אני חוצה את המדרחוב, מהקצה לקצה. היא הולכת לפני. שמלת קיץ חומה, תלתלים צהובים. השמלה צמודה לישבן שלה, עגול ובולט. אפשר להבחין בקווי המתאר של חוטיני קטן, שלא עושה דבר כדי להסתיר או לעטוף את הפלחים. הישבן שלה עסיסי ומתגרה. לא שטוח, לא רחב מדי - בולט, עגול, מוצק. צמד הפלחים נע, עולה ויורד, בקצב הצעידה שלה. אני רוצה להרים את השמלה שלה לאט. ללטף ולחוש את העור הרך, את צמד הישבנים, את הבשר המוצק. לחפון אותו, ללוש אותו. לנשק וללקק אותם. ואז לאחוז בשניהם ולפסק אותם. להסיט את פס הבד הדק הצידה וללקק את החריץ מלמעלה, בתחילתו, ועד למטה, לכוס שלה. ללקק מסביב את פי הטבעת שלה, ואז להחדיר את הלשון פנימה, חופן ומעסה את הישבן שלה כל העת.

היא פונה לכיוון השוק ונעלמת. אני ממשיך ללכת לכיוון קצה המדרחוב.