עוד מעט אלון מגיע… אלון זה הסוכן שלי, קצת מוזר לי לכתוב את זה מה לי ולסוכנים. את אלון הכרתי דרך אורן …אורן זה חבר מהצבא, אורן היה בתחילת דרכו להגשמת חלומו. היה לו חלום להיות בורג בתעשיית המוסיקה, העיניים שלו נצצו במיוחד כשהוא צייר לי את הפנטזיה הפרועה שלו. לעבוד עם שלמה ארצי באולפן הקלטות שיהיה לו בתל אביב… החלום היה נראה אז רחוק, הרבה יותר מהמרחק מירושלים בה היה לו סוג של חדר בשכונה צדדית לתל אביב שהייתה נראית אז כל כך רחוקה. אני זוכר שדיברנו על מציאות וחלום כשהוא שמע שאני גם כותב שירים למגירה הוא מיד נדלק ורצה להוציא אותי ממנה, הוא הזמין אותי לירושלים זו הייתה דווקא חוויה מעניינת. גם כשהייתי ילד קטן אני לא זוכר את עצמי משתוקק להיות זמר… לפעמים אני שומע אנשים מתבטאים: "המוסיקה – זה כל החיים שלי" מה אני אגיד לכם? אני לא מאותם אנשים . מאז ומתמיד הרגשתי שגם במוסיקה הנעלה ביותר, היצירתית והמהנה ביותר יש סוג של זיוף אם מאפשרים רק לה להיות המשענת ביום זעם או ביום שמחה הנה ככה, בשליפה: המוסיקה הקלאסית זכתה תמיד להערצה, השוו אותה לקולו של אלוקים, התענגו עליה אנשים איכותיים שכשקוראים מה הם חושבים עליה נדמה שכאילו הם עושים תחרות שהמנצח בה הוא זה ש"יפרגן" לה יותר. זו הסיבה אולי לדיסוננס שחווים כשצופים ב"סרטי השואה"… איך זה יכול להיות??? אתה שואל את עצמך… איך הם מסוגלים הנאצים האלה לאחר יום שידיהם דמים מלאו לרחוץ בניקיון כפיהם" ולרקוד כל כך יפה ובכזאת עדינות ואצילות לצלילי המוסיקה. יתכן בהחלט שהמוסיקה היא שירת המלאכים אך לאותה ברת מזל, יהודיה ש"זכתה" להיות מלצרית באותו נשף, המוסיקה נשמעה דווקא כקולו של השטן אני לומד ספרות באוניברסיטה… כשמדברים על שירה כמעט תמיד מזכירים את כוחה הרב ועוצמתה הנדירה, יש בזה אמת, יש בשירה משהו עוקף מנגנוני הגנה שאנחנו מטפחים שנים אך יש גם מקום לדבר על מוגבלותה: ספר שמואל א’ מתאר בין השאר את שאול שנבחר בידי אלוקים ואדם להיות המלך הראשון, הוא מתואר כמורם מעם משכמו ומעלה אך יחד עם זאת צנוע ונחבא אל הכלים. מה נורא ואנושי כל כך לראות את אותו שאול עם רוח רעה בעקבות חטאיו. לסובבים אותו יש רעיון גאוני, רעיון איך להוציא ממנו את רוחו הרעה להוציא אותו לפאב, לדיסקוטק, אהה סליחה.. להביא קונצרט אליו הביתה. ואכן נראה שיוזמה חברית זו מוכיחה את עצמה ולקח דוד את הכינור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה "והיה לשאול חוזר המצב רוח והוא מבקש לאמץ את הנגן המחונן… ההמשך ידוע … דוד מנצח את גוליית. ושאול מקנא … בכוכב החדש שאף זוכה לשירת הנשים: "היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" ורוטן : לי הם נותנים אלפים ולו רבבות רק חסר שיתנו לו את המלוכה . הפעם המוסיקה כבר לא ממש עוזרת לשאול או יותר נכון ממש לא עוזרת שאול מנסה לפגוע בדוד דווקא בעת נגינתו " ויהי ממחרת ותצלח רוח אלוקים רעה אל שאול … ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול ויטל שאול את החנית ויאמר אכה בדוד ובקיר". איזה מזל אלון שולח מסרון שהוא ממש מתעכב. יש לי זמן להיזכר בסיפור שסיפרתי לאורן שלקח אותי לאכול בגט במסעדה ירושלמית: היה היה איש חוצב בסלע שהזיע תחת תשמש הקופחת ולרגע פנטז וחשב לעצמו מחשבה הזויה: "אילו רק יכולתי להיות שמש זה היה יכול להיות נהדר הייתי ממש מאושר אפילו כדור הארץ מסתובב סביבה בלעדיה אין חיים מישהו שם למעלה שמע אותו והחליט להעביר אותו שיעור בין רגע האיש הפך להיות שמש ואכן הוא נגע בשמיים והיה מאושר אך לא חלף זמן רב ועננים הסתירו אותו האיש החליט לנסות את מזלו שוב וביקש להיות ענן הוא אכן נהיה כזה אך מאחר והרוח פיזרה את העננים, אושרו נמוג והוא מצידו ביקש את "הטרנד הבא" להיות רוח גם בקשה זו מולאה עד לפגע הבא… .הוא נתקל בהר, נאמן לדרכו הוא ביקש וקיבל להיות הר אוי כמה שהוא היה מאושר נדמה ששום דבר כבר לא יכול לשבור אותו וכך חלפו להם הימים והחלום התחיל להתפורר הוא ביקש לדעת מי הוא זה אשר מלאו ליבו לעשות כן ולתדהמתו למרגלות ההר ניצב איש חוצב בסלע. אורן חייך… אחח אתה עם הסיפורים שלך, מאיפה אתה מביא אותם? והוסיף ואמר כששלמה ארצי יבוא אלי לאולפן אני יכול לפרוש בשקט אורן מזמן בתל אביב ונכנס חזק לעניינים כל המי ומי היו אצלו, עבדו איתו אך המעגל נסגר לפני 3 חודשים, אורן כמעט לא עונה לטלפונים לפעמים המזכיר שלו עונה לי אורן כנראה זכר לי חסד נעורים וסיפר לי באדישות מעושה ששלמה ארצי בן בית באולפן שלו ומקליט אצלו אלבום חדש. שאלתי אותו אם יש לו זמן בשבילי? כתבתי משהו על שואה.. והוא הזמין אותי לרביעי בלילה ,כשהגעתי לא אשקר לכם ידידי התרגשתי לא יודע אם בגלל שידעתי את חשיבות המפגש לאורן או פשוט כי ראיתי את שלמה ארצי מולי מה שראיתי שם זה עניין אחר לזמן אחר בהזדמנות אולי אספר אך אורן כנראה חש בסגירת מעגל וסיפר לי כמובן… יו מה השעה? אלון תכף מגיע… הוא אמור לראות את ההופעה שלי על האלבום חשבון נפש בזוגיות, איך אני אומר לו את זה? איך אני אומר לו את זה בלי לגמגם ש המוסיקה זה " לא הכל בחיים שלי", שתפקידי זה לא לבדר אלא לעורר. איך לא לפחד מתגובות ציניות ולומר לו בקול ברור שאכפת לי ממה שקורה בחברה שלנו היום וגירושין הם רק סימפטום. מרטין בובר אמר פעם: שמלחמת העולם השנייה היא רק סימפטום למשבר האדם ודירקהיים מזמן הוכיח את תפקידה המרכזי של החברה בקבלת החלטותינו האישיות ביותר. אני מבין שאנשים יכולים להתחבר יותר לכאבם האישי והמיידי ושמהבחינה הזו עדיף לדבר על "בינו לבינה" וחשבון נפש בזוגיות מתאים יותר, אבל אלון אתה חייב להבין אני לא מסוגל לדבר רק על הסימפטום. נכון היה שלב שהתחברתי לכאב האישי הזה ולא הרהרתי בגדולות ונפלאות ממני, אך מוטל עלינו לעשות חשבון נפש רחב הרבה יותר, כן, האם תהיה מסוגל לתת לי במה לסוגיות הבוערות באמת? אנשים יפתיעו אותך, אלון, אתה עוד תתפלא לראות שיש לא מעט שמוכנים להתנתק מפיטמת הזכוכית (הזבל שמשודר היום בפריים טיים) וגם אם לא זה לא אומר שצריך לשתף פעולה עם המשחק הזה, ואולי לא ו"ייגזר עלי" להיות אלמוני אך מה זה המחיר הזה לעומת המחיר ששילמו כל אותם מייבשי ביצות והמסתננים באוניות… אני, ברוך ה’, חי בבריאות איתנה, מתפרנס, עכשיו תורנו להחזיר משהו לעולם…. אתה מצטרף? ולסיום…מצאתי כותרת,,, (בלי אטרקציות וקופירייטינג מבריק) " חשבון נפש, פשוט כי מוכרחים" וסיפור אחרון (לעת עתה) פעם עבר אדם שראה איש זקן, אבל ממש זקן שותל עץ, הוא נגנב ואמר ברוח העכשוויסטית: "על מה ולמה אתה מתאמץ? אתה הרי לא תוכל להנות מפירותיו? הזקן שלא התכחש לגילו ענה בפשטות: נכון, אך צאצאי יזכו אולי להנות מפרותיו. אתה מבין אלון? תגיד לי שגם בך נושבת לעיתים רוח כזו.. לעזאזל, כל אחד רוצה לעיתים להרגיש שהוא עשה משהו בחייו למען דבר נעלה, אפילו שחקני כדורגל אוהבים להשתעשע במחשבה שניצחון גדול תורם לשמחה של עם ישראל. ואני חוזר ומדגיש לא בטוח כלל שזה "ימכור", למען האמת כשאני חושב על דברים גדולים כמו המדינה שלנו זה יהיה מפתיע אם נראה תוצאות כבר במיידי הרי הרצל, הרצל נפטר הרבה לפני שהיתה פה מדינה, הרבה לפני שיחליטו לקרוא לו חוזה המדינה. ההמנון נבחר הרבה אחרי שנפתלי הרץ אימבר סיים את חייו נו,,, אז מה??????????? |