מה שומר עלי?
פעם פעם, קיבלתי במתנה זוג כנפיים.
ציפורי לילה
--- לילה. שקט מסביב. הכל ישנים. --- במקומות אחרים, בזמן הזה בדיוק - איש חוזר אל בדידות קירותיו. ילד צוחק בחלום. אישה אוהבת איש. נערה חולמת נער. נער חולם את מחרו. אב מביט בילדיו. ישנים. --- כאן - עוד מעט יעורו מוכי הירח ביללות הלילה קורעות הלב. מדהים איך בלילה, הגוף מרשה לעצמו להתפרק אחרי שמחזיקים בו רוב היום. להתנהג יפה. להיות טובים. לא לקלל. לא להרביץ. אסור. אסור. --- ובלילה מרפים אחיזה אחת ונתלים באחרת. אנחות של אי שקט. בכי חרישי. מאבקים עם שדים בכרית ושמיכה. מי זועק. מי מרטיב מיטתו בשתן. מי קורא לאמא. מי מקלל את אלוהים. בזמנים קבועים בכל לילה, אחד אחד, מתעוררים אל סיוט החושך, באים לתרגם - פחד למילים. כעס לבכי. רטוב ליבש. קור לחום. לבד לביחד. געגוע למגע. נסער לרגוע. תמר כאן. עד יפציע שחר. |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תארת מקסים את ההויה התוך גופית של הנשמה שממשיכה את מסעה גם כשהרכב בו היא נוסעת ישן.
כנראה לצרכים את הנשמה שלנו...גם 24 שעות לא יספיקו למלא אותה.
נפלאה את תמיד.
חיבוק לשומרת
הו תמר, הו...
חג שמח יקרה שאת... ואור, הרבה אור לילדים היקרים האלה, צ"ה
לא אולי, בדיוק.
אז אולי כדאי בכלזאת לשמור אחד על השני אה..?
דבר לא שומר עלינו
זה כל כך יפה שאין לי מה לומר.
R
הלילה הזה שום סימן הוא לא נותן....
עשית לי דממה
אניתמר
לפחות מלאך תמרי אחד משגיח, מלטף את הפצעים. זה כל כך הרבה כשאין משהו אחר.
את עוסקת במלאכת קודש.
דפנה.
כזה הוא הלילה, זכוכית מגדלת ומגאפון לכל מה שהודחק בשעות היום.
טוב שאת כאן, תמר.
זה אך טבעי לזלוג למקום ממנו זלגנו לפני כך וכך שנים. כל עוד אפשר.
(אבל לא בילדיי מסופר כאן) ((:
זליגתם של הילדים למיטתי נתפסה אצלי כמחמאה גדולה, במובן זה שהם רואים אותי רלוונטי לפחדיהם. ואפילו החום ההדדי היה בו משהו נעים. (הכול בסדר עד שמתחילות הבעיטות הלא רצוניות בבטן התחתונה אם לא למטה מזה).
אם הם זולגים אל גופך גם בגיל הנערות - זה הישג הורי להתפאר בו.
איפה את תמר ולמי את מביאה מזור ?
סיוט בתוך סיוט
:))
נשמע מוגן ובטוח.
ציפורי לילה,
כשמן כן הן.
באות בלילה,לילה, לילה.
מרגש כתבת,
את הלילות של כולנן,
נקודה למחשבה.
בלילה..אין לאן לברוח,
שומעים את הרעשים.
עש שנרדמים.
לילה מתוק לך אהובה.
עד שיחלפו.
זה מעניין. מה שכתבת.
את אומרת שכל נער כזה,
שמתעורר באמצע הלילה מהסיוטים של עצמו,
מעיר בי איזה חלקיק נפש אבוד של עצמי..?
בחיי.. לא חשבתי עלזה ככה.
מה שומר עלי? קראת לבלוג שלך..
תמר!
איזה מסע תיארת.
לפעמים צריך להזכר שלגוף יש זכרון מעצמו
והמאבק התמידי בין הנפשות בתוכנו
זו הבהמית וההיא האלוקית
סיפור של שליטה אינסופי
על רגע אחד.
יש מקומות אליהם לא אתקרב בלילה.
עד יפציע השחר..
ויש כאלו שפורחים בחלומות
כי במציאות הם אזוקים