
אדם נולד שלא בהתאם לרצונו אבל חייו צריכים להתממש על-פי רצונו בלבד, כל עוד רצונו איננו פוגע בחייהם של אנשים אחרים, וסיומם צריך להיות לפי רצונו - דבר שאיננו כלול היום בין חירויות וזכויות הפרט על פי חוק.
נדמה לי שטיעון זה תואם את מחשבותיהם של שני פילוסופים וסופרים, ליברלים והומאנים למופת: הנרי דייויד תורו האמריקני האמין כי קיים מושג של צדק טהור המשותף לכל האנושות ומזוהה עם המוסר הפרטי של כל אדם באשר הוא. אלבר קאמי הצרפתי תוהה מה משמעותם של חיים בעולם המודרני של אבסורד, עולם שבו אין ערכים מוחלטים. והוא אינו מוצא טעם להעדיף קיום אבסורדי על פני התאבדות.
מה זכותה של החברה או הדת לכפות על אדם חיים שמאס בהם? מה זכותה של החברה המטילה עונש על פושע שרוצה לבחור לעצמו עונש קשה יותר, כלומר - מוות, ולהכריחו לקבל את הנחשב בעיניה לקל יותר?
לאפשר לאדם חולה או אסיר, שמאסו בחייהם, לשים להם קץ באופן מכובד הוא מעשה הומאני. כבר קיים בשוויץ מוסד רפואי כזה המאפשר לאנשים לשים קץ לחייהם בצורה מכובדת. המוסד הזה נגיש רק לאנשים עשירים או מפורסמים בעלי השפעה. לפני כשלשה חודשים סיימו שם את חייהם, על-פי רצונם, מנצח מפורסם ורעייתו: הוא עיוור והיא חולת סרטן סופני.
ולעניינינו כאן: מדוע לא לאפשר לאנשים כדודו טופז ואסף גולדרין לשים קץ לחייהם באופן אנושי וחוקי ולא כחיות נרדפות? |
alxm
בתגובה על הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. (ויקרא יט', יז')
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"המיתוס של סיזיפוס" דווקא שכנע אותי לבחור בקיום אבסורדי על פני מוות. מעבר לכך, מסכימה איתך לחלוטין.
תודה