אני פותח את המייל, ואת התמונה המצורפת. קלוז אפ. בתמונה ישבן עגלגל ומתוק, תחילתן של רגליים - מורמות, משוכות לאחור - וכוס חלק ומגולח. יד אחת (ימין) אוחזת ויברטור לבן וקטן, ומחדירה אותו לפי הטבעת של המצולמת.

אני נשען לאחור ומביט בתצלום כמה שניות טובות, מלטף את הזקפה שמתפתחת לה מתחת לג'ינס. אחר כך אני מעביר אותו לתיקייה היעודית. יש שם עוד תמונות. ברובן לא רואים פנים. יש תקריב של שדיים יפים. של הכוס החלק ההוא, עם יד שמלטפת אותו. ועוד אחת עם ויברטור, שהפעם מטפל בפתח הקדמי.

בערב אני מוצא אותה במסנג'ר. אני מחמיא על התמונות. היא מורה לי להפעיל את הוובקאם - לה אין, עניין של עיקרון. היא מורה לי להיפטר מהבגדים. ואחרי שהיא מפשיטה אותי היא מעמידה אותי, נותנת לי לאונן לפניה, להסתובב, להחדיר אצבע לתחת, לגמור בסופו של דבר מול המצלמה, מציג לה. היא מתארת לי מה עושות בינתיים האצבעות שלה, והויברטורים - צמד - אבל אני לא יכול לראות. רק לדמיין. על המסך פתוחה התמונה של הישבן שלה, נחדר. ואני תוהה מה יותר טוב: ללקק ולזיין אותו באמת, או מה שקורה כאן, ביני לבינה לבין המצלמות, עכשיו.