| יום הכיפורים 2009 קבלתי היום אינספור בקשות לסליחה וכפרה קבוצתית בכל מיני אתרים, דרך הודעות sms שיחות טלפון ושאר ערוצי תקשורת יצירתיים יותר או פחות.הנוסח הכללי בכולן דומה: "סליחה אם פגעתי, גם אם לא התכוונתי".בפורמט כזה או אחר כולם אמרו את אותו הדבר.והתעוררתי בבוקר עם מחשבה אחת שלוותה אותי כל היום:ביום כיפור הבא- להקדים מכה לתרופה: לצאת בהצהרת מנע מבעוד מועד לכולם בנוסח הבא: "לכל מכריי וחבריי- סלחתי". ליכולת לסלוח יש הרבה מקום בחיים שלי. למדתי לא מעט בשנים האחרונות על התפקיד של הסליחה, בין היתר - לפנות מקום, לשחרר את מה שלא צריך להיות יותר- מקום מנקה.וליכולת לבקש סליחה מהאחר, ממקום אמיתי, יש תפקיד לא פחות חשוב, בגלל אותן הסיבות.
אבל הסליחה הקולקטיבית- זאת שמבקשים דרך הפייסבוק, או ה"דה מרקר"- חברים זה לא עובד. נשבעת. בדוק. תסלחו לי, אני מניחה, אם אני אציע לא לבזבז את הסליחות שלנו סתם ככה. אנחנו מפספסים את העיקר...אם עשיתי משהו שעשוי היה לפגוע במישהו- אני אקח את כל האחריות ואעבוד קשה מאודלזכות בסליחתו.אם יכולתי לעשות משהו שיכול היה לפגוע במישהו- אשמח אם תגידו לי... מבטיחה להשתדל כמיטב יכולתי...ואם פגעתם בי וממש חשוב לכם שאסלח... סלחתי. חותמת על זה... למעלה. |