| " בני אדם זורים לרוח, בכוונה ולפי תומם, מילים חומרים חומרים, אותן ואת צירופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המילים ההן בימי גבורתן.
כמה מאותן המילים לא באו לעולם אלא אחרי חבלי לידה קשים וממושכים של דורות הרבה. כמה מהן האירו עולם מלא. דרך כמה מהן נמשכו ועברו מחנות-מחנות של נשמות חיות, נשמה הולכת, נשמה באה, וכל אחת מהן השאירה אחריה צל וריח.
וכמה מהן שימשו נרתיקין למיכניסמוס דק ומורכב מאד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות בצירופיהן ובצירופי-צירופיהן הנפלאים ביותר.
יש מילים - הררי אל, ויש מילים - תהום רבה.
יש שבמילה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך-הכול של חשבון עולם שלם. יש מילה שהכריעה בשעתה עמים וארצות, מלכים הקימה מכסאותם, מוסדות ארץ משמיים הרגיזה. והנה בא יום והמילים ההן ירדו מגדולתן והושלכו לשוק, ועתה בני-אדם מגלגלים בהן מתוך שיחה קלה כמי שמגלגל בעדשים." |