תרבות הרחוב כפי שהכרנו עד לפני שני עשורים נראית כרגע ללא מוצא, לאחר שהפסידה ופינתה את מקומה לתרבות הקניונים המבוצרים

מאת ארן הרשלג

כשעלה לאויר העולם אתר "רחוב שינקין", שעות ספורות לאחר עלייתו, הודיעו בעליו ומנהליו כי הוא קרס עקב עומס הגולשים שעלו לרגל וחדרו אליו. בדברים על האתר כותבים אנשי האתר כי, "רחוב שינקין הוא יותר מרחוב קניות או שכונה בתל אביב. זהו מקום שהפך למייצג את הרוח העירונית של ישראל, המשקף את האווירה, הגישה, הסגנון והצבעים של אותה רוח". לנוחיות המשתמשים, השיק האתר אפשרות ל"סיור וירטואלי" ברחוב המיתולוגי. החיבור בין אתר אינטרנט שהוא זירה ביתית לפעילות פסיבית בעליל, לבין שיטוט רגלי ברחוב שוקק חיים שהוא פעילות אקטיבית חיצונית - הוא פרדוקס אורבני ופוסט-מודרני, השייך לבלבול שנוצר במאה העשרים ואחת, בין המציאות "לכמו" מציאות, כפי שהיא נשקפת מעל מסך המחשב.
 

המצאת הרחוב שייכת כנראה לרומאים, שהקפידו לסלול רחובות שיפארו ערי הפוליס שלהם, ויבדילו בין מקום עיקרי, ובין אזורים שוליים. כיכר השוק ההומה בעת העתיקה, היא פאר יצירת המעגל החברתי הראשון בהיסטוריה האנושית.  לרחוב יש כמובן גם הקשרים שליליים הזכורים והחקוקים בביטויים הלשוניים "ילד רחוב", "קרבות רחוב", והחידוש האחרון "דרי רחוב". הרחוב הפתוח הוא גם שם נרדף לפעילויות פליליות והרסניות. די אם נזכיר את רצח יצחק רבין ברחוב איבן גבירול, את רצח יוליוס גאיוס קיסר, האימפרטור הכל יכול של האימפריה הרומית, השיב את נשמתו לבורא באמצע הרחוב בעת נאום שגרתי ואת הרוצח המפורסם ביותר בהיסטוריה ג'ק המרטש, שאסף מהרחוב את קורבנותיו התמימים וביצע בהם את זממיו.

כיכר השוק

הישראליות הצביעה ברגליים

בהעדר שטחים ציבוריים נאותים, האוכלוסיה בורחת לקניון "ומשמינה" מנחת. תחת הכותרת "חוזרים למגרש המשחקים", קיימה בעבר ויצ"ו יום עיון בנושא "התכנון הסביבתי ובריאות הציבור". בדיון הוזכר כי עקב גזילת השטחים הציבוריים העירוניים לטובת קניונים ומוקדי רווח, צומצמו הקרקעות שנועדו למרבצי דשא ירוקים שאינם מניבים מזומנים. התוצאה היא כי בני הנוער הם הנפגעים העיקריים, שכן הפתרון המרחבי האחרון שנותר עבורם הוא הים הפתוח והקניון הסגור. עקב כך האפשרות לפעילות גופנית פיסית יורדת וגורמת אצל ילדים לאוסטאופניה (עצירה בתהליך בניית העצמות) ולבריחת סידן ברמות גבוהות יותר באוכלוסיה המבוגרת.

שלוש בעיות מרכזיות

הבעיה השלישית נסובה איך לא, סביב ענייני בטחון. הרחובות של פעם, היו נטולי פיגועי תופת ופעילות פח"ע. נכון להיום עוד לא קרה שהתרחש פיגוע חבלני בתוככי קניון. היו מספר נסיונות לחדור את חומות הקניון, אך כמו שנגן רחוב או מקבץ נדבות לא מצליחים לעבור בין שערי הקניון, כך גם "מפלצות הטרור" נותרו מחוץ לקניון. הרגשה בטוחה זו, חיזקה מאז תחילת פיגועי התופת את המתחמים הסגורים, על חשבון הליכה נונשלנטית ברחוב הפתוח אך הלא בטוח.

להחזיר את הרחוב לתושבים

יש עוד הרבה מה לדרוש ולבצע, ובעיקר הדברים נוגעים לחידוש פני הכרך מהפן האסתטי-חיצוני. משרד הפנים הגיש לפני מספר שנים, טיוטת תכנית חומש להחייאת מרכזי הערים בישראל. על פי התכנית ישתתפו בשלב הראשוני-נסיוני, הערים בת-ים, בני ברק, רמלה, חדרה ונתניה. על פי הודעת המשרד, "הערים הללו יעברו שיפוץ קוסמטי מלא, במטרה להחזיר את הציבור מהקניונים אל מרכזי הערים". העיריות שאמונות על ההחזר הכספי מהארנונה לתושבים באמצעות עזרה במימון תכניות שיקום של שיפוץ מבנים מטים ליפול, ממהרת מהצד השני לסגור עסקאות נדל"ן חשוכות, על חשבון "המרחב הציבורי" של האזרחים. במקום לנסות להשתלב בנוף המשקף את הסביבה שבה מתכננים לבנות, קורה לא מעט שדוקא במקום פסטורלי ושקט, מוכרת העירייה לכרישי קרקע שטח לבניית רבי קומות אליטיסטיים. כך קרה בשכונת נוה צדק, בסמוך לרחוב אילת שברוב שעות היום הוא אזור חלש ובנוי מעסקים קטנים ומוסדיים. באופן הפוך מהשלוה שמשקפת את שכונת נוה צדק, נבנה בשנים האחרונות באזור שהיה בעבר טמפלרי, בנין רב קומות לאלפיון העליון שמלבד תרומתו הכלכלית, אין בחלקו שום תרומה לסביבה ולשכונה. מגדל השן שנבנה עבור אוכלוסיה מוגדרת ואמידה, מנוכר וזר וספק אם המתגוררים בו יחלקו אי פעם את זמנם עם שכניהם, התושבים הותיקים של המקום. קשה לקיים שכנות טובה כשהחומות הן כל כך גבוהות וממגנות. צורת הבניה החדשה שבונה שכונות מגודרות, הבאות קומפלט עם חניה תת קרקעית ושומר יס"מ בכניסה לבתים, אינה מאפשרת היטמעות טבעית,  והסתובבות רגלית ומקרית בשכונה וברחובותיה.    

 במאבק הטיטנים שבין "קרן הרחוב" ל"קרן השפע", צריך לזכור שעל מנת להחזיר את הרחוב לתושבים, צריך לגרות באופן מעשי את האנשים ליטול חלק בפעילות אורבנית טבעית. אירועים כמו פיסול סביבתי בו חגגה הבורסה באחד העם שבעים שנה להיווסדה, זימנה כמאה אלף איש לתערוכת הרחוב בשדרות רוטשילד. פסטיבל האוכל "טעם העיר" מגרה כל שנה, כחצי מיליון איש לחווית גורמה לילית. גם שבוע הספר העברי הוא אירוע חוצות מוצלח, וזה הזמן לקרוא למפיקיו להחזירו למקומו הטבעי-כיכר מלכי ישראל. בעולם פיתחו גימיקים מסוג היי-טק על מנת להפוך את הרחוב לגורם מפתיע ולשלב בו את כולם ללא הבדל דת,גזע וצבע. התופעה שיובאה גם לארץ סובבת סביב מסיבות רחוב מאורגנות ספונטנית. לפעמים זו מלחמת כריות, לפעמים הפרחת בועות סבון, ולעיתים מסיבת רחוב כשהרוקדים נעזרים ב-MP3 אישי ומפזזים על פי המוזיקה שהביאו. תופעת ה"פלאשינג" העולמית, וצילומי הרחוב של המון בעירום, גם הם סוג של התעוררות "העם בעד הרחוב".  

מדרחוב נחלת בנימין הוא סיפור ישן שלא מפסיק להתחדש ולקרב פעמיים בשבוע את הקהל למתחם שאמנם מוגדר עסקי, אך הוא על טהרת חוויית הרחוב הכוללת פנטומימאים, הצגות רחוב כמו "המופע של זוקיני" המצויין, וסתם תמהונים שחפצים להחצין את יכולתם האקסהיביציוניסטית. בעבר הרחוק היה את שוק "קחתן" המפורסם שהציע לאנשים לבצע סחר חליפין בדומה ל-e-bay העכשווי. כיום, שוק הסחורות העתיקות מלבד שוק הפישפשים, נמצא בכיכר דיזנגוף, שמארח פעמיים בשבוע תושבים המעוניינים להציע את מרכולתם בפני העוברים והשבים במחירי עלות. אפרופו דיזנגוף, השנה נערך בפעם השניה אירוע הרחוב הגדול "מוטו", שהציע לקהל מופעי רחוב מוטוריים, בימות מוזיקליות ותחרויות ברייקדאנס וסקייטבורד. אמנם הרעיון והחסות שייכים לחברת תקשורת גדולה, אך התפיסה היא כי ברחוב קורים הדברים האמיתיים. התחזית כי הטיילת תתנהל בסופו של דבר מיפו עד רמת אביב על ציר קו החוף, גם היא מחזקת, מוסיפה ומייפה את התכנון העירוני של המטרופולין.  

הפי-לוג

בעוד הדו-קרב מתנהל, קמה לה ב-2004 תנועת "מרחב", אשר שמה לה למטרה להוביל למהפכת העירוניות המתחדשת, ולשמור על איכות המרחב הציבורי בערי ישראל. בכנס היסוד של העמותה, שיסדו אנשי מקצוע מתחום האדריכלות והתכנון, שהתקיים לא מזמן בבאר שבע דוקא, דובר על העירוניות שגוססת לאיטה והציבו למטרה לחזור לעיר ולכיכר, לחדש את מרכזי הערים ולהפוך אותן למקומות שאנשים ירצו לחיות בהם, במקום בבית קטן בחיק הטבע ההולך ונעלם. מייסדיה מאמינים, כי עירוניות מתחדשת היא הדרך היחידה שבה אפשר להציל את המרחבים הפתוחים בארץ ושבה "החברה הישראלית תוכל להמשיך להתקיים ולהתפתח". "מרחב" כמו אחיותיה בארה"ב ואירופה, שואפת להציב מאפיינים יעילים לבניית ושיפוץ ערים. מלבד תל אביב המוגדרת על פי כל המאפיינים המודרניים של עיר מטרופוין בעלת עורקי תנועה ראשיים, גשרים, כיכרות, פארקים, אירועים חדשניים וענקי מימדים, ומדרכות רחבות בציריה הראשיים (איבן גבירול, בן יהודה, דיזנגוף), אין עוד עיר בארץ אשר יכולה להתהדר בהגדרה המימסדית של עיר בעלת מרכז שבו משולבים בהרמוניה מגורים, מסחר, תעסוקה ובילוי, עם כיכר עיר, רחוב עירוני שוקק. באתר התנועה מציינים כי הפרויקט העירוני החדש שיבנה על חורבות השוק הסיטונאי ויקרא "כיכר השוק", שואף להיות "רובע מגורים בצפיפות גבוהה ובשימושים מעורבים-מסחר, משרדים ומוסדות ציבור מטרופוליניים, המשתלב במרקם העירוני הקיים. רחוב הולכי רגל מסחרי יקשר את רחובות החשמונאים וקרליבך, ויהווה המשך לציר תרבות, שמתחיל ממרכז גולדה. במרכזו "כיכר השוק" - חלל עירוני תל-אביבי חדש. הכיכר מהווה, בין היתר, חוליה מקשרת גם לבנייני הציבור הכלולים ברובע החדש והמתוכננים לשמש כמרכז ספורט, בית ספר יסודי ומוזיאון מדע".

ז'אן נובל, האדריכל הצרפתי הנודע אמר באחת מהתבטאויותיו, ש"היומרה לתכנן עיר חדשה, זהה למעשה ליומרה לכתוב ספרייה". על דרך המשל חשוב כי לא מספיק שתהיה זו ספריה עם גישה נוחה לנכים וחניה בחינם ובשפע, אלא שתהיה זו ספריה שתפתח שעריה בפני הקהל שלא על מנת להרויח, אלא על מנת להנעים את זמנם בין עמודיה ורחובותיה.