כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגיות

    שכירה נחרבת (או: הפוסט שיביא לפיטורי)

    38 תגובות   יום שלישי, 29/9/09, 12:37

    הערות מקדימות:
    א) אם את/ה מעסיק/ה אותי בימים אלו- פוסט זה נכתב על ידי חברה מכרה רחוקה שלי, אנחנו לא ממש קשורות, אני אפילו לא מחבבת אותה כל כך.

    ב)אם את/ה תעסיק/י אותי בעתיד- כתבתי את הפוסט הזה כשהייתי צעירה וטיפשה. היום אני אחראית, מנומסת ומסורה.

    ג) הפוסט נכתב בלשון עבר עקב החשש שלי שעד לסיום כתיבתו אפוטר והוא לא יהיה רלוונטי.

     

    *****

     

    לפני כחצי שנה, בחיי הקודמים, הועסקתי כתקציבאית לחוצת ישבן במשרד אינטראקטיב תוסס וויטאלי. הייתי מגיעה, באיחור קל, בשעות הבוקר וחוזרת הביתה מתישהו לקראת יום המחרת. לחץ היה מרכיב בלתי נפרד מהתפקיד וכשהבטחתי ללקוחה שתקבל את החומרים עד סוף היום, הכוונה הייתה מילולית. מי מבניכם שאינם מכירים את תפקידה של התקציבאית במשרד פרסום, מוזמנים להיכנס לאחד מאתרי פורנו הפופולריים ולחפש את המושג : Double Penetration. החומר האנושי במשרד היה מדהים וכך גם רמת העניין, אך לאחר שהבחנתי בטיפות אחרונות של שפיות ניגרות יחד עם זיעת מצחי, החלטתי לעזוב.

     

    החיים, כמו החיים, כמו נהרות, לקחו אותי למקום לא צפוי ומצאתי את עצמי במשרה נורמאלית של מבו-גרים. כזו שהשעות בה מוגדרות, האווירה נינוחה והדד-ליינים נזילים עד נזילים מאוד. לכאורה, תנאי גן עדן תחתם אני יכולה לבטא את כישורי כאדם יצירתי ואף לפתח כמה חדשים, אך האמת היא שלא הצלחתי להתמודד עם כל הנחת הזה. מידי פעם, עקצוץ קל של געגוע אל אותו סיר הלחץ הקודם החל להציק ולגרד, אך באותה מידה, יכול להיות בהחלט שאלו היו סתם סימנים ראשונים של הרפס סימפלקס 1. זה מרגיש אותו דבר, בחיי. 

     

    שלוות העבודה החדשה גרמה לי לערוג לאקשן שאפיין את הקודמת. תהיתי האם אתה חייב לוותר על נשמתך כשאתה עובד במקום מגניב? פרט לכך, תנאי ההעסקה המעולים פגעו חמורות בביצועי. כך יצא שמתוך תשע שעות עבודה ניצלתי, במצטבר, רק כשעתיים-שלוש למלאכה האמיתית. בשאר הזמן, גלשתי בכל אתר אינטרנט אפשרי בעולם והתמכרתי לקריאת ערכי ויקיפדיה (אגב, ידעתם שיש אתר שנקרא kitlers שכל מהותו להציג חתולים שמזכירים באופן מחשיד את הפיהרר..?).

     

    בסופו של כול יום הלקיתי את עצמי על התפוקה הפתטית וחוסר יכולתי לספק את הסחורה. לפני השינה, הייתי מבטיחה לעצמי מחדש ש"מחר אני על פול גז, שבועת צופים". כשהגיע יום המחרת, נזכרתי שבכלל הייתי בנוער העובד והלומד, או כמו שאבא שלי נהג לקרוא לו "העובד והמזדיין". בשלב זה חלקכם עשויים לתהות, "הכיצד זה שלא מסלקים את ישבנך הגרום (הלוואי) אל מחוץ לכותלי המשרד?" הטריק פשוט. אומנם אני עובדת רק שעתיים, אך יש לי את כל היום ליחצ"ן את הישגי.

     

    בכדי להשיג נחמת טיפשים הלכתי לברר בקרב חברותיי האם המצב דומה, האם גם הן מוצאות את עצמן מבלות יותר מידי זמן באפליקציית Are You Interested במקום לטרוח על טבלאות אקסל וניהול ספקים. פרט לכמה בודדות, שבדרך כלל נוטות לאכול ת'ראש ולנסות להצטייר כקדושות מעונות, מרבית הנשאלות, באופן בלתי צפוי, הביעו הזדהות עמוקה. 

     

    הנחמה החברתית הייתה תנאי הכרחי, אך לא מספק. המצפון התעסוקתי שלי ביקש עוד הוכחות לחפותי. ואז, כאורם של מלאכים, חוויתי הארה! נזכרתי בחוק פרקינסון הארור לפיו כמות הזמן שתקדיש למשימה, זה בדיוק הזמן שייקח לך לסיימה. חברי המושבעים, אינני אשמה בדבר. מקום העבודה דוחף אותנו לבטלה, במיוחד מאחר והשכר נקבע על ידי שעון ולא בזכות התפוקה.

     

    אני פונה אל בכירי הממשלה בקריאה נואשת! שחררו אותי מהכרח תשע השעות ואני בתמורה אנצל את הזמן הפנוי לרכישת תוצרת הארץ ואתרום להנעת גלגלי הכלכלה הישראלית. יש דיל?

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/10/09 17:14:

      צטט: sharon kaufman 2009-10-06 09:17:19

      פוסט שני שאני נהנה לקרוא , אני מפחד להמשיך לאור ההזדהות .

       

      איך אומרים, אולי כדאי להפסיק בשיא..

        6/10/09 09:17:
      פוסט שני שאני נהנה לקרוא , אני מפחד להמשיך לאור ההזדהות .
        1/10/09 13:10:


      שנונה ומבריקה כהרגלך ויטה...(:

      תקציבאית זו לא את מותק...לא מתלבש עלייך ה "חלל הפתוח " וכל זה(:

      אחלה של כתיבה.

      כל נושא בו את בוחרת לגעת.

      אהבתי(:

        30/9/09 19:02:

       

       

       

       

      קחי שיר טוב

       

        30/9/09 18:58:


      את עדיין עובדת?

       

       

      אין אחד או אחת שיחלוק/תחלוק עלייך.

      כמו תמיד, היטבת בשנינותך לתאר רעה חולה נוספת.

       

      { שהרבה היו מתקנאים בה..כי המונים מובטלים...או רדופי וורקוהוליזם אמיתי/מדומה  מסיבות שונות,

         או שנטועים עמוק בקדחת ההי-טק - שעות ללא הגבלה...וללא הפסקה ).

       

        * 

        30/9/09 17:54:

      צטט: ღ Alma ღ 2009-09-30 17:51:09

      אני עוד בשוק מהחתולים!

       

       הו! סוף סוף מישהו נכנס

        30/9/09 17:51:
      אני עוד בשוק מהחתולים!
        30/9/09 15:47:

      בתור הבוס שלך לשעבר

      במשרד האינטראקטיב התוסס והעוד משהו מחמיא שאמרת שם

      אני תומך בך ובכל מה שכתבת כאן.

      במקרה שתתקלי בבעיות עם בוסים בהווה ובעתיד את מוזמנת להפנות אותם אלי

      ולראיה באתי על החתום, פה, פה וגם פה

        30/9/09 13:51:

      צטט: לילית בת גרב 2009-09-30 13:39:32

      מותק, יש דברים שלא כותבים עליהם.

       פוסט זה ישמיד את עצמו תוך..10..9...8...

       

        30/9/09 13:39:

      מותק, יש דברים שלא כותבים עליהם.

       

       

       

        30/9/09 12:51:


      יכולה להזדהות לגמרי. למרות שמעולם (די מדהים בהתחשב בגילי המתקדם) לא יצא לי לעבוד בעבודה שפויה שבה גומרים את יום העבודה בשעה מסוימת וחוזרים הביתה ואז גם אם המשרד עלה באש לא ממש אמור להזיז לי. אם נחדד את זה יותר, כמעט אף פעם לא יצאלי לעבוד בעבודה מסודרת במשרד, בפעמים הבודדות שבהן עבדתי במשרד זה היה גם כן לא ממש בעבודה שפויה, אלא יותר בקמפיינים קצרי טווח או במשרדי פרסום שם גיליתי לתדהמתי שכל מה שמוכרים לגבי האדרנלין היה נכון, הייתי מלאת אנרגיה כמו שלא הייתי לפני כן.

      בכלל בתקופות בהן הלחץ גובר מגלה שאני הרבה יותר מאושרת, חיונית, ערנית מה שמעלה בי את החשד החמור שכנראה אין לי חיים. ושאני מפחדת להתעמת עם עצמי בלי סוג של דדליין שרובץ לי מעל לראש.

       

        30/9/09 06:08:

      לאחר התלבטות קצרה - הוחלט שבמקרה דנן

      אין קיצורי דרך.

      אין דילים.

      גם אין אפליקציות לבעלי IQ מעל 120 לצורך הענין.

      יש בלוני חמצן ושקיות חומות בצידי המכתבה. אספקה חופשית. 


      לפי הפוסט את תקציבאית שנונה

      ולפי התחושה את רעיונאית מעולה

        30/9/09 00:56:

      מאד רציתי להגיב על דברייך הנכוחים והצלולים אבל (בחיי, סיפור אמיתי) בדיוק לפני עשר דקות התקשר השותף שלי - הוא עדיין במשרד, אני השבח לאל כבר שעתיים ככה בבית - להתייעץ על איזה משו שחייבים להגיש מחר, לכל המאוחר מחרתיים, וקטע לי את חוט המחשבה. אז אני אשלח לך תגובה עד סוף היום או השבוע.

       

      וורקוהוליקים לא מתים, הם מתחלפים. 

        30/9/09 00:46:

      צטט: ויטה 2009-09-29 16:57:07

      צטט: late chet 2009-09-29 16:31:41


      נראה מה תגידי כשתגיעי לטופ...

       אתה יודע איך אומרים, כשנגיע לגשר (נקפוץ ממנו)

       

       

      או נהרוג תורכי... 

        29/9/09 23:15:
      באמת שתקציבאית זו משרה שקטנה על כישורייך. ולגבי התשע שעות - בדיחה. עבודות יצירתיות לא צריכות בכלל להימדד לפי שעות. אני למשל לא עובדת לפי שעות. ואני עובדת בבית. ומתי שבא לי. ואני שכירה. 
        29/9/09 21:20:

      בעבודה הנוכחית שלי בה, לצערי, אני המעצב הגרפי היחיד, גיליתי את העובדה הבאה:

      בתקופות של לחץ מטורף, אתה מתקתק במהירות של מקצוען אמיתי - 17 פרוייקטים במקביל.

      בתקופות רגועות, הפרוייקט המסכן שתחת אחריותך, ימרח כמו מסטיק דביק במיוחד עד לשניה האחרונה שעליו לצאת החוצה אל הלקוח וגם אז הוא יצא עם המון פאשלות.

      מחלה.

        29/9/09 20:39:


      לא אשכח את אותו רגע מכונן בו קיבלתי מכתב נזיפה מהמשרד על ריבוי פסול של שעות נוספות, מייד אחרי שהכריחו אותי לעבוד 20 שעות ביממה במשך חודשיים בערך בגלל איזה בג"צ מורכב ודחוף.

      כשהתלוננתי על כך - מינו אותי ל"מנהל מחלקה".

      איזו מחלקה אתם שואלים?

      המחלקה של עצמי. אתה יחיד אני יחיד שנינו יחידה כמאמר הגשש החיוור.

      זו פשוט הדרך לבנות "משרת אמון" בה אין משמעות לשעות נוספות...

        29/9/09 20:37:

      צטט: re set 2009-09-29 20:03:20

      ותלחצי על המילה תקציבאית.

      יש שם לינק משו לא רע. 

       :-))) אכן, לא רע בכלל..

       

        29/9/09 20:32:

      צטט: ויטה 2009-09-29 14:35:25

      צטט: כש-רונית 2009-09-29 14:28:15

      אני לא מגיבה לפוסטים שנכתבו על ידי מכרים (הוירטואליה הזו כבר גרמה לי למספיק פרנויה בלי כל זה.)

       

      אבל אם מפטרים אותך יש כאן עבודה מוכנה בשבילך .

       

      עלי על מטוס.

       

      גיברת רונית

       לשמש כהדום לגיברת רונית?

       

       לא.

       

      מה פתאון (כמו שאור נכדי אומר). אני לא משתמשת בבני אדם כהדומים. ואני גם לא גיברת באמת. 

       

      אני

       

        29/9/09 20:03:

      ותלחצי על המילה תקציבאית.

      יש שם לינק משו לא רע. 

        29/9/09 20:02:

      הלכת להיות תקציבאית במקום קופירייטרית?

      מה את סתומה?

       

      תבואי, תבואי אלינו, נקרע אותך קצת. 

       

       

        29/9/09 19:52:


      ואני עדיין בשלב הערגה למישרה בת 9 שעות ויכולת להתלונן על זמן פנוי.את כותבת "דד ליינים נזילים" ואני כמעט מזילה ריר על המקלדת. כל כך הזדהתי עם "אני אשלח לך את זה עד סוף היום" ליטרלי. כנראה שלמשרדי פרסום ולמשרדי עו"ד יש לא מעט מן המשותף.

       

      *

        29/9/09 18:39:


      אין כמוך

      צחקתי בקול

      אני יכולה לגמרי להזדהות: בעלי התפטר לאחרונה מעבודה שמקבילה להגדרה "נוחה" במילון, בשביל "להשחית את הנוער" או במילים אחרות, להיות מורה בתיכון (שניים שונים, למען האמת). אין כמוהו עסוק ומתלונן על חייו שאבדו, ואין כמוהו מלא סיפוק.

      אז בינתיים נראה לי שאלו אכן שתי האופציות לאנשים בעייתיים כמונו (ואם גם חברות שלך בעסק, אולי יש יותר מאתנו משחשבתי): השתעמם והרווח מלא כסף, או היה עסוק והרווח מלא כסף רוחני (כסף מוחשי גם ככה לא יהיה לך זמן לבזבז, אז מ'כפת לך)

       

        29/9/09 17:36:

      אני איתך במאבקך הצודק...

      שלך

      אבטלה סמויה...

      *

        29/9/09 16:57:

      צטט: late chet 2009-09-29 16:31:41


      נראה מה תגידי כשתגיעי לטופ...

       אתה יודע איך אומרים, כשנגיע לגשר (נקפוץ ממנו)

       

        29/9/09 16:31:

      נראה מה תגידי כשתגיעי לטופ...
        29/9/09 16:14:


      עזבתי כבר עבודות שהיה לי יותר מדי זמן פנוי.

      כרגיל אני מוצאת את עצמי במשרות לחוצות ושעות של ינשופים.

      אני רק לא מבינה למה 9 בבוקר למה?! אי אפשר בשעה קצת יותר שפויה של הבוקר?!

       

      תודה וסליחה.

       

        29/9/09 14:45:

      צטט: זונות פוליטיות 2009-09-29 14:40:47


      ברוטוס:   יש לי חבר שרוצה לשאול

      נטוס:      אני לא ורדה רזיאל ז'קונט ויזלטיר ושות'

      ברוטוס:   טוב, אז, הוא רוצה לדעת אם

      נטוס:      יאללה, מה אתה רוצה לדעת?

      ..

       

      זה מתוחכם מידי בשבילי

        29/9/09 14:40:


      ברוטוס:   יש לי חבר שרוצה לשאול

      נטוס:      אני לא ורדה רזיאל ז'קונט ויזלטיר ושות'

      ברוטוס:   טוב, אז, הוא רוצה לדעת אם

      נטוס:      יאללה, מה אתה רוצה לדעת?

      ..

        29/9/09 14:35:

      צטט: כש-רונית 2009-09-29 14:28:15

      אני לא מגיבה לפוסטים שנכתבו על ידי מכרים (הוירטואליה הזו כבר גרמה לי למספיק פרנויה בלי כל זה.)

       

      אבל אם מפטרים אותך יש כאן עבודה מוכנה בשבילך .

       

      עלי על מטוס.

       

      גיברת רונית

       לשמש כהדום לגיברת רונית?

       

        29/9/09 14:28:

      אני לא מגיבה לפוסטים שנכתבו על ידי מכרים (הוירטואליה הזו כבר גרמה לי למספיק פרנויה בלי כל זה.)

       

      אבל אם מפטרים אותך יש כאן עבודה מוכנה בשבילך .

       

      עלי על מטוס.

       

      גיברת רונית

        29/9/09 14:11:


      שלום לך ויטה יקרה,

      אני עונה על סעיף א' שציינת.

      גשי למשרדי בבקשה (ותארזי את דברייך על הדרך)

      ! ! !

        29/9/09 14:02:
      חיפשתי. תקציבאית באמת נראה תפקיד מאתגר
        29/9/09 13:50:

      עוד פוסט משובח

      בגללו עוד תעבדי בתחום שתכתבי בו את מה שאת תרצי ולא תמכרי שטויות לנשים עם דימוי עצמי שלא קיים.

        29/9/09 12:58:

      צטט: רני123 2009-09-29 12:55:34

      נגעת בקצה קצהו של סוד אפל (כך שמעתי).

      ומה השלב הבא שלך?
      בדיקת מהות הלחץ במשרדי הפרסום? אמת או בדיה?

       בדיקת תסמונת סטוקהולם המתפתחת בקרב תקציבאיות צעירות. 

        29/9/09 12:55:

      נגעת בקצה קצהו של סוד אפל (כך שמעתי).

      ומה השלב הבא שלך?
      בדיקת מהות הלחץ במשרדי הפרסום? אמת או בדיה?

       

       

      כוסאמק. גם אני רוצה בלוג

      בלוג ממש מעניין. באמת

      ארכיון