כותרות TheMarker >
    ';

    אינטיליגנציה עסקית/ארגונית

    "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" נתן אלתרמן

    ארכיון

    תרדמת התבונה מולידה מפלצות

    40 תגובות   יום שני, 28/9/09, 23:13

    יום הכיפורים הזה העלה בי מחדש שאלות, תהיות ודחף לחפש תשובה או תשובות. 

    היום יום מפגיש אותנו עם בעיות או אתגרים תלוי איך מסתכלים עליהם.

    אלו יכולים להיות קטנים כמו חשבונות שיש לשלם בזמן ואלו יכולים להיות אתגרים גדולים כמו איך יוצרים עולם ללא עוני.

    יש שאומרים שהבעיה המרכזית היום היא התחממות כדור הארץ והשינויים באקלים.  אלו יוצרים תנועות ירוקות, המביאים לעולם דלקים הניתנים לחידוש, ומוצרים יעילים של אנרגיה חלופית. ההבטחה היא שמוצרים אלו אמורים לעזור לסביבה, למנוע מחלות, שטפונות, הוריקנים, ואפילו יאפשרו חיים ללא דאגה שכדור הארץ יוצף.בו בזמן, בארצות רבות אנו צופים בחוסרי שיא של מצרכים חיוניים יסודיים של החיים כמו אוכל, מים ובגדים. מומחים מדווחים שהכלכלה, לפי שעה, במיתון .

     וכאן באזור שלנו מעצמות חברו יחדיו, לדחוף אותנו למדינה דו- לאומית ואנחנו מתמלאים חששות.

     רובנו מתקשים לראות את המציאות אשר בה  פלסטינים שהם קורבנות של משטרים ערביים מנוונים, נתונים ללא כלים בהתמודדות חסרת סיכוי עם או מול מדינה יהודית מערבית מתקדמת יחסית, הכופה עליהם סדרים ותנאים בהם הם לא יכולים לבנות את עצמם.

     וכך בין המדינות הערביות לבין מדינת ישראל מקומם מכופף, צר וחסר עתיד אנושי סביר.

    ואנחנו כאן על ידם מחנכים את הדור הבא,

    מה אנחנו מציגים לדור הבא שלנו?עם מה אנחנו נשאיר אותם? עם אתגרים שאנחנו לא עמדנו בהם. 

    ואני שואלת מה לומר לנכדים שלי ? איזה עולם הייתי רוצה להשאיר להם ? מה אני יכולה לעשות כדי שהעולם שיוותר אחרי יהיה טוב יותר?  מהם העקבות שהייתי רוצה להשאיר להם ?

    אני מבינה שאנחנו צריכים להתוודות לילדים ולנכדים שלנו.

    אנחנו צריכים לומר להם שאנחנו אחראיים וצריכים לעשות את החלק שלנו כדי  לפתור את  הרעב בעולם ויש לאל ידינו לעשות רבות למען למנוע מחלות, למנוע אסונות בכדור הארץ . כמו גם,  לגשת  באומץ לב אנושי לפתרון הסכסוך האלים באזורינו.  למרבה המזל, אנחנו  יכולים  למנוע וליצור עולם טוב יותר .

     זה דורש מאתנו מודעות וידע אודות עצמינו ואודות כל המתרחש, אנחנו מחוייבים לזהות את  אתרי‎ ‎הכאוס‎ ‎וההרס, עלינו לראות את האלימות הטבועה במהלכים ההיסטוריים, הבולעים לקרבם את האנושות ומכהים את האנושיות.

    בכל, במגה, במקרו ובמיקרו. כן, בכל מימד בחיים.

     וכמו בציור של פרנסיסקו גויא, הצייר הקאנוני,  תרדמת התבונה מולידה מפלצות.

    המפלצות האפלות בכל תחום דרות בתת ההכרה ומשתחררות בהיעדר תבונה אנושית. מביאות לעולמינו הרס,  הזועק  לעורר את התבונה האנושית, לא להרפות, לא ליפול לפתרונות מצמררים, המתכהים באימתם ונראים לנו שאינם ניתנים להתערבות ולשינוי.

    בציור מוצגת התנגשות בין שני עולמות: עולם ההוויה האנושית ועולם על.

    האמן עצמו מופיע רדום ומצוי בחלום בלהה המתאר צבא מפלצות ועטלפים התוקף אותו. על השולחן עליו הוא נח רשום שם התמונה: "תרדמת התבונה מולידה מפלצות". כותרת המשנה של התמונה מפרשת את משמעות הכתובת: "הדמיון, בהיעדר התבונה מוליד מפלצות מחרידות; בהתחברו אתה הריהו אביה מולידה של האומנות".  

    האומנות למיניה ואומנות החיים. 

    נושא היצירה - הוא הכוח היוצר האנושי. התבונה היא אמצעי הביקורת ההכרחי אך הדמיון הוא הכוח היוצר.

    הדרך היחידה אם כן להתמודד עם המפלצות היא לשלב בין הדמיון לתבונה וליצור.

    רעיון זה נובע ישירות מהדיוניסי והאפולוני של ניטשה.

    גויה מזהיר כאן מפני "הירדמות" של התבונה העלולה לגרום להפיכת האנושי למפלצתי.

     מכאן מותר וכדאי להסיק, שבמקום בו מתרוצצות מפלצות , התבונה הסתלקה.   

    המפה האנושית הבלתי נראית והבלתי ניתנת לאחיזה, היא מפת תת ההכרה האישי, הקבוצתי, החברתי, התרבותי -של כולנו כאן על כדור הארץ. בה הסימבולי והממשי כפותים לתוך שפות מעוררות אימה.  

    מפה זו מוליכה אותנו לחשוד, לחשוש ולא להאמין כי ניתן להסיר את כוחות האימה מכל המציאות הכאוטית השוררת.

     

    כן, אם נסכים לגייס מחדש את התבונה האנושית שהיא מכלול, מארג של רגש, דמיון, שכל ואינטואיציה, משם נוכל להתחיל מחדש או את החדש.

     אם ננקוט באומץ הראוי, בעוז הרוח ונשכיל לשחרר את הסימבולים המנחים אותנו נוכל ליצור בממשי עולם אחר.

    כן, נוותר על הציניות, ונתחיל להשתמש בשפות תבוניות, במלוא ההתכוונות האחראית, המחוייבת לשינוי, נוכל ליצור עולם טוב יותר.

     

    אז בואו נודה,  

     שבידינו לשחרר את ההיאחזות הנוכחית, עם כל הקושי הכרוך בה.

    ובכוחינו למצוא את הדרך עליה ויתרנו מזמן מבלי לתת את הדעת/התבונה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/8/10 17:15:
      התבונה אכן מנצחת,אחרת הבורות מביאה רשעות ואטימות לאחדות, שמלכתחילה קיימת,כמשפחת החיים,המודעות נחוצה כאיזון כעוגן כאוויר לנשימה,שולחת חיוך:) וכוכב*
        19/10/09 08:40:

      שרה יקרה,

       

      טבעה של מורכבות הוא כזה שצריך להיזהר מפתרונות פשוטים לכאורה. הסיטואציה הזו כה מורכבת וכה רבים בוחשים בה באינטרסים מנוגדים, שדומה שאין בנמצא "רעיון מחולל" אחד ש"יהפוך את הקערה"... 

       

      רק בריאות

       

      פיני

        13/10/09 02:31:

      צטט: @לאהלה5 2009-10-07 15:12:36


      כוכב של כתיבה וחתימה טובה

      מועדים לשמחה.

      סוף מעשה במחשבה תחילה.

       

      סוד כוחה של המחשבה ביצירת מציאות

       

      תודה לך

        13/10/09 02:28:

      צטט: Rose 2009-10-05 09:53:53


      לכל ויתור יש מחיר

      לכל ויתור יש מחיר וגם רווח

      תודה לך

       

        13/10/09 02:28:

      צטט: yael mayan 2009-10-05 01:03:08

      היי..פוסט מעניין  ומעורר שאלות

       

      עם זיהוי בעיה יש  כבר את  חצי פתרונה

      הבעיה שאין מי שיזהה בעיות 

      ובעצם  ההכחשה בקשר לזה חוגגת 

      גם המאמצים המושקעים מכל מיני כיוונים

      לא מסוגלים לשלוט במצב. וחבל

      אם 

      כל אחד יתרום משהו לסביבתו

      ותהיה חלוקה שווה לכולם

       

      סתם מוחות חשובים וטובים

        בארץ  מתבזבזים..

       

       

       

       

      הכל נמצא על רצף אבולוציוני

      כעת אנו בשלב שנראה כמו מבוזבז

      כנראה

      שהוא הכנה והבשלה

      אלא שניתן להשתמש בתהליכי האצה

       

      תודה רבה לך

       

        13/10/09 02:26:

      צטט: גיא פדה 2009-10-04 21:49:50

      כמה השמיצו את התבונה בעשורים האחרונים. כמה חכמים וטובים נסחפו בעליהום על התבונה, כאילו היא שורש כל רע.

      בשעה טובה יש גם קולות אחרים, יש התעוררות, הבנה שכפי שכתבת, תרדמת התבונה מולידה מפלצות.

       

      נדמה כי השמיצו את הלוגיקה כשהיא עומדת בפני עצמה

      תבונה היא תצריף של איכויות אנושיות

       

      תודה רבה לך

      ושנה מלאה בינה של הלב , הנשמה, והמחשבה גם יחד

        13/10/09 02:25:

      צטט: ניומן 2009-10-04 19:22:35

      *

      משכנעת בחשיבתך וכתיבתך

      מדויקת ומעשירה

       

      תודה רבה על הפרגון

       

       

        13/10/09 02:24:

      צטט: שקל תשעים 2009-10-01 12:04:23


      פוסט חכם ומעורר מחשבה,שרה יקרה.

      אהבתי מאוד ולצערי...גם מסכים מאוד...

       

      ממש תודה לך

        13/10/09 02:24:

      צטט: זירעונית קוסמית 2009-10-01 10:01:35

       שרה  יקרה

       תודה לפוסט

      מעניין ומשאיר חומר למחשבה

      מאחלת

      התעוררות קולקטיבית

      חג סוכות שמח

      דביחיוך

       

      בימים הנוראים היינו אמורים להתעורר

      כדי לקבל את האושפיזין הבלתי נראים בסוכה

      כדי שבכל השנה נוכל להמשיך בדרך הזו

       

      תודה לך

       

        13/10/09 02:23:

      צטט: צביאל רופא 2009-09-30 22:38:32


      יפה כתבת.

      ברם, הייתי אולי רק מוסיף את אשר אמר דקארט, שבבואנו לפתור בעיה גדולה עד מאוד, ראוי וכדאי שנפרק את הבעיה הגדולה לחלקים קטנים יותר ונסתער לפתור בעיית כל חלק בנפרד ובותו עד שנתגבר על הבעיה הכוללת.

       

      מסכימה אתך או בעצם עם דקרט

      אך גם למכלול ולהקשר תפקיד מחולל.

       

        13/10/09 02:22:

      צטט: yoged.com 2009-09-30 18:51:05

      אהבתי את הסקירה האמנותית וההקשרים לימינו אילה

      על רובדיהם השונים.

      הלוואי והיה בי קצת מהביטחון בשכל האנושי -

      שהוביל אותנו עד כה לחורבן לא קטן.

      בתיקווה שנפסיק להתעלל בעולמנו -

      לפני שהוא יתחיל להתעלל בנו בחזרה.

       

      לעיון:

      http://yoged.com/?p=1631

      אמונה באדם תפתח את האפשרות למציאות חדשה להגיח

       

      אי בטחון מביא כפי שאנחנו עדים הרס

       

      בדינמיקה של נבואות שמגשימות את עצמן

       

        13/10/09 02:19:

      צטט: אירידיולוגית 2009-09-30 17:44:17


      יפה מאוד כתבת יקירה,

      מילותייך מלאות תבונה עמוקה

      במקום אשר שוכנות בו מפלצות הפחד והאימה - תסתלק לה האהבה והתבונה

       

      יש בנו נטייה לוותר מהר על האהבה ולפנות מקום לחרדות ופחדים

      הם מרגישים יותר נוכחים, חיים

       

      הכל תלוי בנו

      בתוך מה אנחנו רוצים לחיות

       

        13/10/09 02:18:

      צטט: פיני יחזקאלי 2009-09-30 15:13:31

      חכם ומחייב חשיבה...

       

      תודה

       

      פיני

       

      תודה רבה גדולה לך

       

      אך לא רק חשיבה מחייב מחייב

      נטילת אחריות ומחוייבות לעשות ולהביא לתוצאות חדשות

        13/10/09 02:17:

      צטט: אילנה ינובסקי 2009-09-30 11:30:56

      ראשית אני מבקשת להודות לך על הפוסט המושקע בהחלט מעניין ומעורר מחשבה.

      אם אני מנסה לסכם עבור עצמי במילה אחת למה התייחסת, מלאכת ניפוי קצרה משאירה

      את המילה אחריות. בני האדם איבדו את האחריות הקולקטיבית. הם אחראים אך ורק לשלמות גופם

      ולשלמות גופם של בני משפחותיהם. כל השאר פולקלור. את רואה את התופעה לרוחב הכלכלה

      עם האנומליה המטרופת של משכורות המנהלים ושקיעתן של החברות, את רואה את זה בניצול היתר

      של משאבי הטבע, את רואה את חוסר האחריות כמעט בכל נדבך של החברה מהשלטון ומטה. אנשים לא אחראים לזולת

      ובמקרים רבים הוא גם לא מעניין אותם.

      יחד עם זה, "אחריות" היא מילה ותיקה, סוליותיה משופשות. היא חולפת על פני התודעה מבלי להשאיר סימן של חיים .

      אולי יקום הגאון שיצור את המילה הבאה, אותה נטמיע וגם נוריש לילדינו. כי אם את שואלת אותי, אחריות זה כל מה שאנחנו צריכים. 

      מאז הפכתי להיות סבתא

      אצה לי הדרך עוד יותר

      אני שואלת את עצמי

      איזה עולם אני מורישה לנכדי

      אילו עקבות אני משאירה כאן להם להמשיך

      ואני נבוכה

      מרגישה בחסר גדול.

       

       

      תודה רבה לך

       

        13/10/09 02:15:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2009-09-30 11:08:56

      שרה, פוסט מעניין ומעורר מחשבה.

      האם "כן, אם נסכים לגייס מחדש את התבונה האנושית שהיא מכלול, מארג של רגש, דמיון, שכל ואינטואיציה, משם נוכל להתחיל מחדש או את החדש. "

      מתיחס אלינו כעם? כפרט מתוך מכלול?

      נראה לי שלפעמים אנו שוכחים איך הוקמה מדינתנו כמקום מפלט מאויבים הקמים עלינו להחריבנו.

      איך אנחנו מנסים לקום, מלשון תקומה, אך גם לעמוד על רגלינו כמדינה עצמאית הדואגת לאזרחיה.

      ואיך טבועה המשאלה בהמנון שלנו "להיות עם חופשי בארצנו..." מתוך תחושה שאנו עדיין לא שם.

      רק ברפואת פצעי האומה הזו, נקבל את הזכות לבחור או כמו שציינת להסכים לגייס....

       

      ולגבי גויה, הוא היה רדוף רוחות ומפלצות, ואפילו לישון, להרדם או לנוח לא יכול היה, כך שהבעתה מופיעה בכל יצירותיו.

      מעניין הקישור שעשית לתבונה האנושית.

       

      תודה ושנה טובה.

       

      אני מכוונת לפרט, לקבוצה ולעם כאחד

      אינני רואה הפרדה

      אלא באופן מתודולוגי.

       

      תודה רבה לך

        13/10/09 02:13:

      צטט: צלילי הלב 2009-09-29 09:02:33


      שרה היקרה,

      אהבתי את דברייך ואני מסכימה עמם,

      לפי דעתי זה שינוי הקונספט וראית העולם החדשה שכל אחד מאיתנו ללא יוצא מן הכלל צריך לעבוד ולשנות אותו,

      אני בעד אומנות, אני בעד חינוך להרמוניה ויופי כבר חינקות, אני בעד לשחרר את האמונה מכבלי הפסימיות, אני חושבת שהטוב תמיד יהיה ידו על העליונה,

      אם זהכ לא היה כך ,הרי  מזמן לא היינו צריכים להתקיים , לפחות מאז המצאת פצצת האטום והמימן,

      אני מאמינה בכל אחד מאיתנו שמחולל את התמורה מסביבו, על ידי הכלים האישיים שלו, ונדמה לי שכפי שיצרנו עולם חומרני, סוגד לחומר כולו ,בכוחנו להחזיר  בו גם את הרוח.

      הרי זה בדיוק מה שגויה רצה לומר וזה המסר שלו ולכל תקופה , ממש לכל תקופה היו ויהיו אלה שיטיפו לחוסר האמון, לגוון השחור ויהיו גם האחרים שינסו לשנות .

      נקווה לעולם יותר טוב ועל פי ההתבוננות על הטבע, אחרי כל שפל ישנו גאות, והים נשאר הרי אותו ים, ודבר אינו משתנה בו.

      התמורות לעולם יותר ירוק , יותר נקי כבר נותנים סימנים מעודיים של שינוי המודעות,

       ותמיד הרי יהיו מאבקי כוח בין האפל ובין הצלול והיצירה  האמיתית בדיוק מתרחשת באמצע.

      גמר חתימה טובה יקרה ותודה על המילים

       

      יקירתי

      אוהבת את כתיבתך והתבוננותך

       

      נראה לי שגם בחומר יש רוח

      אך אנחנו עיוורים לו

      ולכן אנו מגדלים מפלצות בתוכינו ומחוצה לנו.

      חומר ורוח חד הם

      הכל שאלה של התבוננות והתייחסות עירה ואיכפתית, המכוונת לעתיד אותו אנו חולמים להגשים.

      כל עשייה שלנו מעצבת את העולם כולו.

        13/10/09 02:10:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2009-09-29 09:01:25


      כן, אם נסכים לגייס מחדש את התבונה האנושית שהיא מכלול, מארג של רגש, דמיון, שכל ואינטואיציה, משם נוכל להתחיל מחדש או את החדש.

       אם ננקוט באומץ הראוי, בעוז הרוח ונשכיל לשחרר את הסימבולים המנחים אותנו נוכל ליצור בממשי עולם אחר.

      כן, נוותר על הציניות, ונתחיל להשתמש בשפות תבוניות, במלוא ההתכוונות האחראית, המחוייבת לשינוי, נוכל ליצור עולם טוב יותר

      פוסט מעולה בחשיבה ובתובנות.

      רציתי להוסיף שמפלצת קיימת בכל אדם, היא אמנם רדומה, אך היא קיימת. הדוגמא האקטואלית היא התאבדותו של אסף גולדרין. צבעתי בוורוד את מחשבותייך, כי הרגשתישהן משקפות את דרכי החשיבה שלי. זה עניין של יישום. צריך לוותר על התנאי של ה"אם" ולהחדיר תודעה לאט לאט, כי במציאות חיינו,התפאורה משתנה במהירות. שבוע נפלא . אשוב 

      תודה רבה על הוורוד

      כה חשוב איך מפרשים ומתבוננים במה שקורה

       

      להיות ער ולהמשיך לנוע לכיוון שסימנו

      גם כשהתפאורה משתנה

      גם אם המתווה משתנה

      בזה כוחינו

       

        13/10/09 02:08:

      צטט: איתן זקצר 2009-09-29 01:47:50


      ואם  נודה,  אז  נרוחם?

       

      כוס  רחמים  עצמיים  היא  כוס  תרעלה,

      ובכל  זאת  יש  מי  השותה  ממנה  לרוויה.

       

      "אדם  בתור  עצמו הוא  גר  בתוך  עצמו  הוא  גר

      לפעמים  עצוב  ומר  הוא,  לפעמים  הוא שר...."

      זה  הכול,  בתיקווה  שבשנה  הבאה  עוד  תהיה  מרפסת  לשבת...

       

       

      כשאנחנו שקועים בעצמנו , זה סוג של תרדמה,

      יש אפשרות לצאת החוצה ולקבל את מה שהעולם רוצה ויכול לתת לנו,

      או כמו בהמשך השיר של שלום חנוך....לפתוח דלת

      זו התחלה חשובה

        13/10/09 02:05:

      צטט: כש-רונית 2009-09-29 01:06:59

      מ ע ו ל ה
      שנה טובה שרה
      רונית

      תודה לך יקירה

       

        13/10/09 02:05:

      צטט: ariadne 2009-09-29 00:02:43

      היטבת לכתוב.

      גם גויה היה במרכזה של מלחמת אזרחים

      וברישומים שלו, חלקם כשכבר היה עיוור כמעט, עולה נושא המאבקים הפנימיים של האדם

      שנה טוב לך.

       

      מאבקים פנימיים בעיוורון

      מטפורה מצויינת לכוונותי

       

      תודה רבה לך

        13/10/09 02:04:

      צטט: היועץ המשפטי 2009-09-28 23:47:44


      אכן, פוסט ראוי של חשבון נפש. ללא ספק הצגת את הבעיתיות שאנחנו נצבים בפניה בכמה היבטים לגמרי מדויקים. קשה לי רק לחשוב שהפתרון שאת מציעה באמת יביא מזור לכל התחלואים שבפניהם אנו נצבים. אבל נהנתי מההתחבטות שאת מבטאת. אין מה לעשות היום הזה מעורר אותנו להתחשבנות פנימית.

       

      חתימה טובה

       

      היום הזה מעורר

      כדי שלא נכנס לתרדמת היום יום

      הפתרון נמצא בי ובך ובו

      רק צריך לקום ולעשות

      תודה רבה לך

        7/10/09 15:12:


      כוכב של כתיבה וחתימה טובה

      מועדים לשמחה.

      סוף מעשה במחשבה תחילה.

        5/10/09 09:53:


      לכל ויתור יש מחיר

        5/10/09 01:03:

      היי..פוסט מעניין  ומעורר שאלות

       

      עם זיהוי בעיה יש  כבר את  חצי פתרונה

      הבעיה שאין מי שיזהה בעיות 

      ובעצם  ההכחשה בקשר לזה חוגגת 

      גם המאמצים המושקעים מכל מיני כיוונים

      לא מסוגלים לשלוט במצב. וחבל

      אם 

      כל אחד יתרום משהו לסביבתו

      ותהיה חלוקה שווה לכולם

       

      סתם מוחות חשובים וטובים

        בארץ  מתבזבזים..

       

       

       

       

        4/10/09 21:49:

      כמה השמיצו את התבונה בעשורים האחרונים. כמה חכמים וטובים נסחפו בעליהום על התבונה, כאילו היא שורש כל רע.

      בשעה טובה יש גם קולות אחרים, יש התעוררות, הבנה שכפי שכתבת, תרדמת התבונה מולידה מפלצות.

        4/10/09 19:22:

      *

      משכנעת בחשיבתך וכתיבתך

      מדויקת ומעשירה

        1/10/09 12:04:


      פוסט חכם ומעורר מחשבה,שרה יקרה.

      אהבתי מאוד ולצערי...גם מסכים מאוד...

       שרה  יקרה

       תודה לפוסט

      מעניין ומשאיר חומר למחשבה

      מאחלת

      התעוררות קולקטיבית

      חג סוכות שמח

      דביחיוך

       

        30/9/09 22:38:


      יפה כתבת.

      ברם, הייתי אולי רק מוסיף את אשר אמר דקארט, שבבואנו לפתור בעיה גדולה עד מאוד, ראוי וכדאי שנפרק את הבעיה הגדולה לחלקים קטנים יותר ונסתער לפתור בעיית כל חלק בנפרד ובותו עד שנתגבר על הבעיה הכוללת.

       

        30/9/09 18:51:

      אהבתי את הסקירה האמנותית וההקשרים לימינו אילה

      על רובדיהם השונים.

      הלוואי והיה בי קצת מהביטחון בשכל האנושי -

      שהוביל אותנו עד כה לחורבן לא קטן.

      בתיקווה שנפסיק להתעלל בעולמנו -

      לפני שהוא יתחיל להתעלל בנו בחזרה.

       

      לעיון:

      http://yoged.com/?p=1631

        30/9/09 17:44:


      יפה מאוד כתבת יקירה,

      מילותייך מלאות תבונה עמוקה

      במקום אשר שוכנות בו מפלצות הפחד והאימה - תסתלק לה האהבה והתבונה

        30/9/09 15:13:

      חכם ומחייב חשיבה...

       

      תודה

       

      פיני

        30/9/09 11:30:

      ראשית אני מבקשת להודות לך על הפוסט המושקע בהחלט מעניין ומעורר מחשבה.

      אם אני מנסה לסכם עבור עצמי במילה אחת למה התייחסת, מלאכת ניפוי קצרה משאירה

      את המילה אחריות. בני האדם איבדו את האחריות הקולקטיבית. הם אחראים אך ורק לשלמות גופם

      ולשלמות גופם של בני משפחותיהם. כל השאר פולקלור. את רואה את התופעה לרוחב הכלכלה

      עם האנומליה המטרופת של משכורות המנהלים ושקיעתן של החברות, את רואה את זה בניצול היתר

      של משאבי הטבע, את רואה את חוסר האחריות כמעט בכל נדבך של החברה מהשלטון ומטה. אנשים לא אחראים לזולת

      ובמקרים רבים הוא גם לא מעניין אותם.

      יחד עם זה, "אחריות" היא מילה ותיקה, סוליותיה משופשות. היא חולפת על פני התודעה מבלי להשאיר סימן של חיים .

      אולי יקום הגאון שיצור את המילה הבאה, אותה נטמיע וגם נוריש לילדינו. כי אם את שואלת אותי, אחריות זה כל מה שאנחנו צריכים. 

        30/9/09 11:08:

      שרה, פוסט מעניין ומעורר מחשבה.

      האם "כן, אם נסכים לגייס מחדש את התבונה האנושית שהיא מכלול, מארג של רגש, דמיון, שכל ואינטואיציה, משם נוכל להתחיל מחדש או את החדש. "

      מתיחס אלינו כעם? כפרט מתוך מכלול?

      נראה לי שלפעמים אנו שוכחים איך הוקמה מדינתנו כמקום מפלט מאויבים הקמים עלינו להחריבנו.

      איך אנחנו מנסים לקום, מלשון תקומה, אך גם לעמוד על רגלינו כמדינה עצמאית הדואגת לאזרחיה.

      ואיך טבועה המשאלה בהמנון שלנו "להיות עם חופשי בארצנו..." מתוך תחושה שאנו עדיין לא שם.

      רק ברפואת פצעי האומה הזו, נקבל את הזכות לבחור או כמו שציינת להסכים לגייס....

       

      ולגבי גויה, הוא היה רדוף רוחות ומפלצות, ואפילו לישון, להרדם או לנוח לא יכול היה, כך שהבעתה מופיעה בכל יצירותיו.

      מעניין הקישור שעשית לתבונה האנושית.

       

      תודה ושנה טובה.

        29/9/09 09:02:


      שרה היקרה,

      אהבתי את דברייך ואני מסכימה עמם,

      לפי דעתי זה שינוי הקונספט וראית העולם החדשה שכל אחד מאיתנו ללא יוצא מן הכלל צריך לעבוד ולשנות אותו,

      אני בעד אומנות, אני בעד חינוך להרמוניה ויופי כבר חינקות, אני בעד לשחרר את האמונה מכבלי הפסימיות, אני חושבת שהטוב תמיד יהיה ידו על העליונה,

      אם זהכ לא היה כך ,הרי  מזמן לא היינו צריכים להתקיים , לפחות מאז המצאת פצצת האטום והמימן,

      אני מאמינה בכל אחד מאיתנו שמחולל את התמורה מסביבו, על ידי הכלים האישיים שלו, ונדמה לי שכפי שיצרנו עולם חומרני, סוגד לחומר כולו ,בכוחנו להחזיר  בו גם את הרוח.

      הרי זה בדיוק מה שגויה רצה לומר וזה המסר שלו ולכל תקופה , ממש לכל תקופה היו ויהיו אלה שיטיפו לחוסר האמון, לגוון השחור ויהיו גם האחרים שינסו לשנות .

      נקווה לעולם יותר טוב ועל פי ההתבוננות על הטבע, אחרי כל שפל ישנו גאות, והים נשאר הרי אותו ים, ודבר אינו משתנה בו.

      התמורות לעולם יותר ירוק , יותר נקי כבר נותנים סימנים מעודיים של שינוי המודעות,

       ותמיד הרי יהיו מאבקי כוח בין האפל ובין הצלול והיצירה  האמיתית בדיוק מתרחשת באמצע.

      גמר חתימה טובה יקרה ותודה על המילים


      כן, אם נסכים לגייס מחדש את התבונה האנושית שהיא מכלול, מארג של רגש, דמיון, שכל ואינטואיציה, משם נוכל להתחיל מחדש או את החדש.

       אם ננקוט באומץ הראוי, בעוז הרוח ונשכיל לשחרר את הסימבולים המנחים אותנו נוכל ליצור בממשי עולם אחר.

      כן, נוותר על הציניות, ונתחיל להשתמש בשפות תבוניות, במלוא ההתכוונות האחראית, המחוייבת לשינוי, נוכל ליצור עולם טוב יותר

      פוסט מעולה בחשיבה ובתובנות.

      רציתי להוסיף שמפלצת קיימת בכל אדם, היא אמנם רדומה, אך היא קיימת. הדוגמא האקטואלית היא התאבדותו של אסף גולדרין. צבעתי בוורוד את מחשבותייך, כי הרגשתישהן משקפות את דרכי החשיבה שלי. זה עניין של יישום. צריך לוותר על התנאי של ה"אם" ולהחדיר תודעה לאט לאט, כי במציאות חיינו,התפאורה משתנה במהירות. שבוע נפלא . אשוב 

        29/9/09 01:47:


      ואם  נודה,  אז  נרוחם?

       

      כוס  רחמים  עצמיים  היא  כוס  תרעלה,

      ובכל  זאת  יש  מי  השותה  ממנה  לרוויה.

       

      "אדם  בתור  עצמו הוא  גר  בתוך  עצמו  הוא  גר

      לפעמים  עצוב  ומר  הוא,  לפעמים  הוא שר...."

      זה  הכול,  בתיקווה  שבשנה  הבאה  עוד  תהיה  מרפסת  לשבת...

       

        29/9/09 01:06:
      מ ע ו ל ה
       
      שנה טובה שרה
       
      רונית
        29/9/09 00:02:

      היטבת לכתוב.

      גם גויה היה במרכזה של מלחמת אזרחים

      וברישומים שלו, חלקם כשכבר היה עיוור כמעט, עולה נושא המאבקים הפנימיים של האדם

      שנה טוב לך.

        28/9/09 23:47:


      אכן, פוסט ראוי של חשבון נפש. ללא ספק הצגת את הבעיתיות שאנחנו נצבים בפניה בכמה היבטים לגמרי מדויקים. קשה לי רק לחשוב שהפתרון שאת מציעה באמת יביא מזור לכל התחלואים שבפניהם אנו נצבים. אבל נהנתי מההתחבטות שאת מבטאת. אין מה לעשות היום הזה מעורר אותנו להתחשבנות פנימית.

       

      חתימה טובה

      פרופיל

      שרה בכור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שרה בכור

      אינטליגנציה עסקית

      אינטליגנציה עסקית/אירגונית