ליל יום כיפור , השעה אחרי שלוש, משום מה התעוררתי לא מזמן. השקט שסובב אותי עושה לי טוב, הבית פתוח מחכה לבני הבכור שיחזור הביתה. כולם נמים את שנתם הערבה. לפתע נשמעות זעקות "הצילו" מכיוון הרחוב ותוך שבירירית השניה אני מזהה שאלו הן זעקותיו של בני. בלי לחשוב פעמיים זינקתי ממיטתי ואיתי, בני האמצעי, ורצנו החוצה, שנינו בתחתונינו (מזל שלבשתי גופייה) ויחפים רצים ,אחוזי אימה לשמע הזעקות. מסתבר שבני הבכור חזר הביתה ,כאשר הוא מזהה, כבר מתחילת החצר אדם שבדיוק מתכופף בעוברו מתחת לחלון בדרך לדלת הכניסה, לכן החל לצרוח והאדם הזה פתח בריצה לעברו. כנראה בכדי להימלט ...
ביום הזה הרגשתי כה בטוחה להשאיר הכל פתוח בידיעה ברורה שאין גניבות ביום כיפור. בניי נותרו מפוחדים ( הבכור נותר גם ללא קול..) ואני צריכה שוב למצוא מוצא, הן בהרגעת הרוחות והן בהרגעת רצונם של המי ומי מלהכנס אליי הביתה.
לא משעמם.. |