדרגה לגבי הביקושים לנפט. יש כאן קריאה מפורשת להגדלת השקיפות מינואר 2010. המדינות נדרשות לדווח על כמויות ייצור הנפט, צריכת הנפט ורמות המלאים. בסעיף הבא הם מדברים על שקיפות דיי מוחלטת בשוק החוזים העתידיים (הספרים של גולדמן יחשפו? לא נראה לי). הם דורשים דיווחים עד הפגישה הבאה. נראה כבר מה יהיה עם זה, אם זה יישום ולו בצורה חלקית, זה בהחלט יקטין את האפשרויות של הספקולנטים להשתולל ולשחק בשוק, לדעתי.
7. כאשר התחילו הקשקושים על לעזור לעניים ולמסכנים אשר נועדו כנראה רק לאוזני הבוחרים (מילים, מילים, מה עם תוכניות? מעשים? תאריכים? משהו קונקרטי?) התעייפתי.
אה, כמעט שכחתי. איתמר חגג על כך שסוף סוף מנהיגי העולם החליטו לטפל בחוסר האיזונים הגולבאלים (סין חוסכת, ארה"ב צורכת, מטבעות מנוהלים וזהו בגדול). לצערי אני חולק עליו. אני מצטט את המשפט הרלוונטי (שהוא במסגרת הצהרת כוונות ולא במסגרת סעיפי הצעדים הקונקרטיים עם לוחות הזמנים):
בעברית, המשפט הראשון אומר שארה"ב תגדיל את החיסכון הפרטי ותחזק את היצוא. המשפט השני אומר שסין תחזק את הצריכה הפרטית יתכן באמצעות הגדלת ההשקעה, הקטנת עיוותי השוק, הגדלת פרודקטיביות בתחום השירותים, שיפור הרשת הסוציאלית והרמת מגבלות על גידול בביקושים. לכאורה איזה יופי. בפועל, דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
המשפט הראשון דיי פשוט ודיי מובן והוא למעשה תוצאה של המשבר. הבעיה שהמשפט השני מעורפל, ללא לוחות זמנים, ללא צעדים ספציפיים. הבעיה בסין מתחילה במטבע ונגמרת בסובסידיות שונות ומשונות. לא הרבה מעבר לזה. במקום כל הקשקוש הייתה צריכה לצאת הצהרה לגבי הניהול של המטבע (אשר יגרום בדיוק לכל מה שכתוב. התחזקות היואן (ושאר המטבעות המקובעים לדולר) יגרמו לחיזוק היצוא האמריקאי ולגידול ביבוא של אותן מדינות מקובעות. זה יפתור את מרבית הבעיות, וזה חסר, זה לא קיים ולא במקרה. סין בינתיים לא מתכוונת לשחרר את היואן וללא לחץ חיצוני (פשוט להטיל מכסים גבוהים על כל מוצר סיני, או ליתר דיוק להבהיר לסינים שאם לא ייספו את היואן זאת תהיה התוצאה, זה כבר יספיק אם הסינים יאמינו, ואם לא, להתחיל להטיל והם יבינו את המסר) זה בינתיים לא יקרה. סין בסופו של דבר תיאלץ לחזור ולייסף את היואן לדעתי, אבל לא הייתי מסמן את הפסגה הזאת כנקודת המפנה.
צר לי איתמר, בנושא הזה, אני לא שותף לאופטימיות שלך. לא מה- G20 הזאת יצאה הבשורה, לפחות בנושא הזה. מה שכן, בנושא הנפט אני קצת יותר אופטימי וחושב שיש כאן צעדים חשובים בתחום גם אם, שוב, כנראה איטיים מידי.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ צטט: איתמר פרחי 2009-09-27 05:09:25 הבשורה הגדולה מה G-20האם מנגנון בקרה על הסחר הבינלאומי היא התשובה לבעיות שהובילו למשבר ממנו אנו יוצאים בימים אילו ?
... הודעת ה G20 כאן (תקראו אותה, היא לא ארוכה והרבה יותר מעניינת מהקישקושים שכותבים בעיתונים עליה):...
...מן הסתם דווקא ההחלטות לגבי הטיפול בבעיות הסביבתיות יתפסו את הכותרות אבל זה אני משאיר לאילו מאיתנו שמתעניינים בנושא יותר ממני. |