כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    עוגת דבש

    14 תגובות   יום שני, 28/9/09, 19:27
    נגממאאררר. איך היה? מסכנים הילדים נגמר החג שלהם. עכשיו השקט הולך ומפנה את מקומו לטובת הרעש האורבני, וממחר כבר יתחילו לתזז כאן כל המשאיות עפר כי ממול הבית שלי הולכת ונבנית שכונה ירוקה משהו משהו. שאלה: אתם מאלה שבודקים מתי נגמר כיפור לפי העיתון או לפי זה שכבר מבצבצים להם שלושה כוכבים בשמיים? מה שאצלי היה הכי מיוחד בכיפור הזה הוא שפעם ראשונה בחיי צלחתי אותו לבד ואפילו שרדתי. ומה שהיה הכי מרגיז בכיפור הזה הוא הילד מלמעלה - עוד נגיע אליו.

     

    שעון חורף. אוי למה הזכרת לנו את זה, חושך דיכאון. אבל הכי מפחיד? הכי מפחיד היה לכוון את השעון במטבח ואת הטיימר של הדוד. למה? הם עובדים על מחוגים, אני לא ממש טוב במחוגים. אני מעולה בשעון של המיקרו ושל המזגן ואיזה מזל שהשעון בממיר מפרגן את זה לעצמו, ומה שנשאר מחר לפני הרופא שיניים זה לכוון את את השעון שבאוטו, כבר לא ממש יודע מה עדיף משניהם. זהו כבר יש רעש של מכוניות בחוץ והרעש של הילדים על האופניים התנדף. חוץ מהרעש של הילד מלמעלה.

     

    הילד מהקומה למעלה הוא הבן של השכנים שלי גם מהקומה מלמעלה. לפעמים אני דק אבחנה שזה מדהים. זוג צעיר כזה נחמד. "אהלן, מה שלומכם?" מכירים? אמא של הילד הזה גדולה כזו רחבה והאבא שלו כבר דפק לי פעמיים בדלת: "יש לך אולי מטר?" פעמיים הבאתי לו, בפעם השלישית כשהוא ניסה אמרתי לו שהמטר שלי ברח ושהודעתי על זה לרשויות, פעם כשימצאו אותו אני ישר אביא לו. במילים אחרות לך תקנה תעשה לי טובה. סיבה ראשונה היא שאני לא משתף יותר במטר שלי, סיבה שנייה היא שאני רומני וזה מספיק. אה, הילד. מזל טוב באמת, הוא נולד לפני איזה כמעט שנתיים והוא מזיז הכל בבית.

     

    הנינג'ה הקטן הזה קיבל כנראה כדור ברזל קפיצי שהוא ממש, אבל ממש אוהב לשחק איתו. זה מתחיל ממש מוקדם בבוקר וזה נגמר ממש מוקדם בבוקר שלמחרת. התקרה אצלי רועדת וגם יו טיוב כבר לא מה שהיה פעם. אם נחה עליו רוחו של זה הילד אז הוא גורר הכל בבית. מכירים את המדבקות הלבנות העגולות ששמים ברגליים של הרהיטים. לא שמו... הוא גורר הכל: ספות, כיסאות, שולחנות, מנורות, ספרים, את אמא, את אבא, את אמא על הכסא, את אבא על השולחן, שידות, טלויזיות, וחברים שבאים לבקר אותו. אין שם מדבקות לא. הכל אני שומע. ילד תרחם! בקיצור כשלא נגררים שם הרהיטים אז הוא עסוק בלהדוף כדורי ברזל. מחר אני שם לזה סוף. לא לא, אנ'לא נוגע בילד אבא אולי אני הולך להעלים את האבא ביחד עם הרהיטים והכדור. אני שואל, מה רע בבוב ספוג?

     

    אז איך העברתי את הצום? לא אכלתי הרבה, באמת. בעיקר קפה, וכל מיני מנות לגרושים ששמים במיקרו ואם גם דלות שומן הריי זה משובח. הורדתי איזו חצי חפיסת סיגריות וחמישה נורופנים כי הכאב של החניכיים דולק אחרי כל שמונה שעות וזה כולל לקום בארבע בבוקר, לדדות למטבח ולחכות שזה ישפיע. הרהיטים והכדורים מלמעלה לא עוזבים אותי שיהיה ברור. ניסיתי להיות כמה שיותר בשקט מפאת כבוד החג. אפילו את יו-טיוב ראיתי בשקט והיום כשהדלקתי את המזגן בצהריים הסתכלתי על המדחס וביקשתי יפה שלא יעשה לי בושות כי לא מזמן הצפתי את השכנה שלי מלמטה.

     

    בטלויזיה שידרו את "נחזור לשדר מחר ב -20:00", אבל מצאתי מלא תוכניות בנשיונל הפראי על תנינים, תמסחים, קרוקודילים, אליגטורים וכל החבורה של המפגרים שרודפים אחריהם - הכל למען המדע לא? נו שמישהו יעשה כבר משהו עם הנינג'ה הקטן הזה מלמלעלה כי יש דברים שגם נורופן לא יכול לתקן. אני מניח שההסתובבויות שלי בבית נסבו בין חדר השינה, חדר העבודה והמטבח, אבל לאו דווקא בסדר הזה אם כי באופן רנדומאלי. חבל שלא נשארו לי אטמי אוזניים מהצבא.

     

    אפילו קראתי כמה פוסטים מדהימים של הרבה אנשים ממש כשרוניים, שבדרך כלל לא ממש יוצא לי. אפילו שמתי כמה תמונות שלי בכל מיני אתרים כי בדרך כלל אין לי סבלנות, ואפילו שקלתי לכתוב לשכנים שלי מכתב ולצרף אליו תלושי חג לאיזו רשת של עשה זאת בעצמך כדי שפאקינג יסדרו שם ת'עניינים. אז שקלתי. עזבו הכי טוב באלימות. נו יש רעש מלמעלה? יש יש שלוש נקודות! ררררר.....

     

    לסיכום אין כמו השקט של כיפור. הם עכשיו גם שמו אותי מככב בעמוד הראשי של תפוז, זה מחמיא אבל גם משעשע, על הגבר שהתרגל לקום לבד בבוקר. מילא לקום לבד בבוקר אבל אפילו לא קם לעבודה רחמנא ליצלן. לא נורא לפחות אני כותב. עכשיו גם כאן וגם בקפה. איזה כייף שיש את המדיה הזו. כמה תוכן זה שופך לנו לתוך החיים ותנסו לדמיין איזה זה היה בעידן הקרח - עוד לפני הרשת.

    אז מה אני מאחל לעצמי לשנה הזו? אייפון? אה, הם אומרים שהסוללות שלו לא משהו. אבל לכתוב, הרבה לכתוב...

     

    עוגת דבש, מישהו?

     

     

    עמית

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/9/09 18:19:
      זהו אני הולך לדבר איתם. חיוך
        29/9/09 17:59:


      ואף לא מילה אחת על PSP... תבורך קריצה

       

      החיים שלך בלונדייניים איש

      הילד של השכן שלי מלמעלה גילה את פלאי הסקייטבורד

      מיותר לציין שהרובה שמפריד בין אריחי הגרניט פורצלן

      לא שווה בגובה לאריחים

      מתי בפעם האחרונה זכית למופע אח"מים של מיומנה בקפוצ'ון שלך?

      אין סוף לתענוגות

       

      ואתה, תענוג אתה

        29/9/09 10:40:
      חתמו לי חתמו לי... חיוך
        29/9/09 00:22:

      אין ספק שהתענית כדת וכדין, בטוח חתמו לך טוב...

      עובדה, אתה בשער של תפוז :)

        28/9/09 23:25:
      תזכרי!
        28/9/09 23:17:

      איזה כייף לקרוא אותך.

      אם תסביר לי איך לכוון את השעון באוטו,

      מבטיחה לתת לשכנים שלך את כל מלאי המדבקות רהיטים שלי מתנה ;-)

       

        28/9/09 22:18:


      ערב טוב

      איזה יופי,

      אהבתי מאד ,

      ווהללהה, נהדר,

      פוסט מעניין,

      אמיתי ומהלב,

      חג סוכות שמח לך ולבני ביתך

      גמר חתימה טובה,


       

      שבוע נהדר,

      שרה קונפורטי

      www.sarakonforty.com

        28/9/09 21:23:
      תודה וחתימה טובה :)
        28/9/09 20:57:


      תודה על השיתוף

      חתימה טובה

      יפה הסיפור

        28/9/09 20:18:
      צוחק

      רגע, רגע, אני לא מספיקה לקרוא ! :))

      זה גם לא בריא לידיים להקליד כל כך הרבה

      (אבל האמת? כיף לקרוא אותך)

        28/9/09 19:56:

      הילד?!

      אני הולך להביא להם גור של רועה בלגי קטן. ואז הילד הזה כבר ירוץ אחריו - באחריות!

       היה קשה הצום, ללא ספק :)

        28/9/09 19:51:


      השם ישמור אתה מסתמן כפורסט גאמפ של הכתיבה...שכה אחיה

      עקפת אותי בעמידה.

      אוף הכתיבה שלך מלבבת , אני יושבת כאן נשפכת מצחוק של צער על הילד הזה הודף כדורי הברזל ונורופן שלך.

      אתה מצליח להצחיק אותי ולהבהיר לי כמה אתה לא משועשע בו זמנית, מה, אתה גאון? למה?

      ויש לי פתרון בעבורך באשר לילד חובב כדורי הברזל.

      נהפוכו, קנה לו עוד כמה כדורי ברזל ותאמר לו שכשהוא הודף חשוב מאוד שיהיה לו מלאי כי יתכן שהתקרה תישבר והכדורים יפלו אליך.

      במקביל קנה מגנטי ענק ואצב אותם על התקרה שלך.

      ההורים של הילד ידהמו לגלות שהילד לא זז יותר, שזה אומר שאתה קונה לו ת'כדורי ברזל בסתר אה? תהיה חכם בן אדם.

      המון הצלחה.

      רציתי להגיד עוד משהו לאמיתו של דבר, אבל לא זוכרת מה, הוצאת אותי מקו המחשבה.

      לא נורא.

        28/9/09 19:49:
      קריצה