כותרות TheMarker >
    ';

    תראו לאן הגענו

    להוציא קיטור, להתחבר לעולם, לאמץ גישה פרדוקסאלית לחיים, ולנסות לראות את נקודות העיוורון הרבות ביקום הזה, כדי שנוכל לשפר אותו ביחד ולהתאשר בדרך לשם.

    מדי פעם גם אפרסם פה מאמרים מקצועיים יותר ודעה אישית בנושאי יעוץ, שיווק, פמיניזם, יזמות בתחילת דרכה, צרכנות, אחריות חברתית, איכות סביבה ומה שביניהם.

    תבורכנה תגובותיכם/ן ...

    תגיות

    פמיניסט - יש דבר כזה?

    9 תגובות   יום ראשון, 26/8/07, 18:30

      

    סיימתי לקרוא היום את ספרה של טלי רוזין, "מה זה בכלל פמיניזם ואיך קרה שאנחנו לא יודעות על זה כלום?".

    מכיוון שאני עוסק בתחום לא מאתמול, זה כמובן לא היה המפגש הראשון שלי עם הנושא אבל אני חייב לומר שהכתיבה הקולחת והחיבור המעניין בין היסטוריה מודרנית, פסיכולוגיה וסוציולוגיה בראי הפמיניזם, מחדשים לא מעט ובעיקר עוזרים לעשות סדר כרונולוגי וגיאוגרפי במהפכה השקטה/רועשת הזו.

    כמי שנולד לאמא עם קריירה שהתבגרה בשנות השישים בארה"ב, ואבא שלקח חלק שוויוני בחיי המשפחה, פמיניזם תמיד היה חלק מובנה מהזהות שלי. בשנים האחרונות גם יצקתי לכך מסגרת ותוכן תיאורטיים, אקדמיים ומעשיים בחיי היומיום שלי ברמה האישית והחברתית כאחד.

    אבל אם יש משהו מרכזי שהספר הזה הצליח לחדד עבורי זו שאלה מרכזית אחת - איך מגדירים פמיניסט? יש דבר כזה בכלל? או שאולי צריך להמציא אותו?

    ברור לי שאני פמיניסט! זו לא שאלה של הגדרה, זה משהו שמרגישים אותו, כשקמים בבוקר, כשקוראים עיתון, כשהולכים לעבוד או להתנדב ואפילו כשרואים סרט, עוד לפני שזה קיים במודעות המושגית. אבל עוד לא מצאתי שום דרך הגיונית להגדיר את זה, והספר מוסיף תעלומה על בלבול כאשר הוא דן באריכות בפמיניזם בלי להזכיר כמעט גברים אלא מצדו "השני" של המתרס.

    אז יש פמיניזם אימהי, ויש פמיניזם ליברלי. יש תרבותי ויש רדיקלי, יש חברתי ויש שמאלני ועוד ועוד... מרוב פוסט-מודרניזם, כל ההגדרות מעורבבות ולעיתים נדמה שאין להן בכלל משמעות. אבל קו מקשר אחד יש לכולן, הן כולן מתייחסות לנשים (באופן טבעי) ומוצאות אחיזה באוכלוסיה כזו או אחרת שלהן. לא משנה אם זו תנועה לשחרור האישה, לאימהות או לשוויון, אם היא בארץ או בחו"ל, מזרחית, ערבית או אשכנזית, לוחמנית או מתונה.

    ניסיתי לברר עם איזה מכל הזרמים הייתי מרגיש נוח. אגלה לכם סוד - לא הצלחתי למצוא כזה. אם אקדש את אתוס האמהות אני ממדר את עצמי בפועל מהזכות לאבהות שוויונית. אם אני דוגל בשחרור ואסרטיביות נשית אני למעשה מצפה מנשים לאמץ דפוסים "גבריים". ואם האישי הוא הפוליטי כמו בזרם הרדיקלי, הצד המיליטנטי של הפמיניזם יראה את פרצופו, שם הוא מגלה מוטיבים של כוחנות גם כלפי הגברים שפועלים במסגרתו, וכו' וכו'.

    וואלה, מה אני אגיד לכם, אף אחת מהאלטרנטיבות לא נשמעת לי שוויונית כ"כ...

    טלי רוזין כותבת שעם התפתחות הפמיניזם, השתרשה גישה באחד הזרמים שאומרת שלא צריך את הגברים, הם יבואו כשיהיו מוכרחים.

    הייתי באחת ההפגנות השנה. היו שם ויצ"ו, נעמ"ת, מרכזי סיוע, עזרת נשים, שדולה ועוד. לא היו הרבה גברים. באיזשהו שלב, כשהתקשורת רצתה לצלם, לקראת 20:00 בערב, דחפו אותי קדימה ואמרו, "גברים, אנחנו צריכות אתכם!" המקרה הזה מצטרף ליותר ויותר אמירות שאני שומע בארגוני נשים עד כמה חשוב שהגברים יהיו חלק מהמאבק לשוויון. שומע, אבל לא רואה נכונות אמיתית לשוויון או סובלנות. גם שם יש טאבו על דברים מסוימים. אולי עדיין מחכים שנרגיש הכרח, אבל כורח נראה לי כמו סוג של דיכוי תחת מראית עין של סובלנות.

    "האישי הוא הפוליטי" תמיד מזכיר לי את המשפט We practice what we preach. אין לי ספק שהוא נכון ברמה הארגונית כשם שהוא נכון ברמה האישית. וארגון נשים כידוע הוא גם סוג של ארגון. המוסר והמסר שאנו משדרים לעולם דרך הדוגמה האישית היא אחד המודלים האפקטיביים ביותר ללמידה.

    אז מה עושים עם זה?

    עושים. כל אחד במקומו הוא. עד כמה שזה נשמע הזוי, אם אין כרגע מקום בתוך הקהילות הפמיניסטיות לגברים, עושים לבד ובקבוצות קטנות במקומות שניהול רושם ומשחקי אגו מפנים את מקומם לשיח ופתיחות.

    אני מכיר לא מעט גברים בעלי תפיסת עולם שוויונית שבהחלט הייתה יכולה להיקרא פמיניסטית אילו הייתה לפמיניזם הגדרה כלשהי עבור גברים למעט "אויב". אולי זה נובע מחינוך של דור שגידלו אותו הורים שהתבגרו בעולם שבו הפמיניזם מדובר, חי ובועט. מה שבטוח הוא, שכל עוד לא יצליחו ארגוני נשים וארגוני שוויון, להחליף את מראית העין של השוויון בנכונות אמיתית לדיאלוג עם גברים, לא באמצעות השיח המיליטריסטי הטיפוסי אלא באמצעות נכונות להכיל את הדעות ואת המקום של גברים בעלי תפיסת עולם פמיניסטית. עד אז ימשיך להיות קשה להגדיר מהו פמיניסט, וכל הגדרה כזו תוכל להתקיים, באופן פרדוקסאלי, רק ע"י הפרדה מוחלטת של ההגדרה מהפמיניזם "של נשים" כפי שהוא מוגדר היום.

    ואולי... זהו בעצם אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני הפמיניזם של האלף השלישי (הגל השלישי אם תרצו) - איך אפשר לשלב גברים בזהות הפמיניסטית הקולקטיבית וגם בעשייה היומיומית לשוויון אמיתי, בלי להחליף כפיה אחת בשנייה או דיכוי אחד במשנהו?

    ופתאום זה נשמע כמו השאלה שהפמיניזם מתמודד איתה כבר מימים ימימה - אז האם היום המצב בכל זאת שונה?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/07 17:00:

      נרי - נראה לי שלקחת את זה קצת רחוק...

       

      חסר מקום לגברים לפעול בנוחות בנושא ברמת הפרקטיקה היומיומית ולא בתוך מערכת המוסר התיאורטית הגבוהה, שאיתה אני נוטה להסכים, ובה אני מכיר מספיק גברים שמרגישים נוח.

      שים לב שדיברתי על (חוסר) נוחות לפעול בתוך המסגרת הנוכחית שנפוצה אבל לא על נידוי. אני אופטימי לגבי היכולת להתאים את מסגרת החשיבה של חלק מהארגונים לתקופה אבל זה דורש ראשית רצון להבין ששינוי יעזור לקידום הנושא ומוכנות לחשוב על זה.

       

      ואני ממש לא חושב שיש הקצנה של הנושא ובטח שלא תקצוב על חשבון דברים אחרים. ממה שאני מכיר, ההקצנה היא לכיוון השני ויש לתת לנושא הרבה יותר קדימות. בדרך היא בד"כ מקדמת צרכים אחרים בחברה ולא באה על חשבונם.

        27/8/07 12:52:

       כמה תוספות -

       

      אני חושב שהסרטון הקצר הזה של דויד דיאדה מדגים גישה פוסט פמניסטית כריקוד של הגברי והנשי

      http://vidsearch.myspace.com/index.cfm?fuseaction=vids.individual&videoid=1341622

       

      וגם המבוא הזה לספר "קיצור תולדות הכל" של קן וילבר עם הכותרת החביבה: האם גברים הם חזירים ונשים הן שיות תמימות מציג את הרעיון ההתפתחותי מעבר לעקרון השיוויוני.

       

       

        26/8/07 23:35:

       מושג ה"שיוויון" הוא מושג חמקמק, אם אתה חושב שגברים ונשים יש להם תפקיד שווה בחברה, הרי לא נוכל לברוח המהבדלים ההורמוניליים והגופניים.

       

      נותרנו עם שיוויון לממש את עצמך.

       

      כל עוד הארגונים הפמניסטים נמצאים במצב בו "בעצמך" הוא קודם כל "אשה" אנחנו הגברים מנודים מהקהל. מנסיוני נשים רבות לא מכירות בכך וגרוע מזה ה"משיכה הפוליטית" של הנושא המבטיחה קדימות בכנסת הגורמת להקצנה של הנושא הפמניסטי ותיקצוב לנושאים פמניסטיים ודחיקה של צרכים אחרים בחברה. 

       

      לכן פמניזם חייב להיות חלק ממערכת גבוהה יותר של אדם, שהוא מכיר את הנשי בו כחלק במערכת שלמה עם צרכים מורכבים. התפיסה הזאת חייבת לחרוג מהפמניסטי ולכן אני מזהה אותה כפוסט פמניסטית (post conventional לפי גיליגן). (איני מתכוון במובן "פוסט מודרניסטי" שמבטל כל משמעות, אלה כדרגה הבאה של חשיבה ביחס לשאלות ג'נדר)

       

      לכן אני מעדיף לזהות זאת כפוסט פמניזם, במובן שהמטרה של הפעילות הפוליטית היא חברת האדם ולא חברה פטריאכאלית או מטריאכלית. מהרגע שהפמניזם ניצת בחברה שלנו הוא פועל באופן לא מאוזן להעתיק את המודל הפטריאכלי שכולנו היום מכירים במגבלותיו.  

       

       

       


      כמובן בהקשר תאורטי זה עולים הרעיונות של קרול גיליגן כותבת ה"קול האחר" שמדברת על רמה כזו של התפתחות מוסרית ותהליכי התפתחות עליהם היא מסכימה עם קוהלברג (התוכן ההתפתחותי שונה אך ההתפתחות נמצאת אצל שניהם) .  

      הכוונה בפוסט פמניזם היא לשלב ההתפתחותי של גיליגן post conventional or principled morality 

       

       

       

      צטט: בעז קפסוטו 2007-08-26 22:59:50

      נרי תודה על התגובה אם כי הלכתי קצת לאיבוד בתיאורים שבהם הפלגת.

      אני לא חושב שיש בעיה עם התיאוריות. הן נותנות הרבה מקום לשוויוניות ובחלקן מגדירות את השוויון דרך משקפיים חדשים ולאו דווקא על דרך הניגוד לגברים או פטריארכיה.

      אני בסך הכל חושב שמבחינת האבולוציה של הפמיניזם, בפרקטיקה, אני לא מכיר היום מקומות שבהם גברים יכולים לפעול במסגרות הפמיניסטיות הקיימות ולהרגיש נוח וזה בעיקר נובע לדעתי מהתרגום לפרקטיקה של ארגוני הנשים ומהאופן שבחלקם שבויים בתפיסות הגל השני עדיין. למרות זאת, אני עדיין מגדיר את כל זה במסגרת הפמיניזם והשוויוניות וזה שונה בתכלית לדעתי מפוסט-פמיניזם.

       

        26/8/07 22:59:

      נרי תודה על התגובה אם כי הלכתי קצת לאיבוד בתיאורים שבהם הפלגת.

      אני לא חושב שיש בעיה עם התיאוריות. הן נותנות הרבה מקום לשוויוניות ובחלקן מגדירות את השוויון דרך משקפיים חדשים ולאו דווקא על דרך הניגוד לגברים או פטריארכיה.

      אני בסך הכל חושב שמבחינת האבולוציה של הפמיניזם, בפרקטיקה, אני לא מכיר היום מקומות שבהם גברים יכולים לפעול במסגרות הפמיניסטיות הקיימות ולהרגיש נוח וזה בעיקר נובע לדעתי מהתרגום לפרקטיקה של ארגוני הנשים ומהאופן שבחלקם שבויים בתפיסות הגל השני עדיין. למרות זאת, אני עדיין מגדיר את כל זה במסגרת הפמיניזם והשוויוניות וזה שונה בתכלית לדעתי מפוסט-פמיניזם.

       

        26/8/07 22:20:

      זה נושא מרתק, ולא פלא כי הוא נוגע בכל אחד ואחד מאיתנו.

      יחסי ההורים מוערכים הרבה דרך הפריזמה הזאת.

       

      אני חושב שדבר נוסף אנחנו יכולים למצוא מתוך התבוננות על ההתפתחות ההסטורית של רעיונות. הרעיון ההגלייני מוכר לרבים ובו רעיון "תזה" פוגש בתרבות שלנו את ה"אנטי-תזה" ומהם יוצאת ה"סינטזה". הרעיון מוכר בדרך כלל באופן שטוח ומעטים אלו שפגשתי שהכירו את הגל ביררו את היחסים בין הסינטזה למרכי ה"תזה" וה"אנטי תזה"  של הכוחות שיצרו אותה.  

       

      ארתור קסטלר פיתח רעיון מבריק שמכונה "הולון" שמציע שה"רעיון" סינתזה הוא רמה גבוהה יותר של מורכבות רעיונית כך שתכיל את הכוחות היוצרים. התזה וה"אנטי תזה" מוכלים בסופו של דבר ברעיון השלם.

       

      בצורה פשוטה אפשר לראות שהרעיון הפמניסטי נובע במאה האחרונה ומתפתח לראות עצמו כאנטי תזה של רעיון "שובניסטי גברי" שקדם לו. הנביעה של הרעיון הפמניסטי קשורה לכך שבאמת קדם לו רעיון "גברי" וזהו הבסיס של התנועה הפמניסטית.

       

      השאלה היא האם אני או משהו אחר רואה עצמו כמחפש את הרעיון בו נפתר הקונפליקט. כי אז מתבהר שהרעיון ה"פוסט פמניסטי" חייב להכיל את שתי תפיסות האלה כחלקיות ברעיון גדול יותר. כך מוצאים עצמם אנשים מזהים בתוכם "פמניזם" אך נקרעים מהמתחים השונים בתוכו (רדיקלי, אקטיביסטי, שיוויוני, וכו').

       

      מתוך זה אני מוצא שאיני מחפש את ה"נוגד" למה שאומרות פמניסטיות הרדיקליות (למשל שיטענו שגברים אינם יכולים להיות פמניסטים כי אינם נשים). אני מחפש את המשלים, כזה שמכיר בזרמים הרדיקאלים כחלקיים הן בגישה הנשית והן בגישה הגברית.

       

      התפיסה המכילה הזו היא חסרת ג'נדר. ואני יודע שכל אחד יכול לזהות את הפרספקטיבה הזאת בעצמו (שוב בניגוד למה שפמניסטיות שונות מטיפות).

       

      ובהכרה שהפרטי הוא פוליטי אני מקווה שבני אדם נוספים יזהו את הגישה הזאת כבריאה יותר לאדם מאשר בתפיסות הרדוקציוניסיות שמנסחות אותך קודם כל כבעל ג'נדר לפני שיזהו אותך כאדם.

       

       

       

        26/8/07 19:44:

      ברלים, תודה על התגובה המעמיקה צוחק

       

      אני חושב שבתיאוריות באופן כללי אין באופן ספציפי מספיק התייחסות לגברים (אולי לא היה בזה מספיק צורך עד אחרי הגל השני) אבל נותנים הרבה מקום לשוויון.

      אני רק מרגיש שבפרקטיקה היומיומית של ארגוני הנשים (שבחלקם הייתי עמוק ואני מאמין שבחלקם עוד אהיה גם בעתיד) זה איכשהו הולך לאיבוד ודווקא נוצרת חוסר סובלנות והשתקה לכיוון הנגדי.

        26/8/07 19:30:

      אני חושבת שחוסר הבנה כי פמינזם הוא פשוט חלק ממהפיכה מגדרית שמן הסתם שני המינים שייכים אליה, היא בעיה חמורה לא פחות משוביניזם. זה מצחיק שדווקא מלחמה בבעיה אחת יוצרת את אותה הבעיה מהצד השני כשהראש פשוט נעול בתוך הגדרות. היכולת הזו להיות סגור בתוך דיעות ולהאמין כי בעצם אתה או את הכי מהפכניים, שיויוניים וליברלים שיש היא מצחיקה, והתעתוע הזה נמצא רבות כשלאנשים אין באמת את היכולת להקשיב והם פשוט באו להתווכח, לא חשוב על מה.

      אני יכולה להגיד לך שגדלתי בסביבה באמת מאוד שיויונית, גדלתי בתוך קבוצה של בנים ובנות ואף פעם לא הרגשתי שיש משהו שהם, הבנים כלומר, יכולים לעשות שאני לא. מעולם לא חשבתי במונחים מגדריים כי באמת הגעתי ממקום חברתי וגם ממשפחה שלא היה בהם את העניין הזה. באוניברסיטה נחשפתי רבות ללימודי פמיניזם, מה שאני מתעקשת לקרוא לו לימודי מגדר. אני בן אדם שלא אוהב הגדרות ברמה הרעיונית, אך אני כן חושבת שלהגדיר את עצמך כפמינסט/ית זה עדיין מתבקש כל עוד השיוויון אינו וגם כתבתי על כך פה: http://cafe.themarker.com/view.php?t=95219

       

      יחד עם זאת, מפריע לי גישות פמיניסטיות שאינן רואות כי העובדה שגברים מרגישים שעליהם לפרנס, ולדאוג ואפילו לא תמיד ללמוד את מה שרצו, כי הם ה"גבר", ויום אחד יצטרכו לפרנס, היא גם כלא, ושאף אחד לא יגיד לי שאלו לא דברים שקיימים, בטוח יש גם חריגים, אך גם גברים כלואים במערכת חברתית המגירדה מהי "גבר", במיוחד במדינה כמו שלנו, בה הצבא הוא חלק בלתי נפרד מההוויה הקיומית. אני לא אוהבת את ההתפצלות הזו של פמיניזם מזרחי, רדיקלי, שמן, קטן ומעצבן. זו שטות בעיני. פמיניזם זו תפיסת עולם שנובעת משיוויון. האם יש כזה דבר פמיניזם שהוא לא פמיניזם מזרחי נגיד? שיוויון הוא משהו שמכיל בתוכו הכול: מזרחיים, אשכנזים, שחורים, לבנים, גברים , נשים. אני לא אוהבת את ההפרדות האלה. כל עוד אין שיוויון בין המינים המודעות להבחנות מגדריות חשובה ביותר בעיני - וכן קוראים לזה פמיניזם, אבל יש לזה עוד המון שמות. קשה לי בעיקר כשנשים טוענ ות שהן לא פמיניסטיות כי נורא מוזר לי שאנשים לא מאמינים בשיויון הזדמנויות, במיוחד כשזה בא מנשים על עצמן, והרי זו באמת מהות הפימיניזם ולא כי נשים וגברים זה אותו הדבר. אך לא פחות מכך, מפריע לי גישות פמיניסטיות שלא מבינות שה"גבר" הוא לא אויב, ולא לשתף אותו במהפכה שחשובה ביותר סותרת את הדבר הבסיסי עליו מלכתחילה קמו

      ארכיון