אחרי שצמתי ועשיתי חשבון נפש עם עצמי אני מרגישה מן מועקה רצינית

חברים שהיו הלכו לאיבוד כי זאת הבחירה שלי, לראות את הדברים כמו שהם ולהפסיק לשקר לעצמי

לדעת שיש חברים לכל החיים ויש כאלו שהם לא היו ולא יהיו חברים למרות שחשבתי אחרת

רגע לפני כיפור חברה טובה שבשבילי היית כמו אחות שיקרה ופגעה בי.... לסלוח בגלל כיפור?????

לא נראה לי כי הפגיעה לא נגמרת במילה קטנה כמו סליחה!!!!!!

יש הרבה מה ללבן והרבה פינות לסגור ואין מקום לסליחות בגלל יום כיפור או בגלל שזה מה שצריך לעשות אלא זה צריך לבוא ממקום אחר, מקום נקי בלי שום סיבה מיוחדת.

צמתי ונחתי כמו שמזמן לא נחתי, היה לי את כל הזמן שבעולם רק לעצמי, קראתי ספר, מה שמזמן לא עשיתי וישנתי המון.

הפלאפון כבוי (איזו הפתעה) והבית שקט מטלויזיה, מוסיקה ומחשב.

היה כל כך כיף להתחבר לעצמי ולא לחשוב על כלום פשוט לנוח ולהתחבר לשקט ולדממה שעוטפת את היום הזה.

אחרי הצום כנראה בגלל שלא אכלנו, שתינו ועישנו קמתי עם מועקה "מה הולך לקרות השנה"? "האם יהיה טוב?" "האם סוף סוף אמצא את השקט לו אני מייחלת?"

כל כך הרבה שאלות שעדיין אין להם תשובות.....

אני אדם שבדרך כלל חזק ואופטימי ולכן אני מאמינה שלמרות המועקה השנה הזאת תהא נפלאה.....

גמר חתימה טובה לכם חברים טובים "שתחל שנה וברכותיה אמן ואמן לכולכם"