לפעמים, בראשית הערב, אתה יושב לבדך בבית פתוח לרווחה וממתין עד שתסיים את הרגיעה היומית כדי שתהיה מוכן להתבשר בהגשמת משאלותיך. אתה עוסק בדברים תפלים וחסרי טעם, משום שעוד מעט כבר לא יהיה זמן להתעסק בדברים שכאלה, שכן הבשורה ממהרת לבוא. ואז, מי יודע כיצד ייראו החיים ומה נבין על העולם. וכך אתה ממתין וממתין, עד אשר נהיית השעה מאוחרת, ואתה מאוכזב מן הישועה הממאנת לבוא, אך בו בזמן אתה מתנחם בכך שהשעה באמת מאוחרת, ובכל אופן כבר צריך לישון ומי יאזור אומץ לבוא ולהשמיע את החדשות בשעות שכאלה. ומי יודע, אולי מחר תתקבל ההודעה המצופה והלא צפויה. למחרת בבוקר אתה קם מתוך נשיה מוחלטת. מחשבות הערב נמוגות, ונותרה רק שגרת החיים, הכל כך מציאותית. מלא בכל טוב, עוסק במשלח ידך המבורכת כשרון, אתה רואה בבירור כי ישועתך לא תנחת עליך סתם כך לפתע פתאום, אלא יש צורך לתור ולחפש אחריה. לעמול להשגתה. ובעודך חוכך בדעתך כיצד תוכל לממש את חלומותיך, כבר עיניך משוטטות ברחוב הסואן, כלות אל הרגע בו תשתחרר מן השגרה הכובלת ותוכל לחבור אל ההוויה האנושית, המתגלה במלוא עוצמתה בעיר הגדולה. ועם רדת ליל, כשכבר תמה מלאכתו של יום ואתה פנוי להלך בשווקים וברחובות לבקש את אשר נפשך חפצה, ואתה חוזר אל ביתך כדי לנוח מעט לקראת המסע אל האושר, שוב אתה מופתע כאשר השעה כבר מאוחרת. |