לא היה לי חשק לברבר פה.

קיבלתי תגובות מסוגים שונים בפרטי ובפוסט עצמו ועם רוב התגובות לא רציתי להתעסק פרט למה שחשבתי ביני לבין עצמי ורציתי בעיקר להשאיר את זה ביני לבין עצמי. קראתי , חוויתי אבל לא היו בי מילים ולא היה בי רצון לתת מחשבות ותחושות ממני החוצה.

אז השארתי את זה עם עצמי.

אישה אחת נגעה בי כמו שלא חוויתי מעולם. ברגישות , ביכולת לגשש אל הגבולות שלי , שלא תחצה אותם , בשיתוף הפתוח שהיא בחרה לשתף אותי. היה בזה משהו כנה ולא מאיים , לא חושף מדי . אולי בגלל המרחק , זה שאנחנו לא מכירות , זה שזה מוגן ובמקביל כנות תהומית , חוויה מן הסתם כל כך דומה . אני חושבת שזו הפעם הראשונה בה הרגשתי משהו שקרוב למישהי שנוכחת איתי יחד בעולם הזה של החוויה הזו שנשארת הלאה רק משנה צורה.

זו תחושה שמלווה אותי עדיין ואני מודה לה מאד על החוויה הזו, גם אם קשה כשקראתי את המילים והתחושות שלה.

זה היה שבוע מורכב מהמוני דברים שונים.

לפני שבוע היה לי לילה ובו שלושה חלומות שאני כבר לא זוכרת מהם הרבה אבל נהניתי מהם בסך הכל ואין כמעט לילות שאני זוכרת שחלמתי בהם 3 חלומות ! וכולם מדליקים !

אחד מהם היה חלום מסע . חלומות מסע זה הסוג היותר נפלא של החלומות שלי. חלום המסע הזה היה שונה מכל חלום שהיה לי. היו בו קסמים ועם יכולת העלמות אני חושבת של העולם בו הייתי לרגעים , שיכולתי להעלים אותו לצורך התחמקות.

מה פרוייד היה אומר על זה ?? (;

היה חלום מצחיק שממנו אני זוכרת הכי פחות אבל טל פרידמן היה שם ! ( איך הגעתי אליו אלוהים יודע ) והוא היה מן חצי חיה מצחיקה עם פסים על הצוואר ויכולת לנפח זרועות כנפיים.

בחלום השלישי היה משהו עם רכבות וניסיון שלי לאסוף איזה מישהו אבל באמת שאני לא זוכרת הרבה ממנו.

אתמול היה לי חלום פחות מוצלח. אין לי כאלו כמעט.

קשה לי להירדם , אני מתעוררת בקלות , בקושי ישנה לתקופות אבל החלומות , דבש.

חלום לא טוב זה באמת נדיר. החלומות שלי מעניינים , מצחיקים , אני נהנית להיות בתוכם.

אתמול חלמתי משהו על מרדף.

אמא שלי וסבתא שלי היו שם ( לא כמו שהן נראות במציאות אלא שתי נשים שזו היתה הקירבה בחלום ) והן הספיקו להימלט אל הפתח שברצפה ופתח העץ נסגר. אני הצטערתי שלא הייתי בהדרכה או משהו כזה שהיתה על איך להימלט. משהו כזה . כי חשבתי , שהלוואי והייתי יודעת איך פותחים את דלת העץ שברצפה ברגע האחרון , ידעתי שיש אופציה כזו ולא ידעתי בדיוק איך.

בהמשך ברחתי בתוך הבית. מצאתי פתח סתרים , מה שהיה מבוסס על פתח סתרים ( במציאות זה היה מקום איחסון בקיר בבית של חברה אבל בתור ילדה תמיד ראיתי את זה כפתח סתרים נפלא ) בבית של חברה שהיתה קורבן לגילוי עריות מצד אחיה ( וכן ההורים ידעו ולא , הרבה לא השתנה אבל אני לא אכנס לזה כרגע ) . אז בחלום זה נראה קצת אחרת אבל הרעיון היה דומה והיתה התחושה שאני שם אבל אחרי הרבה זמן . נכנסתי דרך הפתח והגעתי לחדר ילדים מקסים , משהו אירופאי קלאסי שיש בסרטים . עליית גג עם רצפת עץ , שטיח בהיר במרכז החדר , סוס עץ ועוד צעצועים שאני לא זוכרת. החדר היה בדיוק מושלם.

ואני שרק הגעתי לשם דרך הפתח הסודי הרגשתי לרגע שאולי כאן לא ימצאו אותי , רודפים אחרי ואני צריכה להסתתר .

תוך כמה רגעים הם פרצו דרך החלון , שנראה משהו חדש יותר שלא הייתי מודעת לקיומו ולשינוי שעשו שם ותפסו אותי.

עד כאן חלומות.

כרגע אני כבר כמה שעות ( או כך לפחות נדמה לי ) עומדת לראות סרט נפלא ומדוייק לי למה שאני רוצה לראות כרגע. אבל אני מוצאת את עצמי בעיקר חולמת בהקיץ , חושבת , כותבת ושומעת את אחד מהשירים של הסרט כבר בפעם המיליון בריפיט וזה עדיין נעים לי בדיוק כמו בפעם הראשונה.

יום הכיפורים הזה התחיל קצת מאכזב.

זה אחד הימים שאני יותר אוהבת בשנה.

איכשהו הוא לא נותן לי את התחושות שיש בו .

כל שנה הוא אחר לגמרי. כל שנה אני צמה מסיבות אחרות לגמרי ועם תחושות אחרות לגמרי.

השנה תהיתי אם לצום או לא.

ביני לבין עצמי חשבתי שגם ככה אני בסוג של יום כיפור כבר כמה חודשים ואין שום סיבה לעשות את זה לעצמי.

אבל אני אוהבת

ואני אוהבת את הבחינה העצמית , את התחושה של הניקוי , את השקט , את הכל.

אז החלטתי לצום ( מה שתמיד לא מפריע לי כלל , אף פעם ) ולנסות אולי , על זה אני עדיין לא סגורה , לא לעשן סיגריות.

לראות סרטים כבדים , חזקים ומעניינים ולשמוע מוסיקה עוצמתית.

לקרוא ספר , מה שפחות יוצא לי לאחרונה ואני תקועה באותו עמוד פחות או יותר כבר כמה זמן בתוך ספר נחמד.

לסדר את הבית וזהו. זה בסך הכל יום ואני מניחה שחצי מהתוכניות לא יתקיימו בסופו של דבר במציאות.

את הארוחה המפסקת העברתי עם חולשה ואי נוחות בבטן ובראש.

רק רציתי לדחוף לעצמי משהו קטן לפה כדי שאני לא אהיה ממש ממש רעבה אחר כך ולא ממש היה לי תיאבון.

נדחפו מרק סמיך עם אורז שהוספתי לתוכו, שניצל טבעול אחד ומילקי אחד.

לא סופר משביע ובכלל לא מפנק.

התבאסתי.

כאובת בטן ומלאת חלושס נרדמתי לאיזה 5 שעות.

התמוטטתי יותר נכון.

קמתי רעבה וקלטתי שזה יהיה יום כיפורים בו אהיה באמת רעבה.

לפחות אני מרגישה קצת יותר טוב עכשיו מה שקצת מעודד.

פרט לארוחה המבאסת , הלא משביעה ולתחושה הפיזית הלא טובה שהחלה עוד בשעות הצהריים

אחד הדברים שממש מאכזבים אותי השנה זה התחושה.

אחת האהבות הגדולות שלי זה שביום כיפור כשאני יוצאת מהבית יש אוויר סתיו קריר , משהו באוויר מרגיש אחרת.

מרגיש שמדינה שלמה עוצרת.

יש תחושה אדירה באוויר.

השנה אין את זה.

לא זכורה לי שנה בה לא הרגשתי את הדבר הזה באוויר.

אני מלאת מחשבות.

תוהה כל הזמן בין פינות מוחי מה אני רוצה , מה לא.

עדיין לא מוצאת תשובה, חודשים אחרי .

ההתחבטויות , השאלות , הכל עומד במקום כאילו לא נגעתי בדברים האלו מעולם.