חצי הוכחה
פוסטים פופולאריים
-
על הטירוף
7/5/10 | 1140 צפיות
-
ראשיתה של קריירה חדשה?
23/4/09 | 760 צפיות
-
מי נתן לך את הזכות?
8/4/09 | 554 צפיות
-
נישואין שעובדים - ההגדרה היבשה
30/5/09 | 3545 צפיות
-
"חצי הוכחה" סיפורו של ספר
23/7/09 | 1443 צפיות
-
המתכון לאי אושר
25/9/09 | 1055 צפיות
פוסטים אחרונים
- על הטירוף 7/5/10
- תמיד חייב לעבור למשהו אחר 9/4/10
- מה הוא בונה שם בפנים 16/2/10
- אל תחשדו בי 27/1/10
- אנשים שאנחנו לא מכירים 30/9/09
- המתכון לאי אושר 25/9/09
אנשים שאנחנו לא מכירים
אנחנו רואים תמונת ראש, חצי גוף, עין, מבט, חיוך, ומשלימים את הפרטים. מעניקים להם ידיים נעימות, עיניים אוהבות, חיוך כובש. נותנים להם ריח.
בעל כורחנו אנחנו מייפים את דמותם בדמיוננו.
רק כאשר נפגוש אותם נגלה את הדבר הקטן הזה שבגללו התמונה היפה מתפוררת. מספיק ניואנס כמו הטיה של האגן לפנים - מין הליכה שחצנית שלא שמנו לב אליה בתמונות - או חיוך שיש בו מרירות, כזה שנוטה כלפי מטה רק בצד אחד. כפות ידיים גדולות מידי? שיניים קטנות מידי? לשון שמלקקת את השפה העליונה כל משפט שני?
אין לדעת מה גורם לנו לחשוב שאדם אחד הוא יפה והאחר לא. ובאמת, איך יכולנו לדעת? אלה היו רק תמונות.
אנשים שאנחנו לא מכירים יותר חכמים בעיננו. קראנו את מה שהם כותבים ואהבנו כל אות. המילים שלהם נגעו בנו. אבל אנחנו נוטים לקרוא בין השורות. אנחנו משלימים את מה שהם לא התכוונו אליו בכוונותינו אנו. רק כאשר נדבר איתם, נשמע את טון הדיבור, נגלה את מה שמסתתר מאחורי המילים, נשמע אותם מגיבים לדברים שלנו, רק אז נדע.
אנשים שאנחנו לא מכירים אוהבים אותנו יותר ממה שמגיע לנו. הם מתאהבים בנו בגלל מה שנדמה להם שאנחנו.
אני לא אומר שלא נאהב אותם כשנכיר אותם. אני לא אומר שהם לא יאהבו אותנו. אני רק אומר שיותר קל להתאהב בעצמנו דרך עיני אנשים שלא מכירים אותנו. אני רק אומר שיותר קל לאהוב אנשים שאנחנו לא מכירים. |
תגובות אחרונות
-
עינת:)
בתגובה על על אנשים שלא רוצים שיצילו אותם
-
77777777
בתגובה על על הטירוף
-
Between Jobs
בתגובה על תיאוריית הכישלון המובטח
-
medifoot
בתגובה על תמיד חייב לעבור למשהו אחר
-
פורטונה יקירתי
בתגובה על נישואין שעובדים - ההגדרה היבשה
-
מיסיס למפארד
בתגובה על אל תחשדו בי
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לכן אני תמיד מקווה להתאכזב לטובה
לכאורה אוקסימורון
אבל עובד לא רע :)
| אני מוצא שדווקא לרוב
| אני מגלה כאן פיסות של פנימיות
| ומה שנותר להשלים זה קליפות לא חשובות...
|
יש הרבה אמת במה שכתבת.
אנחנו רואים קליפה, או אולי רק פיסות ממנה
ומשלימים אותה לפי ראות עינינו.
בהכרח אנחנו מייפים אותה.
האם זו הסיבה שרוב הפעמים שאנו נפגשים עם אנשים שהכרנו ורטואלית -
אנו מתאכזבים?
זה בגלל שאנחנו ביקורתיים כאלו
ושכבר מזמן העברנו ביקורת על כל הסביבה
ועכשיו אנחנו תרים אחרי הנשמות הטובות- הגיבורים שלנו כאן בקפה
בתקווה למצוא משהו איכותי יותר
וכאנחנו פוגשים אותם
אנחנו מוצאים שהם גם אנשים
וגם עליהם אנחנו יכולים להעביר ביקורת
הד'פקה היא בנו
לא בהם
:))
| איזה מותק עליזהלה
| הוציאה לי את המילים מהפה
| לדעתי יותר קל לאהוב דווקא כשמכירים
| באהבה יש בין השאר את עניין ההדדיות של נתינה וקבלה
| וזה לא כל-כך לא יכול להתרחש כשלא מכירים
|
שאתה מדייק!
הגיעתי אלייך ולפוסט הזה, בדיוק בשעה הנכונה.
אחזור מאוחר יותר עם *
תודה לך
כ"כ נכון
כתבת מחשבות שלי (הנה אני שמה בין השורות שלך את עצמי)
אבל ככה זה - ואתה יודע מה, זאת כנראה בדיוק הסיבה
שכ"כ הרבה אנשים מתאהבים באינטרנט ואוהבים דרך המסך ...
כ"כ יותר קל ופשוט.. לאהוב אנשים שאנחנו לא מכירים.
כי הם הכי יפים, ואנחנו משלימים להם את התמונה - ככה שתהיה מושלמת בעינינו.
ובטח יש להם גם אופי מושלם, ברור, באינטרנט הם נראים מעולה.
הם לא כמו האנשים שאנחנו מכירים, במציאות, בחיים האמיתיים.אלה עם כול הפגמים,
והתמונה המלאה שלהם. והאנושיות. ושאנחנו כ"כ מכירים אותם טוב.
הסיבה לדעתי שאנחנו אוהבים יותר אנשים שאנחנו לא מכירים היא שאנו משלימים בדמיון שלנו את כל מה
שרוצים שיהיה בהם. אנחנו אוהבים את מה שכותבים וחושבים שאם הם כותבים עם רגש, אז זה אומר באמת
שיש להם רגישות גם בתור אנשים, מה שלא תמיד נכון.
אנחנו למעשה בונים את הדמות בדמיונינו משברי אמיתות ותמונות, ולפעמים המציאות טופחת על הפנים או שלא....
מן סוג של אהבת פיגמליון (גם אני התעסקתי פעם עם הסוגיה הזו...)
אהבתי איך שהצגת את הדברים.
מרתק.....
לדעת דרך האחר אתה מה שאנו אוהבים בעצמנו
או היינו רוצים שיהיה לנו
כמה נכון ככה חכם !
יוסי, פוסט מעולה זה שכתבת. מנחם לדעת שלהכל יש הסבר מדעי
שנה טובה עליזה
מלאה ברגעים כמו שתיארת
בדיוק. מילה במילה. אולי בגלל זה אני נזהרת מלהפוך את הוירטואליה למציאות.
(-:
נכון וגם לא נכון. אבל בהחלט מחשבה שמתעוררת ולא לטובתינו האנושיים.
לדעת ניתן כשניצבים מול מישהו ושומעים ורואים את כל המכלול, וגם לא ניתן לדעת בכלל. מה שכן, משיכה מרגישים ופעמים הסיבה לא מובנת בכלל. אבל כשהיא שם היא נוכחת - לא ניתן שלא לחוש בה. איך שלא יהיה, הכרויות דרך כתיבה או חלקיק תמונה הם ממש צד קטן של הצד, ועל זה הקסם ועל זה החסר.
ובכלל יפה כתבת, וזה מה שחשוב. מה זה משנה מי אתה? זה לא גורע מהנאת הקריאה וזה הקסם כאן.
בילי
אותך אני אוהב ומעריך גם לאחר היכרות לא קצרה ...
אבל , בלי קשר , אתה בהחלט צודק . בני האדם בונים לעצמם "מציאות" אשר בחלק ניכר מהמקרים אין לה כמעט שום קשר למציאות האמתית . כהמחשה קצרה ראה את הדוגמא עליה כתבתי בפוסט http://cafe.themarker.com/view.php?t=1032185 . כשה"מציאות" הזו איננה תואמת את הציפיות - יש תמיד אכזבה ...
story of my life
אז זה לא רק אני...
לי דווקא קרה כבר כמה פעמים,
שאנשים שפגשתי במציאות היו מוצלחים יותר ממה שציפיתי. כשאדם עונה ואף עולה
על כל הציפיות, זה הרבה יותר מפתיע.
"כל מילה בסלע"
ברור, לא?
אבל, אתה יודע מה? אם אתיחס אל מה שכתבת באופן קונקרטי ואחשוב עליו בהקשר של הקפה, כמי שנמצאת כאן רק שנה, או כבר שנה, מצאתי שהחוויות של הפער בין להכיר אדם כאן לבין המפגש בחיים, הן נורא מעניינות. ראשית, לא אהבתי אף אדם שאיתו או איתה נפגשתי. בגלל כל אותם דברים שכתבת אבל, הפגישות הראשונות עם אנשים שמצאו חן בעיני היו כל כך שונות מכל מה שנפגשתי בו בחיי. באמת. מאחר ובתחילת ההתנהלות שלי כאן שאפתי להעביר כמעט כל חברות וירטואלית משמעותית לחיים. התנסתי הרבה בפער זה - תאכזבתי, התאכזבו ממני, חרדתי לקראת פגישות שמא אינני נראית טוב, דברים שלא חוויתי אף פעם בפגישה ראשונה עם אדם.
עבורי האהבה היא כשיש חיבור של מהות.
נשמה לנשמה.
ואז, אין דבר בחיצוני שאינו יפה בעייניך ואין דבר בחיצוני שיכול למסמס את זה.
וכל שאתה רואה באדם שמולך זה את הטוב שבו
וככל שאתה מתמקד בטוב הזה, גם האדם שמולך מרגיש זאת והוא אוהב את איך שאתה אוהב אותו - ואם היתה חסרה בו אהבה לעצמו הרי שהוא משלים אותה ומוסיף למידת האהבה את עצמו.
זה נשמע מסובך, אז בפשטות
כשיש חיבור בין נשמות שזוהי האהבה האמיתית בעייני
כל מי שותף לאהבה הזו - אוהב יותר את עצמו, אוהב יותר את מושא אהבתו ואוהב יותר את העולם כולו.
פשוט?
זה הרבה יותר סטרילי לאהוב אנשים שלא מכירים
כי מי באמת צריך את כל הג'יפה.....
אולי אני מפסידה משהו שלא שמתי תמונה שלי באתר..
בבובה שמייצגת אותי לא נראה לי שיתאהבו...
:-))
מחכה בציפיה לספר הבא שלך...
*
ואולי , ופעם אפילו זה קרה לי , נשבעת ,
אולי דווקא כשפגשת וראית פתאום , ככה , בקטן ,
את מבוכת שפת הגוף החיננית ההיא , את המבט הבורח ,
את הספקות שמריצות עיניים סקרניות ,
את הגלגלים במוח מסתובבים מאחורי המצח הגבוה מאד ,
ופתאום , יותר מכל המילים החכמות , מכל החרוזים המלוטשים ,
היה באדם שממול מלוא החופן יותר חן
מכל הוירטואליה האינסופית ומגוון התמונות שלה...
שנה טובה אורי.
"קל להתאהב בעצמנו דרך עיני אנשים שלא מכירים אותנו."
זוהי תמצית האהבה הוירטואלית, אבל לפעמים כשאתה מכיר, אתה פתאום מגלה עולם נוסף והכל מתעצם.
לפעמים אתה מתאהב בעצמך אפילו יותר דרך עיני אנשים שדווקא כן מכירים אותך, אולי יותר טוב ממה שאתה מכיר את עצמך.
כמובן שכאשר אתה מצליח לראות את המהות ולהתאהב בעצמך דרך עינייך שלך אתה כבר לא מתאהב, אתה פשוט אוהב.
מתאהב זה סביל, אוהב זה פעיל.
בכל מקרה, יפה כתבת יקירי.
נכון מאוד
לכן אני מעדיפה לא לפגוש את הגיבורים שלי.
יותר קל,
אבל כשאתה מכיר מישהו באמת ואוהב אותו, זה מרגיש אחרת לגמרי.
השלם את החסר _________ .
אחלה תגובה
תודה
תודה
וכל זה באמת קרה בדקות
ככה זה, מחשבה שחולפת הופכת לרעיון
מה שתיארת זו בדיוק התפיסה של האדם הממוצע כשהוא רואה את האנשים מולו בחד מימד מול תפיסתו אותם בתלת מימד תוך כדי תנועה ולא בדומם (still), תוך שימוש בכל חמשת החושים שלו.
אין ספק שניואנסים כמו הסטת תלתל מהמצח, ליקוק שפה עליונה, העברת אצבע בצידי הפנים מדי כמה שניות, התזת נתזי רוק תוך כדי דיבור, הליכה יהירה או לחילופין, חסרת ביטחון, לחיצת יד רפה או מיוזעת, כל אלה מערבים את שאר החושים שלנו בכושר השיפוט את האדם הנמצא לפנינו. זו הסיבה שכל כך קל לאנשים להתפתות בווירטואליה ולהתאהב באנשים מבלי שעדיין התקרבו מרחק של עשרה סנטימטר מהבל הפה שלהם.
אחלה פוסט.
בהתחשב בשעה ביום ובחודש, כינסת כאן אסופת תובנות יפות. *