כותרות TheMarker >
    ';

    Boriship - יצירות, רגעים מוזיקלים ומחשבות

    כל הזכויות שמורות (c)

    ריקוד לשנייה. פואמה בשני חלקים

    4 תגובות   יום חמישי, 1/10/09, 09:12

    יצירה שנכתבה ממש הבוקר בפרץ אדיר. אני מעלה אותה מיד לכאן. לדעתי זו היצירה הכי שלמה והכי אהובה עלי עד כה. ברור לי כבר על מה השיר מדבר, אבל אתן לכם לגלות לבד.

    ריקוד לשנייה. פואמה בשני חלקים


    רגע אחד של התעקשות
    מזמין אותי לריקוד ואלס קטן.
    ממש כאן בחדר.
    בלי נוכחים, עדים, לעגנים,
    בלי עין אחת בוחנת.
    ואני או העצלן שבי
    מתנצל מבלי להתכוון,
    אומר שלא אטריח את עצמי
    לתנועות גוף מיותרות,
    עם רגע זר, עקשן ככל שיהיה.
    אז הרגע לא מתייאש
    הופך בין רגע לשנייה.
    וזאת כבר מושכת יותר,
    זאת כבר ברורה.
    אני אקום, מזהיר אותה,
    הנה כבר קם,
    אבל לפני - רק שאלה קטנה.
    מה תראי לי? לאן תנועותינו תובלנה אותנו?
    אלה שתי שאלות, היא רוטנת
    ולעצלן כמוך לא אענה ולו על אחת.
    אז אני קם, נצמד אליה.
    בואי נראה אותך.
    בואי נפצח בואלס עכשיו!
    אני לא רגע, ולא עקשנית
    וואלס רוקדת רק עם דקה
    שצריכה שישים כמוני,
    כדי פשוט להיות.
    רק תנוע איתי. אראה לך מספר תמונות.
    אמיתות או דמיונות,
    שאתה מסרב לעצור ולראות.
    אני נכנע לה, אני שוכנעתי
    ובסלואו צמוד היא מראה לי.

     


    שמש עולה במזרח,
    חייל במלחמה נדרך.
    רמזור מתחלף בכביש סואן,
    אבי שמצית את בית השכן.
    שמלת כלה נקרעת בחתונה,
    צלם כושל קורע תמונה.
    קופה רושמת, צליל מטבעות,
    בוגד סדרתי מבטיח להשתנות.
    קיר נסדק ומתחיל להתפורר,
    בורג במוחו של השונא משתחרר.
    זיוף אורגזמה ב"אה" קצר,
    קונדיטור שמבקש: תחזור מחר.
    עיוור בוכה מספר ברייל מרגש
    ביתו של השכן עולה באש.
    ילדה מושכת בצמה של עצמה,
    החייל נורה ומת במלחמה.
    סטירה לילד שהציץ לאמו
    סטירה לבוגד שחזר לסורו.
    הזיוף מתגלה, הבחור נעלב,
    יותר מבורג אחד לו, שונא עכשיו.
    כלה מתפשטת, ממשיכים בחתונה!
    הקיר נופל, הבית בסכנה.
    קונדיטור לא סוגר את חנותו - הוא בודד
    לחייל המת חונכים גלעד.
    הצלם הכושל מצלם, מחייך.
    זוג נשוי נפרד. הוא עוזב. הוא הולך.
    הקופה משתתקת, הכביש משתחרר,
    העיוור כבר צוחק - מספר ברייל אחר.
    שמש שוקעת, כולם מתאדים
    אני הולכת, נפרדים.
    אני הולכת, עכשיו, היה לי נעים.
    הלכתי, נפרדנו, תתעורר.
    אני מבחין שהשנייה כבר לא כאן.
    ואני רוקד עם עצמי, במרכז העיר.
    כל המבטים עלי, זה מסעיר
    זה מביך
    אני מסמיק.
    ולא מבין דבר אחד,
    הרי הייתה זו רק שנייה, אבל רקדתי יותר
    אולי כמה רגעים.
    רגע. אז רקדתי וואלס עם רגע?
    עצלנים לא רוקדים ואלס, הם צועקים לי.
    ואני ממשיך בתנועות עם עצמי.
    לא מובך יותר, לא מתעצל
    לא צריך הזמנה, לא תירוץ, לא סיבה
    רק לעוד וואלס קטן
    מחפש את הרגע הבא.

    ____________________________

     

    © כל הזכויות שמורות לבוריס לנדה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/10 01:04:

      צטט: מעיין:): 2010-12-18 00:24:06

      מעולה!!! אכן יצירה שלמה ומופלאה

       

      תודה מעיין

        18/12/10 00:24:
      מעולה!!! אכן יצירה שלמה ומופלאה
        23/12/09 17:07:


      מהריקוד הזה,

      נותרתי חסרת נשימה.

        2/10/09 00:16:


      טווווווב, נראה לי ש..הבנתי את משמע הריקוד

      :)

      מעניין, בהחלט מעניין

      שונה, מרומז מאד. אתה מהלך בין הטיפות

      :) מעניין

      תודה

      ארכיון

      פרופיל

      The B. Land
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין