כמו תהלוכת נמלים ההולכות ובאות,ימין שמאל בסדר מוקפד,ירו עיניה ובלעו חלקיקי אור.

יכולתי להביט בה רק מהצד.הלשון לחלחה את שפת המדבר.המילים   יצאו בקושי, כקומביין הפולט קוביות תבן.תווי המוסיקה המעטרים את השיח  נעצרו כרכבת שקרונותיה נערמים זה על זה.היא הייתה חכמה מדי ובעלת קלפים טובים משלי.היא לא רצתה כלום .למעשה רק אני שיחקתי.ברגעים שמבטינו הצטלבו ראיתי חום בחום.כזה שנותנים בחינם לתינוק זר.מאורגנת בלוח זמנים סמוי ידעה כמה זמן יש לנידון  וכי מבזבז הוא  את עצמו בלי דעת.בין רוק לרוק דחסתי מידע שבימים טובים היה מצטמצם לעפעוף נכון.אוהבים מתקשרים בשקט.במיוחד מקרוב, אש  וצחוק התלקחו אצל השכנים. עשן ערפל את משקפיה. גם האריה זקוק להערצה פה ושם ולא דוחה חנופה מידתית.לכן נאותה להפגש. היא אספה באיטיות את חפציה מהשולחן,מנפנפת  פרורי ם דביקים של קירבה כפויה..כבר דקות ארוכות שהיא במקום אחר.היא אמרה שלום לעולמו,וזזה.הוא נתקע בתפילת נעילה,מבקש מהשמיים להיפתח כמו לעלי בבא.צפיות לא מציאותיות לא מתממשות לאנשי הסתם.הוא התכנס אל עצמו מתכסה בשמיכת אדישות.הרגליים בצבצו נוקשות וכחולות.כאב דק צבט אותן והוא צלע את דרכו חזרה הביתה..