כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיון

    מגזין M.E.D.I.A

    6 תגובות   יום שלישי, 29/9/09, 01:22

    מגזין M.E.D.I.A - Middle Eastern Designers , Illustrators, & Artists

    גליון #1: חמסין.

    עוצב ע”י ירונימוס במסגרת קורס עיצוב מגזין במנשר לאמנות, בהנחיית טטיאנה לוקסמבורג.

     

    המטרה: עיצוב פיילוט למגזין תרבות מזרח תיכוני בעברית וערבית, המנסה לחקור את היצירה והיוצרים המקומיים מכמה גווני יצירה, וכיצד המקומיות משפיעה עליהם.

    בימינו אנו עדים לתופעות כגון גלובליזציה, התמערבות ואמריקניזציה, אשר הפכו את החברה הישראלית למאוד מערבית.
    המגזין מנסה להישיר מבט לאזור המזרח התיכון, להתעלם מגבולות פיזיים ונפשיים אבל להכיר במציאות הקיום במזרח התיכון.

    קהל יעד: נשים וגברים בגילאי 20-50, פתוחים, ליברלים, צעירים בנפשם, עם זיקה לאסתטיקה / אמנות / עיצוב / יצירה.

     

    חלק מהדימויים שייכים לאמנים הבאים:
    גדי דגון, אמיתי סנדי, סאשה סרבר, ואליד ראאד, עדי נס, רונית שני, שרון ברקת, רנדה מירזה, ליאת שחר.

     

    \\ פונטים באדיבות מאסטרפונט.
    \\ תודה רבה וגדולה שמורה לעדנאן טהא, מוחמד עיסה, ואיברהים עבד על העזרה בתרגום לערבית. 

    \\ אני מתנצל אם פגעתי במישהו ע"י שימוש בחומר ללא קרדיט, הדבר נעשה בתום לב, במסגרת סטודנטיאלית. 

    \ את הדימויים ניתן לראות בגדול ע"י הקלקה על התמונה ולחיצה על "הצג תמונה" 

    \ הידיים התפוחות בתמונות שייכות לי :) 

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     


     

     

     

    עד לכאן התמונות מהחלק הראשון של המגזין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/9/09 01:57:

      שמעי, אני כתבתי איזה כמה שורות תגובה על מה ששמעתי על המגזין הזה כאן:

      צטט:

      אמנם לא יצא לי לראות את המגזין, ואני בטוח שהוא מעוצב טוב, אבל לטעמי, לפי מה שכתבת, יש לי בעיה בסיסית עם המגזין.

      אני לא חושב שזה מגזין בשבילנו – הישראלים. אני מסכים בדיוק עם מה שכתבת, "שהמגזין כאילו הופק על ידי משרד החוץ ומחלקת יחסי ציבור של האמנות הישראלית עבור אוצרים ואספנים בחו"ל".

      וזאת בדיוק הבעיה – שאנחנו כל כך מתעקשים להיות עדר של חקיינים פריפריאלים-קולוניאלים ותומכים נלהבים של גלובליזציה, עד כדי כך שאנחנו לא מתקשרים בשפה שלנו.

      אם עורכי המגזין הזה באמת היו מעוניינים לסקר את האמנות המקומית ולתרום לתרבות המקומית, היו עושים את זה בעברית.

      יש פה סירחון של אבדן העצמי, חמצמצות של התחנפות למשקיעים מחו"ל וחקיינות. למה שלא נכתוב גם את כל השירים שלנו באנגלית, ובכלל נדבר אנגלית ביננו. זה הרבה יותר קול, לא? זה מה שקורה עכשיו.

      המקום הזה הוא היחיד ביקום שמדברים בו עברית כתקשורת יומיומית עד ספרותית, ושמפתחים בו תרבות עברית למרות כל הקשיים האפשריים (מלחמות, מדינה צעירה, פחות כסף, וכו’ וכו’). גם ככה לקסיקון השיח האמנותי הישראלי מורכב משעטנז של עברית, ומילים מסובכות באנגלית שנכשלנו (או התעצלנו) להתעקש לתרגם ולדבר.

      המגזין "סטודיו", על כל בעיותיו השונות, היה הרבה יותר נחוץ. קטלוגים באנגלית לא חסר. מגזינים עבריים – כן.

      אני חושב שיש כאן אמנות מאוד מעניינת וחיונית, וצריך לסקר אותה ע"מ להעמיק את השיח האמנותי המקומי.

       

       



       

       עכשיו, כשיצא לי לראות את המגזין פרוגרמה באופן שטחי כאן,אני חושב שהבנתי משהו, ואני קצת לוקח בחזרה (אם בכלל אפשר) דברים שאמרתי (ואני מרגיש שקצת הגבתי בילדותיות).

       

      למשל, שיש נחיצות למגזין שכזה, בעיקר מכיוון ששיווק לחו"ל יכול בהחלט להעלות התעניינות מחו"ל שתתדלק את עולם האמנות הישראלי באופן כספי, וגם תיצור דיאלוג ישראלי - חו"לי. יצא לי לראות המון מגזינים שכאלה, ואפילו לעצב משהו שכזה בשביל להבין שמדובר בחומר שיווקי קטלוגי, יותר מאשר מגזין (ותיכף אסביר:).

       

      אבל למגזין אין ממש קשר להפרייה של עולם האמנות הישראלי. כלומר הוא לא מפתח את השיח האמנותי מכיוון שהוא כמו קטלוג לחו"ל, ומכיוון שהוא אינו מדבר בשפתנו. במובן הזה יש בו משהו קצת מת. הרי הגדולה של פורמט המגזין היא שמגזין יוצר דיאלוג בתחומים עליהם הוא מדבר. זה כמו קוצב לב שתמיד ער לקצב ומגיב לו בהתאם ע"מ ליצור פעימות חדשות.

       

      אז השאלה היא מה מטרת המגזין?

      1. להיות שופר לאמנות ישראלית לחו"ל? - הוא עושה את זה בצורה טובה, למרות שיש דגש מאוד גדול על מה שימצא חן בעיני החו"לניקים, ודי ברמז.

      2. להיות מגזין אמנות ישראלי? לא. אם המטרה היא כזו, הרי שיש פה בעיה, וכתבתי על זה בתגובה המצוטטת כאן. המגזין הזה לא מחליף למשל את החור שנוצר עם מות "סטודיו".

       

      אגב, אני מאוד רוצה לציין לטובה את המגזין "בלוק", שאני מקפיד לקנות גליונות שלו כל אימת שידי הדלה משגת.

       

        29/9/09 01:39:

      ת'אמת?

      זה נורא מדוייק ונכון מה שאתה אומר.

      ניתקלתי כאן בפוסט של מאייר שכתב על סרטון אנימה שחבר שלו צייר, ובמקום לעתוב עמית לעבודה הוא כתב בעברית  קו - וורקר.

      נזפתי בו, על זה כי היו שם עוד מילים מאונגלזות.

       

      זה נורא זה.

        29/9/09 01:35:

      בהחלט, אני התכוונתי ש(לפי מה שגונב לאזני)המגזין מנסה לשווק אמנות ישראלית לחו"ל, ולא בהכרח מנסה לפנות לקהל ישראלים דוברי עברית.

      אנגלית שפה אוניברסלית נהדרת, רק שלא נשכח לדבר עברית.

        29/9/09 01:32:

      כן.

      זו הייתה דוגמא לעיצוב הגליון הראשון שלו.

      וזה נועד סתם להרחיב את האופק.

       

      אז מדיה פונה לארץ, בסדר.

      אבל תמיד נחמד להתעדכן ב-מה שחם עיצובית בעולם בסה"כ, לא?

       

      זו שפה אוניברסלית עד כמה שאני יודעת..

        29/9/09 01:30:

      אהלן אלווירה סטאקאטו לגאטו.

      שמעתי בעקיפין, לא ראיתי במישרין.

      רק שמעתי שזה מגזין שפונה החוצה, למשקיעים מחו"ל, ושהוא באנגלית.

      מגזין מדיה פונה לדוברי ערבית ועברית במזרח התיכון.

       

      אגב הלינק שצירפת מביא אותי לפוסט בשם הסעודה האחרונה. זה מה שהתכוונת?

        29/9/09 01:26:
      תגיד ירונימוס, על פרוגרמה שמעת?