הזמן עובר מהר ומבלי שנשים לב. לעיתים אני מחכה בקוצר רוח לרגעים מסוימים בחיים שלי. רגעים כמו מסיבה שהוזמנתי אליה, פגישה או סדרת טלויזיה. אני ממתיה לרגע הזה בדריכות, וכשהוא מגיע, כי בעצם הכול בסוף מגיע, הרגע עובר לי כמעט בלי להרגיש אותו. וכשהוא נגמר, אני מגלה שלא נהניתי ממנו, או שלמעשה הרגע לא עמד בציפיות שלי. אפילו לא עצרתי לרגע כדי לחשוב שאני אכן נהנית. כמעט מתענגת יותר מזמן ההמתנה מאשר מהרגע עצמו.  

בכל אופן, הכי חשוב זה ליהנות, קודם, תוך כדי הרגע או לאחר מכן. כי רק אם אני נהנית, אני מבטא את עצמי. כי אחרת, אבזבז את החיים בלי לשים לב. נכון שלפעמים אני עושה זאת בלי כוונה: אני מרגישה לא טוב ולא עושה שום דבר כדי שזה יעבור. להפך, אני אוהבת להרגיש קצת רע ולהתענג ברע שלי.  

הזמן והרגשות מתערבים ומעייפים לי את לב, ומונעים ממני את הדבר הכי חשוב: החיפוש. אבל אני ממשיכה לחפש, גם כשמה שאני מגלה לא כל כך מוצא חן בעיניי.