בסופו של דבר גם המסע שלי בעקבות אותה נסיכת אגם הפך למסע פרידה. לא פרידה פיזית, שהרי לא הכרתי אותה בחייה, אלא פרידה רוחנית- היה זה לאחר שגיליתי עליה כתבות שונות בארכיון של בית אריאלה, שעסקו בחייה ודרכן הבנתי שלא היה קשר רב בין חייה האמיתיים (שהיו רגילים ופשוטים כפי שצריך היה להיות) לבין הדמות שלה שאני יצרתי בתוכי. אומנם בהיותה נערה היא אכן אהבה לרכב על סוסים, אך אני הבנתי כי למעשה יצרתי בתוכי דמות דמיונית, שכנראה שיקפה רבדים בתוכי עצמי, יותר מאשר את מי שהיא הייתה. הגילוי הזה היה קשה מאוד עבורי, אך היה בו גם דבר מזכך, כמו כל המסע הזה, בין אם היה מסע אחר דמיון או מציאות. אבל השנים עברו, המתים הלכו ונשכחו והמגרש, בו ירדו עליי טיפות הגשם ואותה תחושת התעלות מהולה בגעגועים עטפה אותי בלילו האחרון של המסע ההוא, האדמה הזו נהרסה לטובת כביש חדש. הכרתי את השושנה וחייתי עמה (ובמקרה זה גם היה ממש קרוב למקום מגוריה של נסיכת האגם אבל כבר לא שבתי לבקר שם ). עבדתי בבית ספר לחינוך מיוחד, חייתי ועבדתי לכמה חודשים בקיבוץ נחבא בהרים, עבדתי במשרד קטן וחנוק בלב העיר הגדולה, חילקתי עיתונים בלילות קפואים ותחת גשם שוטף וסערות, הדרכתי בגן בוטאני וזאולוגי מקסים. למדתי לאהוב אישה, לאהוב את הגעגועים אליה. לאהוב את המגיע לפתחי, בין אם הוא מלווה בקושי וצער. וגם את לאונרד די נטשתי. ימי לאונרד הלכו ונטשטשו, ביחד עם נסיכת האגם, מרי-אן והירח שלה וכל שאר הסיפורים שבעבר לא יכולתי להפסיק מלכתוב אותם. אך כל דבר, בסופו של דבר, יחזור אלינו. גם אם שכחנו ממנו ומקיומו. גם אם המשכנו בדרכנו הלאה. תמיד נפגוש בהם מחדש, באופן אחר, בגלגול אחר. מגדלים ייהרסו וחדשים יצמחו. מלחמות יפרצו ושביתות נשק ייחתמו. כוכבים ישנים ידעכו וחדשים יתגלו. אבל אהבות ישנות תמיד היו ותמיד יהיו. אני אמצא את עצמי חוזר מחדש אל לאונרד ואל הימים האלו שלו, לאחר שהשושנה תעזוב. בעת המלחמה בצפון. בעת מסעות שערכתי שם והתנדבות שנטלתי בה חלק. זו תקופה המתוארת בסיפור שכתבתי אז, וגם הבאתי לכאן, טיול פרידה, שמו. והנה לפתע אני מגלה את לאונרד מחדש, מגלה כל מיני שירים שלו שבעבר לא ממש הכרתי- Sisters Of Mercy Joan Of Arc If It Be Your Will ומעל לכל מרחף שיר אחד, שהופך אלמותי בעיני, שאומנם היה מוכר לי, אך לפתע לוכד אותי, ומכשף אותי, והמילים אינן מרפות, ואני מאזין לו ללא הרף.כך במשך חודשים על גבי חודשים. And who by fire, who by water, Who in the sunshine, who in the night time, Who by high ordeal, who by common trial, Who in your merry merry month of may, Who by very slow decay, And who shall i say is calling? מוסיקת הפתיחה נשמעת כל כך מאיימת ורכה והמילים נשמעות כמובן כמו תפילה. And who in her lonely slip, who by barbiturate, Who in these realms of love, who by something blunt, And who by avalanche, who by powder, Who for his greed, who for his hunger, And who shall i say is calling? ואז אני גם מגלה להפתעתי כי למעשה את המילים הוא כתב בהשראת "ונתנה תוקף" של הימים הנוראים, לאחר שביקר וניגן לחיילי צה"ל במלחמת יום כיפורים. ממלחמה קשה לאחרת, כל אחת מותירה את פצעיה ודוהה במרחבי הזמן. ורק המילים נשארות. And who by brave assent, who by accident, Who in solitude, who in this mirror, Who by his lady`s command, who by his own hand, Who in mortal chains, who in power, And who shall i say is calling? ביום חמישי האחרון, באצטדיון רמת גן, מופיע לאונרד מול חמישים אלף אנשים. כפי שכתבתי בהתחלה- לכל אחד יש את לאונרד שלו. בתוך המופע לא הייתי. אבל כן טרחתי להגיע אל מאחורי האצטדיון, ממש על שפת הירקון. עשרות רבות של אנשים ישבו שם על הדשא, משפחות, צעירים ומבוגרים, חלקם עומדים, חלקם שוכבים או יושבים, כמה גם מנסים לטפס על הגדר ולהתבונן. וכולם מקשיבים. מקשיבים ללאונרד. הבמה הייתה בגבה אלינו, לא יותר משלושים-ארבעים מטר. ומכיוון שהאצטדיון פתוח בצד הזה ניתן היה לראות אותה ממש בבירור, וניתן היה לשמוע את קולו החודר כל כך מקרוב. היה אוויר קריר ונעים, וכל האנשים ישבו בשקט, ואפילו מחאו כפיים בסיום כל שיר, למרות שלא היו חלק מהמופע. והשירים אכן הגיעו ולא פסקו מלשטוף את האצטדיון ואת אוויר הלילה הקריר של הירקון ולחבק את כולם, אלו שבפנים ואלו שבחוץ, במילים מנחמות של אהבה וצער מתוק. ובכל פעם שנדמה היה כי המופע מגיע לסיומו נשמעו שאגות ההמונים מתוך האצטדיון ולאונרד שב ומילא את החלל בקולו העמוק, בתפילותיו הרכות. לכל אחד יש את לאונרד שלו- לאונרד שלי הוא לאונרד של ילדת ירח, שחתולי אשפתות וציפורי גגות באים ומקשיבים לסיפוריה, לאונרד של נסיכת אגם שנותרה לנצח במימיו הקרים, לאונרד של ימים מלאים בעצבות וגעגועים, של מסעות ברחבי הצפון, בעת אש,ודם ותמרות עשן. וגם לאונרד של אוויר לילה קריר לגדות הירקון, לאונרד שמעלה חיוך מתוק וסוחט אלפי תשואות כששר בהללויה- I didnt come here to tel-aviv to fool ya... לאונרד של אנשים שקטים ויפים, שמתאספים כולם ובאים, מכל קצות הארץ, כדי לשבת על הדשא ולהאזין לו בדממה, כפי שעשו גם לפני יותר משלושים שנה, כאשר ביקר ושר כאן לראשונה. כי הרי כמו שכבר נכתב כאן- אהבות ישנות אף פעם לא נעלמות... נ.ב- אני מצרף לכאן קישורים לשלושה שירים שלו, מתוך הופעות שמאוד הופתעתי לגלות שצולמו כאן בישראל,בצבע, בתחילת שנות השבעים. תהנו... sisters of mercy- israel 1972 NO WAY TO SAY GOODYE-ISRAEL 1973 SO LONG,MARIANNE- ISRAEL 1973 לאונרד שוכח את המילים לסוזאן ומאלתר (יתכן וזה צולם בישראל)- http://www.youtube.com/watch?v=PTgJ4g_2WZk לאונרד מחליט לעזוב באמצע הופעה בירושלים- http://www.youtube.com/watch?v=wMhgQOdMdJ4&feature=related |