התינוק שאצבעותיו זה עתה למדו ללהתכופף לכדי אחיזה, שנרגש לנוכח הצליל שבקע שעה שהזיז את ידו, שמגע הפלסטיק בפיו הגביר את תפוקת רוקו והקהה לרגע את הכאב הטורדני בשיניו, שזרק אותך ממיטתו כשהוא מתפלא איך את נופלת למטה ועושה את הצליל הממפתיע שיש בו גם בום וגם רשרוש קטן, מאס בך. נניח שבוקר אחד קמת וגילית שהיית רעשן מפלסטיק ועכשיו נמאס לך. |
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
noontet
בתגובה על אישה מוכה
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גיטרה?
שאיזה ילד בן 8 יזרוק אותי ברגע שתיגמר לי הבטריה?
תחליפי תינוק...
כזה שלא מפיל אותך לריצפה...
טוב שגילית, זה הצעד הראשון בדרך החוצה.
נ.ב
איזה דימוי מקסים דימית פה.
נניח
ימצא צעצוע אחר כנראה
מעניין שזה שני דברים שאני כל פעם מגלה מחדש ועוד.
זה הרבה
אפשר
העלילה אכן תקועה.
לפעמים, אני חושבת, הדרך יותר חכמה מההולך בה.
נניח ש... נקודת התחלה קלאסית לכתיבת תסריט.
אז מה קרה כאן? די ברור שאת פורקת אבל יש גם על פניו רמיזה לבלוק סופרים. יש דמויות, יש מניירות מסוימות, יש תאור של אביזרים ומצב אבל העלילה תקועה.
אפשרות אחת לצאת מזה היא להתייחס לזה כאל מכשול. והדבר שעל פי ניסיוני מונע מאנשים לעבור על פני מכשול הוא שהם מסתכלים על המכשול עצמו במקום לכוון את מבטם למה שנמצא שמצדו השני. אם לא רואים את מה שנמצא בצד השני אפשר לחפש בסביבה הקרובה דבר לעמוד עליו. אם הגבהה כזו אינה בסביבה אז אפשרות נוספת היא לדמיין את מה שנמצא בצדו השני, בין אם התבסס על הערכה מושכלת או רצון הזוי. בדרך כלל הפתרונות לעבור את המכשול כבר יציעו את עצמם בשלב זה.
בתקווה שאזכה לקרוא את ההמשך.
אני חשוב שגילית שני דברים, הראשון את ה'עצמי' והשני שיש בך כוח להתנגד .
שזה הרבה.
אפשר להפסיק להרעיש
או להפסיק להיות פלסטיק