שלום, אני מתקשרת מעיריית ירושלים, היא אומרת, ואני לרגע לא בטוחה שאני מבינה. נכון שהעברנו את יום הכיפורים בעיר הקודש אבל מה לי ולענייני העירייה שם? מה, השארנו לכלוך ? יכול להיות שראו אותי מדברת בפלאפון באמצע יום כיפור? אבל אז היו מצלצלים מלשכת הרב הראשי או משהו כזה , לא?
מהשרות הוטרינארי היא ממשיכה ואני, הלב שלי נעצר.
מצאנו את הכלבה שלכם, לילו לולו ללו, משהו כזה?
טוב שהייתי ישובה כי קיבלתי פיק ברכיים כמו שלא היה לי מעולם ואני לא מהמתעלפות בכלל. צעקה נמלטה לי מהפה ומיד אחריכן פרצתי בבכי. דמעות של שמחה והקלה ותוך כדי אני מנסה לאמת את המידע שההיא רוצה. כן כן , זו אני....
נכון, זו לולו שלנו – מתי? ברביעי לאפריל . איפה ? בים, בחוף הקשתות בקיסריה. כן, לא, אני לא זוכרת מתי היא קיבלה. ב-2007 רשום לך? לא נראה לי, אני זוכרת כי נסענו לסיני בחנוכה והחיסון היה בתוקף. להביא כרטיס אשראי או פנקס צ'קים את אומרת? קנס על שוטטות. את רצינית????? די. את בטוחה ?זה נשמע ממש הזוי. עד מתי? שלוש? עכשיו עשר !!! מה, אני תוך שעה אצלך. אז איפה מצאתם אותה? בארמון הנציב??? בירושלים כאילו ??? אבל איך יתכן??? אז איך היא ? היא בסדר לולינקה שלי? מפוחדת קצת ?? אוי מסכנה. טוב,כן, בסדר, אני רושמת את הכתובת.......
מיד בתום השיחה, הודעות SMS לבנות שתחכנה לי ליד השער של בית הספר ואני כבר בתוך האוטו. כל הדרך שלושתנו מפנטזות על איך ומה והבנות חוזרות ומבקשות שאספר להם בדיוק מה ההיא אמרה ומה אני אמרתי, ואנחנו במצב רוח נפלא , מלאות ציפייה והתרגשות הולכת וגדלה.
רגע המפגש מדהים – רק נכנסנו למכלאה ואנחנו פוסעות לסוף המסדרון, לולו כבר מזהה את הקולות שלנו ומתחילה לנבוח משמחה והתרגשות, הנביחות הקטנות החמודות האלה, כאילו מדברת אלינו ממש. כשמוציא אותה הכלבן מכלוב מס' 71, היא לא יודעת על מי לקפוץ קודם.
כמה טוב לראות אותה שלמה ובריאה.
בדרך הביתה לולו נשכבת לה בספסל האחורי כאילו כלום, וברגע שפתחנו את דלת הבית מביאה ספרינט לספה לתפוס ת'מקום הקבוע שלה על הכריות האדומות.
לא להאמין. אבל אחרי חצי שנה לולו שלנו חזרה. לעולם לא נדע מה עבר עליה בחודשים הללו. איך לכל הרוחות היא הגיעה עד לירושלים, אבל אם לשפוט מכך שעלתה מאד במשקל והפכה למין בובולינה קטנה אז אוכל לפחות לא היה חסר לה.
ומי שמכיר את לולו שלנו יודע שהיא כלבה מאד מיוחדת. כלבה שיודעת להתחבב גם על אלה ש"אני וחיות זה לא משהו", ספורטאית מדופלמת שמדי בוקר רצה איתי כאן בשדות ולא משנה מה מזג האויר, לא דבר פעוט בכלל בשביל כלבה קטנה כמוה. שחיינית אמיצה שיוצאת אחרינו לריף לבדוק שהכל בסדר ונשמה טובה שמחממת לנו את הרגליים מתחת לשמיכה בלילות קרים.
בזמנו כתבתי פוסט על כך שאבדה וקיבלתי המון חיזוקים כאן בקפה ואפילו עזרה בחיפושים אחריה.אז זהו – אני שמחה לבשר לכווווווווולם – לולו שלנו חזרה !!!
כמה טוב שבאת הביתה לולו |