כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המוניצוב

    כל מי שעיניו פקוחות רואה כל יום מאה דברים נפלאים לפחות (לאה גולדברג)

    גילויים

    15 תגובות   יום ראשון, 27/9/09, 12:17



    גילויים

    המסע התחיל איפשהו, מתישהו, הרבה לפני שידעתי שיצאתי אליו.

    אין בו נקודת התחלה ברורה, לא החלטתי לצאת אליו. הוא לא מודגר או תחום בזמן והאפשרות היחידה שלי לאמוד את גדלו, אורכו ועומקו היא לברר בדיעבד את המרחק, הזמן, הקושי וההנאות שבין המקומות או המקרים בהם עבר.

    אין יומן מסע. קשה לאסוף את פיסות המידע המרכיבות אותו, אי אפשר לערוך אותו, זה יחטא לאמת, אני לא יכול היום להוציא את המעטפות המצהיבות מקופסת הסוכר הישנה מפח שנשארה לי למזכרת מסבתא שלי ופשוט לסנן למיין ולערוך, יש בהן מכתבים שלי - אלי וממני, עם שורות שנמחקו על ידי הצנזור הצבאי, מילים שרק אני והוא נוצרים לנצח, יש בו פתקים עם שמות שאין סיכוי שאזכור ומספרי טלפון בני חמש ספרות. שמות של חברי הקבוצה בקורס המדצי"ם, מכתב מאחת מהן או שתיים.

    יש בו צמיד בד ומחזיק מפתחות אחד מעור לא מעובד שהריח החריף שלו המהול בארומת ניירות ישנים מתאדה לתוך האף שלי כל כמה שנים כשאני מזיז את הקופסה או מחליט שזה הזמן להיפטר מהאוסף המפוקפק הזה, כרטיס רכבת לברלין משנת שמונים ומשהו, נרתיק כחול מפלסטיק מתפורר של תמונות פספורט צהובות ודי מביכות. כל אלה ועוד, דרים בכפיפה אחת שם. מעידים על פרק אחד – לא הראשון, מהמסע. נפרדתי ממנו קצת בכאב ובחמלה ובגעגוע כבר לפני לא מעט שנים אבל משהו לא מרפה ואני חוזר לשם כל פעם כאחת מנקודות האחיזה שלי במסע, כאחד היסודות.

    בקלות אני יכול "להפעיל" את הזכרון הספציפי הזה, רק לפתוח את הקופסא וכמו טוני ודאג או גבי & דבי לעוף ישר למקום, לזמן ובעיקר לריחות, הקולות והרגשות המדויקים... יש מקומות או רגעים, כמו התקף של מחלה כרונית נדירה שבהם זה פתאום ברגע, תופס אותי לא מוכן ומכה. כמו השבוע, באצטדיון רמת גן בין 50 אלף איש, אחרי שתי כוסיות יין ועוד בירה – לא בסדר הזה, התגלות חלקיו של פרק אחר מאותו המסע והוא נוכח, מוחשי, אמיתי, נעים, מצמרר ומציף וחונק.

    למרגלות קולו של ל. כהן (שבאמת מיותר לחזור על הסופרלטיבים לגבי ההופעה הבלתי נשכחת) דווקא שם באופן מוזר, למרות שלא הערצתי אותו או שהיתה לו משמעות כל כך גדולה עבורי הופעל המנגנון השקט הפנימי הזה, כמו כור סודי המייצר בעקשנות שקטה חלקיקים קטנטנים ואחת לכמה זמן משחרר דרך ארובה קטנה סימנים המעידים על המתרחש בו. כור זו אולי הגזמה, כמו בשיר של י. גפן בסוף רמת גן יש מקום מיוחד שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד". ואז אני מאפשר להם להכנס מין חבורה מוזרה הצועדת לה יחדיו ללא קשר אלה עם אלה.

    סבא שלי בראש, גרמני (יקה) חקלאי קשה יום לשעבר, אדם מאמין, רזה וצנום עם אף יהודי מרשים וכובע ברט, מפזם לו שירים משם, ממקום אחר רחוק רחוק, או ששותה ביד רועדת את מרק העוף וצליל שאיבת הנוזל לשפתיו המקומטות הוא אקורד נוכח כל כך במוזיקת חיי.

    אחריו צועד ריח הקלמנטינות של יום כיפור במושב, שלא עוזב את הידיים, הספירט המריר הירוק והחריף הזה, מתחת לציפורניים כואבות מקליפה ירוקה וקשה.

    איתם צועדת א. צנועה ומבויישת. היא אינה חלק ממצעדים בדרך כלל, סוערת מבפנים לא ברורה לי עד היום, לא יודעת הרבה על העולם אבל צמאה כל כך אליו. סגורה בחדר עם וודקה והתקליט ההוא של פינק פלויד ששינה את חייה ובעקבות זה גם את שלי.

    גם אתה שם, איתם. לא בחרתי לצרף אותך למצעד הזה, באת לקלקל לי? או אולי להזכיר לי כי המסע הזה לאורכו מזמן רגעים של חסד ושל כעס ושל כאב, ביד אחת אתה אוחז בענף סנטרוזה ובשניה עט כדורי.

    הגיטרה הראשונה שלי מגיל 13 והצליל המזמזם שלה שהאצבעות לא לחצו מספיק חזק על המיתרים שזזו על הסריגים והחריץ העמוק בכרית האצבע מהלחיצות כואב ומענג.

    בתקופת הלימודים שלי ביקרתי בתערוכה של שמחה שירמן במוזאון רמת גן, שם נפגשתי שוב באקראי בפרק אחר מהמסע, נכנעתי לשליטה שלו בי והוא פרץ לתוכי כמו טפיל מטורף מסרט בדיוני הניזון ממני ומתרבה כאילו אני האופציה האחרונה שלו להתקיים ולהמשיך את בני מינו. היו בתערוכה טקסטים, דימויים ומיצבים, כל אלה חלפו מעלי ומצדדי ורק היוו תפאורה. רקע להתרחשות המדהימה. אף אחד לא רואה, לא יכול להבחין, בחור עם תיק קטן על הגב משוטט בגלריה ומתבונן באמנות, לכאורה הכל כרגיל אבל משהו נוסף קורה. כמו באזכרות לחללי המלחמות במיוחד זו של יום הכיפורים בשנות השבעים, גברים במשקפי שמש עומדים בלי לזוז, טקס שלם הקול המקפיא מקריא את השמות ורק משקפי השמש מאפשרות לעיניים שהן האיבר היחיד שזז בעצבנות להיראות עצור, נשלט. חזק. רציתי לגעת וזזתי, להציץ, להריח, להתקרב אבל איך אפשר? במוזאון? תיכף תבוא השומרת ותגער בי וגם זו שעומדת לידי ודאי תחשוב עלי כל מיני מחשבות. טוב נגעתי קצת.

    חוזר לפארק הירקון, נ. (גיטריס הליווי שלי) מ"המעופפים" קורא לי מתוך הקהל בתור לבירה ולא שיש ביננו חברות עמוקה, אבל הוא שם לא סתם וניצן עם האורגן החשמלי פתאום מגיע גם כשפיזית הוא כבר שנים איננו, ואולי לא היינו, לא הייתי מספיק בשבילו כשהיה צריך?.

    המשך יבוא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/10/09 15:05:

      מוזמן לקרוא על המסע שלי:

       


      http://www.ima-adama.co.il/authors/authors_galia_viret0_travel.htm

        28/9/09 23:55:


      מדהים.

       

        28/9/09 18:49:

      צטט: יעל פלג _ 2009-09-27 23:31:48

      וואו איזו הפתעה נעימה
      מקסים מקסים

      "צנועה ומבויישת. היא אינה חלק ממצעדים בדרך כלל, סוערת מבפנים לא ברורה לי עד היום, לא יודעת הרבה על העולם אבל צמאה כל כך אליו."

      התרגשתי

       

       


      נבוך
        28/9/09 18:44:

      צטט: אסתי. 2009-09-27 22:42:01


      נשאבתי אל המנגנון הזה של קליק...והנה זכרון מלא...

       

      תודה על ששיתפת, מאד מרגש. תביא עוד יקירי :))

       

       

      טוב שבאת אסתי, תודה

        28/9/09 17:08:
      מרגש .
        27/9/09 23:31:

      וואו איזו הפתעה נעימה
      מקסים מקסים

      "צנועה ומבויישת. היא אינה חלק ממצעדים בדרך כלל, סוערת מבפנים לא ברורה לי עד היום, לא יודעת הרבה על העולם אבל צמאה כל כך אליו."

      התרגשתי

        27/9/09 22:42:


      נשאבתי אל המנגנון הזה של קליק...והנה זכרון מלא...

       

      תודה על ששיתפת, מאד מרגש. תביא עוד יקירי :))

       

        27/9/09 20:52:

      צטט: שים לי הרבה חריף 2009-09-27 20:22:04

      איזה יופי...

      א' ההיא, זו א' שאני מכיר? 

       

      תודה גולן.

      בהזדמנות, תקפוץ.

        27/9/09 20:51:

      צטט: מרוית באהבה... 2009-09-27 16:32:10


      אהבתי מחכה להמשך....

      גמר חתימה טובה יקירי.

      וצום קל.

      באהבה רוית...

      *
       

       

      ההמשך ממש בקרוב...

      תודה

        27/9/09 20:51:

      צטט: אקובילדינג 2009-09-27 15:11:55


      מסעות לא מוגדרים,

      הם המסעות הכי מאתגרים ומפתיעים...

      גמר חתימה טובה

      ושנה נהדרת

       

      שנה מעולה

        27/9/09 20:50:

      צטט: יואב עינהר 2009-09-27 14:37:56

      נהניתי מאד, אבירם

      גמח"ט

       

      תודה יואב.

      איזה יופי...

      א' ההיא, זו א' שאני מכיר? 

        27/9/09 16:32:

      אהבתי מחכה להמשך....

      גמר חתימה טובה יקירי.

      וצום קל.

      באהבה רוית...

      *
       

        27/9/09 15:11:


      מסעות לא מוגדרים,

      הם המסעות הכי מאתגרים ומפתיעים...

      גמר חתימה טובה

      ושנה נהדרת

        27/9/09 14:37:

      נהניתי מאד, אבירם

      גמח"ט

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      aviram meir
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין