אני מביטה כאן בתמונות שלנו בדה מרקר.
כולנו יפים
ואם לא יפים לפחות מרשימים
ואם לא מרשימים
אשפים ברשמים רשומים
ואם לא זה, אנו לבושים לפחות לפרימיירה
ואם לא לפרימיירה
יודעים לחייך חיוך מיליון דולר
ואם לא חיוך אז במקרה תפסו אותנו באמצע אחד מצחוקינו המתגלגלים (אנו בכלל מתגלגלים כרונים)
ואם אין לנו צחוק מתגלגל
אנו לפחות מאוד נעימים
ואם לא נעימים
לפחות נעימי תגובות זה לזה.
מה נשאר? היכן האנשים הממוצעים?
כולנו כל כך אפ סטנדינג, האם זהו תנאי קבלה כאן?
היכן הביישנים?
היכן המרוטים והרוטנים עם שחר?
היכן הם אלו שביום יום ודאי לא נבחין בהם?
והיכן הם אלו שביום יום לעיתים מרגישים שקופים?
היכן הם אותם אלו שאין להם חשק לשמוע אחרים מדברים?
והיכן הם אלו שויזואלית מתקשים לדבר ועומדים נאלמים?
היכן הלא רהוטים בחייהם שאיך שהוא מסורבלים בלשונם?
והיכן הם אלו שהטמפו שלהם לא פעם מכשיל אותם אל מול כולם?
היכן הם אותם שבמפגש נחבאים אל הכלים?
והאם כולם הם פטישים ותותחי על אדירים וכבדים?
ומה עם אלו שהם רק כבדים ופטישים לא היו מעולם וגם לא מסמר הערב?
האם יתכן שבין כל התמונות יש גם כמה מאלו שלא מוצאים את ימינם ושמאלם ושלא נדבר על בן הזוג של הגרב?
אני מכריזה בזאת על הצהרת כוונות, יש לי וידוי קורע לב באמתחתי:
אני גלית! בת למשפחה פולניה ממוצעת
מצהירה בזאת שאני קלפטה בכל רמ"ח אבריי
אני בדרך כלל אדם מאוד לא רגוע
מרוט ביותר לפנות בוקר
נרגנת בשעות של התעוררות לא צפויה
ונראית ביום יום לא יותר ממטלית מרוטה
אני מכריזה שיחד עם זאת, אני ביישנית לא ניכרת
ומי שפוגש בי יכול לטעות ולחשוב שאני דווקא די מוחצנת
לא! די לוירטואליות השיקרית. יש לי יתרון אחד, שאני יודעת להקליד...הרבה ומהר
אני סך הכל שופכת את שהמוח באותה דקה מכתיב לי ואומר
אני קלדנית של מוח שחי בסינכרון עם מקלדת
אשה די ממוצעת שמידי פעם עם מילים כאן רוקדת
סך הכל פלירטוט מילים קטן כתוצאה מכמה תשבצי היגיון בסוף שבוע
והנה לכם דיווה של ממש, שלכו תאמינו חייה הם שיגרה בקצב מונוטוני וקבוע.
ואתם? מטאורים אהובים שלי? האם גם אתם בממוצעים פה ושם או שנולדתם פשוט דיוואיינים זוהרים?
לוידויים חוצבי לב וכליות, אתם מוזמנים כעת לפסנתרן את תגובותיכם בשובל משתרך.
מחכה...מי, מי שם נפשו בכפו, אה? מי שובר מיתוסים ומוניטין הוליוודי? |