ב"ה לקראת חג הסוכות, אני מתכבד להעלות סיפור נפלא שהתרחש בבוקר היום הראשון של חג הסוכות אצל זקנינו הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק ה"נועם אלימלך".
הרב הקדוש מליז'ענסק ניצב לפני העמוד שבבית מדרשו והחל לקרוא את ה"הלל". כל העיניים הופנו אליו. היה משהו בלתי רגיל בהתנהגותו של הרבי בתפילה זו:
מידי פעם בפעם היה מפסיק פתאום בעת הנענועים של האתרוג והלולב שהחזיק בידיו.
גם התפילה לא הייתה על כל פרטיה ודקדוקיה, כנהוג אצל הרבי מימים ימימה.
ברור היה כי משהו מטריד את מנוחתו של הרבי ואינו נותן לו מנוח.
בעת שהתפלה נסתיימה, פנה הצדיק אל אחיו, הרבי ר' זושא מהאניפאלי, שבא לחגוג את החג יחד אתו, וביקש ממנו:
"בוא ועזור לי למצוא את האתרוג הממלא את כל בית הכנסת בריח של גן עדן!"
עברו השניים מספסל לספסל, מאיש לאיש, עד שעברו את כל בית המדרש והגיעו אל אחת הפינות האחוריות, שם עמד אדם פשוט למראה, שהיה שקוע בהרהורים.
"זהו! זהו!" - קרא הרבי, ופנה אל האדם הפשוט למראה: "בבקשה, רבי יהודי, אמור נא לי מי אתה וכיצד השגת את האתרוג הנפלא שברשותך?"
האיש, מופתע מהשאלה הבלתי צפויה, השיב לאיטו, כשהוא בוחר את המילים בקפדנות: "שמי אורי" - החל את סיפורו - "ואני בא מסטרליסק. מאז ומתמיד החשבתי את מצוות נטילת הלולב והאתרוג כאחת המצוות החביבות עלי, וכך, למרות היותי אדם עני, שבאופן רגיל אינו יכול להרשות לעצמו לקנות אתרוג כחפצו, בכל זאת רגיל אני לרכוש אתרוג מהודר כל שנה.
אשתי, החושבת כמוני בכל הנוגע לחשיבותה של מצוה זו, עוזרת לי בכך שהיא עובדת כטבחית, וע"י עבודתה היא עוזרת לי לקיים את תקציב המשפחה, באופן, שיספיק גם לצרכים הרוחניים.
אני מועסק כמלמד בעיירה יניב, לא הרחק מעיר מולדתי.
מחצית משכרי אני מוציא לצרכי הבית ובמחצית השנייה אני קונה אתרוג בעיר הגדולה למברג.
אולם, כדי לא לבזבז כסף על הנסיעה, אני הולך לשם כל שנה ברגל.
גם השנה, בעשרת ימי תשובה, שבין ראש השנה ויום הכיפורים, הייתי בדרכי ללמברג, ובכיסי 50 זהובים, שהקדשתי למטרת רכישת אתרוג.
בדרך, במקום שהכביש עובר ביער, עצרתי בפונדק כדי לשתות משהו ולנוח קצת.
לפתע שמעתי צעקה נוראה ולאחריה אנחות וגניחות של מישהו, שנמצא כנראה בצרה גדולה. בלבי הרגשתי כי האדם הנתון בצרה הוא יהודי, אם כי אי אפשר היה לשמוע ממנו אף מלה ברורה אחת. מיד מיהרתי לראות במה אפשר לעזור לאיש הנתון בצרה.
ראיתי אדם נרגש ונרגז, לבוש בגדי איכרים, ומחזיק בידו שוט, שבו הוא מנפנף בהתרגשות גדולה.
התברר לי, כי האיש הינו בעל עגלה, יהודי עני, נשוי לאישה ואב למספר ילדים, שבקושי רב הוא מוציא את פרנסתו מהובלת אנשים בעגלה הרתומה לסוס צנום אחד.
עתה קרה לאיש אסון נורא:
סוסו כרע תחתיו לפתע והתמוטט ביער, מבלי יכולת לקום. עתה - צעק בעל העגלה במר נפשו - לא נותר לו, אלא לתלות את עצמו על עץ ולגמור את חייו, באשר בלי הסוס נשבר מטה לחמו, ואין לו יותר מה לעשות בעולם הזה!
לא יכולתי לראות את הסבל והייאוש הנשקפים מעיני היהודי הפשוט וניסיתי לנחמו.
אמרתי לו, שאסור לו לשכוח, כי ה' יתברך יכול לעזור לו במצוקתו, אף-על-פי שהיא נראית לו חמורה ונטולת פתרון.
גם בעל הפונדק ריחם על האיש ואמר לו, כי הוא מוכן למכור לו בחמישים זהובים סוס מצוין, השווה שמונים, רק כדי לעזור לו לצאת מן הצרה שהוא נתון בה.
אולם בעל העגלה מיאן להתנחם. ואמר, כי אין לו בכיס אפילו חמישה זהובים.
באותו רגע הרגשתי כי איני יכול להמשיך ולהחזיק בכיסי את חמישים הזהובים, המיועדים לקנות בהם אתרוג בלמברג, שעה שלפני עומד יהודי, שכל חייו תלויים בכך אם הוא יכול לרכוש לעצמו סוס במקום זה שהתפגר לו.
שאלתי, את בעל הפונדק מהו המחיר האחרון, שבו הוא מוכן למכור את הסוס, שהציע לבעל העגלה.
בעל הפונדק הביט בי בפליאה, כמי שאינו מאמין למשמע אוזניו, ואמר כי אם אשלם לו מיד, ובמזומן, הוא מוכן לתת את הסוס בארבעים וחמישה זהובים, אולם אף פרוטה לא פחות.
הוצאתי מיד ארבעים וחמישה זהובים מכיסי ונתתים לבעל הפונדק.
העגלון, שהביט בי בתימהון, לא היה מסוגל להוציא מלה מפיו, ושמחתו הייתה רבה מאד.
"רואה הנך עכשיו, שהקב"ה יכול לעזור לך, אפילו במצב שנראה לך מיואש לחלוטין!" - אמרתי לעגלון, כאשר הוא מיהר יחד עם הפונדקאי, כדי לרתום את הסוס, שנקנה זה עתה, לעגלה שנתקעה ביער.
מיהרתי לאסוף את חפצי וללכת, כי לא רציתי להיות 'קרבן' לרגשי התודה המרובים של העגלון המאושר.
הגעתי ללמברג, כשבכיסי חמשת הזהובים הנותרים. מובן, כי במצב החדש נאלצתי להסתפק בקנית אתרוג כשר, אך פשוט למראה, ולא מהודר כפי שהייתי רגיל תמיד. תוכניתי הייתה כפי שכבר סיפרתי, לקנות אתרוג בחמישים זהובים, ועתה נאלצתי להסתפק בעשירית מסכום זה, ומובן מאליו, כי בסכום זה לא קיבלתי אתרוג מיוחד במינו.
בכל השנים היה האתרוג שלי ביניב האתרוג היפה והמהודר ביותר, והרבה אנשים היו רגילים לבוא אלי ולברך עליו. אולם השנה התביישתי ללכת הביתה כשבידי אתרוג כה פשוט, ובהסכמת אשתי באתי הנה, לליז'ענסק, מקום שאיש אינו מכיר אותי, כך שאיני צריך להתבייש!" סיים ר' אורי את סיפורו.
"האתרוג שלך אכן מיוחד במינו", - אמר לו הצדיק - "בוא ואספר לך את המשך הסיפור ומדוע יש לו ריח של גן עדן".
והרבי רבי אלימלך המשיך: "כאשר העגלון, שהצלת אותו ממצבו הנואש, הרהר במה שאירע עמו, הגיע למסקנה, שאתה היית לא אחר, מאשר אליהו הנביא, שה' שלח אותו בדמות של אדם, כדי לעזור לו במצוקתו - כאשר הגיע למחשבה זו, חיפש דרך שבה יוכל להביע את תודתו העמוקה לך. אולם, המסכן אינו יודע אפילו לקרוא. לכן לא היה מסוגל לבטא את רגשותיו בתפלה.
הוא ייגע, אפוא את מוחו הפשוט, כדי למצוא איזו דרך הולמת להבעת תודתו.
בסופו של דבר לקח לידו את שוטו, הניף אותו אל על, נפנף בו בכל כוחו וקרא בקול גדול:
"אוי ריבונו של עולם, אני אוהב אותך, כל כך, אפילו יותר מאשר את אשתי וילדי!
מה אני יכול לעשות, כדי לשכנע אותך באהבתי אליך?
הבה ואצליף בשוט שבידי לכבודך, כאות וכסמל לאהבתי!" –
ובאמרו זאת, הניף בעל העגלה את השוט והצליף בו באוויר שלש פעמים...
היה זה, כפי שסיפרת, באחד מימי עשרת ימי תשובה, שבין ראש השנה ליום הכיפורים.
ביום הכיפורים ישב הקב"ה בבית דין של מעלה והאזין לתפלות של היום הקדוש. אותה שעה היה הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, המכונה "סנגורם של ישראל", דוחף קרון מלא מצוות שעשו היהודים במשך השנה, בכיוון לשערי שמים.
אולם ברגע האחרון הופיע השטן והפריע לו בכך שפיזר בדרך עבירות שעברו בני ישראל במשך השנה, כך שרבי לוי יצחק 'נתקע' שם ולא הצליח להתקדם הלאה. אחי, הרבי רבי זוסיא ואני עצמי, נתנו לו כתף כדי לעזור לו בדחיפת הקרון קדימה, אולם כל זה היה לשווא, גם המאמצים המשותפים של שלושתנו עלו בתוהו.
לפתע נשמע רעש מוזר, ואת האוויר פילח קול צליפת השוט של העגלון. הקול הפך לקרן אור בעל עוצמה אדירה, שהאירה את כל היקום עד למעלה, בשמי השמים.
אפשר היה לראות את המלאכים ואת כל הצדיקים יושבים מסביב, משבחים ומפארים לה', וכאשר נשמע קולו של העגלון, שהצהיר על אהבתו לה' בעודו מצליף בשוטו, ענו כולם ואמרו: "אשרי המלך שעבדיו משבחים לו כך!"
באותו רגע הופיע המלאך מיכאל, כשהוא מוביל אחריו סוס ואחריו את העגלון בשוט בידו. רתם המלאך מיכאל את הסוס לקרון המלא מצוות, והעגלון הצליף בשוטו.
וראה זה פלא, הקרון זינק קדימה, דהר על פני כל עוונות בית ישראל, שחסמו קודם לכן את הדרך, והגיע ישר אל כסא הכבוד!
ה' מלך מלכי המלכים, קיבל אותו בחסד וברחמים, ומיד קם מכסא הדין וישב, על כס הרחמים, וכך נחתמה שנה טובה ומאושרת לכל בית ישראל!"
הרב הקדוש מליז'ענסק סיים את דבריו באומרו:
"ואתה, רבי אורי היקר, ראה נא כי כל זה בא בזכותך, בזכות מעשה החסד שעשית.
בסיום החג חזור לביתך והיה למנהיג בישראל, תנהיג את עדתך ברמה, כי הוכחת שהנך ראוי לכך.
אולם לפני כן יש לי בקשה אליך:
הרשה נא לי, ממחר בבוקר ועד לסיום החג לברך על האתרוג המופלא שלך, האתרוג בריח גן עדן..." אדם המוכן לוותר על שאיפותיו, על שהייה בחג בקרב משפחתו ועל חלק ניכר מכספו עבור רווחתו של אדם זר, מראה בכך מהי אהבת ישראל טהורה בהתגלמותה. "ואהבת לרעך כמוך"
הווידיאו של סיפור צדיקים זה לחץ: לחלק א' לחלק ב'. תודה והוקרה לחברי, החפץ בעילום שם, שהקים את הדף ביוטיוב, ערך את הווידיאו ומתחזק את הדף באופן שוטף.
הקב"ה ישלח לו ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו. |