בכל תחום או שטח, סתירה יוצרת מציאות חדשה. מסקנה זו היא בודאי אחת הסיבות לתופעת לידתו מחדש של זרם הרטרו, הקאמבק או החַזֶרֶת (בעברית מדוברת) לחיינו הניאו-מודרניים. תכניות הילדים משנות השבעים מועלים לגרסאות די.וי.די, שירים מקבלים גרסאות כיסוי בתוכניות המציאות, ואפילו גבעת חלפון אינה עונה, קיבלה גרסת המשך ב"ארץ נהדרת"

מאת ארן הרשלג

הדור שחי את שנות השישים והשבעים, יוצק למאה העשרים ואחת תוכן מהחומרים שמהם עשויים חלומות ילדותו. כל אחד מאיתנו משתוקק לחיות מחדש את ימי האתמול המרגשים, כנראה משום שמובטח לנו שאותם ימים לא ישובו להיות בחזקתנו עוד. תחושת הנוסטלגיה היא היסוד לכל התעניינות היסטורית. אצל מעצבי האפנה לדוגמא, נוהגים לומר ש"שחור הוא השחור החדש", כביטוי לזעקה ש"בדלות החומר" ושבעצם הצבע השחור הוא הליבה אליה חוזרים לבסוף. אותו קו הגנה חל כמובן גם בעיצוב. תקופה בה השעמום מבצבץ ומרים ראש, היא קרקע נוחה לחזרתם של סגנונות, חומרים ושלל זרמים וגישות.

הטפטים שהצטלמנו על רקעם, הסודה שתססה בסיפולוקס, מאפרות על רגל חסידה, כסאות חלליים, את כל הזכרונות הללו ניתן לפגוש בפגישת מחזור בשוק הפשפשים, בשוק העתיקות בכיכר דיזנגוף (בשלישי ושישי) או בסטודיו groovy של הזוג ינון ודנית. ההגדרה המוסדית שלהם היא התמחות בעיצוב מוצרים פונקציונליים מחומרים ממוחזרים ומהברקות "רדי מייד". צמד המעצבים-אספנים שואבים את השראתם ומלקטים פרטי ריהוט, ששנת לידתם היא בין השישים המוקדמות לשבעים המאוחרות. כמעצבי מוצר הם מפיחים חיים חדשים גם בחידוש המוצר וגם בהסוותו והעתקתו של המוצר לחפץ שונה בהגדרתו השימושית, ולכן ה"רדי מייד" היא שיטת העבודה המועדפת והמאפיינת אותם. בעבודות שלהם יש גיבוש תכונות אסתטיות של יופי ותכונות לא אסתטיות שבהם רואים את התכונות הפנימיות המספקות מידע ותיאור של היצירה, תכונות שכל צופה בר דעת, בעל שמיעה וראיה תקינים יכול לקלוט ולתפוס ובעיקר להתייחס אליהן כעוגן נוסטלגי. קשה מאוד לפספס אותם בשלל התערוכות שהם משתתפים בהם, החל בפרויקט הרובע ביפו "שש כפול שש", "קיץ פלוס", או ריהוטים 2006, וכלה בתערוכת היחיד שלהם  "רטרואקטיבי" בגלריית "החווה" בחולון שאצר אריה ברקוביץ', שכתב עליהם כי "המסר של התערוכה הוא ביחסי הכבוד שיש להעניק לאסתטיקה ולעיצוב מוצרים שימושיים שגם אם סיימו את תפקידם המיידי הם נשארים בגדר נכס תרבותי שמהווה עוגן לדורות הבאים".

הסטודיו מעצב ומייצר בעיקר בסדרות קטנות הנעשות בעבודת יד. תקליטי ויניל מוחזרו על ידם לקערת פירות וגופי תאורה, אפרכסת טלפון חוגה הוסבה לאגרטל ופותחן בקבוקים, טלפון חוגה שונה לשעון מחוגים. במבט ראשון ואפילו שני, קשה לדעת מה מרתק יותר- הגעגוע לחפצי העבר שנגלים במלוא צבעוניותם, או התגלית שנחשפת לפניך ומגלה לך שימושים חדשניים לסיפולוקס הכסוף של אבא. הסטודיו שלהם גם הוא חלק מהסיפור וגם הוא כמו האוספים שוכן בתל אביב של פעם, בתל אביב של פלורנטין שהזמן עצר בה מלכת. מרחב העבודה שלהם הפך להיות גם מרחב השינה שלהם. בסטודיו הביתי, הם מקבלים את לקוחותיהם ששומעים עליהם מפה לאוזן ומתערוכות שהם מקפידים להופיע בהם. ינון שלמד עיצוב מוצר בויטאל, שלף במשך השנים חפצים מתהום הנשייה של הזיכרונות הקיבוציים שלנו, ודאג שהם יככבו אצלנו גם בהווה על ידי הפיכתם לכלים שימושיים עדכניים. העבר מאוד ברור ביחסים האמנותיים שלהם עם החפצים, אבל גם העתיד משולב בעבודות שלהם כביטוי לאמירה ש"החפצים של מחר הם הגרוטאות של היום". כך אפשר לראות שחפצים יומיומיים תמימים כמו גלגל אופניים (אולי בעקבות הגל שיצר לארס ארמסטרונג), גוייר כהלכה והיום הוא שולחן זכוכית מעוגל, שניתן לראות לו את הקרביים ואפילו את הונטיל (בעבודה הנקראת שולחן-אופן). באותה נשימה אפשר למצוא אצלם מתלה בגדים שהיה בגלגול הקודם כידון אופניים וגלגלי עזר (בעבודה הנקראת מתלה-עזר). כך גם מוצר שהם מכנים "כסא נוח מטקה" שהוא למעשה לוח למינציה מכופף המנסה להכיל כמה פונקציות לבילוי בים בו-בזמן: כיסא נוח, כרית, כוס משקה, מטקות וכדור.

איך מתחילים לעבוד על מוצר חדש.

"ההשראה שלנו נשענת על שיטוט אורבני ועל שיטוט אינטרנטי, באתרי עיצוב כמו קור 77 ודיזיין בום. יש מוצרים שמתחילים כהברקה, ויש מוצרים שהם תוצאה של בחינה מדוקדקת של הצורך השיווקי. רעיון כמו קערת פירות על בסיס של ארבעה פטישים, התחיל בשיטוט בחנות של הכל בדולר, שם נדלקנו על הרעיון לשחק עם הפטישונים הללו. זה סוג של משחקי לגו שאתה יודע איפה זה מתחיל, אבל לאו דווקא איפה זה יגמר". 

העתיד שלכם הוא רטרו?

"אין ספק שמוצרי רטרו כמו הסיפולוקס והטלפון חוגה הרימו אותנו ומזוהים איתנו, אבל ייצור המוצרים הללו מרמת החשיבה, בניית המודל והשיווק שלו לחנויות ולצרכן הסופי, הוא ארוך, מסורבל ויקר. האירוני הוא שהקטע הנוסטלגי הזה הוא לא זול במיוחד. הכיוון החדש שלנו הוא ייצור 'רדי מייד' עכשווי של חפצים שלא צריך לחפש אותם בשוק הפשפשים, אלא הם יומיומיים וזמינים בכל רגע. התוצאה של המהלך החדש שנוצר בסיעור מוחות שלי ושל דנית עם האופניים, הוא דוגמא מצוינת לכך. אנחנו קונים גלגלי אופניים ומייצרים מהם שולחנות שיכולים לעלות ולרדת כמו הכסא של האופניים. בעשייה הזו התגברנו על מכשולים משמעותיים, כמו המיתרים של הגלגל שנאלצנו לפרק אותם ולשזור אותם מחדש, כך שניתן יהיה לשים עליהם משטח זכוכית ישר".   

אז מה, אתם בעצם בעסקי מיחזור?

"כסטודיו לעיצוב עם מודעות לאיכות הסביבה ולנושא המיחזור, אנו משתמשים במוצרים שיצאו ממחזור החיים וממחזרים אותם למוצרים חדשים ומרעננים. בדומה לטלפונים או לסיפולוקסים שסיימו את מחזור חייהם, גם בתקליטים שבהם אנו משתמשים לא ניתן להשתמש עוד. תקליטים אלו נרכשים בחנויות לתקליטים המייעדים אותם לגריסה. גם אנו נימנים עם ציבור המאזינים לפטיפון ומכירים את הרגישות לנושא".