| "זה משתפר אם מוסיפים וויסקי" אומר המלצר. והוא? מתעקש ואומר, "מוסיף- זה לא משתפר". הוא גבר עדין ורך דיבור ולא שיכור בכלל. אני נשארתי נאמנה לחצי ליטר הייניקן כדי לרפד את הקיבה ומשקה את עצמי בדעת. ``...אם לא תיקח החלטה ותיתן לחיים להמשיך לרוץ לפניך, לא תחיה את החיים, תישאר מאחור מתוסכל ולא שלם.`` ככה אמרתי לו.
כדי לקלוט את כל המחוות שמסתתרות צריך דוקטורט בסרטי קונג-פו וזוג עיניים. היו שם לא מעט רגעים שעברו את גבולות הטעם הטוב באופן בוטה ומופגן אבל, הדיאלוגים תמיד היו צד חזק שלו. אוהבת להקשיב לו. אנחנו מדברים על נושאי שיחה מגוונים שהם מעבר לבהייה תוך אנחות על חיינו המעניינים ומחליפים מבטים. פוליטיקה בפירוש לא מעניינת אותי. אולי כי הגעתי לקצה בנושא ניווט בתוך המערכת ההיררכית ואולי כי סתם זה לא מעניין אותי. את ביצועי הניווט אני מעדיפה להפקיד אצלו.
נסענו לירושלים. כשהוא דוהר שוב בפרא-המוטורי שלו עם לב של ברזל ,בשלדת מתכת מרשימה, אחרי שסיים להתפעל מהעובדה שחותכים אותנו בכביש. אמרתי, שיזדיינו ! הוא הרגיש פתאום את תחושת העוצמה הגברית, המודעות הזכרית שלו שהתחדדה כשהוא מנסה לפעול עפ"י חוקי המשיכה. הוא מקניט אותי שאני ילדותית, עניתי לו:" זה חינני. כי כשאתה משחק עם מיצי האנגורה שלך,אתה אפילו לא משמיע "מייאו" ומתפנק במיטה.אני מעדיפה אותך אריה מסוקס ". אולי זו מגבלה מחשבתית שלא מאפשרת לי לעבד יותר מידיי,אבל ההווה נראה לי כאן ועכשיו.
את העבר שלי אני משאירה למי שכבר הייתי, אני מעדיפה לחפש את מי שאני צריכה להיות. הוא שאל; "אם אני פוחדת מהמוות?" עניתי, "שלפעמים נראה לי כל כך מסוכן לחיות, שאפשר למות". המשחק עם המוות קיים כל הזמן.
הוספתי, כשאתה עומד מול המוות אין לך זמן לחשוב, אבל אח"כ מגיע זמן של ההרהורים. "כל עוד יש בו משהו מהאלוהי" ,אריסטו היה קונה רובה צלפים בהזמנה מיוחדת ויורה במוות... ותוקע שלט בכניסה , ברוכים הבאים "לשביל הזהב".
מותק, נראה לי שהגענו! |