כותרות TheMarker >
    ';

    תאמינו לי "בובות" אל תאמינו לאף אחד

    פאטה מורגנה, חזיון תעתועים, אשליה, חלום בהקיץ, למראית עין, פוזה, מסכה, שקר עצמי, הונאה עצמית, חיים בסרט.

    פסיכי(ם)יאטרים ס'אמם ערס

    69 תגובות   יום שלישי, 29/9/09, 15:49


    אתמול יצא לי לראות פרק מהסדרה "איך להיות מאושר" של מיקי רוזנטל עם פרופסור יורם יובל.

    מעבר לשטחיות של הסדרה, ובמיוחד של הפרופסור יורם יובל, בפרק הזה מיקי מראיין בחור בשם עמי, מסעדן שמוגדר כנהנתן, כזה שאוהב לאכול ולזיין, ומשום מה הוצג כדוגמא לאדם מאושר, אבל מה שהכי הקפיץ אותי זה האבחנה של הפרופסור, שאותו עמי, "חי את הרגע, את הכאן ועכשיו", והביא נתון שמחקרים מראים שלאורך זמן אנשים שחיים את הרגע, פחות מאושרים מאנשים שמתכננים את העתיד.

     

    מבחינתי, די לי באבחנה של הפרופסור את אותו עמי כאחד שחי את הרגע, כדי לדעת שמדובר בפרופסור שאין לו מושג מה זה

    לחיות את הרגע, ולאור הזחיחות שלו, כנראה שמדובר בבן אדם לא מאוד מפותח, שהעיסוק המקצועי שלו, פסיכיאטר, הופך אותו

    לממש מסוכן לציבור.

     

    אני מעריך שההגדרה הפסיכיאטרית "לחיות את הרגע" היא אוסף קלישאות ניו אייג'יות שהפסיכיאטריה אימצה לעצמה כדי להיות

    יותר 'אינית' וכדי להילחם במטפלים האלטרנטיביים למיניהם על לקוחות פוטנציאלים, בדומה לשיטות של המחזירים

    בתשובה, שמשתמשים במושגים ניו אייג'יים ובמושגים מהפיזיקה הקוונטית.

     

    אם לשפוט על פי דמותו של עמי כפי שהוצגה, מבחינת יורם יובל, נהנתן וצרכן גדול של אוכל ומין שלא מתחשב בהשלכות

    הבריאותיות של אורח חייו, מוגדר כחי את הרגע, וכאחד שלא חושב על העתיד.

    מילא האדם ברחוב מתבלבל לחשוב שלחיות את הרגע זה אומר לפרוק כל עול ולחיות חיים נהנתניים בלי להיות מוטרדים מהמחר,

    אבל כשפסיכיאטרים חושבים בשטחיות כזו, זה מטריד.

     

    אני לא רוצה בכלל להיכנס לבעיתיות ולמופרכות שבמחקרים שבודקים אושר של בני אדם לאורך 50 שנה, אבל מעניין

    אותי מה הייתה הסיבה למחקר הזה, ומי מימן אותו.

    מה השימוש שאותם פסיכיאטרים חושבים לעשות עם תוצאות המחקר הזה?

    אולי לצאת בקמפיין שיווקי ויחצני, שיבשר לכל אלו שחושבים שהם חיים את הרגע ושהם מאושרים, שהם טועים?

    אולי להזהיר אנשים שלא כדאי להם לחיות את הרגע?

     

    יורם אומר, שמי שחי את הרגע בורח מהתמודדות, במילים אחרות, הוא מציע במשתמע לאותם אנשים לקחת תרופות פסיכיאטריות

    כדי שיוכלו להתמודד, שיפסיקו לברוח, ושיתחילו לתכנן את העתיד שלהם.

    אני לא בטוח לגבי מידת ההצלחה בתכנון העתיד, אבל אני בטוח במידת ההצלחה שתכנון כזה יביא לחברת התרופות ולפסיכיאטרים,

    לא רק בגלל האבחנה הפסיכיאטרית בדבר חוסר יכולת להתמודד, אלא גם בגלל שאורח חיים של מיקוד בעתיד, יגרום להגדלת הבעיות

    הנפשיות ולגידול בצריכת התרופות. 

     

    כי הרי לפי הנתונים שיורם הביא, 8% מהאנשים צורכים תרופות פסיכיאטריות (על פי הרוקח, 20%), כלומר יש פוטנציאל גדול לגידול במכירות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (67)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/09 23:26:

      צטט: לורי שם-טוב 2009-10-04 22:22:02


      סנסיטיב וסנה,

       

      הסרטון הוכן על ידי רונית אמרלד, מאתר הרהורים אודות משפחה, ואיננו קשור לסיינטולוגיה !

       

      הפעילות שלנו היא נגד מדיניות משרד הרווחה על הוצאת ילדים בכפיה.

       

      הנה הקישור לבלוג

       

      http://myfamilythoughts.wordpress.com/

       

      אגב, הסרטון איננו חד צדדי, כי אם מציג את הפן האמיתי של תעשיית הפסיכיאטריה.

       

      אתם מוזמנים גם להכנס לתנועת מגן לזכויות אנוש, שאף היא נגד הפסיכיאטריה.

       

      בברכה, לורי שם טוב.

       

       

      לקח לי דקה לקלוט שאת פונה גם אלי, זה סנסיטיבית לא סנסיטיב.

      מכירה את העמותה הם התרוצצו הרבה בכנסת בימים שעבדתי שם, ומישהו אמר שדווקא כן קשורים לסינטולגיה אבל זה לא עקרוני לענינינו. אני יודעת שיש הרבה סרטים שמציגים את הצד הרע של הפסיכיאטריה ומצד שני יש גם אנשים שניצלו תודות לכדורים

      זה נושא מאוד בעייתי . ראיתי לא מזמן סרט על ריצ'רד דרייפוס האיש טוען שאם לא היה לוקח כל חייו את הפרוזק לא היה שורד

      ויש את אלה עם ההפרעות הדו קוטביות שהבנתי שגם הם לא ממש שורדים בלי כדורים.

      לי יש בעיה עם הקלות הבלתי נסבלת שקיימת היום במתן תרופות אנטי דיכאוניות לכל מי שקצת מבואס וכאן נראה לי הבעייתיות.

        4/10/09 22:22:


      סנסיטיב וסנה,

       

      הסרטון הוכן על ידי רונית אמרלד, מאתר הרהורים אודות משפחה, ואיננו קשור לסיינטולוגיה !

       

      הפעילות שלנו היא נגד מדיניות משרד הרווחה על הוצאת ילדים בכפיה.

       

      הנה הקישור לבלוג

       

      http://myfamilythoughts.wordpress.com/

       

      אגב, הסרטון איננו חד צדדי, כי אם מציג את הפן האמיתי של תעשיית הפסיכיאטריה.

       

      אתם מוזמנים גם להכנס לתנועת מגן לזכויות אנוש, שאף היא נגד הפסיכיאטריה.

       

      בברכה, לורי שם טוב.

        4/10/09 19:47:

      צטט: סנה בוער 2009-10-04 17:51:47

      צטט: רוח גלילית 2009-10-04 17:03:44

       

      לתלות על המקרר

       

       

      ולמי שאין מקום כזה גדול על המקרר, אפשר להסתפק בתמצות הזה:

       

      "עתיד מאושר הוא אוסף של רגעי הווה מאושרים. "

       

      :))

       

      מזה הייתי עושה סטיקר :))  ג'ון לנון שר מזמן - החיים זה מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות :)

       

        4/10/09 19:20:

      צטט: Sen-sitivit 2009-10-04 18:56:44

      צטט: סנה בוער 2009-10-04 18:48:24

      צטט: קורע ברך 2009-10-04 18:02:15

       

       

       ריטלין זה משהו שצריך לתת למורים שלא יודעים להתמודד עם ילד שהוא קצת יותר סקרן ופעיל. ויש על זה אפילו בדיחה אבל שכחתי אותה:)

       

       

       


      חחחח הצחקת אותי בכל זאת :)
        4/10/09 18:56:

      צטט: סנה בוער 2009-10-04 18:48:24

      צטט: קורע ברך 2009-10-04 18:02:15

       

       

       

      כל מה שהם עושים ולכן צצה הרפואה הפסיכיאטרית,

      להביא את האדם להיות ולחיות כמו כולם.

       

       

       

      זה מזכיר לי תגובה שהגבתי פעם בדיון על מתן ריטלין לילדים :

       

       

      הריטלין הוא בכלל לא תרופה לילד, אלא תרופה להורים ולסביבה של הילד, שלא מסוגלים להתמודד.

      הילד רק משלם את המחיר של חוסר היכולת של הסביבה להתאים עצמה להתמודדות עם ילד מיוחד ושונה מהנורמה

      הנוחה.

       

      הכי קל לקבוע שלילד יש בעייה כימית במוח.

      ולמה זו בעייה ולא ברכה?

      רק כי הממוצע שונה.

       

      המסגרת הרגילה לא מתאימה לילדים כאלו ובמקום להתאים להם מסגרת מתאימה, מתאימים את הילדים ע"י תרופות, למסגרת. ובכך רק פוגעים בהם יותר.

       

      אם ההורים לא מסוגלים להתמודד, שיתנו ריטלין.

      אבל להורים שלא רוצים לפגוע בילד שלהם, מטעמי נוחות, מומלץ ללכת לכל טיפול ועזרה שבמהותם עוסקים במה הילד כן יכול לעשות ולא במה הוא לא יכול, כמו לשבת שעות וללמוד מה שלא מעניין אותו.

       

      זה שהמסגרות המקובלות לא מתאימות לילד, לא הופך את הילד לבעייתי.

      ילד זה לא רובוט, כמו שהממסד היה רוצה שיהיה. 

       ריטלין זה משהו שצריך לתת למורים שלא יודעים להתמודד עם ילד שהוא קצת יותר סקרן ופעיל. ויש על זה אפילו בדיחה אבל שכחתי אותה:)

       

        4/10/09 18:51:

      צטט: Sen-sitivit 2009-10-04 18:07:08

       

       

      בענין הזה אני במחנה שלך

       

       


      :))
        4/10/09 18:48:

      צטט: קורע ברך 2009-10-04 18:02:15

       

       

       

      כל מה שהם עושים ולכן צצה הרפואה הפסיכיאטרית,

      להביא את האדם להיות ולחיות כמו כולם.

       

       

       

      זה מזכיר לי תגובה שהגבתי פעם בדיון על מתן ריטלין לילדים :

       

       

      הריטלין הוא בכלל לא תרופה לילד, אלא תרופה להורים ולסביבה של הילד, שלא מסוגלים להתמודד.

      הילד רק משלם את המחיר של חוסר היכולת של הסביבה להתאים עצמה להתמודדות עם ילד מיוחד ושונה מהנורמה

      הנוחה.

       

      הכי קל לקבוע שלילד יש בעייה כימית במוח.

      ולמה זו בעייה ולא ברכה?

      רק כי הממוצע שונה.

       

      המסגרת הרגילה לא מתאימה לילדים כאלו ובמקום להתאים להם מסגרת מתאימה, מתאימים את הילדים ע"י תרופות, למסגרת. ובכך רק פוגעים בהם יותר.

       

      אם ההורים לא מסוגלים להתמודד, שיתנו ריטלין.

      אבל להורים שלא רוצים לפגוע בילד שלהם, מטעמי נוחות, מומלץ ללכת לכל טיפול ועזרה שבמהותם עוסקים במה הילד כן יכול לעשות ולא במה הוא לא יכול, כמו לשבת שעות וללמוד מה שלא מעניין אותו.

       

      זה שהמסגרות המקובלות לא מתאימות לילד, לא הופך את הילד לבעייתי.

      ילד זה לא רובוט, כמו שהממסד היה רוצה שיהיה. 

        4/10/09 18:34:

      צטט: la nina 2009-10-04 17:48:44

      לא ראיתי את התכנית הספציפית, אבל ראיתי אחרות עם יורם יובל, וגם אני התאכזבתי מהשטחיות. נראה שכמעט אין כאן מי שיכול באמת לגעת בכאן ועכשיו עמוק בראיון אחד על אחד, למרות שזה יכול להיות פשוט, אם זה יהיה המראיין הנכון.

      לגבי העיוות של מושג הכאן ועכשיו מהרגע בהווה, זה שיש בו הכל וממנו יוצאת ההתבוננות פנימה והחוצה והעבודה הפנימית והחיים עצמם למשהו עלוב ועצוב, זה חבל ועצוב ולצערי לא חדש ולא מפתיע.

      אפילו לגבי המדיקליזציה של הכל, הרבה יותר מידי, אני איתך. רק דבר אחד חשוב לי להגיד - יצא לי להיתקל באנשים שבאמת היו אבודים לגמרי בלי תרופות פסיכיאטריות, מה שלא הופך אותן לזכייה בלוטו, אבל גם לא הופך אותן למוקצות מחמת מיאוס תמיד ובכל סיטואציה, לפעמים הן מצילות חיים, ואפשרות לאנשים שמאוד רוצים להיות כאן ועכשיו, לעשות בדיוק את זה. גם כאן אין אמת אחת, אבל יש המון כוחות זרים שבוחשים בנושא העדין הזה וזה ממש לא פשוט.

       

      נכון, הם נפלו בין הכסאות של הפוסט הזה :)

       

      אני מדבר בפוסט באופן כללי ועקרוני, ברמת הפרט, כל מקרה לגופו.

       ברור לי שלא כולם מסוגלים להתמודד בלי תרופות, רק שיותר חשוב לי להדגיש את הבעייה והסכנה

      שיש במגמה ההולכת וגוברת להשתמש בתרופות האלו כתרופות קסם, המכונות בפי חלק מהאנשים "כדורי אושר".
      נראה שיותר ויותר בחינת "כל מקרה לגופו", הופכת לתשובה גורפת של מתן תרופות, והאבחון השטחי של יורם יובל

      את אותו עמי כאחד שחי את הרגע, מדגימה את זה הכי טוב.

        4/10/09 18:07:

      צטט: סנה בוער 2009-10-04 18:00:47

      צטט: לורי שם-טוב 2009-10-04 17:31:30


      הונאת הענק של חברת התרופות הפסיכיאטריות אלי-לילי.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=-5uVrbH9lME&feature=channel

       

       

      רוב האנשים מאושרים בחייהם, מילדיהם, מחברים, מעבודה.

       

      אנשים מאושרים נמצאים גם בקפה דה-מרקר.

       

       

      ראיתי כבר את הסרטון הזה, וגם אם יש בו אינטרס אישי של רופא שפוטר או קידום רעיונות סינטלוגיים, כפי ש Sen-sitivit

      אומרת, אני בטוח שיש בו גרעין גדול של אמת.

       

       

       

      בענין הזה אני במחנה שלך

        4/10/09 18:02:


      וואלה אתה צודק.

       

      ססססאמ אמא שלאם הפסיכולוגים.

       

      כל מה שהם עושים ולכן צצה הרפואה הפסיכיאטרית,

      להביא את האדם להיות ולחיות כמו כולם.

       

      לא לאפשר לאידיוטים לצאת מהשורה.

       

      המוטו שלהם, "מהשורה ישחרר רק המוות".

       

      הם ממציאים כל מיני הגדרות מפחידות לאלה שמעיזים

      לצאת מהשורה.

       

      כמו למשל, אוהב לאכול-נהנתן בן זונה.

      כמו למשל, אוהב נשים- מניאק רודף שמלות.

      איש מבוגר על הרלי דווידסון ומאחורה נערה צעירה- אשמאי זקן.

       

      בקיצור החיים הנכונים, זה ללדת ילדים בזמן,

      להיות סבא בזמן, לאכול בזמן ורק מה שהאישה מבשלת

      ולמות לא רגע אחד אחרי הזמן,

      מחמת תשלומים של הביטוח הלאומי, שכידוע

      נגמרים כשמתים.

       

       

      סאים אים אמא שלאם ערס.

       

       

       

        4/10/09 18:00:

      צטט: לורי שם-טוב 2009-10-04 17:31:30


      הונאת הענק של חברת התרופות הפסיכיאטריות אלי-לילי.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=-5uVrbH9lME&feature=channel

       

       

      רוב האנשים מאושרים בחייהם, מילדיהם, מחברים, מעבודה.

       

      אנשים מאושרים נמצאים גם בקפה דה-מרקר.

       

       

      ראיתי כבר את הסרטון הזה, וגם אם יש בו אינטרס אישי של רופא שפוטר או קידום רעיונות סינטלוגיים, כפי ש Sen-sitivit

      אומרת, אני בטוח שיש בו גרעין גדול של אמת.

       

       

        4/10/09 17:51:

      צטט: רוח גלילית 2009-10-04 17:03:44

       

      לתלות על המקרר

       

       

      ולמי שאין מקום כזה גדול על המקרר, אפשר להסתפק בתמצות הזה:

       

      "עתיד מאושר הוא אוסף של רגעי הווה מאושרים. "

       

      :))

       

        4/10/09 17:48:

      לא ראיתי את התכנית הספציפית, אבל ראיתי אחרות עם יורם יובל, וגם אני התאכזבתי מהשטחיות. נראה שכמעט אין כאן מי שיכול באמת לגעת בכאן ועכשיו עמוק בראיון אחד על אחד, למרות שזה יכול להיות פשוט, אם זה יהיה המראיין הנכון.

      לגבי העיוות של מושג הכאן ועכשיו מהרגע בהווה, זה שיש בו הכל וממנו יוצאת ההתבוננות פנימה והחוצה והעבודה הפנימית והחיים עצמם למשהו עלוב ועצוב, זה חבל ועצוב ולצערי לא חדש ולא מפתיע.

      אפילו לגבי המדיקליזציה של הכל, הרבה יותר מידי, אני איתך. רק דבר אחד חשוב לי להגיד - יצא לי להיתקל באנשים שבאמת היו אבודים לגמרי בלי תרופות פסיכיאטריות, מה שלא הופך אותן לזכייה בלוטו, אבל גם לא הופך אותן למוקצות מחמת מיאוס תמיד ובכל סיטואציה, לפעמים הן מצילות חיים, ואפשרות לאנשים שמאוד רוצים להיות כאן ועכשיו, לעשות בדיוק את זה. גם כאן אין אמת אחת, אבל יש המון כוחות זרים שבוחשים בנושא העדין הזה וזה ממש לא פשוט.

        4/10/09 17:40:

      צטט: לורי שם-טוב 2009-10-04 17:31:30


      הונאת הענק של חברת התרופות הפסיכיאטריות אלי-לילי.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=-5uVrbH9lME&feature=channel

       

       

      רוב האנשים מאושרים בחייהם, מילדיהם, מחברים, מעבודה.

       

      אנשים מאושרים נמצאים גם בקפה דה-מרקר.

       

      צריך להיזהר עם הסרטים החד צדדים האלה, לפעמים הם קשורים איכשהו לסינטלווגיה

        4/10/09 17:31:


      הונאת הענק של חברת התרופות הפסיכיאטריות אלי-לילי.

       

      http://www.youtube.com/watch?v=-5uVrbH9lME&feature=channel

       

       

      רוב האנשים מאושרים בחייהם, מילדיהם, מחברים, מעבודה.

       

      אנשים מאושרים נמצאים גם בקפה דה-מרקר.

        4/10/09 17:03:

      לתלות על המקרר

       

       

      "אם את שואלת את הפרופסור, אז התשובה היא לא, אם את רוצה להיות מאושרת.

       

      אם את שואלת אותי, אז התשובה היא כן, אם את רוצה להיות מאושרת.

      הדרך הבטוחה והיחידה להבטיח עתיד מאושר היא לדאוג להיות מאושר רק ברגע הזה,

      וברגע הבא, לדאוג להיות מאושר רק בו, וכך בכל רגע ורגע, ואז העתיד של עוד 60 רגעים בטוח יהיה מאושר,

      עתיד מאושר הוא אוסף של רגעי הווה מאושרים.


      מה יותר קל ובטוח, לחיות את הרגע הזה בלי שום מחשבה מטרידה על העתיד, או לחיות את הרגע הזה מתוך מחשבה

      על עתיד לא ידוע?

       

      ההתנגדות של רוב האנשים לעצם הרעיון של לחיות את הרגע נובעת מחוסר הבנה של המשמעות של לחיות את הרגע.

      הדבר הראשון שחושבים הוא, שזה חסר אחריות, כי אם חיים את הרגע, מי ידאג לפרנסה ולשאר הדברים שצריך

      לדאוג להם? הרי אם לא נדאג היום למה שאנחנו יודעים בוודאות שיגיע בעתיד, לא יהייה לנו כלום ורק נקשה על עצמנו

      את החיים.

       

      אחד הקשיים להסביר ולשכנע שהכי "נכון" לחיות את הרגע הוא, שמדובר בלהסביר חוויה, ואי אפשר להבין לגמרי חוויה עד שלא

      חווים אותה, כמו שאי אפשר להבין מה זו אהבה אם לא חווים אותה.

      אבל מבחינת הרעיון, מדובר במצב שבו את מרוכזת כל כולך בכאן ועכשיו, רק ברגע הזה ובמה שיש בו, לא במה שהיה קודם,

      ולא במה שיהיה אחר כך, ובו בזמן את מודעת למה שקורה סביבך, את לא מנותקת בכלל, ולמעשה את הכי הכי מפוקסת שאפשר,

      את מודעת לקולות הילדים בחוץ, לאמבולנס שעובר, לאנשים שעוברים סביבך, וגם למחשבות שעוברות לך בראש על העבר או העתיד,

      רק שאת לא מפתחת את המחשבות, את שומעת אמבולנס בלי פרשנות ומחשבות על האמבולנס, את רואה מחשבה שבאה אלייך,

      אבל לא מפתחת אותה, וכן הלאה.

      גם אם את מדברת עם מישהו, ואת נשאלת שאלה, את יכולה לענות לעניין מתוך אותו מצב של לחיות את הרגע,

      ולמעשה התשובות שלך יהיו הרבה יותר טובות :)

       

      המצב הכי דומה לזה הוא, למשל, כשאת מציירת ואת מרוכזת ושקועה בציור, ובו בזמן את מודעת לכל מה שמתרחש סביבך,

      אבל את מתייחסת לזה כאל קולות רקע שלא מסיטים אותך מההתרכזות בציור.

       

      מה שקשה להבין זה, איך אפשר להיות נוכח ברגע הזה בלי שום מחשבה, ועדיין לדעת מה צריך לעשות ואיך לתפקד

      כרגיל בחיי היום יום עם כל המחויבויות הרגילות, ואת זה אפשר להבין רק אם חווים, זה לא משהו שאפשר להבין בהיגיון.

      אבל מה שאני עוד יכול להוסיף על זה, זה שצריך להבחין ולהבדיל בין "מחשבה" לבין "לחשוב".

      "מחשבה" יכולה לעבור לנו בראש בלי שנזמין אותה ובלי שנמשיך ונפתח אותה, בדיוק כמו קול רקע, או צל חולף, ואין לנו שום השקעה של אנרגיה.

      "לחשוב" זו כבר פעולה שיכולה להיות ספונטנית או יזומה, שמצריכה השקעה של אנרגיה ולכן גם מאמץ מסוים, וכשאנחנו מרוכזים

      בלחשוב, אנחנו לא חווים את הרגע, והרבה פחות מודעים לקולות הרקע.

       

      כל כך הרבה זמן ואנרגיה אנחנו משקיעים במשך היום במחשבות סתמיות, לא מועילות, לא מציאותיות, לא קשורות,

      שימי לב לדיבור הפנימי שלך ותראי על מה את חושבת, זו אנרגיה מבוזבזת שבאה על חשבון החוויה, החיים שקורים בזמן

      שחשבנו :)

      עכשיו, אם המחשבות האלו, בנוסף לכול, הן מהסוג הפסימי, הפחדני, חסר הביטחון, זה משפיע גם על ההרגשה שלנו ועל מצב הרוח, אם למשל אני מתחיל לחשוב על איזה נושא, ומנהל שיחות דמיוניות עם מישהו בראש, אני יכול להגיע לזה שהשיחה הפנימית תתפתח לזה שאני מאוד אתעצבן על מי שאני מנהל איתו דיאלוג בראש, כי בדיאלוג הדמיוני הזה הוא התחצף אלי, למשל :)

      ויש עוד אין סוף דוגמאות איך המחשבות שלנו משפיעות על מצב הרוח, גם אם המחשבות האלו לא קשורות בכלל למציאות.

       

      ועדין, בלחיות את הרגע אין איזושהי התחייבות חוזית, לא חייבים כל הזמן, ואם צריך אפשר לחטוא ב"לחשוב" :) "

        3/10/09 16:11:

      צטט: Sen-sitivit 2009-10-03 15:46:32


      אני לא בטוח לגבי מידת ההצלחה בתכנון העתיד, אבל אני בטוח במידת ההצלחה שתכנון כזה יביא לחברת התרופות ולפסיכיאטרים,

       

      משפט חזק מאוד

       

       

       

      גם אני חושב :)

       

        3/10/09 15:46:


      אני לא בטוח לגבי מידת ההצלחה בתכנון העתיד, אבל אני בטוח במידת ההצלחה שתכנון כזה יביא לחברת התרופות ולפסיכיאטרים,

       

      משפט חזק מאוד

        1/10/09 09:37:

      צטט: גלו גלו 2009-10-01 09:14:26

      צטט: בלאק סמארה 2009-10-01 02:59:37

       

      ככה זה כשהולכים ללמוד באוניברסיטה איפה שיש את הכי חתיכים, במקום ללמוד מה שאוהבים.

       מה קרה לך בלאקי, את פשוט היית תפוסה אז את לא זוכרת

      הכי חתיכים היו במשפטים :-)

      (או שאולי היו שם הסנדביצ'ים הכי טובים? ובגילמן היו הכי חתיכים? התבלבלו לי הבחורים עם הסנדביץ' :-)

       

      עשית קצת סלט בריאות :)

       

      הייתי תפוסה (ובהיריון) רק בשנה האחרונה ללימודים, אבל מה עם יתר השנים?

       

      הכי חתיכים ומעניינים היו בקולנוע. אחר כך במשפטים, ולכן היינו הולכות לאכול בקפטריה של משפטים, והאמת, גם בגילמן היו לא רעים, אבל מדעי הרוח...

       

      בקיצור, מה שבאמת הייתי צריכה ללכת ללמוד, וזה ספרות, היו שם רק בנות, ואני לא מוכנה ללמוד רק עם בנות :)

       

        1/10/09 09:14:

      צטט: בלאק סמארה 2009-10-01 02:59:37

       

      ככה זה כשהולכים ללמוד באוניברסיטה איפה שיש את הכי חתיכים, במקום ללמוד מה שאוהבים.

       מה קרה לך בלאקי, את פשוט היית תפוסה אז את לא זוכרת

      הכי חתיכים היו במשפטים :-)

      (או שאולי היו שם הסנדביצ'ים הכי טובים? ובגילמן היו הכי חתיכים? התבלבלו לי הבחורים עם הסנדביץ' :-)

       

        1/10/09 07:51:

      צטט: בלאק סמארה 2009-10-01 07:37:40


      אין על וויניקוט, עם זה אני מסכימה.

       

      אני גם חושבת שהוא מזל טלה.

       כמובן היה [7.4]   וחבל.  ומה שיורם יובל אימץ חזק מוויניקוט, זה נושא 'האני המזוייף'  ו'האני האמיתי',שזה פרק גאוני

      בתובנת האדם, וכמובן היה מחסידה של גאונה אחרת שנקראת מלאני קליין [35 שנות מחקר בתחום הבנת התינוק]

      להזכיר תאורית "השד הטוב והשד הרע"

      שזו תובנה גאונית,מעבר לזה שהיא היתה "האמא " הרוחנית שלי בתחום האמהות. [גם ז"ל]

       

        1/10/09 07:37:


      אין על וויניקוט, עם זה אני מסכימה.

       

      אני גם חושבת שהוא מזל טלה.

        1/10/09 06:39:

      צטט: סנה בוער 2009-10-01 00:30:56

      צטט: forte nina 2009-09-30 23:19:08

       עם כל הצניעות אני ממש לא חושבת שיורם יובל זקוק ליחצון שלי, אני ממש לא מתרשמת מתארים.

      אך שמעתי אותו בפורם מקצועי ,יש לי חברים שעובדים איתו , אני מכירה מטופלים שלו[הוא בעיקרון עוסק בפסיכותראפיה ולא חסיד כדורים

      מלבד אנשים שיש להם אישיות גבולית והם עלולים לסבול ממצבים פסיכוטיים וכמובן אלו הסובלים ממניה דפרסיה שכדורים מצילים את חייהם מבחינה איכותית] הוא דווקא מאסכולה שפחות בעניין של הכדורים.

      אני ראיתי אתת הפרק הראשון ,ראיתי מי עורך מי מגיש איזה מימנויות לא היו שם וזה הספיק לי לא לראות את שאר הפרקים, כך שאני לא יודעת על עניין "לחיות את הרגע" זה כמעט נשמע כמו שהוציאו משהו מקונטקסט כללי. אז על זה אין לי מה להגיד.שוב אני מכירה אותו באופן אחר. ובטח לא אכנס לויכוח על מה נאמר ומה חתכו מתוך מה שנאמר ,כי שם לעריכה יש הרבה מקום. לפעמים על חשבון העומק הנדרש. בדרך כלל בתוכניות כאלה 80 אחוז מהחומר נשאר על הרצפה, אז עזוב..אני באתי להגיד מה שאני יודעת מאנשי מקצוע מטופלים ומהספר

      לא עשיתי לו ויקפידיה. אם לזה התכוונת.  אני לא דואגת לו,הוא נורא מסודר פיננסית וגם מבחינת כבוד מקצועי.קטונתי.

       

       

      אני מקבל את מה שאת אומרת, ואפילו מוכן לצורך העיניין לסמוך על יכולת האיבחון שלך,

      ברור לי שהנקודה שנתפסתי עלייה לא מהווה את כל מי שהאיש, והביקורת האישית שלי ומה שאני חושב עליו,

      לא העיניין והמסר העיקרי שלי כאן.

      אני מדבר נגד איך ומה  שהפסיכיאטריה היום, כשיורם הוא רק דוגמא מייצגת, שום דבר אישי נגד האיש עצמו.

       

      כתבתי תגובות ארוכות יותר מהפוסט עצמו, שלא קשורות ליכולות של יורם אלא על תוכן הדברים עצמם, כדי להסביר

      עיוות, הטעייה, וחוסר הבנה שלדעתי משתקפים מהדברים שהוא אמר.

      אם טעיתי, או לא הבנתי, אשמח להארות לגופם של הדברים שאמרתי, אבל לספר לי כמה הוא מטפל טוב, בלי הסברים

      שקשורים למה שאמרתי, או לפחות לתת דוגמא תיאורטית איך עריכה יכולה לשנות את האמירה הספציפית שלו, שהתייחסתי אליה, לא משכנע אותי.

       

      שום עריכה לא תשנה את הסצנה המסויימת ומה שאמר, זה לא המקרה של הוצאת דברים מהקשרם.

       

       

       יורם יובל שייך לאסכולה של דונלד ויניקוט,שכתב בעיני את הספר הכי גאוני "הכל מתחיל בבית" ואני מנצלת את הפוסט שלך

      וממליצה לכולם לקרוא אותו, שלא ילכו לטיפול,הספר ממש עושה טיפול במובן הכי חיובי .

       

        1/10/09 03:15:

      צטט: that's me 2009-10-01 01:05:20


      משהו זוועה. אולי הורידו את זה. אימון אונליין. 10 ש"ח לדקה. שיחה טלפונית לאולפן. אויש.

       

      אתה לא רציני... מופתע

        1/10/09 03:00:

      צטט: נירית גלעד 2009-09-30 23:14:25

      צטט: בלאק סמארה 2009-09-30 19:14:48

      צטט: יגאל פישר 2009-09-30 15:40:39

      ראיתי (חלקית) את הפרק ברגע של בהייה בטלויזיה. יותר רדוד מהשלוליות שהיו אחרי היורה. הפסיכיאטר הזה הזכיר את ההוא מ"מופע הקולנוע של רוקי" ש"מסביר" דברים באמצע ריקוד ה time warp.

       

      חחחחחח :) קרעתני.

       

      איך אני חולה על הסרט הזה... (יודעת הכול בעל פה וכאלה...)

      חגיגה. סמארה, בטח פיזרנו אורז ביחד :)

       

       

      אני לא אתפלא :)

        1/10/09 02:59:

      צטט: גלו גלו 2009-09-30 20:51:45

      כן, אבל הטלוויזיה מעצבנת במיוחד, בגלל הפטרונות, היהירות, השטחיות, הטמטמת הקולוסאלית.

      המחשבה שכל כך הרבה אנשים מאמינים לטיפוס הזה רק כי הוא על המסך.

      אני לא אשכח איך נפטרתי מהטלוויזיה שלי לפני 17 שנה. נכנס חבר. אני הייתי חזק בהתמכרות לאמ.טי.וי בימיה הטובים. אמרתי לו נמאס מהטלוויזיה. אמר לי אח שלי מחפש. אמרתי לו בכמה. אמר 500. לקח.

      עכשיו יש כאן מסך רק עם די.וי.די.

      שלך,

      ג', בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה של אונ' ת"א, המחזור של בלאקי.

       

      חחח :)))

       

      אני דווקא אוהבת טלוויזיה, אבל משתעממת מקולנוע. לא הצליח להם איתנו, גלו, ועוד מהמחזור שלנו יצאו כל הקליברים של עולם הטלוויזיה והקולנוע.

       

       זרקו שם תותחי בתעשייה - הוא למד במחזור שלנו.

       

      ככה זה כשהולכים ללמוד באוניברסיטה איפה שיש את הכי חתיכים, במקום ללמוד מה שאוהבים.

        1/10/09 01:05:

      משהו זוועה. אולי הורידו את זה. אימון אונליין. 10 ש"ח לדקה. שיחה טלפונית לאולפן. אויש.
        1/10/09 00:53:

      צטט: that's me 2009-09-30 23:10:55


      חשבתי על מה שאתה כותב היום. על עניין הרובוטיות. כי הנה. גם לתחנות רדיו שאינן משדרות פרסומות ישנן פרסומות חסות כאלה או תשדירי שירות כביכול, שפשוט מתכנתות את המוח.

       

      והנה. אם אנשים לא יתכננו היטב את המחר. היטב. הם לא יהיו קליינטים נאמנים לתעשייה שמחכה רק להם.

       

      חבר שלי מארה"ב סיפר לי על אבא שלו. שעבד במשרה נחשקת בדואר בארה"ב. ובשל עבודתו הוא לא הרבה להיות עם הילדים ולא עם עצמו. והוא כל הזמן אמר לעצמו שברגע שהוא יצא לפנסיה. אח. ביום שהוא יצא. וכו.

       

      והנה. בבוקרו של היום שבו הוא היה אמור לבוא לעבודה ביום האחרון, החזיר את נשמתו לבורא.


      זו באמת דוגמא מייצגת של תוצאה של וויתור על מה שבטוח יש עכשיו, תמורת מה שאולי יהייה בעתיד.

      עצוב לי לראות איך אנחנו מוותרים על עצמנו בגלל פחדים, ובגלל זה חשוב לי להציג וגם להדגים עד כמה שאני יכול,

      נקודת מבט אחרת יותר בריאה לדעתי וניסיוני.

      נקודת המבט הפסיכיאטרית כפי שהיא מיושמת היום, גורמת לנזקים גדולים מאוד לדעתי, ולכן אני מתעצבן :)


       

       

      ולה פונטיין מהדהד לי מצד שני עם משל הנמלה והחגב המאושר. שליבי תמיד נטה אליו. אבל המוסרנות של הנמלים.



      על החגב ועל לחיות כאן ועכשיו, כתבתי בפוסט הזה שזו כבר פעם שנייה תוך שבוע שאני מזכיר אותו:)

      אפרופו פסיכולוגיה. למדתי בעוונתי תואר ראשון גם בפסיכולוגיה. כשהתחילו ה"מחקרים" שהיינו אמורים לערוך, הפכתי את התואר לתואר משני. כל כך לא עניין אותי לעסוק בפסאודו מחקרים. ובכלל. אני חושב שלמדתי פסיכולוגיה כדי להבין כמה זה לא מדעי. סטטיסטיקה. ופסיכולוגיה. אפשר לכתוב על זה פוסט. מה פוסט - בלוג !

       

      הסטטיסטיקה בודקת הקשרים מספריים. ומנסה דרך זה לבדוק הקשרים סיבתיים. כמו שמישהי כתבה כאן איפושו שהתגלה שמרבית מקרי המוות הם במיטה. בבית. מה שהופך את חדר השינה לאזור סכנה אמיתי !



      נו, אז עכשיו ישנו את הפרמייה של ביטוחי החיים בהתאמה למספר שעות השינה שלנו, מי שישן הרבה,

      מעלה את הסיכון למוות ולכן צריך לשלם פרמייה יותר גבוהה :)

      אבל אני מכיר את התשוקה הזותי לראות ערוצים ישראלים כדי להתעצבן. דבר שאני ממעט לעשות. אבל לפעמים (את תכנית הקואצ'רים של ערוץ 10 כבר ראית ???)



      לא חושב, משהו עם אלון גל?

      או שיש משהו חדש שטוב שאני לא רואה?

       

       

        1/10/09 00:30:

      צטט: forte nina 2009-09-30 23:19:08

       עם כל הצניעות אני ממש לא חושבת שיורם יובל זקוק ליחצון שלי, אני ממש לא מתרשמת מתארים.

      אך שמעתי אותו בפורם מקצועי ,יש לי חברים שעובדים איתו , אני מכירה מטופלים שלו[הוא בעיקרון עוסק בפסיכותראפיה ולא חסיד כדורים

      מלבד אנשים שיש להם אישיות גבולית והם עלולים לסבול ממצבים פסיכוטיים וכמובן אלו הסובלים ממניה דפרסיה שכדורים מצילים את חייהם מבחינה איכותית] הוא דווקא מאסכולה שפחות בעניין של הכדורים.

      אני ראיתי אתת הפרק הראשון ,ראיתי מי עורך מי מגיש איזה מימנויות לא היו שם וזה הספיק לי לא לראות את שאר הפרקים, כך שאני לא יודעת על עניין "לחיות את הרגע" זה כמעט נשמע כמו שהוציאו משהו מקונטקסט כללי. אז על זה אין לי מה להגיד.שוב אני מכירה אותו באופן אחר. ובטח לא אכנס לויכוח על מה נאמר ומה חתכו מתוך מה שנאמר ,כי שם לעריכה יש הרבה מקום. לפעמים על חשבון העומק הנדרש. בדרך כלל בתוכניות כאלה 80 אחוז מהחומר נשאר על הרצפה, אז עזוב..אני באתי להגיד מה שאני יודעת מאנשי מקצוע מטופלים ומהספר

      לא עשיתי לו ויקפידיה. אם לזה התכוונת.  אני לא דואגת לו,הוא נורא מסודר פיננסית וגם מבחינת כבוד מקצועי.קטונתי.

       

       

      אני מקבל את מה שאת אומרת, ואפילו מוכן לצורך העיניין לסמוך על יכולת האיבחון שלך,

      ברור לי שהנקודה שנתפסתי עלייה לא מהווה את כל מי שהאיש, והביקורת האישית שלי ומה שאני חושב עליו,

      לא העיניין והמסר העיקרי שלי כאן.

      אני מדבר נגד איך ומה  שהפסיכיאטריה היום, כשיורם הוא רק דוגמא מייצגת, שום דבר אישי נגד האיש עצמו.

       

      כתבתי תגובות ארוכות יותר מהפוסט עצמו, שלא קשורות ליכולות של יורם אלא על תוכן הדברים עצמם, כדי להסביר

      עיוות, הטעייה, וחוסר הבנה שלדעתי משתקפים מהדברים שהוא אמר.

      אם טעיתי, או לא הבנתי, אשמח להארות לגופם של הדברים שאמרתי, אבל לספר לי כמה הוא מטפל טוב, בלי הסברים

      שקשורים למה שאמרתי, או לפחות לתת דוגמא תיאורטית איך עריכה יכולה לשנות את האמירה הספציפית שלו, שהתייחסתי אליה, לא משכנע אותי.

       

      שום עריכה לא תשנה את הסצנה המסויימת ומה שאמר, זה לא המקרה של הוצאת דברים מהקשרם.

       

       

        30/9/09 23:19:

      צטט: סנה בוער 2009-09-30 17:17:04


      חולי סרטן מקבלים מריחואנה באופן רשמי, דרך בית החולים. זו עובדה, כבר בשנה האחרונה.

       

      סבבה, אני מאוד שמח, אז למה לא לתת גם למי שסובלים מקשיים נפשיים?

      תקראי אילו תופעות לוואי יש לתרופות הפסיכיאטריות, ותשווי לאפס תופעות הלוואי של מריחואנה,

      ותנסי לתת לי תשובה :)

      הספר של יורם יובל -סערת נפש מקסים עמוק ונפלא., אנשים שאני מכירה שהיו אצלו בטיפול ,לא יודעים איך לברך על מה שקרה להם, וגם בלימודי הפסיכולוגיה שהוא מקיים באוניברסיטה אין מקום לכמות הנרשמים שרוצה ללמוד אצלו.

      אין קשר לצערי בין מה שהאיש יודע לעומק ובין צורת עריכת תוכנית על ידי עיתונאים.

      במו עיני ראיתי  איך עבודת עריכה נעשית בערוצים הישראליים[כי תוכנית כזאת בדיוק בבי בי סי-היתה שלגר גם בעומק]

      הכל עובד על נוסחאות וקלישאות שלצערי הרב קשורים בסוג העורכים והקונספט בטלביזיה שלנו.

      וב בי בי סי ניהלו פסיכולוגים ופסיכיאטרייםניהלו את התוכנית עצמה  ולא עיתונאים. מה שמאפיין מאוד את 

      תכונת היומרנות הצברית. ויש הבדל בין שיטת שקשוקה עם כל הכבוד לטיפול בבעיות אושר.

      אגב כשבערוץ 3 הוחלט לעשות את הסדרה בטיפול ,השקיעו משאבים ולקחו את הפסיכולוגים יחד לעריכת הסרט.ולא רק שהסדרה היתה עמוקה ומצליחה ,הצליחו למכור אותה לhbo  האמריקאי. כלומר כשממש מאוד רוצים ולא מתימרים אפשר להגיש משהו על רמה.

      לצערי זה לא היה המקרה. אלא הוגשמתכון של כותרת ריטינג וחרטא.

       

       

      אני לא מכיר את יורם יובל, לא קראתי שום דבר שכתב וגם לא התעמקתי בסדרה האחרת שלו עם האח"מים.

      יחד עם זאת, ובהתחשב בכל הטריקים העיתונאים ושל העריכה המגמתית, אני התייחסתי לדברים ספציפיים

      שהוא אמר, שעומדים בפני עצמם, ושהוא גיבה אותם בלכאורה תוצאות של מחקרים, בקשר ל"לחיות את הרגע" בכלל,

      ובהקשר לאותו עמי, שיורם איבחן כאחד כזה שחי את הרגע.

      אבחנה שטחית ביותר, לא מקצועית, ובעיקר בכלל לא נכונה!

      מהאבחנה הזו שלו עולה, שמבחינת יורם, מי שחי ללא מסגרת משפחתית ומרוכז בעיקר בתאוות האכילה, הבילויים,

      והמין, הוא אחד שחי את הרגע, במיוחד אם המאובחן מעיד על עצמו שהוא כזה.

      איבחון סטריאוטיפי כזה, אני בקושי מוכן לקבל מ"סתם אחד", אז בטח שלא מפרופסור פסיכיאטר.

      לגבי שאר הדברים שכתבת,

      מה זאת אומרת מטופלים מרוצים?

      כאלה שקיבלו כדור טוב?

      גם לאורן זריף יש מטופלים מרוצים ותור ממתינים ארוך יותר מאשר לפרופסור, אז מה זה אומר?

      וגם לכל באבא בובה ממוצע יש ביקוש גדול מאוד וחברי ממשלה ואנשי עסקים או אמנים ממתינים בתור.

      מבחינתי מה שקובע זה מה שהבן אדם אומר ועושה, ואיך שהוא מתנהג, ולא מעניין אותי התואר שלו או מה אנשים

      אחרים אומרים, את הדעה שלי אני קובע בעצמי ואני לא צריך שאף אחד יגיד לי מה הדעה הנכונה.

      עכשיו, אם יש לך מה להאיר על מה שהוא אמר לגבי "לחיות את הרגע" זה הרבה יותר מעניין מאשר קורות החיים

      ורשימת הממליצים של פרופסור יורם יובל.

      כי יוצא שאת אומרת לי, שבלי שום קשר למה שאני אומר, עצם זה שהוא פרופסור עם ממליצים מרוצים, אומר

      שאני טועה, ואני צריך הסבר קצת יותר משכנע מזה.

       

      דרך אגב, שכחת לציין שהוא הנכד של פרופסור לייבוביץ', זה פרט יחצ"ני חשוב מאוד :)

       

       

       עם כל הצניעות אני ממש לא חושבת שיורם יובל זקוק ליחצון שלי, אני ממש לא מתרשמת מתארים.

      אך שמעתי אותו בפורם מקצועי ,יש לי חברים שעובדים איתו , אני מכירה מטופלים שלו[הוא בעיקרון עוסק בפסיכותראפיה ולא חסיד כדורים

      מלבד אנשים שיש להם אישיות גבולית והם עלולים לסבול ממצבים פסיכוטיים וכמובן אלו הסובלים ממניה דפרסיה שכדורים מצילים את חייהם מבחינה איכותית] הוא דווקא מאסכולה שפחות בעניין של הכדורים.

      אני ראיתי אתת הפרק הראשון ,ראיתי מי עורך מי מגיש איזה מימנויות לא היו שם וזה הספיק לי לא לראות את שאר הפרקים, כך שאני לא יודעת על עניין "לחיות את הרגע" זה כמעט נשמע כמו שהוציאו משהו מקונטקסט כללי. אז על זה אין לי מה להגיד.שוב אני מכירה אותו באופן אחר. ובטח לא אכנס לויכוח על מה נאמר ומה חתכו מתוך מה שנאמר ,כי שם לעריכה יש הרבה מקום. לפעמים על חשבון העומק הנדרש. בדרך כלל בתוכניות כאלה 80 אחוז מהחומר נשאר על הרצפה, אז עזוב..אני באתי להגיד מה שאני יודעת מאנשי מקצוע מטופלים ומהספר

      לא עשיתי לו ויקפידיה. אם לזה התכוונת.  אני לא דואגת לו,הוא נורא מסודר פיננסית וגם מבחינת כבוד מקצועי.קטונתי.

       

        30/9/09 23:14:

      צטט: בלאק סמארה 2009-09-30 19:14:48

      צטט: יגאל פישר 2009-09-30 15:40:39

      ראיתי (חלקית) את הפרק ברגע של בהייה בטלויזיה. יותר רדוד מהשלוליות שהיו אחרי היורה. הפסיכיאטר הזה הזכיר את ההוא מ"מופע הקולנוע של רוקי" ש"מסביר" דברים באמצע ריקוד ה time warp.

       

      חחחחחח :) קרעתני.

       

      איך אני חולה על הסרט הזה... (יודעת הכול בעל פה וכאלה...)

      חגיגה. סמארה, בטח פיזרנו אורז ביחד :)

       

        30/9/09 23:10:


      חשבתי על מה שאתה כותב היום. על עניין הרובוטיות. כי הנה. גם לתחנות רדיו שאינן משדרות פרסומות ישנן פרסומות חסות כאלה או תשדירי שירות כביכול, שפשוט מתכנתות את המוח.

       

      והנה. אם אנשים לא יתכננו היטב את המחר. היטב. הם לא יהיו קליינטים נאמנים לתעשייה שמחכה רק להם.

       

      חבר שלי מארה"ב סיפר לי על אבא שלו. שעבד במשרה נחשקת בדואר בארה"ב. ובשל עבודתו הוא לא הרבה להיות עם הילדים ולא עם עצמו. והוא כל הזמן אמר לעצמו שברגע שהוא יצא לפנסיה. אח. ביום שהוא יצא. וכו.

       

      והנה. בבוקרו של היום שבו הוא היה אמור לבוא לעבודה ביום האחרון, החזיר את נשמתו לבורא.

       

      ולה פונטיין מהדהד לי מצד שני עם משל הנמלה והחגב המאושר. שליבי תמיד נטה אליו. אבל המוסרנות של הנמלים.

       

      אפרופו פסיכולוגיה. למדתי בעוונתי תואר ראשון גם בפסיכולוגיה. כשהתחילו ה"מחקרים" שהיינו אמורים לערוך, הפכתי את התואר לתואר משני. כל כך לא עניין אותי לעסוק בפסאודו מחקרים. ובכלל. אני חושב שלמדתי פסיכולוגיה כדי להבין כמה זה לא מדעי. סטטיסטיקה. ופסיכולוגיה. אפשר לכתוב על זה פוסט. מה פוסט - בלוג !

       

      הסטטיסטיקה בודקת הקשרים מספריים. ומנסה דרך זה לבדוק הקשרים סיבתיים. כמו שמישהי כתבה כאן איפושו שהתגלה שמרבית מקרי המוות הם במיטה. בבית. מה שהופך את חדר השינה לאזור סכנה אמיתי !

       

      אבל אני מכיר את התשוקה הזותי לראות ערוצים ישראלים כדי להתעצבן. דבר שאני ממעט לעשות. אבל לפעמים (את תכנית הקואצ'רים של ערוץ 10 כבר ראית ???)

        30/9/09 22:10:

      צטט: רוניתלה 2009-09-30 21:07:17

      אין לי בעיה עם השגותיך

      מלבד ההשמצה של פרופ' יורם

      שכן גם אני התרשמתי ממנו כפסיכיאטר רציני

      וקראתי את סיפרו "סערת הנפש" ושם הוא

      מביא סיפורים אוטנטים של מטופלים

      אז בקשר לאושר- כנראה שזו תכנית

      לא מעמיקה במיוחד אך מסקנותיה רציניות

      ואמיתיות לצערי- אין הרבה אנשים מאושרים

      ובאשר ל-לחיות את הכאן ועכשיו כפסול

      דווקא חשבתי שתביא את התובנות מתוך הספר

      "כוחו של הרגע הזה" אך התבדיתי-

      שווה לקרוא- אך לא פשוט להבנה

       

      בקשר לפסיכיאטר, כתבתי כבר שאני מתייחס אך ורק למה שאמר בתוכנית ושאין לי שום היכרות נוספת אחרת איתו.

      אם את חושבת כמוהו, את יכולה להתייחס לדברים שכתבתי על האמירה שלו,

      ואם את חושבת כמוני, איך את מתייחסת לאמירה ולאבחון שלו, בתור פסיכיאטר?

       

      צרפתי בפוסט קישור לתוכנית, ואני יוצא מתוך נקודת הנחה שמי שמגיב על הדברים של יורם, ראה את כל התוכנית,

      ואת שאר הדברים שהוא אומר, בין הייתר, שהסיבה מספר אחת לחוסר אושר היא, בעיות נפשיות.

      עזבי כרגע את הבעייתיות שבהגדרה עצמה, "בעיות נפשיות", אם 8% או 20% מהאנשים צורכים תרופות פסיכיאטריות,

      כלומר עם בעיות נפשיות, והם מהווים רוב של הלא מאושרים, אז הלא מאושרים מסיבות שהם לא בעיות נפשיות מהווים אחוז יותר קטן,

      נגיד אחוז זהה, זה מביא אותנו ל 40% לא מאושרים, ואני לארג' איתך.

      אז נשארנו עם 60% מהאנשים שהם מאושרים, נראה לך?

      לי לא ניראה, אני חושב שיש הרבה יותר אנשים לא מאושרים, וגם את חושבת כך, ועד שלא יודעים בוודאות

      מה עם אותם לא מאושרים, למה הם לא מאושרים? אולי הם קונים תרופות בשוק השחור? אולי יש להם פתרונות אחרים טבעיים

      להתמודד? אי אפשר להגיד שבעיות נפשיות הן הגורם העיקרי לחוסר אושר!

       

      בעיניי זו רמאות, שרלטנות ורצון לקדם צריכה של שרותיים פסיכיאטרים תוך ניצול ציני של התדמית הנקייה והמכובדת

      של ה"מומחים" לבריאות הנפש, ובורות הציבור, מי יתווכח עם פרופסורים פסיכיאטרים?

       

      ואיך בדיוק אפשר למדוד אושר????

       

      לגבי התובנות מהספר, אני מעדיף את התובנות יד ראשונה, לא מרופא, שלי, מאשר את התובנות יד שנייה של מישהו אחר,

      גם אם הוא רופא :)

      אין לי בעיה עם השגותיך

      מלבד ההשמצה של פרופ' יורם

      שכן גם אני התרשמתי ממנו כפסיכיאטר רציני

      וקראתי את סיפרו "סערת הנפש" ושם הוא

      מביא סיפורים אוטנטים של מטופלים

      אז בקשר לאושר- כנראה שזו תכנית

      לא מעמיקה במיוחד אך מסקנותיה רציניות

      ואמיתיות לצערי- אין הרבה אנשים מאושרים

      ובאשר ל-לחיות את הכאן ועכשיו כפסול

      דווקא חשבתי שתביא את התובנות מתוך הספר

      "כוחו של הרגע הזה" אך התבדיתי-

      שווה לקרוא- אך לא פשוט להבנה

        30/9/09 20:51:

      כן, אבל הטלוויזיה מעצבנת במיוחד, בגלל הפטרונות, היהירות, השטחיות, הטמטמת הקולוסאלית.

      המחשבה שכל כך הרבה אנשים מאמינים לטיפוס הזה רק כי הוא על המסך.

      אני לא אשכח איך נפטרתי מהטלוויזיה שלי לפני 17 שנה. נכנס חבר. אני הייתי חזק בהתמכרות לאמ.טי.וי בימיה הטובים. אמרתי לו נמאס מהטלוויזיה. אמר לי אח שלי מחפש. אמרתי לו בכמה. אמר 500. לקח.

      עכשיו יש כאן מסך רק עם די.וי.די.

      שלך,

      ג', בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה של אונ' ת"א, המחזור של בלאקי.

        30/9/09 20:37:

      צטט: גלו גלו 2009-09-30 20:24:52

      סנה יקירי

      אתה מבין למה אין לי טלוויזיה? למה הייתי מתעצבנת כמוך בדיוק על הטמטמת הזו

      ואז הייתי צריכה כדורים ואז הייתי מפסיקה לחיות את הרגע :-)

       

       

       

      מצד שני, אין גבול לדברים המעצבנים גם מחוץ לטלוויזיה, וכבר אין לאן לברוח,

      אז אני מתאמן בלחיות גם את הרגע המעצבן :)

      אי אפשר להפלות בין הרגעים, וצריך לחיות גם את המעצבנים, לא רק את הטובים :)

       

        30/9/09 20:25:
      והכוכב (גם) על הכותרת (יא ערס).
        30/9/09 20:24:

      סנה יקירי

      אתה מבין למה אין לי טלוויזיה? למה הייתי מתעצבנת כמוך בדיוק על הטמטמת הזו

      ואז הייתי צריכה כדורים ואז הייתי מפסיקה לחיות את הרגע :-)

       

       

        30/9/09 19:14:

      צטט: יגאל פישר 2009-09-30 15:40:39

      ראיתי (חלקית) את הפרק ברגע של בהייה בטלויזיה. יותר רדוד מהשלוליות שהיו אחרי היורה. הפסיכיאטר הזה הזכיר את ההוא מ"מופע הקולנוע של רוקי" ש"מסביר" דברים באמצע ריקוד ה time warp.

       

      חחחחחח :) קרעתני.

       

      איך אני חולה על הסרט הזה... (יודעת הכול בעל פה וכאלה...)

        30/9/09 17:51:

      צטט: כש-רונית 2009-09-30 16:29:44

       

       תמסור לבלאקי שאני מאוהבת באופן המחשבה שלך.

       

      גם אם לא תמיד מסכימה עם דיעותיך. (אתה יודע) אתה חושב. אוהבת אנשים חושבים ומרגישים בו זמנית ואתה כזה.

       

      אחלה תשובה הבאת כאן מאד מתאימה לי.

       

      תודה :)

        30/9/09 17:50:

      צטט: מארי-אן 2009-09-30 17:34:17

      הסדרה הזו מגמתית ויש בה להראות לקטן שישאר קטן לא טוב יהיה לו לגדול.

      היא סדרה סטריאוטיפית בנוסף והתפיסות שמוצגות בה מיושנות. יש ליוצרי הסדרה תזה והם מלבישים עליה דוגמאות.

      נורא ואיום מבחינת אלה שעוד עלולים להאמין לזה.

       

       

      נכון.

      ואם להאמין לנתונים על היקף צריכת התרופות הפסיכיאטריות, אז יש יותר ויותר מאמינים,

      וגם מעריצים נילהבים אפילו.

       

       

        30/9/09 17:39:

      צטט: מחלון +כליון 2009-09-30 17:32:16

      אני מכיר באופן אישי שני אנשים עם בעיות נפשיות קשות שיש להם חרדות מתרופות והדבר היחיד שהציל אותם זה עישון של כמות קטנה מאוד של מריחואנה כל יום. עובדה, בלי זה לא הייתי יכול לקיים בלוג כל כך מצליח .רגוע

       

       

      מה, ההצלחה של הבלוג שלך קשורה לעישון של אותם שני אנשים שאתה מכיר?  מופתע

        30/9/09 17:34:

      הסדרה הזו מגמתית ויש בה להראות לקטן שישאר קטן לא טוב יהיה לו לגדול.

      היא סדרה סטריאוטיפית בנוסף והתפיסות שמוצגות בה מיושנות. יש ליוצרי הסדרה תזה והם מלבישים עליה דוגמאות.

      נורא ואיום מבחינת אלה שעוד עלולים להאמין לזה.

        30/9/09 17:32:
      אני מכיר באופן אישי שני אנשים עם בעיות נפשיות קשות שיש להם חרדות מתרופות והדבר היחיד שהציל אותם זה עישון של כמות קטנה מאוד של מריחואנה כל יום. עובדה, בלי זה לא הייתי יכול לקיים בלוג כל כך מצליח .רגוע
        30/9/09 17:29:

      צטט: א י ל ה 2009-09-30 17:24:20


      לא ראיתי. אני לא רואה כאלה. כאלה שרואים במסך הקטן. אז קשה לי להתייחס עניינית.

      אני רק רוצה להגיד שאם מה שתיארת כאן זה נכון, ואני אעצור באמת להיות עם זה, אז יש סיכוי שמפלסי הייאוש שלי שוב יעלו מעל לקו הגבול העליון.

      אז אני אלך לעשות פאן או למרוח לק או לאכול שוקולד או משהו אינליגנטי אחר.

                 

       

       

      נו, בדיוק בשביל זה יש פסיכיאטר, תקבלי מירשם והיאוש יעבור.

       

       

       

       

        30/9/09 17:25:

      צטט: יגאל פישר 2009-09-30 15:40:39

      ראיתי (חלקית) את הפרק ברגע של בהייה בטלויזיה. יותר רדוד מהשלוליות שהיו אחרי היורה. הפסיכיאטר הזה הזכיר את ההוא מ"מופע הקולנוע של רוקי" ש"מסביר" דברים באמצע ריקוד ה time warp.

       

       

      האמת שמה שהכי הכריע אותי זה, הפער שבין הזחיחות שלו, לשטויות שדיבר.

      כנראה שגם הוא נפל למלכודת הדבש של הפירסום הטלוויזיוני :)

        30/9/09 17:24:


      לא ראיתי. אני לא רואה כאלה. כאלה שרואים במסך הקטן. אז קשה לי להתייחס עניינית.

      אני רק רוצה להגיד שאם מה שתיארת כאן זה נכון, ואני אעצור באמת להיות עם זה, אז יש סיכוי שמפלסי הייאוש שלי שוב יעלו מעל לקו הגבול העליון.

      אז אני אלך לעשות פאן או למרוח לק או לאכול שוקולד או משהו אינליגנטי אחר.

                 

       

        30/9/09 17:17:

      חולי סרטן מקבלים מריחואנה באופן רשמי, דרך בית החולים. זו עובדה, כבר בשנה האחרונה.

       

      סבבה, אני מאוד שמח, אז למה לא לתת גם למי שסובלים מקשיים נפשיים?

      תקראי אילו תופעות לוואי יש לתרופות הפסיכיאטריות, ותשווי לאפס תופעות הלוואי של מריחואנה,

      ותנסי לתת לי תשובה :)

      הספר של יורם יובל -סערת נפש מקסים עמוק ונפלא., אנשים שאני מכירה שהיו אצלו בטיפול ,לא יודעים איך לברך על מה שקרה להם, וגם בלימודי הפסיכולוגיה שהוא מקיים באוניברסיטה אין מקום לכמות הנרשמים שרוצה ללמוד אצלו.

      אין קשר לצערי בין מה שהאיש יודע לעומק ובין צורת עריכת תוכנית על ידי עיתונאים.

      במו עיני ראיתי  איך עבודת עריכה נעשית בערוצים הישראליים[כי תוכנית כזאת בדיוק בבי בי סי-היתה שלגר גם בעומק]

      הכל עובד על נוסחאות וקלישאות שלצערי הרב קשורים בסוג העורכים והקונספט בטלביזיה שלנו.

      וב בי בי סי ניהלו פסיכולוגים ופסיכיאטרייםניהלו את התוכנית עצמה  ולא עיתונאים. מה שמאפיין מאוד את 

      תכונת היומרנות הצברית. ויש הבדל בין שיטת שקשוקה עם כל הכבוד לטיפול בבעיות אושר.

      אגב כשבערוץ 3 הוחלט לעשות את הסדרה בטיפול ,השקיעו משאבים ולקחו את הפסיכולוגים יחד לעריכת הסרט.ולא רק שהסדרה היתה עמוקה ומצליחה ,הצליחו למכור אותה לhbo  האמריקאי. כלומר כשממש מאוד רוצים ולא מתימרים אפשר להגיש משהו על רמה.

      לצערי זה לא היה המקרה. אלא הוגשמתכון של כותרת ריטינג וחרטא.

       

       

      אני לא מכיר את יורם יובל, לא קראתי שום דבר שכתב וגם לא התעמקתי בסדרה האחרת שלו עם האח"מים.

      יחד עם זאת, ובהתחשב בכל הטריקים העיתונאים ושל העריכה המגמתית, אני התייחסתי לדברים ספציפיים

      שהוא אמר, שעומדים בפני עצמם, ושהוא גיבה אותם בלכאורה תוצאות של מחקרים, בקשר ל"לחיות את הרגע" בכלל,

      ובהקשר לאותו עמי, שיורם איבחן כאחד כזה שחי את הרגע.

      אבחנה שטחית ביותר, לא מקצועית, ובעיקר בכלל לא נכונה!

      מהאבחנה הזו שלו עולה, שמבחינת יורם, מי שחי ללא מסגרת משפחתית ומרוכז בעיקר בתאוות האכילה, הבילויים,

      והמין, הוא אחד שחי את הרגע, במיוחד אם המאובחן מעיד על עצמו שהוא כזה.

      איבחון סטריאוטיפי כזה, אני בקושי מוכן לקבל מ"סתם אחד", אז בטח שלא מפרופסור פסיכיאטר.

      לגבי שאר הדברים שכתבת,

      מה זאת אומרת מטופלים מרוצים?

      כאלה שקיבלו כדור טוב?

      גם לאורן זריף יש מטופלים מרוצים ותור ממתינים ארוך יותר מאשר לפרופסור, אז מה זה אומר?

      וגם לכל באבא בובה ממוצע יש ביקוש גדול מאוד וחברי ממשלה ואנשי עסקים או אמנים ממתינים בתור.

      מבחינתי מה שקובע זה מה שהבן אדם אומר ועושה, ואיך שהוא מתנהג, ולא מעניין אותי התואר שלו או מה אנשים

      אחרים אומרים, את הדעה שלי אני קובע בעצמי ואני לא צריך שאף אחד יגיד לי מה הדעה הנכונה.

      עכשיו, אם יש לך מה להאיר על מה שהוא אמר לגבי "לחיות את הרגע" זה הרבה יותר מעניין מאשר קורות החיים

      ורשימת הממליצים של פרופסור יורם יובל.

      כי יוצא שאת אומרת לי, שבלי שום קשר למה שאני אומר, עצם זה שהוא פרופסור עם ממליצים מרוצים, אומר

      שאני טועה, ואני צריך הסבר קצת יותר משכנע מזה.

       

      דרך אגב, שכחת לציין שהוא הנכד של פרופסור לייבוביץ', זה פרט יחצ"ני חשוב מאוד :)

       

       

        30/9/09 16:29:

      צטט: סנה בוער 2009-09-30 16:26:48

      צטט: כש-רונית 2009-09-30 12:56:03

      אני קוראת שוב ומנסה להבין האם כן לחיות את הרגע או לא?

       

      והאמת כאילו שזה משנה אתה חי כמו שאתה חי .

       

      לפעמים אני חיה את הרגע ולפעמים את הרגע שחלף ולעיתים את החלום את הרגע שיבוא.

       

      אולי זה אומר עלי שאני לא צריכה כדורים?...

       

      (עדיין אין לי ) כ.....

       

      וכבים

       

      אם את שואלת את הפרופסור, אז התשובה היא לא, אם את רוצה להיות מאושרת.

       

      אם את שואלת אותי, אז התשובה היא כן, אם את רוצה להיות מאושרת.

      הדרך הבטוחה והיחידה להבטיח עתיד מאושר היא לדאוג להיות מאושר רק ברגע הזה,

      וברגע הבא, לדאוג להיות מאושר רק בו, וכך בכל רגע ורגע, ואז העתיד של עוד 60 רגעים בטוח יהיה מאושר,

      עתיד מאושר הוא אוסף של רגעי הווה מאושרים.


      מה יותר קל ובטוח, לחיות את הרגע הזה בלי שום מחשבה מטרידה על העתיד, או לחיות את הרגע הזה מתוך מחשבה

      על עתיד לא ידוע?

       

      ההתנגדות של רוב האנשים לעצם הרעיון של לחיות את הרגע נובעת מחוסר הבנה של המשמעות של לחיות את הרגע.

      הדבר הראשון שחושבים הוא, שזה חסר אחריות, כי אם חיים את הרגע, מי ידאג לפרנסה ולשאר הדברים שצריך

      לדאוג להם? הרי אם לא נדאג היום למה שאנחנו יודעים בוודאות שיגיע בעתיד, לא יהייה לנו כלום ורק נקשה על עצמנו

      את החיים.

       

      אחד הקשיים להסביר ולשכנע שהכי "נכון" לחיות את הרגע הוא, שמדובר בלהסביר חוויה, ואי אפשר להבין לגמרי חוויה עד שלא

      חווים אותה, כמו שאי אפשר להבין מה זו אהבה אם לא חווים אותה.

      אבל מבחינת הרעיון, מדובר במצב שבו את מרוכזת כל כולך בכאן ועכשיו, רק ברגע הזה ובמה שיש בו, לא במה שהיה קודם,

      ולא במה שיהיה אחר כך, ובו בזמן את מודעת למה שקורה סביבך, את לא מנותקת בכלל, ולמעשה את הכי הכי מפוקסת שאפשר,

      את מודעת לקולות הילדים בחוץ, לאמבולנס שעובר, לאנשים שעוברים סביבך, וגם למחשבות שעוברות לך בראש על העבר או העתיד,

      רק שאת לא מפתחת את המחשבות, את שומעת אמבולנס בלי פרשנות ומחשבות על האמבולנס, את רואה מחשבה שבאה אלייך,

      אבל לא מפתחת אותה, וכן הלאה.

      גם אם את מדברת עם מישהו, ואת נשאלת שאלה, את יכולה לענות לעניין מתוך אותו מצב של לחיות את הרגע,

      ולמעשה התשובות שלך יהיו הרבה יותר טובות :)

       

      המצב הכי דומה לזה הוא, למשל, כשאת מציירת ואת מרוכזת ושקועה בציור, ובו בזמן את מודעת לכל מה שמתרחש סביבך,

      אבל את מתייחסת לזה כאל קולות רקע שלא מסיטים אותך מההתרכזות בציור.

       

      מה שקשה להבין זה, איך אפשר להיות נוכח ברגע הזה בלי שום מחשבה, ועדיין לדעת מה צריך לעשות ואיך לתפקד

      כרגיל בחיי היום יום עם כל המחויבויות הרגילות, ואת זה אפשר להבין רק אם חווים, זה לא משהו שאפשר להבין בהיגיון.

      אבל מה שאני עוד יכול להוסיף על זה, זה שצריך להבחין ולהבדיל בין "מחשבה" לבין "לחשוב".

      "מחשבה" יכולה לעבור לנו בראש בלי שנזמין אותה ובלי שנמשיך ונפתח אותה, בדיוק כמו קול רקע, או צל חולף, ואין לנו שום השקעה של אנרגיה.

      "לחשוב" זו כבר פעולה שיכולה להיות ספונטנית או יזומה, שמצריכה השקעה של אנרגיה ולכן גם מאמץ מסוים, וכשאנחנו מרוכזים

      בלחשוב, אנחנו לא חווים את הרגע, והרבה פחות מודעים לקולות הרקע.

       

      כל כך הרבה זמן ואנרגיה אנחנו משקיעים במשך היום במחשבות סתמיות, לא מועילות, לא מציאותיות, לא קשורות,

      שימי לב לדיבור הפנימי שלך ותראי על מה את חושבת, זו אנרגיה מבוזבזת שבאה על חשבון החוויה, החיים שקורים בזמן

      שחשבנו :)

      עכשיו, אם המחשבות האלו, בנוסף לכול, הן מהסוג הפסימי, הפחדני, חסר הביטחון, זה משפיע גם על ההרגשה שלנו ועל מצב הרוח, אם למשל אני מתחיל לחשוב על איזה נושא, ומנהל שיחות דמיוניות עם מישהו בראש, אני יכול להגיע לזה שהשיחה הפנימית תתפתח לזה שאני מאוד אתעצבן על מי שאני מנהל איתו דיאלוג בראש, כי בדיאלוג הדמיוני הזה הוא התחצף אלי, למשל :)

      ויש עוד אין סוף דוגמאות איך המחשבות שלנו משפיעות על מצב הרוח, גם אם המחשבות האלו לא קשורות בכלל למציאות.

       

      ועדין, בלחיות את הרגע אין איזושהי התחייבות חוזית, לא חייבים כל הזמן, ואם צריך אפשר לחטוא ב"לחשוב" :)

       

       תמסור לבלאקי שאני מאוהבת באופן המחשבה שלך.

       

      גם אם לא תמיד מסכימה עם דיעותיך. (אתה יודע) אתה חושב. אוהבת אנשים חושבים ומרגישים בו זמנית ואתה כזה.

       

      אחלה תשובה הבאת כאן מאד מתאימה לי.

        30/9/09 16:26:

      צטט: כש-רונית 2009-09-30 12:56:03

      אני קוראת שוב ומנסה להבין האם כן לחיות את הרגע או לא?

       

      והאמת כאילו שזה משנה אתה חי כמו שאתה חי .

       

      לפעמים אני חיה את הרגע ולפעמים את הרגע שחלף ולעיתים את החלום את הרגע שיבוא.

       

      אולי זה אומר עלי שאני לא צריכה כדורים?...

       

      (עדיין אין לי ) כ.....

       

      וכבים

       

      אם את שואלת את הפרופסור, אז התשובה היא לא, אם את רוצה להיות מאושרת.

       

      אם את שואלת אותי, אז התשובה היא כן, אם את רוצה להיות מאושרת.

      הדרך הבטוחה והיחידה להבטיח עתיד מאושר היא לדאוג להיות מאושר רק ברגע הזה,

      וברגע הבא, לדאוג להיות מאושר רק בו, וכך בכל רגע ורגע, ואז העתיד של עוד 60 רגעים בטוח יהיה מאושר,

      עתיד מאושר הוא אוסף של רגעי הווה מאושרים.


      מה יותר קל ובטוח, לחיות את הרגע הזה בלי שום מחשבה מטרידה על העתיד, או לחיות את הרגע הזה מתוך מחשבה

      על עתיד לא ידוע?

       

      ההתנגדות של רוב האנשים לעצם הרעיון של לחיות את הרגע נובעת מחוסר הבנה של המשמעות של לחיות את הרגע.

      הדבר הראשון שחושבים הוא, שזה חסר אחריות, כי אם חיים את הרגע, מי ידאג לפרנסה ולשאר הדברים שצריך

      לדאוג להם? הרי אם לא נדאג היום למה שאנחנו יודעים בוודאות שיגיע בעתיד, לא יהייה לנו כלום ורק נקשה על עצמנו

      את החיים.

       

      אחד הקשיים להסביר ולשכנע שהכי "נכון" לחיות את הרגע הוא, שמדובר בלהסביר חוויה, ואי אפשר להבין לגמרי חוויה עד שלא

      חווים אותה, כמו שאי אפשר להבין מה זו אהבה אם לא חווים אותה.

      אבל מבחינת הרעיון, מדובר במצב שבו את מרוכזת כל כולך בכאן ועכשיו, רק ברגע הזה ובמה שיש בו, לא במה שהיה קודם,

      ולא במה שיהיה אחר כך, ובו בזמן את מודעת למה שקורה סביבך, את לא מנותקת בכלל, ולמעשה את הכי הכי מפוקסת שאפשר,

      את מודעת לקולות הילדים בחוץ, לאמבולנס שעובר, לאנשים שעוברים סביבך, וגם למחשבות שעוברות לך בראש על העבר או העתיד,

      רק שאת לא מפתחת את המחשבות, את שומעת אמבולנס בלי פרשנות ומחשבות על האמבולנס, את רואה מחשבה שבאה אלייך,

      אבל לא מפתחת אותה, וכן הלאה.

      גם אם את מדברת עם מישהו, ואת נשאלת שאלה, את יכולה לענות לעניין מתוך אותו מצב של לחיות את הרגע,

      ולמעשה התשובות שלך יהיו הרבה יותר טובות :)

       

      המצב הכי דומה לזה הוא, למשל, כשאת מציירת ואת מרוכזת ושקועה בציור, ובו בזמן את מודעת לכל מה שמתרחש סביבך,

      אבל את מתייחסת לזה כאל קולות רקע שלא מסיטים אותך מההתרכזות בציור.

       

      מה שקשה להבין זה, איך אפשר להיות נוכח ברגע הזה בלי שום מחשבה, ועדיין לדעת מה צריך לעשות ואיך לתפקד

      כרגיל בחיי היום יום עם כל המחויבויות הרגילות, ואת זה אפשר להבין רק אם חווים, זה לא משהו שאפשר להבין בהיגיון.

      אבל מה שאני עוד יכול להוסיף על זה, זה שצריך להבחין ולהבדיל בין "מחשבה" לבין "לחשוב".

      "מחשבה" יכולה לעבור לנו בראש בלי שנזמין אותה ובלי שנמשיך ונפתח אותה, בדיוק כמו קול רקע, או צל חולף, ואין לנו שום השקעה של אנרגיה.

      "לחשוב" זו כבר פעולה שיכולה להיות ספונטנית או יזומה, שמצריכה השקעה של אנרגיה ולכן גם מאמץ מסוים, וכשאנחנו מרוכזים

      בלחשוב, אנחנו לא חווים את הרגע, והרבה פחות מודעים לקולות הרקע.

       

      כל כך הרבה זמן ואנרגיה אנחנו משקיעים במשך היום במחשבות סתמיות, לא מועילות, לא מציאותיות, לא קשורות,

      שימי לב לדיבור הפנימי שלך ותראי על מה את חושבת, זו אנרגיה מבוזבזת שבאה על חשבון החוויה, החיים שקורים בזמן

      שחשבנו :)

      עכשיו, אם המחשבות האלו, בנוסף לכול, הן מהסוג הפסימי, הפחדני, חסר הביטחון, זה משפיע גם על ההרגשה שלנו ועל מצב הרוח, אם למשל אני מתחיל לחשוב על איזה נושא, ומנהל שיחות דמיוניות עם מישהו בראש, אני יכול להגיע לזה שהשיחה הפנימית תתפתח לזה שאני מאוד אתעצבן על מי שאני מנהל איתו דיאלוג בראש, כי בדיאלוג הדמיוני הזה הוא התחצף אלי, למשל :)

      ויש עוד אין סוף דוגמאות איך המחשבות שלנו משפיעות על מצב הרוח, גם אם המחשבות האלו לא קשורות בכלל למציאות.

       

      ועדין, בלחיות את הרגע אין איזושהי התחייבות חוזית, לא חייבים כל הזמן, ואם צריך אפשר לחטוא ב"לחשוב" :)

        30/9/09 16:13:

      צטט: סנה בוער 2009-09-29 20:35:49

      צטט: סנה בוער 2009-09-29 20:09:58

      צטט: ענת** 2009-09-29 18:41:11


      צפיתי בתכנית והייתי בשוק.

      "מחקרים", "מסקנות", "מעקבים" - השטחיות של הפסיכולוג פשוט חגגה אתמול . ממתי מי שאוהב לעשות חיים נחשב למטורף? אין לי אלא לחשוב שהאח הגדול רוצה להשאיר אותנו חרדים וחוששים מפני העתיד כדי שאפשר יהיה לשלוט בנו ביתר קלות, וכל אלה שלוקחים תרופות פסיכיאטריות על פי המלצת רופאם כדי לעזור להם לדכא את הסבבה, פשוט חיים בתוך ענן כהה של כיבוי והדחקת רגשות מתוך מטרה להגביר בהם את החששות מפני העתיד.

       

       

      הפסיכיאטרים (והרופאים בכלל), משמשים היום יותר כמו פושרים מאשר רופאים,

      מי אמר שהסמים בארץ לא חוקיים?

      אז למה שפסיכיאטרים לא יתנו גם מרשם למריחואנה?

      הרי לתרופה הכי פשוטה יש הרבה יותר תופעות לוואי מאשר למריחואנה.

      בעצם, למה לא לפנות לאיזה פסיכיאטר נחשב ולהציע לו לקדם חוק כזה?

      הרי הם יעשו מיליונים מצד אחד, ומצד שני, הלקוחות יהיו מאוד מרוצים,

      ומצד שלישי, הם יזקפו את ההצלחה לעצמם :)

       אנשים יסתובבו ברחוב ויגידו,"בואנה איזה פסיכיאטר תותח יש לי, הביא לי פרח פיצוץ, מאז אני מה זה רגוע"

       

       

       

       חולי סרטן מקבלים מריחואנה באופן רשמי, דרך בית החולים. זו עובדה, כבר בשנה האחרונה.

      הספר של יורם יובל -סערת נפש מקסים עמוק ונפלא., אנשים שאני מכירה שהיו אצלו בטיפול ,לא יודעים איך לברך על מה שקרה להם, וגם בלימודי הפסיכולוגיה שהוא מקיים באוניברסיטה אין מקום לכמות הנרשמים שרוצה ללמוד אצלו.

      אין קשר לצערי בין מה שהאיש יודע לעומק ובין צורת עריכת תוכנית על ידי עיתונאים.

      במו עיני ראיתי  איך עבודת עריכה נעשית בערוצים הישראליים[כי תוכנית כזאת בדיוק בבי בי סי-היתה שלגר גם בעומק]

      הכל עובד על נוסחאות וקלישאות שלצערי הרב קשורים בסוג העורכים והקונספט בטלביזיה שלנו.

      וב בי בי סי ניהלו פסיכולוגים ופסיכיאטרייםניהלו את התוכנית עצמה  ולא עיתונאים. מה שמאפיין מאוד את 

      תכונת היומרנות הצברית. ויש הבדל בין שיטת שקשוקה עם כל הכבוד לטיפול בבעיות אושר.

      אגב כשבערוץ 3 הוחלט לעשות את הסדרה בטיפול ,השקיעו משאבים ולקחו את הפסיכולוגים יחד לעריכת הסרט.ולא רק שהסדרה היתה עמוקה ומצליחה ,הצליחו למכור אותה לhbo  האמריקאי. כלומר כשממש מאוד רוצים ולא מתימרים אפשר להגיש משהו על רמה.

      לצערי זה לא היה המקרה. אלא הוגשמתכון של כותרת ריטינג וחרטא.

       

       

       

        30/9/09 15:40:
      ראיתי (חלקית) את הפרק ברגע של בהייה בטלויזיה. יותר רדוד מהשלוליות שהיו אחרי היורה. הפסיכיאטר הזה הזכיר את ההוא מ"מופע הקולנוע של רוקי" ש"מסביר" דברים באמצע ריקוד ה time warp.
        30/9/09 15:22:

      צטט: נירית גלעד 2009-09-30 05:51:54


      חלק מ"אפקט הסופרמרקט" שמאפיין כל כך את מצבנו. הנה המדפים, עמוסים בשלל רעיונות אינסטנט. אסוף אל העגלה, פרוק בבית, ערבב בקצת מים ושתה פעמיים ביום. לא צופה בטלויזיה ונמנעת ככל האפשר מהתחככות עם מה שעולה בה.

       

      אני בדיוק חושבת על ההבדל בין הדיבור שלנו בנושא "שיעורים" לבין מה שאתה מתאר כאן.

      בוקר טוב :)

       

       


      ולא בכדי :)

       

        30/9/09 15:20:

      צטט: Guinevere 2009-09-30 03:10:26

      אני מנסה להבין משהו, באמת חיפשת עומק בערוץ 10/2?

       

      האמת שלא :)

      אבל קיוויתי לעומק אצל פרופסור פסיכיאטר, אבל אולי זה בעצם אותו סיכוי כמו בערוצים?

        30/9/09 12:56:

      אני קוראת שוב ומנסה להבין האם כן לחיות את הרגע או לא?

       

      והאמת כאילו שזה משנה אתה חי כמו שאתה חי .

       

      לפעמים אני חיה את הרגע ולפעמים את הרגע שחלף ולעיתים את החלום את הרגע שיבוא.

       

      אולי זה אומר עלי שאני לא צריכה כדורים?...

       

      (עדיין אין לי ) כ.....

       

      וכבים

        30/9/09 05:51:


      חלק מ"אפקט הסופרמרקט" שמאפיין כל כך את מצבנו. הנה המדפים, עמוסים בשלל רעיונות אינסטנט. אסוף אל העגלה, פרוק בבית, ערבב בקצת מים ושתה פעמיים ביום. לא צופה בטלויזיה ונמנעת ככל האפשר מהתחככות עם מה שעולה בה.

       

      אני בדיוק חושבת על ההבדל בין הדיבור שלנו בנושא "שיעורים" לבין מה שאתה מתאר כאן.

      בוקר טוב :)

        30/9/09 03:10:
      אני מנסה להבין משהו, באמת חיפשת עומק בערוץ 10/2?
        30/9/09 02:14:

      צטט: כש-רונית 2009-09-30 01:33:58

      אין לי אבל אשוב.

       

        תביאי גם לי....אסתפק בעלים.

        30/9/09 01:33:
      אין לי אבל אשוב.
        29/9/09 20:43:

      צטט: חץ עין נץ 2009-09-29 20:31:18

      לא ראיתי תסרט אבל קראתי תספר...

      אבל המחקר של האושר זה נושא חם היום. מה עושה אותנו מאושרים? המסכנה המיסכנה עד היום היאש לא יודעים כלום אבל אם בערך זה שאנשים צריכים משפחה וזוגיות  ופרנסה . לא כסף אלא פרנסה ובריאות .... זה בסדר (או כמו שאמר הנביא  מוטב היות האדם עשיר בריא וצעיר מהיותו עני זקן ובעל חוליים רבים..) 

       

      כן, דיברו גם על זה שאנשים עם זוגיות יותר מאושרים מאילו שבלי זוגיות.

      טוב, יש להם חצי נחמה..

      המסקנה היא, שיחסים זוגיים, לא טוב לעסקים של הפסיכיאטרים.

        29/9/09 20:35:

      צטט: סנה בוער 2009-09-29 20:09:58

      צטט: ענת** 2009-09-29 18:41:11


      צפיתי בתכנית והייתי בשוק.

      "מחקרים", "מסקנות", "מעקבים" - השטחיות של הפסיכולוג פשוט חגגה אתמול . ממתי מי שאוהב לעשות חיים נחשב למטורף? אין לי אלא לחשוב שהאח הגדול רוצה להשאיר אותנו חרדים וחוששים מפני העתיד כדי שאפשר יהיה לשלוט בנו ביתר קלות, וכל אלה שלוקחים תרופות פסיכיאטריות על פי המלצת רופאם כדי לעזור להם לדכא את הסבבה, פשוט חיים בתוך ענן כהה של כיבוי והדחקת רגשות מתוך מטרה להגביר בהם את החששות מפני העתיד.

       

       

      הפסיכיאטרים (והרופאים בכלל), משמשים היום יותר כמו פושרים מאשר רופאים,

      מי אמר שהסמים בארץ לא חוקיים?

      אז למה שפסיכיאטרים לא יתנו גם מרשם למריחואנה?

      הרי לתרופה הכי פשוטה יש הרבה יותר תופעות לוואי מאשר למריחואנה.

      בעצם, למה לא לפנות לאיזה פסיכיאטר נחשב ולהציע לו לקדם חוק כזה?

      הרי הם יעשו מיליונים מצד אחד, ומצד שני, הלקוחות יהיו מאוד מרוצים,

      ומצד שלישי, הם יזקפו את ההצלחה לעצמם :)

       אנשים יסתובבו ברחוב ויגידו,"בואנה איזה פסיכיאטר תותח יש לי, הביא לי פרח פיצוץ, מאז אני מה זה רגוע"

       

       

       

        29/9/09 20:31:

      לא ראיתי תסרט אבל קראתי תספר...

      אבל המחקר של האושר זה נושא חם היום. מה עושה אותנו מאושרים? המסכנה המיסכנה עד היום היאש לא יודעים כלום אבל אם בערך זה שאנשים צריכים משפחה וזוגיות  ופרנסה . לא כסף אלא פרנסה ובריאות .... זה בסדר (או כמו שאמר הנביא  מוטב היות האדם עשיר בריא וצעיר מהיותו עני זקן ובעל חוליים רבים..) 

        29/9/09 18:41:


      צפיתי בתכנית והייתי בשוק.

      "מחקרים", "מסקנות", "מעקבים" - השטחיות של הפסיכולוג פשוט חגגה אתמול . ממתי מי שאוהב לעשות חיים נחשב למטורף? אין לי אלא לחשוב שהאח הגדול רוצה להשאיר אותנו חרדים וחוששים מפני העתיד כדי שאפשר יהיה לשלוט בנו ביתר קלות, וכל אלה שלוקחים תרופות פסיכיאטריות על פי המלצת רופאם כדי לעזור להם לדכא את הסבבה, פשוט חיים בתוך ענן כהה של כיבוי והדחקת רגשות מתוך מטרה להגביר בהם את החששות מפני העתיד.

        29/9/09 17:18:

      צטט: דרך הרייקי 2009-09-29 17:11:09

      הרוקח החביב מבית המרקחת בנוה אביבים

      קבע 20% ממה? ממי?

      מאלו הקונים אצלו או שהוא ערך מיני מחקר על תושבי השכונה?

      והאם התכוון לתושבי שכונת רמת אביב ב', או רמת אביב בכלל יעני א'+ב'+ג'?

       

      נו, באמת... לא רציני!

      *

      ושרק נהיה בריאים ומאושרים

      נויה

       

      נו בטח 20% , גם הוא רוצה למכור יותר :)

      וגם הוא מכיר את תופעת העדר.

       

      אחרי שיורם אומר 8% הוא מפנה את מיקי לשאול את הרוקח ורואים שהוא יודע שהרוקח יגיד שאפילו יותר,

      אבל הוא לא רוצה בעצמו להגיד נתון לא מוסמך, ומתאים לו שהרוקח יגיד ויטעה במקומו.

       

        29/9/09 17:12:

      צטט: מחשבות שבלב 2009-09-29 16:41:26


      איזו אלטרטניבה מציע הפסיכי...? לחיות בדאגה מתמדת לגבי עתיד(שלא ברור ובטוח לאיש)..??????

      ואם על הדרך אפשר לפרסם את נפלאות התרופות (והרי תרופות רבות הן דרך מרשם..ומרשם חיב פסיכיאטר..איזה יופי?)

      קשקוש בשקל תשעים!

       

      אני שמח שאת רואה את זה כך :)

       

      מעבר לחוסר ההבנה שלו מה זה לחיות את הרגע, ה"הגיון" שהוא מציג הוא,

      שיותר כדאי, במונחי אושר, לוותר על מה שידוע, ברור, ומוחשי עכשיו, תמורת חוסר הוודאות העתידית,

      שעדיף לנו שתי ציפורים על העץ מאשר ציפור אחת ביד.

      שעדיף לנו לוותר על מה שיש לנו בוודאות עכשיו, תמורת סיכוי קלוש שנצליח להשיג משהו בעתיד.

       

      עם גישה כזו, לא מפליא שיש כל כך הרבה מכורים להימורים :) 

       

        29/9/09 17:11:

      הרוקח החביב מבית המרקחת בנוה אביבים

      קבע 20% ממה? ממי?

      מאלו הקונים אצלו או שהוא ערך מיני מחקר על תושבי השכונה?

      והאם התכוון לתושבי שכונת רמת אביב ב', או רמת אביב בכלל יעני א'+ב'+ג'?

       

      נו, באמת... לא רציני!

      *

      ושרק נהיה בריאים ומאושרים

      נויה

        29/9/09 16:41:


      איזו אלטרטניבה מציע הפסיכי...? לחיות בדאגה מתמדת לגבי עתיד(שלא ברור ובטוח לאיש)..??????

      ואם על הדרך אפשר לפרסם את נפלאות התרופות (והרי תרופות רבות הן דרך מרשם..ומרשם חיב פסיכיאטר..איזה יופי?)

      קשקוש בשקל תשעים!

      ארכיון

      פרופיל

      סנה בוער
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין