| כאמור, בחופש הגדול של שנת 1972 השתתפתי ב"מחנה ספרותי" השני באוניברסיטת חיפה. עשרה ימים אינטנסיביים של סדנת הכתיבה השנייה (למיטב ידיעתי) שנערכה בארץ. עמוס עוז, א.ב. יהושע, ט. כרמי ז"ל, דן פגיס ז"ל, יונת ואלכסנדר סנד, היו בין המנחים שלנו.
הסופרת נעמי וישניצר ז"ל הייתה אחת המשתתפות בסדנה וחברה אהובה. מושבניקית עם ג'ינג'ים (זה קצת שונה מנמשים) וקמטי צחוק מכמירי-לב, שהתגאתה בבנה, יובל וישניצר, שהיה אז – אם אני זוכרת נכון – אצן מצטיין. ספרה "חרוז כחול של מזל" יצא לאור באותה שנה, ואחריו עוד הספיקה לכתוב, לפני שמתה בגיל צעיר יחסית, כמה וכמה ספרי ילדים שזכו בפרסים ובשבחי הביקורת, וחשוב מכך – באהבת הקוראותים. על כך בקצרה בלינק המצורף.
נעמי קָבְלָה בסדנה על גילה המבוגר (47 mind you), וגם לכך התייחסתי בברכה. כשאני קוראת היום את השיר אני רואה שאכן לקחתי ברצינות את גילה המופלג. כילדה מתבגרת בת כמעט 58, זה מעתיק את קמטי הצחוק ממנה אלי
http://library.osu.edu/sites/users/galron.1/00061.php
לנעמי החמודה שנה צוחקת
לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים שְׁקֵטוֹת נִרְדַם עַל כָּר רָקוּם כָּחוֹל עָנָק עִם רֹאשׁ קָטָן קָטָן. מִתוֹךְ הַיָם בָּקַע, רַגְלָיו בַּחוֹל, יַדָיו נַחוֹת עַל עֲנָנוֹת שָׁטוֹת.
הַרְבֵּה יַמִים הָיוּ לְחוֹל מֵאָז, חַלוֹם תָכוֹל הָפַךְ כָּחוֹל נוֹעָז, מֵהֶעָנָק הָרַךְ, בְּמַעֲשֶׂה שָׂטָן, וָדַאי צָמַח קָדְקוֹד קָשֶׁה וְגַאָוְותָן. דְרָכִים מְשׂוּרְטָטוֹת לַיָם, בְּכָל הַכִּיווּנִים, הַעֲנָנוֹת הָפְכוּ לַעֲנָנִים רְצִינִיִים.
שׂוּב אֶל בְּרוֹשַׁי זְקוּפֵי הַגֵו אֶרְצֶה לָלֶכֶת, אֲבָל נוֹפַי הָעֲיֵיפִים שְׁלֵוִוים עַכְשָׁיו. הַצַפְצָפוֹת שָׁתְלוּ בַּדֶשֶׁא הַתְחַלָת שַׁלֶכֶת.
צְמָרְמוֹרֶת חַיְיכָנִית מְטַלְטֶלֶת אֶת שְׂפָתַי וּבְעֵינַי בּוֹרְקִים קְמָטִים קְטָנִים שֶׁל גֶשֶׁם, חַלוֹם רָחוֹק - קָרוֹב עַכְשָׁיו וּמְמוּתָן, קָרוֹב עַכְשָׁיו, וְאֶת יוֹמִי הַנַח נוֹשֵׁם, תְנוּבַת הַיָם הָרַךְ, תְשׁוּבַת הָאֵימָתָי.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, ספטמבר 1972 |