כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פגשתי גברים אבודים

    על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי

    נניח שנמאס לך

    16 תגובות   יום שישי , 2/10/09, 11:32


    נניח שקמת בוקר אחד וגילית שאת רעשן מפלסטיק.

    התינוק שאצבעותיו זה עתה למדו ללהתכופף לכדי אחיזה, שנרגש לנוכח הצליל שבקע שעה שהזיז את ידו, שמגע הפלסטיק בפיו הגביר את תפוקת רוקו והקהה לרגע את הכאב הטורדני בשיניו, שזרק אותך ממיטתו כשהוא מתפלא איך את נופלת למטה ועושה את הצליל הממפתיע שיש בו גם בום וגם רשרוש קטן, מאס בך.

    נניח שבוקר אחד קמת וגילית שהיית רעשן מפלסטיק ועכשיו נמאס לך.


    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/09 18:56:
      אז מחליטים להיות משהו אחר ורצוי לא בשביל מישהו אחר
        4/10/09 04:41:

      גיטרה?
        3/10/09 21:56:

      צטט: רניה 2009-10-03 21:38:12

      תנסי לחזור אולי כרכבת חשמלית

       

      שאיזה ילד בן 8 יזרוק אותי ברגע שתיגמר לי הבטריה?

        3/10/09 21:38:
      תנסי לחזור אולי כרכבת חשמלית
        3/10/09 19:05:

      תחליפי תינוק...

      כזה שלא מפיל אותך לריצפה...

        3/10/09 18:58:

      טוב שגילית, זה הצעד הראשון בדרך החוצה.

      נ.ב

      איזה דימוי מקסים דימית פה.

        2/10/09 23:55:

      נניח
        2/10/09 19:45:

      צטט: רניה 2009-10-02 18:46:15

      והתינוק, מה יהיה עליו?

       

      ימצא צעצוע אחר כנראה

        2/10/09 18:46:
      והתינוק, מה יהיה עליו?
        2/10/09 16:26:

      צטט: גולדן רן 2009-10-02 13:28:20


      אני חשוב שגילית שני דברים, הראשון את ה'עצמי' והשני שיש בך כוח להתנגד .

       

      שזה הרבה.

       

      מעניין שזה שני דברים שאני כל פעם מגלה מחדש ועוד.

      זה הרבה

        2/10/09 16:25:

      צטט: אחר40 2009-10-02 13:18:34

      אפשר להפסיק להרעיש

       

      או להפסיק להיות פלסטיק 

       

      אפשר

        2/10/09 16:24:

      צטט: smallchange 2009-10-02 13:31:47

      נניח ש... נקודת התחלה קלאסית לכתיבת תסריט.

      אז מה קרה כאן? די ברור שאת פורקת אבל יש גם על פניו רמיזה לבלוק סופרים. יש דמויות, יש מניירות מסוימות, יש תאור של אביזרים ומצב אבל העלילה תקועה.

      אפשרות אחת לצאת מזה היא להתייחס לזה כאל מכשול. והדבר שעל פי ניסיוני מונע מאנשים לעבור על פני מכשול הוא שהם מסתכלים על המכשול עצמו במקום לכוון את מבטם למה שנמצא שמצדו השני. אם לא רואים את מה שנמצא בצד השני אפשר לחפש בסביבה הקרובה דבר לעמוד עליו. אם הגבהה כזו אינה בסביבה אז אפשרות נוספת היא לדמיין את מה שנמצא בצדו השני, בין אם התבסס על הערכה מושכלת או רצון הזוי. בדרך כלל הפתרונות לעבור את המכשול כבר יציעו את עצמם בשלב זה.

      בתקווה שאזכה לקרוא את ההמשך.

       

      העלילה אכן תקועה.

      לפעמים, אני חושבת, הדרך יותר חכמה מההולך בה.

        2/10/09 13:31:

      נניח ש... נקודת התחלה קלאסית לכתיבת תסריט.

      אז מה קרה כאן? די ברור שאת פורקת אבל יש גם על פניו רמיזה לבלוק סופרים. יש דמויות, יש מניירות מסוימות, יש תאור של אביזרים ומצב אבל העלילה תקועה.

      אפשרות אחת לצאת מזה היא להתייחס לזה כאל מכשול. והדבר שעל פי ניסיוני מונע מאנשים לעבור על פני מכשול הוא שהם מסתכלים על המכשול עצמו במקום לכוון את מבטם למה שנמצא שמצדו השני. אם לא רואים את מה שנמצא בצד השני אפשר לחפש בסביבה הקרובה דבר לעמוד עליו. אם הגבהה כזו אינה בסביבה אז אפשרות נוספת היא לדמיין את מה שנמצא בצדו השני, בין אם התבסס על הערכה מושכלת או רצון הזוי. בדרך כלל הפתרונות לעבור את המכשול כבר יציעו את עצמם בשלב זה.

      בתקווה שאזכה לקרוא את ההמשך.

        2/10/09 13:28:


      אני חשוב שגילית שני דברים, הראשון את ה'עצמי' והשני שיש בך כוח להתנגד .

       

      שזה הרבה.

        2/10/09 13:18:

      אפשר להפסיק להרעיש

       

      או להפסיק להיות פלסטיק 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ענת_ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ענת_ב