ע', אחד הנערים המיוחדים שאני מדריך באופניים, "חולה" על אופנועים ומשטרה. הוא מתלהב מכל אופנוע ומתרגש כמו ילד קטן. הוא בן 24 אך מתנהג בתמימות של ילד בן 6. "נער" עם צרות שאני לא מאחל לשונאים שלנו.

לפני זמן מה, נסעתי לרכוש שמנים לטיפול באופנוע שלי. הביקור השלישי שלי בחנות. אני רוכש בחנות "בייקר" ברחוב צ'לנוב אצל בני בייק.

למה אני מפרסם אותו?

סיפרתי לבני על ע' וביקשתי לרכוש ממנו גאדג'ט או משהו, כדי לשמח את ע'.

בני חשב ואז זרק לאויר: "יש לי משהו בשבילו". הוא שלף חולצה של הארלי דוידסון מקורית. "קח, תן לילד". אמרתי תודה ושאלתי מה המחיר. "עזוב" ענה. "זו מתנה ממני". "אבל רציתי לקנות לו!" דרשתי. לא עזרו לי הדרישות וההסברים.

כמובן שהודתי לו מאוד. מרגש לראות מקרים כאלה.

"תגיד לי מתי, ואנחנו נבוא אליכם". ביקשתי הסבר ובני שלח אותי החוצה לראות מה עומד מעבר כביש. עמד שם אופנוע ישן ויפה עם סירה. "אנחנו באים אליהם כמה חבר'ה. אתה יודע איך הם צוחקים כשאנחנו מרכיבים אותם?"

בני סיפר לי שהם עושים דברים כאלה לילדים אוטיסטים וחולי סרטן.

החלפנו בנינו טלפונים והבטחתי להיות בקשר. בטוח שאהיה נקשר. אני אקנה רק אצלו, כמובן.

היום אחר הצהריים, אני נפגש בפגישה השבועית עם הנערים. אתן לע' את החולצה.

נותר לתאם עם ההורים את הזמן והמקום המתאים ואז להודיע לבני.

בקיצור, אנשים כאלה עם לב רחב, מרגשים אותי כל פעם מחדש!

-----------------------------------

ביום שלישי, בפגישתינו השבועית, נתתי לע' את החולצה.

הוא היה מאושר.....