כותרות TheMarker >
    ';

    לא ינום ולא יישן

    יותר מ-2500 שירים כתבתי ב-8 השנים האחרונות, יותר מ-1000 משיריי זכו למצגות ע\"ג צילומים ו/או ציורים ו/או קולאז'ים. שם הבלוג כשם ספר השירה הארוטית שלי אשר יצא לאור ב-2004. בנוסף יצא לאור גם ספר פרוזה של סיפורי סקס וארוטיקה.
    אינני מתיימר להכיל כאן את כל יצירותיי אלא רק לגרום למבקר לסקרנות לבקש עוד...(-:

    ארכיון

    פניני אהבה

    2 תגובות   יום רביעי, 30/9/09, 11:29

     


    פניני אהבה           מאת ארבל הכרמלי  

    המילים שלי בשירות המחשבות שלה...

    שלום לך אהוב יקר שלי,
    אשר השיב למכתבי
    ובין השורות ציינת עובדה
    שאני זו שלימדתיך מהי אהבה
    אך, האמת שונה לחלוטין – אתה מורה דרכי
    כי אל האהבה שבתוכי,
    רק איתך ידעתי מהי אהבה
    בכל יום, בכל שעה.
    רק איתך גיליתי שכל מה שנכתב אודות האהבה
    הוא אפס מאופס לעומת התחושה עצמה;
    תחושה עילאית אשר נהייתה מנת חלקי
    ומילותיי אלה - עשה בהן כפי שעשית לנפשי ולגופי:
    תקן, ערוך, הגה, קשט ואולי תתחבר אל המילים
    ותשוב לכתוב ולענות לי בשירים.

    כתבנו זה לזו הרבה שירי אהבה,
    גם שירי מריבות, פרידות ושנאה,
    צפו אנשים במילים שלי, במילים שלך
    אך את האמת אודותינו אף אחד לא ידע.
    אנשים רעים בדרך כלל ושמחים לאיד;
    ניסו לשכנעני כי אתה איש רע במקום לפשר,
    הסיתו אותך נגדי ואמרו לך שאני מכשפה
    במקום להסביר לך שאני מציקה מאהבה.

    החלטתי, איפה, לכתוב לך מכתב זה, מכתב אהבה
    ללא פסיק וללא נקודה,
    זהו סיפור אהבתי שלי אליך הנכתב אליך ממרחקים
    ומקווה שימצאך יושב בניחותא בלי עצבים,
    אפשר שתחליט שיר של בועז שרעבי לשים;
    גם אייל גולן טוב כדי דמעתך להזיל
    והלוואי תיגע דמעתך בדמעתי בעת הקריאה
    ואדע שדמיוני המנשק את דמעותיך לא טעה.
    אם תחייך אחייך אליך חזרה,
    אם תרגיש נבוך אשיבך בלטיפה לא פחות נבוכה.

    אהובי, יקירי, מתוק שלי
    התוכל להסביר לטיפשה שכמותי
    כיצד העזתי לזלזל באהבה?
    הכיצד הפחתתי מחשיבותה?!
    הכיצד הנחתי לאוהבי שהמשיך לצעוד בעקבותיה
    ואנוכי נותרתי מאחור , מוותרת על מעלותיה?!
    עתה, כשאני מטיילת בעולם הגדול ומבלה ללא קץ,
    אני מצליחה אט-אט להשתחרר
    מכל- כך הרבה מחסומים ועכבות,
    מכל שהשתילה לי אמי עם דעותיה הקדומות,
    מכל ש"יעצו" לי אנשים "קטנים"
    אשר כיום נותרו עבורי רק כגמדים,
    ומרשה לעצמי, בכל מקום ובכל פינה,
    להעלות בזיכרוני כל רגע נפלא
    בו היית מופיע מול עיניי וריחך עלה באפי
    ואני עדיין נחנקת מדמעות ערגתי.

    אני נראית במיטבי,
    אני מחייכת אל סביבי,
    אני מפנקת ומתפנקת אצל מחזריי הרבים
    ושוברת לבבות על שמאל ועל ימין;
    כל פעם חושבת שהנה אני הולכת ומתאהבת
    אך, חיש מגלה שזו רק כמיהתי להיות נאהבת.
    אהובי שלי, אם החיות עדיין עמי וחושקת בגברים אנוכי,
    אם משתוללת, צוחקת, מתפרעת ו"שוכחת את עצמי"
    זה רק כי בעצם מצליחה לדמיין לעצמי שאני אתך!
    לא אתם, לא אתו, לא עם ההוא... זה כל העת נטו עמך!
    לא מפסיקה לצלם ולהצטלם ויודעת שזה עבורך,
    מחייכת לכיוון המצלמה ולאוחזה אבל החיוך מיועד לך.
    אעז להתוודות כי כל אורגזמה שאני מצליחה לחוות
    היא לא בגלל מה שמישהו הצליח לגופי לעשות
    אלא, בגלל שהייתי אתך במחשבות
    ונתתי לעצמי דרור לשקוע בזיכרונות.

    לקראת יום הסליחות אין לי בעיה להודות
    שאני מצטערת על כך שפגעתי בך מאוד,
    נטעתי בך תחושה מוטעית לחלוטין
    כאילו אינך נחשק יותר בעוד שבעצם הנך אהובי
    ודווקא האי השפוי היחידי בחיי
    בעת שאני הולכת ומאבדת את שמחת חיי.
    טוב לי לבשרך כי הכול כבר מאחוריי
    וכיום אינני עוצרת מבעד שום הנאה בחיי;
    ידידיי החדשים מכנים אותי: "שדה" או "נמרה"
    אבל אפילו עתה אינני מפסיקה לחשוב עליך ולו גם לדקה.


    אני גומעת מרחקים , חוצה ימים וגשרים,
    מזינה עיניי בשקיעות וזריחות לסירוגין, אוי, כמה שזה מדהים!
    אני רוקדת ושרה על החופים... זוללת דגים
    כמו שעשינו אנחנו עם המקומיים.
    כבר אינני מתנזרת; מצליחה כבר לייצר יחסי קירבה
    אך לעולם לא אתפשר ולא אוותר על תחושת האהבה!
    אחרי בית הספר שעשית לי – אני יודעת את מהותה
    ואף אחד לא ישכיחני מהי טעמה.
    גם אם יציעו לי מלוא הנוחיות וירעיפו עלי ממונם –
    ייראו כל אלה בעיניי כמשניים בלבד ולא אתפתה לעברם;
    מעדיפה דווקא את תחושת החופש וחוסר המחויבות
    וממש לא איכפת לי שמשאירה סביבי מחזרים עם לב שבור;
    טוב ונחמד, נוח וקל
    אינם סיבה מספקת לוותר על ה"לבד".

    לאורך כל חיי ידעתי רק אהבה אחת - אהבתי לך
    ותאמין לי שחיינו עוד יצטלבו, בכך אני בטוחה;
    מתי?- בכך אינני בטוחה, זאת לא אדע בלי לעסוק בהימורים
    אך יודעת כי אהבתנו משמשת מושא קינאה לאחרים
    ושנינו היינו מאוד טיפשים
    לוותר אחד על השני;
    אתה והגיונך הקר שהעמידני במבחן ואנוכי –
    עם מחשבתי כי "רון לא מספיק טוב בשבילי",
    שנינו יחדיו ניפצנו את התמימות היפה שבינינו
    ומצאנו עצמנו מייצרים תחליף ביחסים מלאכותיים עבורנו.

    מצאנו פרטנרים לבילויים, ריקודים וטיולים –
    אינני מאמינה שאתה או אני התעשרנו מאלה מבפנים;
    אני אינני מוכנה להתפשר על הדבר הכי חשוב בחיים
    ולכן אינני מתביישת לפנות אליך באלו המילים;
    אינך חייב כרגע להשיב,
    אינך חייב לתזמן מהלכיך לפי קרות עמי
    ודי כי אדע שאת מילותיי לא תשליך אל הפח
    ואדע לחכות גם מעבר המחר
    עם ייסוריי שבנבכי נשמתי ועם געגועים רבים
    אך עם הרוגע הפנימי שעוד נשוב לחיים היפים.

    אם לא נזכה למחזר את אהבתנו שוב ובצוותא –
    אני מאחלת לשנינו להמשיך ולממשה בנפרד
    ואני אמשיך לערוג לימים היפים,
    אמשיך לכאוב את ההחמצה שבגורלי;
    אחרי שגברנו יחדיו על כל-כך הרבה מכשולים,
    נדמה לי שהתוצאה הסופית קצת אכזרית כלפי החיים;
    הרי למעני נגררת אל הליכי הגירושין
    והנה, לפתע, אני מוצאת עצמי מאחור בשבילי החיים,
    כל-כך רחוק ממך אך, חדורה באמונה
    שלכל ישנה סיבה
    אך, אצל שניים שנועדו זה לזו -
    הפגישה המחודשת לא תאחר לבוא!

    אני רוצה שתדע כי אינני מקטרגת על כלום,
    רוצה שתדע שאין בלבי נגדך מאום;
    רק זיכרונות טובים לי ממך
    ורק במחשבות טובות אני מלאה,
    אליך ואל העולם - לבי גדוש רק באהבה
    כי, אתה הוא החן בחיי שהשיבני אל התשוקה.
    גם ברגעים אלה עורגת לנשיקותיך, לנשיקותיי את גופך,
    עורגת לריח גופך, נזכרת בלטיפות ראשך ורעמת שיערך
    נזכרת בכל הטוב והנעים, בכל האושר שהיה כל-כך זמין
    אך, עוצרת כאן מבעדי כי ''להמשיך'' משמעותו מיליון דפים...

    אמור לי, אהובי אם אי-פעם חשת מנוצל על-ידי
    כי כל כוונותיי ממש טהורות, אלוהים עדי!
    בכל שנותינו הלא קלות לא תמיד יכולתי את אהבתי להראות
    אך לעולם לא שנאתי, לא שיקרתי, לא בגדתי ולא עברו בי מחשבות זדון.
    כל "פשעי" בלרצות אהבת אמת
    כמו שבעיני ילדה-אישה נראית –
    אהבת אישה, אם, אחות וחברה המבקשת לזכות
    באהבה שאין זוכים בה לרוב
    אך לי ולך הוענקה במתנה
    שאולי לא ידענו להעריכה נכונה.

    כאן, במרחקים, למדתי להכיר את עצמי ולדעת את ערכי,
    כאן, במרחקים, אני לוקחת מרחק מכל העלול לפגוע בתחושתי
    שאני אישה מיוחדת במיני המתעלמת מדברים ואנשים 'קטנים'
    ורואה קצת רחוק יותר מן המחר הקרוב, אל אופקו של העתיד,
    חשה במגעך ובקסמך הראשוני גם ממרחקים,
    תמיד ולנצח נצחים!
    אפילו ממרומי ''בלאז'יו'' אל מול המזרקות –
    פניך הן המשתקפות!
    עתה, כשאני משוחררת ועליזה, רוקדת ושרה ללא הפסקה –
    בא לי לרקוד ולהשתולל כמו ילדים, רק אתך!

    סוף

    30/9/09 © ארבל הכרמלי

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/09 21:20:

      אני והעט היינוהך?

       

      מזכיר לי בדיחה שאבי סיפר בילדותי על חייל בצבא האנגלי במלחמת העולם ה-2 שהיה מוצב בצפון אפריקה והיה כל הזמן מתכתב עם אשתו ויום אחד, לאחר שנתיים במדבר הוא מקבל מאשתו מכתב המבשר לו כי היא ילדה בן. הוא מתרוצץ בכל הבסיס עולץ ומפזם ומפיץ הבשורה המשמחת לכל עד שמישהו העז לשאלו- מדוע אתה כה שמח שהרי לא ייתכן כי אתה האב המאושר...אתה כאן איתנו כל הזמן! והוא עונה בקור רוח אנגלי: " אבל אני כותב לה פעמיים בשבוע..." וחברו משיב לו: " איזה עט שיש לך!!!" חחחה 

        13/10/09 23:06:

      הגדלת לכתוב הפעם.

      אתה והעט חד הם.

       

      פרופיל

      ארבל הכרמלי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות