מלחמת תרבות
הבלוג משמש כמכתבה, ארכיון ובוידעם כתבות וסוקר תחומים שונים, אך העוגן העיקרי מתבסס על מאגר כתבות בנושאי תרבות פופולרית
פוסטים אחרונים
- אוהל מועד ונופל: ביולי 1990 פרצה מחאת האוהלים הראשונה 3/8/11
- עבר ספורטיבי 29/7/11
- חפש באנטרקטיקה 29/7/11
- רון חולדאי: "את השאלה לגבי סמיכות הזמנים של מרתון ירושלים למרתון תל־אביב יש להפנות לעיריית ירושלים" 29/7/11
- ניר ברקת: "ירושלים כלל לא מתחרה במרתון תל אביב, אלא בברלין, לונדון, פריז וניו-יורק" 28/7/11
- סבא וסבתא דור 3 28/7/11
ארכיון
רטרו-ספקטיבה: היש אושר בעולם? [מתוך "פסיפס" > "העיר"]
| אם יש אושר בעולם, אזי הוא חמקמק וחלקלק. כיצד הוא נולד, איך הוא חי והאם השמועות על מותו בטרם עת היו מוגזמות. סיכום קצר מתולדות האושר מהנזיר הסגפן ועד הפרארי המוחצן מאת ארן הרשלג
"אין אנו מאושרים והאושר אינו קיים, אין אנו יכולים אלא לרצות בו" אמר אנטון צ'כוב באחד מהרגעים הפחות מאושרים שלו. מסקר כללי ולא מדעי, ענו הנשאלים על השאלה "מה יעשה אותך מאושר?" בתשובות אקראיות כמו: טיול מסביב לעולם, בית על הים או פגישה מתוכננת עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון. ואכן האושר במאה ה-21 מסתמן יותר ויותר בהשגה חומרית או תועלתית של חפצי מותרות. רק לפני מאה שנה הדברים נראו קצת אחרת. הקידמה, המדע והמודרניות נראו כאילו הם ישיגו לעולם ולאדם אושר על פני האדמה? היום קשה לנו להאמין שיש קשר בין השניים, אבל רק בתחילת המאה העשרים הפכו היחסים בין השניים להדוקים. בספרו "מסע לתודעת הטבע" טוען צבי ינאי שהישגי האדם במאה ה-19 היו כה כבירים עד שניתן לזהות בה את "צליליה של האוטופיה האפלטונית, אשר גרסה כי האושר יושג עלי אדמות כאשר העולם יופקד בידי אנשי מדע ופילוסופים". בהמשך מציין ינאי את ספרו של הפילוסוף ישעיהו ברלין "הוגים רוסים" בו נכתב שהסיבות המרכזיות לאי האושר הבא לידי ביטוי במצוקות, עוול ודיכוי, קשורות לבורותו של המין האנושי. עוד הוא מוסיף כי גילויו של ניוטון (האלוהי) תיתן לאדם את הכלים להשתלט על הטבע, ועל כן האנושות עתידה לחיות בטוב ובאושר ככל שניתן.
סקוט פיצג'רלד הסופר האמריקאי הידוע, ניסח את משוואת האושר על פי החלום האמריקאי. עלילת ספרו "גטסבי הגדול" שיצא לאור ב-1925, מתרחשת בניו יורק ובלונג איילנד ומשויכת לתקופה שזכתה מפיו לכינוי "עידן הג'אז". לא פלא שהספר זכה להפוך לרב מכר רק בשנים שאחרי מלחמת העולם השניה שכן בשנות השפל הכלכלי, לא היו הרבה אנשים מאושרים ולא היה לאיש עניין להתחכך בסיפורים על מטאורים חברתיים-עסקיים. הסיפור מתאר את עלייתו המהירה של גטסבי, שמכר את נשמתו לאל הממון, בעבור התאהבות בדייזי המעונינת בגברים בעלי הכנסה גבוהה וקבועה. לאורכו של הסיפור שהפך ב-1974 גם לסרט בכיכובו של רוברט רדפורד, גטסבי הולך ומתעשר אך אינו הופך למאושר. נהפוך הוא, גטסבי הולך ומתמרמר ומעדיף להתבודד באחוזתו. גם סרטו של אורסון וולס "האזרח קיין" (1941) מתאר עולם של עושר, שאינו מנחם את הנפש ומעניק רגעים קטנים של אושר. בסרט מוצג הילד צ'רלס כילד מאושר, אשר נמסר לתאגיד על מנת לקבל חינוך מהמעמד הגבוה והשמרני. ברגעים אלו כאשר הוא משחק עם המזחלת שלו המייצגת שובבות ורוח נעורים, אוזלים בשעון החול של חייו הרגעים האחרונים של האושר. מכאן ואילך חייו יהיו ניסיון עלוב לשחזר את החיבוק האוהב האחרון של אימו, אשר נפרדת ממנו בבכי בחצר ביתם המהוה. באמצע המאה העשרים, בעקבות שגשוג כלכלי של מדינות המערב, החלה הפילוסופיה של האושר לחלחל ולתלתל את התודעה של האיש ברחוב, וגברים ולראשונה גם נשים החלו לשאול את עצמם "מה יעשה אותי מאושר"! אך המרדף אחרי האושר, הציב שוב את שאלת מליון הדולר הנצחית- האם כסף יכול לקנות אושר, ומעבר לכך האם אושר הוא מושג אוניברסלי, או שמא עניין של גיאוגרפיה? מאמר שנענעה את העריסה שבו ישן האושר העולמי היה ב-1974 שנכתב על ידי ריצ'רד איסטרלין הוכיח שלא כך הדבר, ומסתבר שכמו כל דבר ביקום גם האושר הוא יחסי. מבדיקה עלה כי סף האושר החברתי, נשאר זהה ואינו משתנה במהלך השנים, למרות עליה בהכנסה הממוצעת של תושבי המדינה. אם כך האפשרות שכסף עושה אנשים מאושרים היא לכל הפחות קלישאה או לכל היותר קינטור פולני מצוי.
השמועות על סופו של האושר בגרסה הנאיבית שלו, כנראה שלא היו מוקדמות או מוגזמות. למרות שהאדם המודרני בחן את קצה גבול היכולת של עצמו וסביבתו והגיח לירח, פירק את הגנום האנושי ומתעתד לנחות על המאדים, הוא עדיין לא השכיל כיצד להפוך למאושר, או כיצד להפוך את זוגתו (וההפך) למאושרת. בעידן החדש העובר עלינו בשני העשורים האחרונים, האושר הוא כבר לא אובייקט אלא מטרה נכספת. הנירוונה אליה שאפה תרבות המזרח אלפי שנים היגרה אל תרבות המערב, שבדרכה האלגנטית וחסרת הסבלנות דורשת סיפוקים מיידיים והנאות מהירות עוד בגלגול הזה. אין ספק שכולם רוצים להיות מאושרים (ראו את כמות סדנאות הצחוק הקיימות) אך האם צריך למכור את הפרארי ולהפוך לנזיר בשביל להגיע למימוש עצמי ורוחני. ובכל זאת האם אנו יודעים מהו אושר? "כל אדם רוצה להיות מאושר", גיחך ז'אן ז'אק רוסו "אך האם אנו יודעים מהו האושר"? ואכן הפרדוקס הוא שרבים רואים באושר חוויה רחוקה הנרכשת בממון, בזמן שהאושר הוא אירוע פנימי הנמצא בתוכנו פנימה. בתקופת המקרא האושר היה להלל ולשבח את האל הגדול, אך גם לאה הרגישה אושר נעלה באומרה "ותאמר לאה באושרי כי אישרוני בנות ותקרא את שמו אשר" (בראשית ל' פס' יג'). לפי הפסוק ניתן להבחין כי המלה אושר מקורה בשורש א.ש.ר, ועל כן למעשה האושר כפוף לאישור חיצוני במובן הסוציולוגי-פסיכולוגי. כדי להבין מהו אותו אישור חיצוני תצטרכו להיזכר מתי הבסתם בפלייסטיישן את האחיין המיקרוסקופי שלכם, או בסל הניצחון שלכם בכדורסל של יום שישי עם החבר'ה ותיווכחו לדעת שאישור חברתי הוא חלק אינטגרלי מהפסיכולוגיה של האושר.בסרטו "אושר" ((Happiness 1998 בחן טוד סולונדז ("ברוכים הבאים לבית הבובות") את מוסד המשפחה האמריקאית, באמצעות סיפורם המקביל של שלוש אחיות מניו ג'רזי, העוברות מסע המפגיש אותן עם דמויות קודרות ושלא לומר אפלות. כמובן שכסרט ביקורת חברתי הוא אירוני, מקאברי ועצוב ומציג רצף של אירועים המסבירים למעשה לצופה איך לא להיות מאושר. במובן המעשי הוא מראה על ציר הזמן, כמה רחוק הלכנו מאז שמשורר היגון שארל בודלר ניסח את מושג האושר במשפט שאיתו אפשר לצעוד אל השקיעה "האושר מהווה הרבה תענוגות קטנים", עם דגש על הקטנים. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה