ראשית, גמר חתימה טובה לכולם!

אני אמנם לא צמה אבל אני דואגת לכבד את השכנים סביבי.

אני דואגת שהטלויזיה תפעל בווליום חלש ושהחלונות יהיו סגורים כדי שלא יריחו בישולים.

ככה חונכתי.

כבכול שנה בצאת יום כיפור אחד מהשכנים בקומה מעליי ומשפחתו בונים סוכה.

הסוכה ממוקמת בצד הבית שלי כך ששלושה חלונות חסומים על ידי הסוכה.

לא ניתן לפתוח אותם וכמובן שכל הרעש מחגיגות החג ישר בתוך הבית שלי והראש שלי.

השנה יש לי את תומר, והוא בחר לומר להם משהו. אולי אפשר היה להזיז את הסוכה קצת הצידה...

לא הכרחי אבל גם לא הפריע לי בכלל.

זה מאוד מעצבן ומפריע במשך החג במיוחד שאני עובדת מהבית.

להפתעתי התגובות היו עוינות:

"כבר 40 שנה אנחנו בונים פה את הסוכה, אתם לא תגידו כלום, 

תעשי מה את צ'כה , תחפשי מי ינענע אותך, עד שאני אתהפך עליך..."

וכו וכו..

האמת, אולי לא להפתעתי, אני כן גרה בשכונה ד' בבאר שבע.

שכונה שאני תמיד מגנה עליה, ואומרת שממש לא נורא פה

ויש אנשים נחמדים...

ומסתבר שיש גם ילדים ערסים שלא ממש חונכו על ידי הוריהם.

בנוסף, עם השכנים עצמם אני מסתדרת.

זה הצאצאים העבריינים שלהם שיש לי בעיה איתם.

אני לא רגילה לרמה שיחה כזאת

ממש התרגזתי מכל ההתנהגות של הילדון.

אולי כי גדלתי בבועה אלטיסטית בבית הכרם בירושלים...

אפילו שגם שם היו לנו שכנים שנראו והתנהגו כמו גורילות על סטרואידים.

השכנה היתה צורחת עלי מהמרפסת שלה שאני בת זונה ועל אמא שלי שהיא זונה (לפחות יש סדר בהיררכיה המשפחתית של בית הזונות)

לשמחתי הבהמות עברו כבר לפני כמה שנים.

כנראה שלא יצא לי יותר מידיי לראות איך אימי ואבי התמודדו עם הניאנדרטלים

אבל אני למדתי שכשהשיחה מגיעה לרמה כה נמוכה, אין עם מי לדבר

ועדיף לחזור הביתה. 

וזה מה שעשיתי: ניגנתי קצת בתופים להוציא אגרסיות וכתבתי את הפוסט הזה.

הצלחתי לשמור על איפוק.

אם באמת תהיה בעיה מתמשכת נקרא למשטרה.

אני מאוד מקוה שזה לא יגיע לזה.

ואני מקוה שאני לא אתרגז כל כך שוב כי הם באמת לא שווים את זה.

במיוחד שכשאני מתעצבנת יש לזה השפעה על הכאבים...השפעה שלילית...