כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    נופים מתמזגים

    61 תגובות   יום שלישי, 29/9/09, 20:08

     

    התחלתי ללכת על שפת המים לכיוון הצוק.
    אוזן שמאל מכילה את רחש הגלים שהיו יותר אדוות קלות, ואוזן ימין אוספת קולות ומלמולים בשפות שונות.
    השמש מתחילה את מסלולה למטה, מאחורי גבי, ושערי החפוף-כמעט-יבש, מתערסל סביב פני ברוח קלה קלה, ומדיף ניחוח סבוני נעים.

    אל הצוק טיפסתי במדרגות, בדילוגים, וכשהגעתי למעלה, והים נפרש מולי רחב ומרגש, כמעט ויתרתי על התכנית המקורית (לחקור ארץ) ונשארתי ללוות את השקיעה שעוד מעט תפציע.

    אבל לא. רציתי תנועה. רציתי עוד משהו. רציתי גילוי. רציתי הפתעות קטנות.

    אז גלשתי בשביל הצר שנוצר מרגליים רבות שהלכו בו וירד לאט לאט, במתינות, מהצוק, עוד צפונה.
    מתרחקת מהמצודה העתיקה של עמלקים כאלו או אחרים.

    מעט צמחיה קישטה את צידי השביל: חצבים עדינים בתחילת הדרך, כמה חבצלות חוף זקופות אוזניים, ועשבים שעברה בהם שריפה. אולי באמצע הקיץ. אולי בזדון. אולי במקרה.
    וכמובן - ויה דה לה חרא. תפרחת לבנה לאורך כל השביל, של נייר טואלט משומש.
    אז כן. שדה שחור ותפרחות לבנות למיניהן (חצב, חבצלת, נייר טואלט).

    למרגלות הצוק, מצידו השני, גיליתי מפרץ קטן יפהפה, זרוע אוהלים פה ושם, ויריעות צל מתוחות בין עמודים. בית ארעי למספר ימים, אבל נוח, מפנק. השביל עבר מעט מלמעלה, צופה בגבם, ומאפשר לי להציץ לרגע שלהם.

    הנה הוא והיא משחקים מטקות בפיסת חול נקיה ובהירה (מובלעת בין סלעים) וצורחים בהנאה.
    וכלב לבן מתרוצץ ביניהם.
    ואז יריעת צל מתוחה, ולידה ציוד שינה ואוכל. אחריהם, אוהל גדול, ומספר אנשים בתנוחות רביצה שונות, ואחד מהם עסוק בהפקת אש בשקע בחול, מגודר אבנים.
    ועוד מעט יתיישב על האש קומקום לקפה. ואולי אח"כ ארוחת ערב צלויה. אחחח

    ועוד מרבץ מוצל מסוג אחר, אבל בעל ייעוד דומה, וילד בחיתול, ואישה מדברת עם חברה, וילד בונה ארמון חול ועוד כלב קטן, רדום.

    ועוד התמקמות ועוד אחת. מעט, בלגונה קטנה, הרבה ספייס לכל קבוצה או זוג.
    וריאציה על נושא.

    וכך הלכתי והתבוננתי באפשרות הבילוי הנעימה הזו, בוחנת את הקסם של הפשטות מול האתגר שהטבע מביא (רוחות, שמש, אין בית שימוש ולא מקלחת. גם לא מחשב).

    המשכתי בשביל וחלפתי הלאה, ממרחק בטוח, צופה ולא נראית. שקועה במחשבות מול האנשים שבחרו להתמזג עם החול והים עד הסוף, ונראו מורגלים בזה. גם אם לאו דווקא בעברית.

    הגעתי למפרץ נוסף, קטן יותר. מספר מועט של יריעות ואוהלים. רוגע וקרקוש שש-בש. זוג במים, מחובקים. היא מאוד שמנה, והוא מחבק. צוחקים.

    ירדתי מהשביל והתיישבתי בסוף המפרצון, על החול. נטמעת בחול, בים, ברוח, בשקיעה. מחשבות שקטות, כמו האדוות. קצת קדימה, קצת אחורה. רחש קל.

    אחרי מספר דקות (לא ספרתי), יצא הזוג מהמים. חברים עטפו אותה במגבת, מחייכת מאושר. אליו זרקו בגד ים שילבש משהו. וכך בתוך המים, בקושי, התלבש ויצא ונוגב וחובק.

    קמתי והחלטתי להחזיר טובה תחת טובה. עד עכשיו הם היו הנוף שלי, עכשיו אהיה הנוף שלהם.

    וכך עשיתי את כל הדרך חזרה, דרך שני המפרצונים, עד העליה לשביל שיחזיר אותי לצוק ומעבר לו, הולכת על קו המים, מולם.

    לובשת שמלת כתפיות קצרה בבורדו, עליה קשורה ברישול חולצה כתומה (אם יהיה קר), נעלי אולסטאר בצבע משמש, וגרביים ירוקות בהירות. בהחלט מבחר צבעים מושך עניין.

    ודאגתי לא לקפח אף אוהל. עברתי מול כולם, מודעת להיותי נצפית לכל אורך הדרך.
    הופעתי מול הילדים שבנו בחול (כוכב 5 צלעות בעיגול), ומול הזוג שהתחבק (בצרפתית, מסתבר), ומול משחקי השש-בש, שבין שאיפת עשן סיגריה לזריקת קוביות בהו בי בלי בושה.
    מול אוהל שעשו בו מדיטציה, ליד מדורה שהעלתה ריח מגרה לאוויר, נוגעת בזנב כלב שמח.

    וכך, כמעט, הפכתי חלק מהם.

     




    צילום: חוף ים תל אביבי חורפי. צילמה: Durif

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/09 12:05:

      תודה :)

      בדידות? איך לפעמים

      במקרה הזה, ממש לא. הייתי כאחד הגרגרים בחוף, עד כדי כך שייכת :))

        15/10/09 11:54:

      כתוב נפלא, כרגיל.:)

      המון בדידות, לא? 

        3/10/09 16:08:

      גם לי :)

      (תודה)

        3/10/09 12:01:

      נעים נעים
        2/10/09 22:09:

      אייש, התעופפה סביבי, כמעט תפסתי אותה ביד והיא התלבשה דווקא על הלחי של החתולה.

      :)

        2/10/09 21:49:


      נשיקה!

      נשיקה

        2/10/09 21:46:
      תודה
        2/10/09 21:29:

       

      יפה

       

        2/10/09 15:38:

      צטט: הלנה היפה 2009-10-01 20:11:59

      חזרתי להחזיר חוב *

      לאה

       

      תודה

      :)

        2/10/09 15:37:

      צטט: cassiopea_s 2009-10-01 20:01:27


      מקסימה ההשתקפות הזו כמו במראה וחילופי התפקידים.

      אני אוהבת כשאת כותבת ככה. זה מאוד פוסט-מודרניסטי.

      והצילום - אליפות.

       

      המון שלווה ורוגע מנשבים בפוסט הזה.

       

      ויש גם ריח של סתיו.

       

       יעלי!!

      כיף של תגובה.

      פוסט-מודרניזם? בגלל שהתערבתי בתמונה? מחשבה מעניינת... הולכת איתה

      והצילום - Durif

        2/10/09 15:36:

      צטט: צביאל רופא 2009-10-01 19:17:54

      לרגע ישבתי בביתי מול המסך

      פתאום הייתי שם...

       

      תודה וחג שמח, צביאל

       

       מענג לשמוע. תודה צביאל

      וחג שמח, ושנה טובה, ושבת נעימה (שלוש ברכות ביום הזה :)

        2/10/09 15:33:

      צטט: Durif 2009-10-01 16:30:19

      ואחרי ככלות הכל, 
      כל המראות, הרחשים, קולות הצחוק, הלחשים
      ואחרי מגע המים בכפות, קרירות וחמימות לסירוגין של הרוחות,
      אחרי עיניים מלאות זריחות, שקיעות ונגיעות
          זוגות זוגות
              תנועת אדוות
      כעת זו את, היי להם לנוף, השילי זכרונות
      השיבי את אשר אבד לך בתפילות חרישיות
      עכשיו תורן של מחשבות שקטות
       
      (ראיתי, זה יפה פה, תודה לך) 

       

      איזה יופי!

      תודה רבה על משוב שהשקיף אותי. על שראית גם מה שלא כתבתי.

      וגם על השיר השקט.

      וכמובן, על הצילום המצויין :)

        2/10/09 15:21:

      צטט: שאינה יודעת לשאול 2009-10-01 14:43:54


      בורדוכתוםמישמשירוק

      באמת שילוב טוב!

       

      :))))

      טעיתי. זה אפרסק, לא משמש. נראה לי שצריך לבדוק שוב אם זה שילוב טוב:

      בורדוכתוםאפרסקירוק

        1/10/09 21:22:


      נורא יפה (לעזאזל עם השטות של הכוכבים המתכלים האלו)

      וסחטיין על המודעות העצמית, אני תמיד נתקעת רק בחלק הראשון, של לבחון אחרים. לדעת שגם מסתכלים עליי, וגם לא להילחץ מזה אלא אפילו להינות- זה גובל בגדולה אמיתית :)

        1/10/09 20:11:

      חזרתי להחזיר חוב *

      לאה

        1/10/09 20:01:


      מקסימה ההשתקפות הזו כמו במראה וחילופי התפקידים.

      אני אוהבת כשאת כותבת ככה. זה מאוד פוסט-מודרניסטי.

      והצילום - אליפות.

       

      המון שלווה ורוגע מנשבים בפוסט הזה.

       

      ויש גם ריח של סתיו.

        1/10/09 19:17:

      לרגע ישבתי בביתי מול המסך

      פתאום הייתי שם...

       

      תודה וחג שמח, צביאל

        1/10/09 16:30:
      ואחרי ככלות הכל, 
      כל המראות, הרחשים, קולות הצחוק, הלחשים
      ואחרי מגע המים בכפות, קרירות וחמימות לסירוגין של הרוחות,
      אחרי עיניים מלאות זריחות, שקיעות ונגיעות
          זוגות זוגות
              תנועת אדוות
      כעת זו את, היי להם לנוף, השילי זכרונות
      השיבי את אשר אבד לך בתפילות חרישיות
      עכשיו תורן של מחשבות שקטות
       
      (ראיתי, זה יפה פה, תודה לך) 

      בורדוכתוםמישמשירוק

      באמת שילוב טוב!

        1/10/09 09:30:

      תודה רבה, לאה

      נעמת לי :)

        1/10/09 09:22:
      ויה דה לה חרא. תפרחת לבנה לאורך כל השביל, של נייר טואלט משומש. אחרי מספר דקות (לא ספרתי), יצא הזוג מהמים. חברים עטפו אותה במגבת, מחייכת מאושר. אליו זרקו בגד ים שילבש משהו. וכך בתוך המים, בקושי, התלבש ויצא ונוגב וחובק.

      קמתי והחלטתי להחזיר טובה תחת טובה. עד עכשיו הם היו הנוף שלי, עכשיו אהיה הנוף שלהם.

       

      היי מיכל, אהבתי את ההתבוננות העדינה שלך המתמקדת בפרטים קטנים, ביחסים דקים של גילויים אנושיים. נובע מכאן חום אנושי ואמפתיה לזולת, לזר, לחיה, לסביבה ולמראה עיניים. אוהבת את חוש ההומור שלך. תודה חברה חדשדשה שלי, נהניתי מאוד, אשוב

      לאה

        1/10/09 09:07:

      מצ'גועת :)

      ועכשיו להרפיה...

      (מקיאטו וירטואלי משותף?)

        1/10/09 09:01:


      כן. סיימתי.

      מסופקת ועייפה :)

      עד לעונג הבא.

        1/10/09 08:39:

      צטט: m i n d the gap 2009-10-01 01:49:11


      איזה יופי !

      (וסליחה, אבל אני צריכה לנקות את כפות רגליי מהחול שנדבק :)

       

       שלום לך! (סיימת את שיעורי הבית?)

      תשמעי, כשהלכתי אחרי זה יחפה על הדשא, נזכרתי בפוסט שלך על היחפות על חול הים, והריגוש הזה.

      הנעימות של ההליכה יחפה על הדשא, מלווה אצלי תמיד בחשש עתיק לדרוך על דבורה ולהעקץ (קרה לי פעמיים בילדות).

      אז אני מרוגשת מהטוב והמפחיד.

        1/10/09 08:35:

      צטט: shai.h 2009-10-01 01:10:06

      גם לי כמו לדקדוקית נראה שאת פורחת :-)

       

      היי שי, כיף לראות אותך כאן!

      היה לי מאוד טוב שמה. הייתי באלמנט שלי, או איך שאומרים את זה.

       

        1/10/09 08:33:

      צטט: טמבורין 2009-10-01 00:09:53

       

      נגיד שהם היו בציור פנורמי עם צבעוניות רכה של שעות ערב: השמיים משוחים בכתמי שקיעה אימפרסיוניסטים שמשתקפים בתוך התכלת של הים זולגים ומתערבבים זה בזה. והדמויות הקטנות על החוף לא נפרדות מהצללים האלכסוניים. ופתאום את יכולה לקפוץ לתוך הציור ולהביא את כתמי הצבע העזים שלך לתוכו. משיכות מכחול מהירות בתנועת הליכה.  

       

      אחחחח

      אפשר לנשק תגובה?

      אני רואה את התיאור שלך. כמו במרי פופינס. קופצים לתוך ציור ונעשים חלק ממנו, ומשפיעים עליו...

       

      אור אחרון, בין שקיעה לדמדומים, 3-4 מטרים של רצועת חוף, בין אוהל למים, שיא האינטימיות, ודמות מציור של קארל אפפל הולכת בתוך התמונה הפסטורלית, ומעוררת אדוות

       

        1/10/09 01:49:


      איזה יופי !

      (וסליחה, אבל אני צריכה לנקות את כפות רגליי מהחול שנדבק :)

        1/10/09 01:10:
      גם לי כמו לדקדוקית נראה שאת פורחת :-)
        1/10/09 00:09:

       

      נגיד שהם היו בציור פנורמי עם צבעוניות רכה של שעות ערב: השמיים משוחים בכתמי שקיעה אימפרסיוניסטים שמשתקפים בתוך התכלת של הים זולגים ומתערבבים זה בזה. והדמויות הקטנות על החוף לא נפרדות מהצללים האלכסוניים. ופתאום את יכולה לקפוץ לתוך הציור ולהביא את כתמי הצבע העזים שלך לתוכו. משיכות מכחול מהירות בתנועת הליכה.  

        30/9/09 21:00:

      צטט: דאז 2009-09-30 20:40:41

      צטט: בלה פלור 2009-09-29 20:14:04


      תיארת הכל כל כך מדוייק, שהרגשתי כאילו אני שם...

       

       

       

       תודה. פעמיים

        30/9/09 20:59:

      צטט: מריונטה 2009-09-30 20:11:11

      אני גם רוצה!

       

      זה שם. הושט היד וגע...

        30/9/09 20:58:

      צטט: lost highway 2009-09-30 19:21:20

      ברגע שהעברת את החוויה מהזכרון לכתב, זו אומנות. הרי לא תיארת את הכל: בחרת מה לתאר, באיזה מלים, מה להדגיש, באיזה סדר לפרוס (לפרוש?) את האירוע. ולפעמים כיף לא להיות מאוזנים.

       

      טוב, יאללה, בסדר. נו חרא פור יו!!

      (ואני רציתי להכניס גם ניחוחות...)

        30/9/09 20:56:

      צטט: באביז 2009-09-30 19:20:57

      צטט: מ*כל 2009-09-30 17:46:14

      צטט: באביז 2009-09-30 16:36:30


      כל כך אמיתי,מוחשי, נוגע...

      הים של סוף הקיץ...

      הנאה צרופה!!

      היי רינת!

      כן, זו היתה פרידה מהקיץ. חמישה ימים של הנאה צרופה.

      בדיוק ככה

       

       

      מתנת פרידה נהדרת...

      תענוג של פוסט!! 

       

       

      תודה ושנה של טבילות מענגות, רינת

        30/9/09 20:40:

      צטט: בלה פלור 2009-09-29 20:14:04


      תיארת הכל כל כך מדוייק, שהרגשתי כאילו אני שם...

       

       

        30/9/09 20:11:
      אני גם רוצה!
        30/9/09 19:21:

      צטט: מ*כל 2009-09-30 17:48:02

      צטט: lost highway 2009-09-30 17:00:32

      צטט: מ*כל 2009-09-30 15:35:42

      צטט: lost highway 2009-09-30 15:10:00

      אהבתי לקרוא, אם כי אישית הייתי מוותר על שביל קליפות הגללים. יש דברים שטוב שישארו על הנייר המקורי (נשמה עדינה שכמותי).

      והיה לי קשה לקבל שצוק שמופיע במערכה הראשונה, לא משמש כמקפצה אובדנית במערכה השלישית (אבל שוב, זו נשמתי שמדברת כאן).

      זה הזכיר לי איזשהו סרט בו המציצן הופך להיות מושא ההצצה, אבל אני לא זוכר איזה סרט זה היה, ואולי בכלל זה היה ספר.

       

      אישית, גם אני הייתי מוותרת על הויה דה-לה-חרא. אבל, לצערי, זו עובדה (די יבשה, אני מקווה ;-)

      אתה יודע, החצר האחורית...

       

      היה סרט של היצ'קוק על אחד שהציץ לשכן הרוצח, ולבסוף זכה לביקור ממנו.

      אבל אצל היצ'קוק מציצנות היא הלחם והחמאה.

       

      ולגבי הצוק... אני אשקול בפעם הבאה אם לצאת לריחוף איקרוס משם. 

      אה, אבל ההבדל בין אומנות לחיים הוא שאומנות היא לא החיים :-)

      כן, היצ'קוק טיפל המון בנושא של מציצנות - אבל לא הוא זה שכיכב בזכרון העמום הזה שלי, זה היה מישהו יותר מודרני וצבעוני.

      ולגבי הצוק, מזכיר לי ביקורת ספונטנית שלי על מסעדת קורדליה ("נפילה"). אני חושב שלא אחזור אליה.

       

       

      אז זהו, שגם הפוסט הזה הוא לא בדיוק אמנות.  והחרא איזן לי את המבט... :)

      תביא לינק לקורדליה, ואחליט אם ליפול משם או לא

      ברגע שהעברת את החוויה מהזכרון לכתב, זו אומנות. הרי לא תיארת את הכל: בחרת מה לתאר, באיזה מלים, מה להדגיש, באיזה סדר לפרוס (לפרוש?) את האירוע. ולפעמים כיף לא להיות מאוזנים.

      http://www.cordelia.co.il/h_homepage.php?category_id=2

       

        30/9/09 19:20:

      צטט: מ*כל 2009-09-30 17:46:14

      צטט: באביז 2009-09-30 16:36:30


      כל כך אמיתי,מוחשי, נוגע...

      הים של סוף הקיץ...

      הנאה צרופה!!

      היי רינת!

      כן, זו היתה פרידה מהקיץ. חמישה ימים של הנאה צרופה.

      בדיוק ככה

       

       

      מתנת פרידה נהדרת...

      תענוג של פוסט!! 

       

        30/9/09 17:48:

      צטט: lost highway 2009-09-30 17:00:32

      צטט: מ*כל 2009-09-30 15:35:42

      צטט: lost highway 2009-09-30 15:10:00

      אהבתי לקרוא, אם כי אישית הייתי מוותר על שביל קליפות הגללים. יש דברים שטוב שישארו על הנייר המקורי (נשמה עדינה שכמותי).

      והיה לי קשה לקבל שצוק שמופיע במערכה הראשונה, לא משמש כמקפצה אובדנית במערכה השלישית (אבל שוב, זו נשמתי שמדברת כאן).

      זה הזכיר לי איזשהו סרט בו המציצן הופך להיות מושא ההצצה, אבל אני לא זוכר איזה סרט זה היה, ואולי בכלל זה היה ספר.

       

      אישית, גם אני הייתי מוותרת על הויה דה-לה-חרא. אבל, לצערי, זו עובדה (די יבשה, אני מקווה ;-)

      אתה יודע, החצר האחורית...

       

      היה סרט של היצ'קוק על אחד שהציץ לשכן הרוצח, ולבסוף זכה לביקור ממנו.

      אבל אצל היצ'קוק מציצנות היא הלחם והחמאה.

       

      ולגבי הצוק... אני אשקול בפעם הבאה אם לצאת לריחוף איקרוס משם. 

      אה, אבל ההבדל בין אומנות לחיים הוא שאומנות היא לא החיים :-)

      כן, היצ'קוק טיפל המון בנושא של מציצנות - אבל לא הוא זה שכיכב בזכרון העמום הזה שלי, זה היה מישהו יותר מודרני וצבעוני.

      ולגבי הצוק, מזכיר לי ביקורת ספונטנית שלי על מסעדת קורדליה ("נפילה"). אני חושב שלא אחזור אליה.

       

       

      אז זהו, שגם הפוסט הזה הוא לא בדיוק אמנות.  והחרא איזן לי את המבט... :)

      תביא לינק לקורדליה, ואחליט אם ליפול משם או לא

        30/9/09 17:46:

      צטט: באביז 2009-09-30 16:36:30


      כל כך אמיתי,מוחשי, נוגע...

      הים של סוף הקיץ...

      הנאה צרופה!!

      היי רינת!

      כן, זו היתה פרידה מהקיץ. חמישה ימים של הנאה צרופה.

      בדיוק ככה

       

        30/9/09 17:45:

      צטט: אפרת Jeki 2009-09-30 16:34:27


      מודעת להיותי נצפית לכל אורך הדרך

      אהבתי את תאור הטבע

      האנשים

      התחושות

      התובנות של המספרת

       

      נעים להכיר כותבים חדשים אפרת

       

      תודה רבה אפרת

      ברוכה הבאה

        30/9/09 17:44:

      צטט: shulamit near 2009-09-30 15:54:48

      קסם את. החיים את יודעת

      יש להם טעם של עוד

      עם טיול כמו שלך.

      חיבוק.

       

      תודה שולמית, בקסמים את מבינה :)

      ובהחלט נשארתי עם טעם של עוד (שזה גם טוב)

      }{

        30/9/09 17:00:

      צטט: מ*כל 2009-09-30 15:35:42

      צטט: lost highway 2009-09-30 15:10:00

      אהבתי לקרוא, אם כי אישית הייתי מוותר על שביל קליפות הגללים. יש דברים שטוב שישארו על הנייר המקורי (נשמה עדינה שכמותי).

      והיה לי קשה לקבל שצוק שמופיע במערכה הראשונה, לא משמש כמקפצה אובדנית במערכה השלישית (אבל שוב, זו נשמתי שמדברת כאן).

      זה הזכיר לי איזשהו סרט בו המציצן הופך להיות מושא ההצצה, אבל אני לא זוכר איזה סרט זה היה, ואולי בכלל זה היה ספר.

       

      אישית, גם אני הייתי מוותרת על הויה דה-לה-חרא. אבל, לצערי, זו עובדה (די יבשה, אני מקווה ;-)

      אתה יודע, החצר האחורית...

       

      היה סרט של היצ'קוק על אחד שהציץ לשכן הרוצח, ולבסוף זכה לביקור ממנו.

      אבל אצל היצ'קוק מציצנות היא הלחם והחמאה.

       

      ולגבי הצוק... אני אשקול בפעם הבאה אם לצאת לריחוף איקרוס משם. 

      אה, אבל ההבדל בין אומנות לחיים הוא שאומנות היא לא החיים :-)

      כן, היצ'קוק טיפל המון בנושא של מציצנות - אבל לא הוא זה שכיכב בזכרון העמום הזה שלי, זה היה מישהו יותר מודרני וצבעוני.

      ולגבי הצוק, מזכיר לי ביקורת ספונטנית שלי על מסעדת קורדליה ("נפילה"). אני חושב שלא אחזור אליה.

       

        30/9/09 16:36:


      כל כך אמיתי,מוחשי, נוגע...

      הים של סוף הקיץ...

      הנאה צרופה!!

        30/9/09 16:34:


      מודעת להיותי נצפית לכל אורך הדרך

      אהבתי את תאור הטבע

      האנשים

      התחושות

      התובנות של המספרת

       

      נעים להכיר כותבים חדשים אפרת

        30/9/09 15:54:

      קסם את. החיים את יודעת

      יש להם טעם של עוד

      עם טיול כמו שלך.

      חיבוק.

        30/9/09 15:35:

      צטט: lost highway 2009-09-30 15:10:00

      אהבתי לקרוא, אם כי אישית הייתי מוותר על שביל קליפות הגללים. יש דברים שטוב שישארו על הנייר המקורי (נשמה עדינה שכמותי).

      והיה לי קשה לקבל שצוק שמופיע במערכה הראשונה, לא משמש כמקפצה אובדנית במערכה השלישית (אבל שוב, זו נשמתי שמדברת כאן).

      זה הזכיר לי איזשהו סרט בו המציצן הופך להיות מושא ההצצה, אבל אני לא זוכר איזה סרט זה היה, ואולי בכלל זה היה ספר.

       

      אישית, גם אני הייתי מוותרת על הויה דה-לה-חרא. אבל, לצערי, זו עובדה (די יבשה, אני מקווה ;-)

      אתה יודע, החצר האחורית...

       

      היה סרט של היצ'קוק על אחד שהציץ לשכן הרוצח, ולבסוף זכה לביקור ממנו.

      אבל אצל היצ'קוק מציצנות היא הלחם והחמאה.

       

      ולגבי הצוק... אני אשקול בפעם הבאה אם לצאת לריחוף איקרוס משם. 

        30/9/09 15:30:

      צטט: בדלי 2009-09-30 13:22:55


      מקסים, האמת

       

      היית אוהב את האווירה, בדלי. פשטות ומינימליזם.

      ת'נקס מייט

        30/9/09 15:10:

      אהבתי לקרוא, אם כי אישית הייתי מוותר על שביל קליפות הגללים. יש דברים שטוב שישארו על הנייר המקורי (נשמה עדינה שכמותי).

      והיה לי קשה לקבל שצוק שמופיע במערכה הראשונה, לא משמש כמקפצה אובדנית במערכה השלישית (אבל שוב, זו נשמתי שמדברת כאן).

      זה הזכיר לי איזשהו סרט בו המציצן הופך להיות מושא ההצצה, אבל אני לא זוכר איזה סרט זה היה, ואולי בכלל זה היה ספר.

        30/9/09 13:22:

      מקסים, האמת
        29/9/09 23:54:

      זהו בליל צבעים לא חוקי בעליל. אבל איכשהו שימח לי ת'עין.

      אני חושבת שמה שהכי הפתיע אותם היו הנעליים. למה אני לא יחפה כמו כל אדם שפוי אחר?

       

        29/9/09 23:35:
      טוב, לא פלא עם כל הצבעים האלה וצורתך הממגנטת!
        29/9/09 23:20:

      זה נראה לי הוגן.

      ולפי הסקרנות שבה הביטו בי (כולם. כולם), הבנתי את האימפקט של זה.

        29/9/09 23:06:
      יפה שהחזרת להם כגמולם. אהבתי מאוד.
        29/9/09 22:25:
      קריצה
        29/9/09 22:05:

      והנה ביטוי חדש "חיבוק צרפתי" :)
        29/9/09 21:53:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-09-29 21:48:54

      קודם החתולים, עכשיו הים והאנשים...

      נשמע שמשהו טוב קורה לך.

      ממש ממש טוב :)

       

      גם אני חושבת... :)

      טפו, מלח, פלפל, שום, בצל ירוק.

        29/9/09 21:51:

      צטט: אלת האש 2009-09-29 21:39:10

      במיוחד אהבתי את תאור החרא..והנייר טולאט..מאוד ציורי ומקורי וארצישראלי.

      איך אפשרי בלי מוקשי חרא?

       

      אבל כל כך יפה התאורים שלך, שממש הייתי שם איתך, ראיתי, הרחתי, שמעתי, טעמתי, הרגשתי, נחתי, חזרתי, הלכתי.

      מקסימה שלי.

       

      היה לי כיף לקרוא את התגובה הזו :))

      מרגישנית שאת

        29/9/09 21:48:

      קודם החתולים, עכשיו הים והאנשים...

      נשמע שמשהו טוב קורה לך.

      ממש ממש טוב :)

        29/9/09 21:39:

      במיוחד אהבתי את תאור החרא..והנייר טולאט..מאוד ציורי ומקורי וארצישראלי.

      איך אפשרי בלי מוקשי חרא?

       

      אבל כל כך יפה התאורים שלך, שממש הייתי שם איתך, ראיתי, הרחתי, שמעתי, טעמתי, הרגשתי, נחתי, חזרתי, הלכתי.

      מקסימה שלי.

        29/9/09 20:26:
      הרחת את המלוח של הים?
        29/9/09 20:14:

      תיארת הכל כל כך מדוייק, שהרגשתי כאילו אני שם...

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין