אבא שלי שלח לי בדיחה שמסתובבת באינטרנט וביקש שמשרתם של בעלי ההון יגיב עליה. זו אמנם דמגוגיה זולה, אבל בכל זאת, אבא שלי ביקש. וחוץ מזה מדובר בבירה, שזה נושא חביב עלי, וגם מזמן לא כתבתי פוסט. אז הנה הבדיחה (בלי הציורים, מצטער), ואחריה התגובה שלי.

שיעור בכלכלה:
קבוצה של 10 גברים נהגה להתכנס מידי יום בפאב השכונתי. לאחר שכל אחד מהם שתה כוס בירה הם קיבלו חשבון משותף לתשלום על סך 100$.
הם שילמו את החשבון באופן דומה לזה שאנחנו משלמים מס הכנסה, ותמונת התשלומים נראתה כך:
ארבעת הגברים הראשונים (מיעוטי היכולת) לא היו צריכים לשלם כלל עבור הבירה ששתו,
החמישי היה צריך לשלם 1$
הששי היה צריך לשלם 3$
השביעי 7$
השמיני 12$
התשיעי 18$
והעשירי (העשיר ביותר) 59$
על פי שיטת התשלום עבור הבירה שהם שתו, ארבעה הגברים הראשונים כלל לא שילמו ושאר החברים שילמו כמו שהיה מפורט לעיל. הם המשיכו לבקר בפאב והמשיכו לשתות בירה עד ש...
...יום אחד בעל הפאב אמר להם שהם יקבלו הנחה של 20$ ובמקום 100$ הבירה תעלה להם רק 80$.
הם חישבו ומצאו שגודל ההנחה לכל אחד מהגברים הוא 3.33$ (20 לחלק ל-6). אם נחסר 3.33$ מהסכום שכל אחד שילם קודם, נקבל שהגבר החמישי והשישי צריכים לקבל תוספת כסף.
בא בעל הפאב וראה שהגברים אינם מסתדרים עם החישוב החדש והציע להם שהוא יחלק את הכסף בהתאם לסכומים שכל אחד שילם קודם לכן. טרח ועשה חישוב זה עבורם:
השישי היה צריך לשלם 2$ במקום 3$ ששילם קודם (כלומר 33% חיסכון),
השביעי היה צריך לשלם 5$ במקום 7$ ששילם קודם (יוצא שחסך 28%), ׁ
השמיני היה צריך לשלם 9$ במקום 12$ ששילם קודם (היינו 25% חיסכון),
התשיעי היה צריך לשלם 14$ במקום 18$ ששילם קודם (22% חיסכון).
והעשירי היה צריך לשלם 50$ במקום 59$ ששילם קודם (חיסכון של 15%).
ובסך הכל היו צריכים לשלם 80$.
לאחר שקבלו את ההנחה של 20$, תנאי התשלום עבור הבירה השתנו משמעותית וחמישה מהחברים שתו כוס בירה ללא תשלום.
כאשר הם יצאו מהפאב התחילו לחשב כמה כל אחד הרוויח כתוצאה מכך שקבלו את ההנחה.
"אני חסכתי רק 1$ מתוך ה- 20$", צעק השישי וציין שהעשירי חסך 9$.
החמישי צעק: "גם אני חסכתי רק 1$. זה לא הוגן שהעשירי הרוויח פי 9 ממני."
השביעי צעק: "נכון, למה העשירי חסך 9$ ואני חסכתי רק 2$? תמיד העשירים מרוויחים יותר".
ופתאום ארבעת החברים, שמן ההתחלה לא שילמו עבור הבירה, צעקו: "אנחנו לא חסכנו שום דבר. השיטה הזאת מנצלת את העניים".
כעסו תשעת החברים על החבר העשירי והפליאו בו את מכותיהם.
למחרת הגיעו תשעת החברים שלנו שוב לפאב לשתות בירה, אבל החבר העשירי לא בא לאחר כל מה שקרה. הם ישבו ושתו בירה, וכאשר הגיע הזמן לשלם, לא הייתה להם אפילו מחצית מהסכום הדרוש לתשלום.
מוסר השכל מעניין וחשוב לילדים, לסטודנטים, לעיתונאים, לאנשים מלומדים ולפרופסורים על תפקוד מערכת המיסוי שלנו:
אנשים עשירים שמשלמים מסים גבוהים, מרוויחים הרבה, כאשר המסים יורדים.
אם תעלה להם את המסים, ותתן להם מכות בגלל שהם עשירים, הם יברחו מכאן. אוהבים אותם בחו"ל כאשר הם שותים שם בירה, ובכלל שם הבירה ידידותית יותר....
מי שהבין את הנושא לא זקוק להסברים נוספים, ומי שלא הבין - שום הסבר לא יועיל.

=========================================================

אז טוב, אני באמת לא הבנתי וגם שום הסבר לא יועיל לי. יש לי חשד שגם זה שחיבר את הבדיחה, קל יותר לגמל לעבור בקוף של מחט מאשר יהיה לו להבין את ההסבר שלי. לכל השאר, הנה התשובה שלי.

זאת באמת אנלוגיה נחמדה, אבל יש בה כמה כשלים.

כשל ראשון: לא כולם שתו את אותה הבירה. רוברט וויאט שר על זה כך: "you think you're self sufficient, but you don't dig your own coal". ובמלים פשוטות שאפילו נחמיה שטרסלר יוכל להבין, במציאות העשיר מקבל הרבה יותר משאר החברים. המערכת שבה אנחנו חיים, כולל שיטת המס שלה, מסייעת לו להיות עשיר. בעוד שכולנו נהנים משירותי בריאות, חינוך, ביטחון וכדומה (הבירה שבבדיחה), העשירים נהנים מקצת יותר מזה. הם נהנים מתשתיות פיזיות וחוקיות המאפשרות להם להקים מפעלים, לשמור על רכושם, לערוך עסקות באקלים של ודאות חוקית וכן הלאה. מערכת החינוך, למשל, מספקת לכולנו חינוך מסובסד, להם היא מספקת גם הכשרה מסובסדת לעובדים שלהם. המשטרה מנסה בחוסר יעילות משווע להגן על גופנו ורכושנו, אבל אם שובתים ינסו להשתלט על מפעל תגלו שהיא מסוגלת גם לפעול בנחרצות. אז העשירים אמנם משלמים יותר מס אבל גם נהנים ממנו הרבה יותר מכל אחד אחר.

כשל שני: אין הנחות חינם. בבדיחה יורדים מחירי הבירה. אז לא רק אתם, גם אני אף פעם לא נתקלתי בפאב שמוריד את מחירי הבירה. מה שקורה במציאות הוא שהמדיניות שמתווה נתניהו זה עשור מקצת בהדרגה את השתתפות המדינה בשירותים שונים, ובמקביל מפחיתה במיסים. כלומר כולנו מקבלים פחות בירה ומספרים לנו שקיבלנו הנחה. עכשיו, העניים מאבדים הרבה יותר בירה מהעשירים בעיסקה הזאת, כי הבירה שמחלקים בפאב זה כל מה שיש להם, ולעשירים יש מקורות אחרים. כששיעור השתתפות המדינה בהוצאות הבריאות יורד מ-74% ל-64% בתוך עשר שנים, העשיר משלם קצת יותר על ביטוח משלים, ולעני אין כסף לתרופות. אותו דבר בחינוך.

כשל שלישי: לעשירים אין לאן ללכת. האיום על כך שהעשירים יברחו מפה אם לא יקצצו במיסים קצת מצחיק, מפני שישראל הפכה לאחד הפאבים הזולים בשכונה בכל הנוגע למיסים. אין מס עיזבון, מס החברות נמוך, המס על רווחי הון לא גבוה במיוחד.

כשל רביעי: שיילכו! ואם כבר ימצאו פאב שבו נוח להם יותר לשתות, מה באמת יקרה לנו? הם הרי לא יקחו איתם את החברות שלהם, נכון? כלומר אם נוחי דנקנר למשל יחליט שלא טוב לו בארץ (למרות שתאמינו לי, טוב לו מאוד בארץ), מישהו חושב שהוא יכול לקחת איתו את סלקום, את שופרסל או את מכתשים אגן? הוא מוזמן למכור את אחזקותיו אם הוא כל כך רוצה, ולנסות להיות עשיר במקום אחר ונוח יותר, אבל לכלכלה הישראלית לא יאונה כל רע. כבר שנים רבות לא חסר בארץ כסף להשקעות הון, ולא חסר מי שישקיע כאן.

אז זהו, כמו שאמר מחבר הבדיחה, מי שלא הבין שום הסבר כבר לא יועיל לו. מצד שני, הוא גם כנראה לא ממש רוצה או צריך להבין.