20 תגובות   יום שלישי, 29/9/09, 09:36

 

מוזמנים להפעיל את קובץ המוסיקה קודם ולקרוא כשהיא מתנגנת ברקע

 

אבא שלי יקר ואהוב, אהוב מאד, מאד מאד.

 

היית אבא שלי מעט יותר מ 51 שנה והנה הלכת לדרכך. הלכת הלאה.

 

ביום מותך, ביקרתי אותך. עדיין שכבת במיטתך, בביתך, שם בחרת למות. ראיתי אותך שוכב על צידך כמו אינספור פעמים בעבר כשהצצתי לחדרך כשישנת או נחת. ככה אהבת לשכב. כך גם נפרדת מהעולם. הפעם פניך היו שונים משהיו אי פעם בעבר. הייתה בהם שלווה. כן, היית שלו. כבר ראיתי אותך נח, או ישן, אבל תמיד היה משהו מן המאבק בפניך גם כשישנת. שלווה ראיתי רק באותו יום חמישי ה 10.9.09 בבוקר. אז היה נסוך על פניך רוגע שלם. היית כל כך יפה. תודה לך על המתנה הזו שנתת לי בלכתך.

 

תודה לך אבא על כל מה שעשית למעני ב 51 השנים האלו, ואף יותר מזה, תודה על מה שעשית למענך עצמך, עשית, ואפשרת לי לראות במו עיניי וללמוד ממך.

תודה על אהבת החיים העצומה והבלתי מתפשרת שלך. למדתי אותה ממך, קיבלתי ממנה בכמויות ואני ממשיך אותה בעולם הזה כשאתה נוכח בכל תא בגופי.

היית תאב חיים וזה הקרין ממך ומשך אליך כל כך הרבה אנשים הרעבים לפירורים. אנשים שהמשיכו וממשיכים לזרום אל ביתך הריק ממך לאחר מותך לחפש מן האנרגיה הזו.

 

תודה על הדרך שבה בחרת ללכת, וציוות אותנו להמשיך בדרך הבחירה בחיים.

"אל תתאבלו עליי" - כתבת במכתב שהשארת על שולחנך – "שכן חייתי חיים מלאים, והרבה בזכותכם". מה זה אם לא צווי לחיים?

"אל תתאבלו עליי", כלומר, המשיכו לחיות, אין צורך לעצור ולבכות, חבל לבזבז זמן יקר של חיים.

בהמשך המשפט "שכן חייתי חיים מלאים" – הנה המשפט המשלים. אין צורך להתאבל על אדם שחי חיים מלאים, שהשלים את תפקידו בעולם הזה, שחי הגשמה, ומה יותר טוב וחשוב מלחיות הגשמה בעולם הזה, ואחר כך לזוז הצידה ולפנות מקום למגשימים אחרים תוך נתינת דוגמה והשראה שזה אפשרי. אז אל תתאבלו, זה שייך לעבר, הפנים קדימה.

והנה לסיום משפט הצוואה המופלא שלך, באה הסינרגיה, "והרבה בזכותכם", כך כתבת, ונתת לכולנו את מתנת הפרידה הגדולה, ובכן, יש לכם חלק גדול וחשוב בהיותי מגשים בחיי, ובזאת המחשת לכולנו שאין הגשמה ב"לבד", אלא רק ב"יחד", בסינרגיה, ושלחת אותנו להמשך חיי שותפות משפחתית ותמיכה הדדית. שלחת אותנו להעביר את שרביט האור לדור הבא.

 

אני לא מתאבל עליך אבא. מתגעגע וניהנה להתגעגע. ממשיך ליהנות מכל רגע ושולח לך מכאן יצירה נהדרת של אסטור פיאצולה אותה כתב לזכר אביו הפרטי באותו הלילה שנפטר בארגנטינה כאשר הוא, פיאצולה, רחוק במלון בניו יורק.

שם היצירה "להתראות סבא" Adios Nonino  וזה ממש מתאים לך. היית גם כל כך הרבה סבא ולכל כך הרבה נכדים ונינים מתוקים.

הביצוע (בטח תרצה לדעת) הוא מתוך קונצרט אתנחתא בתיאטרון ירושלים עם תזמורת הבמה הישראלית ובניצוחי.

 

להתראות אבא

דרג את התוכן: