"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
0
ציטוט קטן לכבוד יום כיפור.
בימים אלו אני מתכוננת לשיעור על מיתוס ועיר שאני אמורה להעביר הסמסטר. לצורך כך, אני קוראת עכשיו ספר של ג'וזף קמפבל כוחו של המיתוס שערוך כראיון ארוך איתו. לפני כמה דקות נתקלתי במשהו רלוונטי מאוד ליום הזה – ערב יום כיפור. קמפבל מצטט את רמקרישנה האומר ש:- אם כל הזמן אתה חושב על חטאך, אזי אתה חטא. חשבתי שזו אזהרה יפה ליום הכיפורים - השחילו דבר טוב או שניים על עצמכם בין כל ההכאות על חטא! |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הכל נשמע בסדר ובכל זאת משהו מהכתוב כאן מעיק עליי. אני עוד צריכה לברר למה.
מבט אחר על ה'סליחה' עפ"י הקבלה
סליחה?! על מה ולמה?
סליחה, אומר הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), זהו תהליך פנימי, ולא תהליך שבו פונים למישהו אחר ומבקשים ממנו משהו. האדם דן את עצמו, אין מישהו חיצוני שדן אותו. האדם בוחן את המקום שבו הוא נמצא, ומברר את מצבו כלפי המצב השלם. הוא בוחן מחדש את תכונותיו ביחס לתכונת הבורא - תכונת הנתינה.
הצעד הראשון שהאדם עושה בתהליך נקרא "הכרת הרע". בשלב ראשוני זה הוא מגלה שהוא אגואיסט מטבעו. בהדרגה הוא מתחיל להבין, שכל המחשבות והרצונות שמניעים אותו נועדו כדי להשביע את האגו שלו בלבד, גם אם זה על חשבון האחר.
הסליחה היא חשבון פנימי שהאדם עושה עם עצמו. החכמה היא להשתמש באור שטמון בכתבי הקבלה כדי להאיר את הפינות האפלות שבנו, מסביר הרב"ש.
האמת נמצאת בתוכנו. היא מתגלה בנשמה. כשאנו מרגישים שהטבע האגואיסטי שלנו מנוגד לטבע הבורא, לתכונת הנתינה, אז בעצם באה הסליחה האמיתית, היא מגיעה כבקשה. אלא שעתה, זו כבר בקשה להשתנות. בקשה שאתה לא מבקש מאף אחד. אלא אנו מרגישים את הסליחה בפנים, בתוכנו, ומייחלים לה. ואז מתוך הכוונה האמיתית בא השינוי.
מסע אל תוך עצמנו
אחרי שנים שבהם התרגלנו, בצורה מכאנית משהו, להגיע לבית הכנסת, תחילה בזמן סליחות ואחרי כן ביום כיפור, ולהתנצל בפני כ-ו-ל-ם על ה-כ-ו-ל, על ש"חטאנו, עווינו, פשענו". סוף סוף יש בידנו את הפתח להבין שסליחה היא הזדמנות. הזדמנות לשינוי שאנו צריכים ויכולים לעבור.
כשאנו באמת רוצים, ומבקשים סליחה אמיתית, בקשותנו נענות ואנו זוכים לשינוי המיוחל. אם נתמיד ונבקש לא רק יום בשנה, יאיר לנו האור את הדרך ויראה לנו כיצד לשפר את חיינו לטובה ואיך להתקדם אל הרגשת השלמות.
קיבלתי את הדחייה ובינתיים אשיג את הספר של קמפבל.
אני מסכימה איתך לגמרי בנושא התזמון של בקשת הסליחה
יש לי הרגשה שנרשת מחוות סליחה או מחוות סליחה במקום "אני מצטערת"
וחולפת מן העולם
אם אפשר לאזן.
בדרך כלל השנה הראשונה שמעבירים שיעור היא על הפנים, אז בואי נדחה את השמיעה שלך לשנה השנייה או השלישית. אני מעריכה שאז הקורס יהיה הרבה יותר מגובש.
האמת היא שכל המנגנון הזה של בקשות סליחה מביך אותי. לפעמים יש טעם לסליחה אם מבקשים אותה ברגע הנכון, אבל לפעמים הכל כל כך לא רלוונטי כבר ביום כיפור כי כבר הכל נשכח קודם לכן.
הטקס הקטן שלי ביום כיפור הוא מאוד פרטי וכך אף אחד לא מובך. אני נוהגת לכתוב במחברת "חגים" (לפני כמה שנים קניתי פנקס עם פסים צבעוניים שקראתי לו "מחברת חגים") כמה רשימות הכוללות דברים שאני מתחרטת עליהם, אבל במקביל גם דברים שאני שמחה שעשיתי (באופן מוסרי). כך יש איזשהו סוג של איזון.
אני מבקשת רשות יפה לבוא לשמוע את השעור על המיתוס
רשמתי את שמו של הספר וסביר להניח שאשים את ידי עליו
מיד אחרי שאסיים את הרומן המדהים של איזה ברזילאית
שהספרות אצלה ממש חייטות צמרת, ואני שקועה בו עד צואר.
לגופו של עניין, אני זוכרת שמעולם ראו היהודים את עצמם
משכמם ומעלה הודות לייסורים ולחרטות.
הגויים הולכים רחמנא ליצלן אל הכנסיה, מספרים את הספור
שלפעמים מופיע בתור בדיחה שווה, מקבלים איזה הוראת הפעלה בגרוש מהכומר
וקדימה לחט הבא.
לעומת המנגנון הפשוט והכאילו לא שווה הזה עומד יום כיפורים שלם
וכולם מתנצלים וכולם סולחים איזה כיף היה פה.
ואני לצערי ממש לא חלק מהחגיגה. מישהו צלצל לבקש סליחה
ואמרתי לו שמע ברור שבסוף אני אסלח אבל זה יקח לי זמן
מנגנון החיטוי הזה של הנפש לא יכול לעבוד ולכן הוא מיתוס.
נכון.
חכם מי שכתב את הדברים.
אם נמתין לכפור לומר סליחה,
לא נראה לי שנגיע רחוק.
במובן הזה, דתות המזרח היו כנראה יותר הומאניות.
אמירה חכמה מאוד.
ויש לי קצת קושי עם שלל הפוסטים המבקשים סליחה
כשלא ברור לי אם הם פונים לקרעי העננים בשמיים
או סתם סליחה גורפת גלובאלית
אני מאמינה כמו רבים כמוני,שאני אמורה כל השנה
בלי יוצא מן הכלל לבקש סליחה כשאני פוגעת.
והמירוק הנפשי הזה,מתחבר לי יותר לחרדות קיומיות,שאם
לאנבקש סליחה ,איזו אימה עלולה ליפול עלינו.
וזה מתחבר לי לנושא המיתוס והמיתולוגיה היוונית[ דנה בטח תוכל להוסיף]
כמה זבח היה צריך להקריב כדי להשקיט את האלים מזעמם.
סליחה וכפרות מבחינה רעיונית הוא מקבילה לנושא הזבח
ובטח אסור לשכוח שהזבח הוא מהיסודות של המקרא,תופעה
שנמשכה שנים רבות.