חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
אשה שטן
מוכרחים להיות שמח? בתחת שלי. זה באמת סלוגן שמתאים לחב"ד או לנרקומנים קשים אחרים. אני את השמחה שלי רוצה לצרוך יומיום, ובתודעה מלאה, ורצוי אחרי שהרגתי מישהו (בתוכי, בתוכי, כמו שהשלום מתחיל בתוכנו, או, יה), בשביל ההרגשה הטובה
לילה אחד את חוטפת קריזה וקולטת שאת הופכת לאשה-שטן. כן, ממש כמו באותו ספר מיתולוגי מ-1983 של הסופרת הבריטית ילידת ניו-זילנד פיי וולדון, עם הסדרה (86' - ג'ולי וואלאס/פטרישיה הודג') והסרט (89' רוזאן באר/מריל סטריפ) שנעשו בעקבותיו. העלילה הלהיטית מספרת על רות, עקרת בית נשואה ומוזנחת הכורעת תחת נטל היומיום המבאס, שבעלה החנון בוב מתאהב במרי פישר, כותבת של רומנים רומנטיים, ועוזב אותה למענה - וההיא סמל הנשיות: בלונדינית, רזה, מעודנת, מפונקת, כולה פרחים ופרפרים, מנומסת ומשופצרת ומטופחת ומדברת בקול נעים ומתייפייף ומתחנף וסוגדת לגבר החנון והמעאפן והלא-יוצלח - כי הוא גבר וזה מספיק.
 וכמובן שהיא צבועה ושקרנית ומתחסדת שאין דברים כאלה - כמו הקונספציה עצמה של רומן רומנטי (דאאאאאא!!!!) וכמו כל הנשים שהן מתחנפות סדרתיות לגברים. כי גברים - בכללי - הם לא שוס. קיצר, אחרי הדיכאון המטורף שרות חוטפת מהסוויץ' שבחייה, היא פוצחת במסע שדרוג עצמי ומצד שני במסע נקמה מטורף לא פחות בבלונדה המאצבנת - עד הסוף המספק את כל חובבי השבת הסדר על כנו. אגב, הסדרה של הבי.בי.סי, ארבעה פרקים של שעה, היתה פי מיליון יותר טובה מהסרט ההוליוודי הסכריני בבימויה של סוזן סיידלמן (סקס והעיר, הסרט).
 טוב, ועכשיו נחזור לאישיות האהובה עליי - אני. אז אני באופן אישי וציבורי כבר לא מצפה מאנשים שימחקו תגובות שפוגעות בי. האמת, בהשראתה של ולרי אלת האש, חברתי מונמכת-הציפיות, הנמכתי ציפיות בכלל, הן במציאות והן בווירטואליה, שלדעתי הן די קרובות, כי אנשים מערבבים ביניהן בקלות, אבל לא זה הנושא כרגע. ובכל זאת שחר אילן בפוסטו המשגע, תרתי משמע, הגימטריה מן השטן, מחק תגובה שבה כוניתי אשה שטן, שלכן בכלל נכתב הפוסט הזה שאתם קוראים. כי לפני שבועיים, כששכבתי לי במיטה והרגשתי רק עור ואאבה לעולם, פתאום זה קרה...
 מנסיכה קסומה, גם אם קשישה ושואפת טוב, הרגשתי כמו בסרטים המצויירים האלה, שהדם עולה מהרגליים לראש, והדמות המצויירת נצבעת באדום כמו מבחנה שמתמלאת. ובחיי שהאוזניים שלי בערו מעצבים, ואמרתי לעצמי: תירגעי מיא תירגעי, אז קודם כל לקחתי את הראש אחורה והתחלתי לנשום עמוק כדי לא לעשות שטויות.
 אבל המעשה שפגע בי היה מצד אחד כל כך אידיוטי ומצד שני כל כך.... נו, איך אנסח את זה.... מטומטם.... נו, אטום, דבילי, וכרגיל לא היה עם מי לדבר. ולא שלא דיברתי. דיברתי, הסברתי. כמו לקיר. הרגשתי שאני רוצה להרוג את הקיר. וקיר, אפילו ביאליק לא חלב אותו (פרומו: על ביאליק בפוסט הבא). אז החלטתי בכל זאת להרוג אותו. להרוג אותו בתוכי. ופה אני רוצה קטע קצר על טעויות. אתם מכירים את הקטע שאתם יודעים שעשיתם טעות, ובכל זאת מאוד מתחפרים בה ורובצים שמה כמו חזירי בר ששוכבים בבוץ המסריח והרקוב (סליחה על הדימוי אבל התנדבתי תקופה בגן הזואולוגי וזה היה סיוט לנקות את הכלוב שלהם כי הוא היה הכי מסריח בעולם, יותר משל חתולי הבר שפעם כמעט אכלו אותי כשנכנסתי לנקות להם לפני שהם קיבלו אוכל - טעות, טועים - אז אני מכירה את החרא הזה מקרוב, בחיי!) אבל אני יודעת מניסיון שהמון פעמים יש דרך חזרה. טעינו, אפשר לתקן, או לפחות לא לחזור על אותה טעות שוב. לשים לזה סוף, קיבינימט. וזה מה שעשיתי באותו לילה.
 וכבר בבוקר הרגשתי יותר טוב, אבל לא ממש עלצתי, כאילו? וגם את זה אתם מכירים? את ה'מוכרחים להיות שמח' והחב"דניקים המאוסים האלה שיורדים מהוואן הפסיכי שלהם בדיוק בזמן שאת בשיחת פלאפון מאוד חשובה עם אחותך שאיתה לא דיברת שבועיים ומנסה להשלים פערים, והנ"ל קופצים כמשוגעים מתודלקי אקסטזי ומחרישים אוזניים, ובא לך לצרוח עליהם - סתמו, תנו טיפה שקט גם במרחב הציבורי, גם אם זה רחוב עם אוטובוסים זה עדיין לא אומר שזו צריכה להיות התופת של דנטה, כאילו?
 מצד שני, פעם הבעיות שלי צבעו לי את כל הקיום בשחור. בעיה אחת - וכבר לא יכולתי להתרכז בכלום וליהנות מכלום. היום, אחרי שהשלמתי תהליך נפשי, הקללתי הכל מלשון קלילות, ואני יכולה ממש ליהנות מכל דבר קטן. משמיכות יפות שקניתי לילדים. מחצאית צהוב-שוקינג שקניתי לי. מטופי ואמה חתוליי שנדבקים אליי אחרי כשאני חוזרת הביתה אחרי חצי שעה בסנטר כאילו חזו באמם האובדת שחזרה ממסע הישרדות בג'ונגלים של מוזמביק. מהשיר הזה של אומברטו טוצי מלפני - בו'נה, כבר 30 שנה כמעט! כשהיה ג'ינג'י וצעיר ומדליק (עכשיו הוא זקן מדליק) - שהוא שיר הכיף שלי, ואומר: הישאר כוכב, ולווה אותי בדרך חזרה, לאהובתי (נדמה לי שביו.טיוב הוא נקטע בסוף. אצלי הוא באייפוד). מהליכה מאומצת בים אחרי כלות כל הכוחות הפיזיים. והכי חשוב - מסיומו של פרויקט בן חודשיים, דירה שאני משפצת, שאינשאללה, סופסוף ייגמר השבוע.
ואני באמת חושבת שהנצחונות האלה על כל המכשולים הקטנים של החיים הם החשובים, וכמו אצל נרקומנים, גם אצל מי שמועדים לקריזות שטניות ולדיכאון, העצה הכי טובה היא לחיות כל יום במלואו, כאילו הוא היום האחרון של החיים. וזה מזכיר לי כמובן את השיר יום יום של זוהר ארגוב, שיר המניה-דיפרסיה שלו. והחוכמה היא לדעתי להוסיף ימי שמחה על חשבון ימי העצב. לא מניה שאחריה באים הנפילה והאבדון. אלא לצחוק, לאהוב, לשמוח, ליצור. למצוא הנאה בכל דבר. בקובץ מגניב ששלחה לי מיה גל אלמנתו של אבי, של הטרנד האחרון - חתולים צבועים בצבעי הקשת, בהרפיה הקומית של היום - ה'סופר' החדש בקפה שמזמין אותי, חינם (!) לשיעור ראשון בקורס כתיבה יוצרת, בעובדה שסופסוף הגשמתי את משאלתו של בני אחרי המיונז ובשיטוטיי קניתי לו ג'חנון (אכן, טעמו של הנער אנין ביותר!), מכמה שהתחילו איתי ברחוב ואני מבינה שבגילי זה נחשב בחוגים מסוימים לנס טבע. אגב, לתכנן מראש את הפעילות. לא 'לזרום' ולא להשאיר דברים לגורל. לקבוע עם אנשים, לצאת, להשאיר תמיד את היומן צפוף ומלא. טופי כבר יעמוד בגעגועים. •
|
תגובות (136)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מי שנולד הרוויח
לפי החיוך היפה בתמונות בטוח מבינה את זה
תודה על ההבהרה.
תדעי לך שאני באמת מעריכה אותך על הישירות שלך. נראה לי שבסופו של דבר את יותר פגיעה ממש שאת מנסה להיות (לפתח עור של פיל).
את לגמרי צודקת - זה לא אמור לשנות מה יחשבו עלינו (למרות שמאוד קשה להתעלם), וחובתך לעמוד על שלך.
אני בטוחה הדירה שאת משפצת תיראה פיצוץ, וברור לי כמו שלילה עכשיו שיהיה לך כוח לכתוב פוסט חדש על עלילותייך השיפוציות.
... ואם כבר ג'חנון, אז אין כמו זה של מסעדת פרידה הכט ברח' בן יהודה 20 בת"א (וכן. אני משוחדת :) )
בד"כ אני מאוד אוהבת לקרוא את הפוסטים המעניינים והחדים שלך
אבל אני מודה שהפעם לא הבנתי מה את רוצה לומר. איכשהו אבדתי בתוך ים התמונות :)
ככלל - את כותבת יפה ואני נותנת לך צל"ש על יצר ההיחשפות שלך.
טופי, תיזהר! ביאליק!! מאחוריך!!!
החמדת לי, אולי אפילו בלי כוונה
וסיקרנת לי, בעיקר בעניין השוקינג חצאית צהובה.
תודההההההה (אני חושבת) (ואני גם מחוקה. שיפוצים, שיפוצים)
אני כבר לא לוקחת כדורים! באמת גדלתי.
הפוסט ממחיש את התובנה: העולם בתוכי, בלבי ובהכרתי.
במילים של הלל: "אם אני כאן הכל כאן, אם אין אני כאן מי כאן?"
אני בורא עולמות ומחריבן, יוצר אותן והורגן - נפלא...מפחיד... קסום...
מה שעלה לי בראש עם התקדמות קריאת הפוסט היה:
"הופ הופ טרללה , גדלתי בשנה..."
מזל טוב!
אחלה פוטו-מנטרי!
מוכרחים להיות שמח? לא ממש. מעדיפה את כל הסקאלה.
אוי, זה לא נגמר, לא נגמר.
אני היום היתה לי קומדיה של טעויות. זה התחיל מכך שאתמול ננעלתי בשירותים עם חומר הניקוי הפלאי, המשיך בזה שהיום התברר שאיבדתי את צרור המפתחות ויעלה לי 1500 ש"ח לשחזר את המפתח של האוטו, שחישבתי לא נכון את המטראז' של הפרקט והטעות תעלה לי 3500 ש"ח פעוטים, וכן שכיור המטבח שהזמנתי בגודל שניתן לרחוץ בו כלב דני - שזה מאוד פרקטי, כי אני רוחצת כלבים מדופלמת וזו הקריירה המפוספסת שלי כידוע - הגיע שבור, ויש לנסוע לאיקאה להחליפו. בשלב הזה, כששני מדביקי פרקט ובעלי לשעבר עובדים בדירה פשוט נשברתי ודרשתי מבני הבכור לבוא איתי לאיקאה בעוון זה שאני עלולה לאבד באותה חנות שבדית מיתולוגית את הארנק, הפלאפון, או הראש - שלושת הדברים היחידים שלא איבדתי היום. ואכן הפלאפון באמת אבד שם, אלא שאזרח שומר חוק הרימו והביאו לי. הילד העמיס הכיור (35 ק"ג טבין ותקילין) ונסע איתי לחנות, שם חיכינו רק שעתיים להחלפה, ובדרך שעשע אותי במיני סיפורים מצחיקים כיד הדמיון על אנשים ומוטציות שנקרו בדרכו לאחרונה. הוא גם מצלם סרט למגמת קולנוע, וכיוון ששכח לגלח את זיפיו, הוא תקוע איתם לטובת הקונטיניואיטי, מה שמבאסו מעט. חזרנו לדירה עם הכיור התקין, ולמזלי שהה שם בעלי לשעבר, להלן הבעל"ש, או אז עזבו בעלי המלאכה האחרים והילד (הלך לסרט) ואני התפניתי להתרשם מהמטבח היפה, לקבל את צרור המפתחות האבוד שהשכנים מצאו במדרגות וגם להאזין להרצאת קואצ'ינג מהבעל"ש. הלז טוען כי אנרגיות שליליות מטיפוסים לא-משו מסביבי מונעים ממני להתרכז בעיקר, שהוא - אני! כאילו, לדעתו אני לא מספיק מרוכזת בעצמי ובקריירה שלי (!) אחרי מנה נאה של מחמאות וחיזוקים חזרנו לשגרה - הוא נסע לביתו ואני הלכתי לשתות קפה עם דבורית. מחר יום חדש ומלבב בשיפוצים (כן, התחילו איתי 2 בחורים בדיזנגוף בדרך הביתה. כנראה שפעתי אנרגיות של... של מה, דאמיט, של טעויות?)
זה כבר נגמר המוכרחים להיות שמייח הזה או שכל השבוע עכשיו מוכרחים?
יצאתי עם חב"דניק (שחזר בשאלה, סיפור יפה, אבל ארוך)אנחנו נהרוג אותם וגם נאכל אותם במרינדה, אבל בלי שום, כי אולי יהיה לי דייט בערב.
כמו שאבא שלי ז"ל היה אומר - זה שאני פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריי.
מאיפה את יודעת את כל הדברים האלה?
מה, זה גניזה? יש על ידינו מקום שלשם מותר להביא ספרי תנ"ך מתפרקים, ובמיוחד הבאתי לשם ולא זרקתי לפח... טוב, לשרוף זה יפה - הם עולים בסערה השמימה... נניח.
טוחנים רוסיות....?
כאילו, את מחרמנת אותי על הבוקר ליזי! את תשאי באחריות. יש לי כאן שני רוסים שמרכיבים פרקט. אחד צעיר, אחד פחות.... שניהם מזיעים... הריח לא משו... אני חושבת שהם כבר הגיעו לפורקנם (את התכוונת לפרקו). בו'נה, אני צריכה לתפוס לי איזה חרדי טחון שיטחון אותי, אה?
והאמת שהיה לי חרדי מאוד עשיר מאנטוורפן, ילד שחיזר אחריי כשהוא היה בן 18 ואני הייתי בת 25. יפה שחבל"ז. יהלומן כמובן. היכרנו דרך חבר משותף, כתב של עיתון חרדי שהיכרתי דרך העבודה, כשסיקרתי את הפגנות החרדים נגד פתיחת קולנוע היכל בפתח תקווה בערבי שבת. אבל זה לספר הזכרונות שלי. הוא היה מותק. והוא בא לארץ להתחתן בהילטון. יש לי עד היום איפשהו תכשיט שהוא הביא לי. הוא גם הזמין אותי לחתונה, אבל זה באמת היה מוגזם בשבילי.
איזה קטע, לאמא שלי שהיא הכי אישה שטן שאני מכירה - יש את אותה מנטרה. היא בטוחה שמקנאים בה.
נו, המפלצת ירוקת העין.
כשאני אומרת שמקנאים בי, מטיחים בי שיש לי שיגעון גדלות.
ואני שואלת: מה זה קשור?
עד כאן גברת עשת!
איזה מין בן אדם את חושבת שאני?
אני לא הורג אנשים בשביל פרסום!
אני הורג אנשים כי זה כיף!
פחחחח.
אישה.
לא יודעת, יום אחד הלכתי לי בירושליים, אני אפילו לא זוכרת אייך קראו לרחוב, זוכרת איפה הוא,
ראיתי פח אשפה ענק "צפרדע" מלא בספרי תורה וזה, רובם חדשים, הסתבר שבדיוק שיפצו שם ישיבה,
אנשים חרדים עברו ושבו ולא ענין אותם. אני שאני לא דתייה זה עשה קווץ בלב. במיוחד אחרי ששאלתי את חלק מהעוברים והשבים למה הספרים בפח והאם זה מותר בכלל והם התעלמו בבוטות כי אני בחורה או שאמרו מפורשות שלא מעניין אותם. גם בבוטות כמובן.
הרמתי טלפון גם לחב"ד וגם לברסלבים, הצעתי אפילו מונית על חשבוני שתביא אליהם את הספרים, שיקצו איזה חדרון לספרים, חבל, הייתי עושה את זה גם אם לא היה מדובר בספרי תורה, אני מדברת איתך על מאות ספרים.
גם חב"ד וגם ברסלב לא היו מעוניינים. לא רוצים.
זה הפריע לי במיוחד כי הרי חב"ד כותבים על כל פתקון שלהם (פקשוויל משו כזה) שזה קדוש ויש להתייחס אליו בהתאם ולדאוג שיובא לגניזה. עאלק.
את יודעת מה זה אומר גניזה ? הם אוספים הכל ואז כל כמה זמן הם שמים את בבור בפרדסים ושורפים !
חב"ד זה בקטנה. בית זונות בקטנה, הם עושים שם אורגיות , כמה חבר'ה מביאים רוסיה וטוחנים אותה.
חב"ד זה בקטנה נכון שיש את החוברות של בננה סקס וסקסימו בקיוסקים, החב"דניקים מתגודדים שם ואין להם בעיה לעלעל בחוברות באמצע הרחוב וביחד.
חב"ד זה בקטנה, יש להם שם מנהג כזה , שמגיע נער לפורקנו אז האבא לוקח אותו לרב והרב מאשר לו פגישה עם זונה, בקטנה, גם
אם אתה נשוי ואישתך בשליש השלישי. בקטנה. אם יצאת מעירך 30 ק"מ ואתה לובש שחורים אז גם מותר לך ללכת לזונה. הרב מאשר. בקטנה.
אני לא יודעת להיות אישה-שטן, פשוט לא מתחברת לאנרגיה הזאת.
את כל מעצבנים, טורקי הדלתות (הטוקבקיסטיות והמציאותיות), זורקי המשפטים העוקצניים למיניהם ודומיהם,
אני פוטרת במשפט: הם מקנאים.
מסבירה לעצמי שהרוע בא להם מקנאה. זהו.
אותי זה מרגיע :)
ולא מוכרחים להיות שמח, זה פשוט יותר כייף ככה - בשמחה.
את לגמרי צודקת!
אה... יש הבדל בין ברסלב לחב"ד - נכון. יפה שתיקנת. ברסלב אלה בעצם המטורפים הגדולים. חב"ד זה בקטנה.
וכשיש רעש חייבים להשתיק אותו. כלומר - לא לתת לאחרים לרטש לנו ת'מוח. ולא מה היה קורה אילו וכמה ולמה. כי באמת, משגיאות לומדים. אילולא היינו לומדים זה באמת היה טרגי, אבל אם לומדים וממשיכים קדימה - זה אחלה. אין תוחלת להיתקע בעבר ולהתייסר. ובדרך כלל זה בכלל לא איזו שטות שעשינו. סתם חוסר התאמה עם אנשים אחרים. ועם מי שלא מתאים לנו לא צריך להיות.
אני חושבת שהוואן זה ברסלב....ולעניין השמחה - כן! כל הזמן! זה יותר מתחיל מהמוח מאשר מהלב, למשל, כשאני מחליטה להתעלם ולא להתרגש מכל מיני סמסים מרטשי חיים שהוא כותב לי - הרגתי את המשהו הזה בתוכי שמפריע לי וזו שמחה :-)
יש גם עניין נוסף, שאני לא חופרת ומתחבטת "מה היה אם הייתי עושה כך, ועשיתי טעות, ואוי, ולמה וכמה"...מה שקרה קרה וזהו, ואני בחיים הולכת עם מה שקורה עכשיו.....
מאוד קשה להתעלות מעל כל הדברים הקטנים שמתעקשים להציק לנו באמצע החיים, אבל החלטתי שפשוט אין טעם לשרוף לעצמי את המוח...חבל על החיים:-)
נו, אלימור זילברמן קוראת להן נעלי-ישיבה, ואני קוראת להן נעלי-שכיבה.
לי יש כאלה של פראדה - האמת לא כל כך גבוהות, אולי רק 12 ס"מ, אבל כל כך מעודנות ובלי שומדבר שמחזיק אותן על הרגל, עד שפשוט בלתי ניתנות להליכה.
מירי צילמה אותי בהן בצילום סקסי שבו רק עמדתי ולא זזתי - לכתבה עתידית. על סקס, איך לא?
קניתי ג'חנון מעולה וארוז נורא יפה, בתנור יעודי, במינימרקט האהוב עליי ליד כיכר דיזנגוף - מול חנות הבאוהאוס. זה המינימרקט הכי טוב בסביבה כרגע. 24 שעות וגם זול יחסית ומבחר גדול ושירות מצוין. אני חושבת שהם מציבים את התנור הזה רק בשישי. אני סבורה שהוא היה מהמשפחה המפורסמת מחוץ מציצים אבל הילדים חיסלו אותו בשנייה וזרקו את האריזות, אז אל תתפסי אותי במילה.
פעם קניתי עקבים של 15 ס"מ, רק בגלל שהנעל כל כך מצאה חן בעיני
ברור לי שלא יכולה להרשות לעצמי ללכת ברחוב עם 195 ס"מ בגובה
וגם לא אחזיק מעמד עם הקלאמזיות שלי
אז נעלתי אותן מול המראה, והן מונחות בבית כאביזר פטישיסטי
ככה לא יותר משבעה ס"מ גג פלטפורמה אני שורדת.
העקבים באמת נהיים יותר גבוהים כל שנה.
בכל פעם שנידמה לי שאי אפשר יותר מוסיפים עוד קצת.
אבל לא מיא -אני מתכוונת לשאיפות נעלות בצד ההנאה מהדברים הקטנים של היום יום.
איפה קנית ג'חנון? כל המקומות שראיתי מגעילים אותי :-)
ולילה טוב ממי, חלומות מתוקים.
לא, סתם התקשורת הצרפתית המשועממת אהבה להתעלק עליה, כי הייתה אוסטרית והם לא אהבו את זה.
ביבי אמר משפט דומה "מי שיכול ללכת ברגל לירושליים יכול ללכת לעבוד" טמבל.
ואת יודעת מה הכי קטע ? אלוהים לא רואה מיזה אגורה ! הוא כמו הילדים שמחכים לעוף בשבת.וחוץ מיזה מארי אנטואנט לא אמרה מעולם את המשפט אם אין לחם שיאכלו עוגות !
אבל האם האתרוג שלך מוכשר בהשגחת הרב ?
400 שקל לאתרוג - צריך להיות לו הרבה כישרונות לאתרוג הזה,
מעליב אותי שהם מבקשים כסף לעוף לשבת לילדים ואז הולכים לקנות בזה אתרוג ב400 שקל !
והכי מצחיק שהם מבקשים נדבות בשביל אלוהים, אלוהים הוא קצת עוור, אז צריך לשים מזוזה שהוא ידע איפה לשמור ואיפה לא,
ואיפה שיש מזוזה של אלף שקל בהשגחת הרב כך כך אז אלוהים שומר יותר, ואם אין אז אלוהים יעניש אותך...
רחמנות עליו - הוא לא שם לב לבד, בלעדיהם הוא לא היה מסתדר.
חחחחח. מעניין אם הוא מצא פראיירים בין בלוגרי הקפה....
טוב, זו התגובה שהניב הלימון:
Dost thou love life? Then do not squander time, for that the stuff life is made of.
Benjamin Franklin
את יודעת באיזה חן אני קופצת בטרמפולינה שלי, ועוד עם משקולות - זה יתן לי פור אצל אלוהים? האמת מזמן לא קפצתי, עשיתי ספורטים אחרים, אבל אם זה הכיוון, אז אולי אחזור.
נראה לי שהוא לא מהנעלמים חבל
:-)
ליזי - ניקיתי והכל מבריק!!!
אני אמנם כמעט התעלפתי מהאדים וגם נעלתי ת'עצמי בטעות בשירותים בגלל שטרקתי את הדלת ואין לה ידית, ונאלצתי לנשום את כל החרא מה שכמעט נגמר בטרגדיה בהיותי ללא נייד וללא כלום ומזל שמירב שביט היתה להציל אותי ומצאה ידית של דלת והשחילה מבחוץ וחילצתני - אבל אלה זוטות, כי העיקר שהלכלוך ירד והרצפה בוהקת!
תכל'ס ה ליצג את האל כטוב, אבל הם רק עושים לו בושות כאילו הוא קטן וחלש וצריך את העזרה שלהם,
שלא לומר משוחד ועוזר רק למי שקופץ לו.
עזרה זה לעשות למען מישהו מה שהוא לא יכול לעשות למען עצמו - קודם שיעזרו לבני אדם אחרי זה שיעברו לאל.
גם כן אלה משוגעים, זה מה שקורה שאתה קופץ, אולי גם נקפיץ ילדים מהגן לאונסרסיטה ישירות ? אולי יהפוך אותם לחכמים ?
אנשים לובשים לך איזה בגד וחושבים שאל הוא טמבל שהוא לא יכול להבידיל בן אדם לאדם אלה לפי מה שהוא לובש.
קודם כל הוא הציע לי חברות - מה שמעיד על כשל בהבנת הנקרא, ואפרופו - לא ייאמן כמה הצעות חברות אני מקבלת ביום, למרות שכתבתי שאיני מוסיפה חברים. ובלי לקרוא, איך אפשר לכתוב - תמהתני! וגם באמת התאפקתי לא לכתוב לו דבר. לא שאני יכולה ללמד אותו ונעליים. פשוט לסתום. שזו תכונה נאה שסיגלתי לי לאחרונה. פשוט לסתום לפעמים.
מה, זה כתב סתרים עם לימון? או כמו שכותבים בקפה - אם לימון?
אבל אקדים תרופה למכה ואומר לך שגם בתל אביב הסואנת זו קקופוניה בלתי נסבלת, וכאילו - טו מאץ', טו מאץ' כל הקפיצות והנענועים האלה. אני מבינה שזה מרצון טוב ולא מרצון להזיק חלילה - אבל זה ממש מפגע עירוני, וכאלה לא חסרים אצלנו, ברוך השם.
סתם, זה הצחיק אותי שנעת לכיוון האזור.
וזה היה מביא לכם פרסום כמובן. אתה לא רוצה להיות סלב, אהוד?
א-פרופו האתנחתא הקומית:
"ה'סופר' החדש בקפה שמזמין אותי, חינם (!) לשיעור ראשון בקורס כתיבה יוצרת".
כמעט נעלבתי ודי התאפקתי לא לכתוב לו שאני יכולה ללמד אותו... :)
שיו, הקיר. הקיר הצהוב. (אנחה כבדה)
החדר שלי בדירה צבוע בו, אבל אצלי זה יותר דומה למחלה מאשר לשמש. ואיך שנכנסתי לדירה (כבר שנה) הבטחתי לעצמי שזה הדבר הראשון שיטופל כשיהיה לי זמן, אבל הקירות גבוהים והחדר גדול ולי אף פעם אין זמן..
אין סיכוי. אלא אם מרוב אהבה.
(איך בדיוק הייתי אמור להרוג אותו, ומה זה היה מביא לשנינו?)
חחחחחח - או שמא פחחחחחחח - היו לי 'חברים' שועוד איך אפשרו לכלוך ורוע כלפיי. בשם 'חופש הביטוי'. שמעת על הערך הנאצל הזה? יה, רייט. אני כבר לא שם. הם כבר לא כאן.
הכי חשוב זה אף פעם בשום פנים ואופן לא לערבב מיי אש עם אקונומיקה ! עזבי את ברצפות, זה מסוכן לך, חומצה ובסיס, זה יוצר בצקות בראות ואפשר להגיע לבית חולים.
מסכימה איתך, עדיף לחתוך מיידית כשיש תמרור אזהרה או כשמישהו היה נבזי ומרושע או סתם חסר רגישות.
ואני חושבת גם שאם כותבים עליך משהו לא ראוי ואפילו אם בין שתינו יש רק קשר וירטואלי והתכתבות בפוסטים מן הראוי שאמחק את התגובה. אצלי בפוסטים אני לא אאפשר לכלוך ורוע כלפי חברים. זה עקרון שמנחה אותי ועל פיו אני מודדת את השאר.
הצחקת אותי במשפט הזה
גם אני לא מוכנה לעשות אותה טעות פעמיים - אבל אני בניגוד לאקס שלך משתדלת, לפחות מתכווננת, לא לעשות טעויות בכלל, כמה שפחות. ואני לא מוכנה לפסוע בעיניים פקוחות (או עצומות לרווחה, לא חשוב) לאבדון. בנאדם פגע בי - חלאס. לא עוד פעם. טיפוס מסוים פגע בי - חלאס. או התנהלות מסוימת - לא לחזור עליה. זהו. זה מה שאני אומרת. ואשה שטן זה מצוין. זו תדמית נהדרת - שיתרחקו ממני. סבבה לגמרי.
לפני 20 שנה הייתי כזאת בטטה, שהייתי מסוגלת לתת לך. היום, כשאני יפה וחכמה, בטוח לא. שיט, ניסיתי להיות נחמדה, אבל זה לא הולך לי. שכח מזה. גם אז לא.
כאילו, את מדברת על עקבים, נכון? ההם של זארה הכחולים היו 15 סנטימטר. אני באמת לא יכולה יותר גבוה מזה.
נשמה, הוצאת את קליף מהנפטלין. איזה עוד קלפים תשלפי לנו? (שמת לב למשחק המילים ההורססססס?)
אני אוהבת טורט. אין לי בעיה להיות אהבלה. בכיף!
אישה - שטן יוצאת ממני כשיש בסביבה מניאקים שבעיניים שלהם אני כבר מבחינה שהם שופטים אותי ומקטלגים אותי.
לא לעשות את אותה טעות פעמיים-אני חוזרת עליה שוב ושוב. האקס שלי תמיד היה אומר שהוא לא מוכן לעשות את אותה טעות פעמיים, ובמשמעות היותר עמוקה הוא בעצם אמר לי: אני יודע שאני הולך לטעות כנראה אבל הטעות תהיה אחרת. אם אתה טועה בין כה וכה אז למה לא אותה טעות? אנשים מגזימים עם ההדבקות שלהם בהגדרות. ואת נראית לי מאוד מאושרת כי הבנת שהכל זניח והבל והדברים החשובים ביותר, הם הילדים והחתולים והחברים וכל מה שעובר בדרך הוא בר חלוף.
קישואים, חצילים, את יודעת מה, יש מצב אפילו למלפפונים, או ברוח החג - לולבים. אני ממש לא מהבררניות. העיקר שיהיה יציב וחזק (בעצם לולבים אולי לא). אנחנו אחיות אנחנו!
אופס. טוב שאמרת לי. לא, האמת ששמתי ממש מעט ולא מהלתי, אבל אחר כך שטפתי בהרבה מים. היה לי משקע של המון זמן והוא נעלם כבמטה קסם! זה ביעבע ורחש כמו בקדירה של מכשפה! יש לי עוד תכנון עליהם לדירה השנייה - ותודה על הטיפ ליזי!
וכשלאשה כבר אין וסת? היא נחשבת פתאום למלאך - פחחחחח. היא בטח נחשבת לשטן יותר גדול. או שהיא פשוט לא נחשבת, נכון?
ותודה שבאת.
כן אבל זה אוכל את הציפוי של המרצפות ומעלים את הברק, וזה עוד במקרה ששטפת עם מעט מיי אש שמהלת בהרבה מיים.תחת מופשט זה מצוין! תני לי רק תחת מופשט. אני בעד בכלל שגברים יסתובבו בתחת מופשט.
בטח תגיבי ,מי היה נותן לך
אחלה יציאה היתה לי היום :)
הכי מוצא חן בעיני הג'חנון.
גם אני אקנה לבנות שלי. מזמן לא עשיתי את זה.
וכן - כדאי להינות מכל דבר , אפילו קטן ופשוט.
ויחד עם זה לשאוף לגבוה ביותר
למה לא?
חלק מהתגובות הליליות המאוחרות, נראות כאילו הפוסט הזה נתקף בסינדרום טורט שכזה.
וחוץ מזה עוד משהו על אישה שטנית.
http://www.youtube.com/watch?v=px7ilisAGj0
את רשאית לעשות בתחת שלי כרצונך
והיציאה שלך לא פחות טובה משלי...
אם לא הייתי כזו ביישנית, הייתי אומרת לך שבאחת התמונות, את מריחה מאנדרופינים.
אני הייתי מהמרת שהיא צולמה מספר שניות לאחר פעילות עם קישוא. (ככה אני לפחות נראית כשאני עושה את זה).
בברכה - אלינוריגבי, רבנית, כותבת רב המכר "שעשועים עם קישואים"
טוב, מאז שנשים מכשפות/חכמות/מיילדות הועלו על המוקד ונשרפו על ג'נניותן,
אשה פיתחה אינסטינקט הסתרת הזעם והג'ננה,ושיחררה אותו בדרך כלל
פעם בחודש [בהיתר] או בתקופות הריוניות,וכשהיא כבר משחררת
קוראים לזה אשה שטנית או הגברים נורא אוהבים את הביטוי היסטריה
כי זה אומר שהם cool
ואיך קוראים לזה כשגבר משחרר ג'ננה, גם שטן? לא זוכרת דבר כזה.
יללה ,שחררי.
אוי! צחקתי מלא!!!!
כוזרי, הבאת פה הברקה שאני גונבת ממך
לדבר על תחת בתור מופשט מדהים, זו יציאה!
רעה, רעה, רעה!
(סתם, האמת ששיר מצוין ואת ELO לא שמעתי מזמן. איזה כיף)
מה שלא הבנת זה ודאי הפער הקטן במידע, למה חטפתי הקריזה ולמה הפכתי באותו לילה מר ונמהר אשה שטן.
ובכן, מישו התנהג בצורה בלתי נסבלת, ומה שעשיתי היה פשוט להפסיק להכיל אותו וסופסוף להרוג אותו בתוכי.אני בטוחה שלזה התכוונה שרי אריסון במשנתה הרוחנית העמוקה.
תודה על השיר המקסים - ובאמת, אני מעדיפה פי מיליון שיקראו לי מכשפה, מפלצת, זונה, שטן, מאשר חלילה רכיכה או חנונית או יללנית או שירחמו עליי. אם אשה חזקה היא מכשפה, so be it.
תודה, שמחתי.
אאאא... מוכרחה להגיד שלא הכל הבינותי, מיא, אבל תרשי לי להתעכב רגע על האישה-שטן.
להעלות נשים על המוקד זו לא המצאה של האינטרנט, היא התחילה כמה מאות שנים קודם ובד"כ כנגד נשים דעתניות או חכמות מעל המצופה שעשו טעות פטאלית וגם הפגינו ברבים את חוכמתן, או סתם פתחו את הפה. אבל ללא ספק ורבליות-היתר של הרשת - שבה לנשים רוב די מוחלט - מחזקת את הנוהג הנפסד לכנות נשים בכינויי גנאי אלה ואחרים. כשלעצמי, תמיד חיבבתי את דימוי המכשפה, ביחוד כשהוא דבק בי ברגעים הכי מלאכיים עלי אדמות. אבל הוא גם יכול להיות פוגע, זה ברור. בזמנים שנפגעתי הייתי בד"כ מסתגרת לעצמי, ואח"כ מוחה את הדמעות, עולה על המטאטא ויוצאת לתור את העיר. תן מיילל בערפל, ערפד מקלל.
וזה אחד השירים האהובים עליי בכל הזמנים. קבלי.
מה זה עורו אחים בלב שמח? מה לשון הציווי הזאת? זה כמו והיית אך שמח? כל השישו ושמחו הזה לא נראה לי! בא לי להכניס בומבה לכל המצווה גדולה להיות בשמחה! תמיד! תמיד בא לי להכניס בומבה לאווירת השמחה המזויפת הזאת! לחגיגיות הדפוקה שמכניסה לנו עשר מכות בדמות מיליוני חגים ורגלים ולולבים על כל צעד ושעל. ממלכתי תמורת לולב נורמלי אחד ולא המוני חב"דניקים מתנענעים בטראנס! והבה נגילה, או הבה נגעילה - זה נשמע לי אחלה סלוגן למשפט קצב.
אני מדליקה נר זיכרון לשפיות (גם את התחת שלי תראה בקרוב, לא רק של פיקאסו. סבלנות. כל דבר בעתו). לייזר, המצאה נהדרת לשונאות נשים מהזן החדש.
מצחיקולה
מוכרחים להיות שמח בתחת שלי.
איזה פתיח יפה לפוסט מבית היוצר של עשת
אפרופו תחת ומוכרחים, אני חייב להתייחס לשניהם באופן שווה
מוכרחים להיות שמח זה שיבוש של השיר עורו אחים בלב שמח (שר את זה בשנות הקשישים הרי בלפונטה)
והשיר המדובר הוא הבה נגילה הבה (שיר דבילי לכל הדעות שזכה להמון ביצועים)
השיבוש של עורו אחים ומוכרחים כמו השיבוש של התחת שלך ושל פיקאסו המככב ברקע שלך
זה אחד המופשטים המדהימים שאני מכיר
רק חבל שהוא מהווה טקסטורה מתחת לפוסטים שלך ולא מוצג בגלריה.
שבת שלום ולא לשכוח להדליק נרות ולעשות שעווה ברגלים
אוף, זה הוא היפהפה עם השפתיים המדהימות ששיחק בוולווט גולדמיין
לצד יואן מקגרגור הסקסי לא פחות, לא?
(סרט רע להפליא, אגב)
שטן או לא שטן, תרשי לי להגיע ללב הענין:
מאוד מתאים לך שיער פרוע.
זה נראה מאוד סקסי.
(בטח במגזיני הנשים היו קוראים לזה ה"מראה קמתי בבוקר אחרי זיון סוער"
אבל מה אני ואת מבינות בכותרות של מגזיני נשים).
קווקזי גם?
תיזהר שלא תהרוג את ארז אשרוב בטעות.
מצוין!
הנה אחד - הנרי השמיני:
נו, בערך, ג'ונתן רייס מיירס, שמשחק אותו בסדרה בית טיודור.אופס - קשה וטוב. לשים תוכן פוגעני על הפוסט הזה? לקרוא לקלודט עטייה? לילית בת פוזמק? הולמס בן מגבעת? יונתן בן משיח? הבנתי שיש כאן עימותים מאוד סוערים בקפה, שאינם קשורים אליי - האמנם הלך הפוזמק אצל החיידק (הלא ידידותי) ולא קראו לי? האמנם אין רגע בלי פגע בממלכת זנדיה ושליט חדש לא נראה באופק? ואם הלך הפוזמק אצל החיידק - שאלת השאלות היא הקלו המים? זתומרת, האם מותר כבר לשים לק? ולהתענג על ממתק? או לפחות על פחמימה?
להרוג טורקי (על דרך המשל. יכול להיות גם אוזבקי) פנימי ולנוח, הא?
קראת אותי.
זה המנוע שלי.
אתה לא מתכוון למלאך כזה, נכון?
כי מלאך החבלה הזה של לוקה סיניורלי הוא המלאך היחיד שעולה בדעתי כרגע...
אני במצברוח קרבי, חביבי!
ניפגש בגיהנום!
קיר-רויאל??!
את לא טועה. זה לגמרי זה. לשכוח את הפלאפון זה מצוין!
כמה אמיתי, המקום הזה של לדעת שאתה במקום לא טוב ולהמשיך להתחפר, וגם הרגע בו זה נעלם מתוך החלטה שבאה כתוצאה מהבנה עמוקה רגשית שהיית תקוע בלופ.
אני אומרת ש LOOP זה רק טוב בשירים כשזה יושב על הקצב.
ככה גם החיים, הם טובים כשהם באים לנו בקצב של הלב, כל סטייה מובילה לדרמה והנקודה הדרמתית היא לראות איך מייצרים משם תוכן טוב, משהו טוב.
אני יודעת שאת עוברת תהליך, אני חושבת שבעוצמה ובאומץ לב, יש שיגידו, כן , כי אין ברירה, ואני חושבת שתמיד יש ברירה להיות תקוע ואת בחרת שלא. אשרך.
ובנוסף, עולם התוכן שלנו בנוי ממה שאנו מתכננים, אני משתדלת לתכנן יותר ויותר טוב את היום יום שלי, את התוכן, את הבחירות הקטנות שלי, זה לא תמיד קל. אבל אם כבר קשה , שיהיה קשה וטוב :-)))
תקני אותי אם אני טועה
בבקשה (הגי זאת כך תvevakasha :)
זה אומר, לצאת מהבית ביום שישי בבוקר, ראשית למסאג' שחברה אמרה לך שאת מקבלת מתנה, כי יצא
שנית לכל מיני סידורים כאלה שיש לך על דף ברשימה
ואז, לגלות שאין לך מושג איפה הנייד, כל בני הבית (יותר מ-4) אינם ואין להם מושג איפה את
ואת מתיישבת בבית קפה עם ספר שממש קשה לך להתנתק ממנו גם ככה??
כי אם זאת התוצאה, אחרי מכון כושר/הליכה
אבל אם אני טועה...
(אני לא...אני לא....)
לא שכן מעל הראש, לא גבר שהוא קיר, אבל אולי קיר במשמעות הפרסית העדינה של זין - יותר עדיף.
זה זין, זה זין!
וכמו שנאמר (על ידי חברתי ענת, שעוד לא הומצא הפתגם שהיא לא תשבש ותחנטרש): טוב זין אחד ביד משני עופות בצלחת! ותמיד כשאני מספרת לה על גבר חדש שפגשתי, היא אומרת לי: חכי כשיהיה לך את הזין שלו ביד, כמאמר הציפורים, כי עד אז הוא מבחינתך על העץ. בקיצור, היא סקפטית נוראית ולא פוסחת על אף הזדמנות להוציא לי ת'רוח המעטה ממפרשיי, שתהיה בריאה.
נכון, הדברים הקטנים - למשל אני הייתי מאוד מעריכה את האוכל שהכנת...
נתראה ממש בקרוב. אני כבר מחכה.
מסע פנימי... או סתם לכרוע על ארבע ולשפשף באקונומיקה את הרצפה ולעזאזל הלק הטורקיז-נצנצים! אין כמו אקונומיקה למירוק חטאים (של אחרים). היום גם קניתי מי אש (יש דבר כזה. נכון אוקסימורון? המוכר אמר לי שפשוט אסור לגעת בידיים. נראה לי שאת המלאכה אפקיד נאמנה בידיו - עטויות הכפפות - של בעלי לשעבר) ניקיון. ניקיון של הבית, של הגוף, של הנפש. ניקיון ממזיקים, מפוגעים, מהטפל, מדברים לא חשובים, מגברים לא חשובים...
ואני כן מרגישה שחג - הבכור הלך לשחק פוקר, הקטן הולך להראות לי סרטונים ביו-טיוב שהוא וחבריו עשו. ופתאום הארבע שנים מאז גירושיי לא נראות לי כל כך הרבה זמן. כל הזמן ייללתי: ארבע שנים עברו בלי אהבה, בלי מערכת יחסים טובה, בעצב, בדיכאון.... ובסוף מתברר לי שאלה היו הארבע השנים הכי משמעותיות של החיים שלי מבחינה רגשית. צמחתי, התבגרתי, יש לי המון נושאים לכתיבה, נפקחו לי העיניים לעולם שסביבי, אני יודעת מה אני רוצה לעשות עם עצמי ואיפה אני רוצה להיות, נטענתי באנרגיות חדשות, חזרתי לעצמי כפי שהייתי לפני הפאזה האמהית. והיממה לא מספיקה לכל מה שאני רוצה לעשות ולהספיק, לכסף שאני רוצה להרוויח, למקומות בעולם שאני רוצה לנסוע אליהם, ויכולה. מאפילה לאור גדול, בחיי.
לחיים!
במשמעות הנרחבת - שיהיו לנו חיים מאושרים, כיפיים, מלאי חוויות - אני יודעת ששלך הם כאלה, עם כל ההפקות המסעירות.
צ'או בלה!
חחחח
תל אביב לפעמים כל כך דחוסה ורועשת, שנהיה לך שקט גמור... מהמחשבות שלך. אתה פשוט כבר לא שומע אותן. סוג של יתרון
אבל, אצלי, זה כמו השאלה: מה תיקח איתך לאי בודד (שזה איפה שאני, בערך)?
אז התשובה היא: בטח לא שכן מעל לראש.
כי באמת, אם כבר בודד על אי, שקט וירוק וציוץ אריות בחלון, אז להסתובב עם שכן מרעיש על הראש? לא דבילי?
מיא עשית לי טוב עכשיו!
רק אוסיף כי יש ימים שחורים, אתמול היה לי יום שחור, משהו רציני... אבל זה עבר, נרגעתי (אחרי שהטלתי את המפתחות בחמת זעם על הרצפה וכל האדום הזה עלה מכף רגלי עד ראשי....והופ, זה השתחרר ובבוקר קמים ומעריכים את הרוח המדברית הקרירה, את האוכל הטעים שהכנתי, אכן הדברים הקטנים....
ובקשר למה שעדינה כתבה - קיר בפרסית זה או זין או חרא, כי אן בפרסית זה או חרא או זין....ובגלל זה ידידי ללימודים ממוצא פרסי ח. היה קורא לי אן דה לה קקי... (בצחוק, בצחוק)
חג אושפיזין שמח ומקווה שנתראה בקרוב!
אכן, כל יום של חג זה נצחון.
ויותר מזה חושבת, שאם נדע להכניס לחיינו את מה שעושה לנו טוב, מעניין ומדרבן לקום כל יום עם ניצוץ בעיניים בשבילו,
נאהב את עצמנו עוד יותר, וזה מה שחשוב!! רק צריך בשביל זה מסע פנימי עמוק.
עם מרגריטה קפואה כאן על המרפסת ברחביה.
מסכימה: לחיות כל יום בשמחה.
צ'או קוקיה מיוחדת במינה.
ש.ש.
אני שותה שייק קרח (עם תפוח ירוק אחד ודיאט מיץ אשכוליות), אחרי ארוחת ערב משפחתית נינוחה, וסבבה לי. מתחילה לכתוב כתבה ל'את' מול הטלוויזיה בחדרו של הצעיר, שהוא החדר הכי קר בבית. לא צריכה גבר מסוקס, תאמיני לי. מסתפקת בשאר הרשימה. הכל בסדר.
באמת?.....
איזה כיף לך..... איך מזג האוויר שם?
צלם והעלה פוסט. לפחות שנראה תמונות.
הסימפוניה הבלתי גמורה. אבל לפחות בסביבתך הפסטורלית יש פוטנציאל לשקט. אצלנו זה גיהנום ובחגים עוד יותר. אני תמיד מדחיקה את הנושא הזה של החגים, ואז יורדת לי כדרכי מעדנות לסנטר, לא מודעת להחריד - וכל ילדי ישראל החמודים אך הקולניים על הראש שלי. וכמובן שאין מה לדבר על להוציא את האוטו, כי אין לאן לחזור.
מאכלי סוכה:
אתרוג
גבר מסוקס
חתול שמן וג'ינג'י (רק נשיקות)
וחתולה יפה
ומוסיקה איטלקית עלק
מספיק לך או שאת עוד רעבה
ד"ש מפרובאנס הרחוקה.
הפוסט הזה הצדיק את הדלקת המחשב היום!
:-)
הם רק הפתיח, מיא, בחיי...
לפעמים הבנאדם בכלל לא מוכן לשמוע אותך. הוא לא עונה לך. מסנן אותך, כאילו? את אוויר. פוף!
נו, השארת אותנו עם התעלומה. זה משהו ששייך למנא מנא תקל ופרסין, שבלשצאר ראה על הקיר ודניאל פירש? הנה התמונה המפורסמת של רמברנדט:
שכחתי. תמונות מדליקות. הכי אהבתי את התמונה שבה הפנים שלך צולמו מלמעלה .
להסביר? לבאר? לנמק לאחר מה עומד מאחורי מה? אצל השני זה כבר מתקבל כוויכוח, כאילו משהו חולק על תפיסתו הצודקת, לדעתו כמובן. וכאילו מה, כמה כאלו שיודו בטעות שעשו את מכירה??
ואפרופו האימרה, שאין כמו וויכוח לעגן אדם בדעתו.
חבל על הזמן. תני לאנשים שיחשבו מה שהם רוצים. האמיני לי, שבסתר ליבם את האמת הם יודעים.
חחחחחחחחחח הצחקת אותי,
ממש מוכרחים להיות שמח. בתחת שלי גם.
במיוחד בערב חג.
אני כבר הרגתי את הקיר
(את יודעת מה זה קיר בפרסית?)
יאלה, בשביל הפרוטוקול - שיהיה חג שמח
נו, ועם השכנים למעלה שמשכימים בחמש, זה לא פשוט, לא פשוט...
כן??? טוב, למי שרואה בכך קסם. למי שלא - הדלת המסתובבת פתוחה תמיד בכיוון החוצה, כמו שכתבתי בכרטיס שלי.
את ודאי לא קוראת תגובות, אז לידיעתך בכל פוסט שלי יש איזה אחד-שניים שחייבים להיכנס, לקרוא, להתעצבן, להודיע לי שאני בלתי נסבלת (בלי קשר לנושא הפוסט) ולצאת במרמור עז ותוך טריקת דלת וירטואלית רמה. נו, זה לא מצחיק? אותי כן, אבל ממש.
יש, יש לי אנרגיה. השיפוץ הזה לקח ממני כל כך הרבה זמן וכוח, עד שקודם כל אחריו אני מרגישה שאוכל לעשות הכל - למשל סופסוף ללכת למס הכנסה ולעשות תיאום מס ולהתעשר! אבל רק ללכת למס הכנסה... את מבינה איזה תיק זה?
א-ש-ל-י-ו-ת - האמת, יש מי שאוהבים לטפח אשליות אצל אחרים, כל הטיזרים/יות למיניהם/ן. אני מה-זה לא כזאת. אם לא בא לי על מישו, אין סיכוי שאשאיר אותו על ידי רק בשביל שירייר עליי.
ובכל יום יש משו טוב. אם יש. אם אין והכל שחור - אלוהים לא יעזור לך. הכדורים כן, אני בעד. כבר כתבתי על זה לא אחת. אם מישהו קם בבוקר, כל בוקר, והכל שחור, הוא צריך עזרה. אתה לא יכול להוציא את עצמך מהבור לבד. זה לא הולך.
שמעי, האשה-שטן יוצאת ממני לפחות פעם אחת בשבוע (האמת אחת ליום... אבל לא נעים להודות).
אני קצרת רוח וצריכה שששקקקקט סביבי כל הזמן (חוץ מבהופעות כסאחיסטיות. שם איכשהו יש איזון לחצים)
:))
החל מרגע שאתה קם כל דבר שמח נוסף זה בונוס.
כאילו, הרווחת מזה שלא התאבדת בערב? מזה שלא חטפת התקף לב בלילה? מגניב! בואו נחגוג! אני בעד!
היום פיזית לא יכולתי לקום מהמיטה, יותר להתגלגל, כי מהנקיונות של אתמול בדירה ומההליכה אח"כ בים בלי שחרור נתפס לי הגב, וביטלתי בגלל זה אימון, אבל כשסופסוף ירדתי - כל כך שמחתי על עצם העובדה שהגוף שלי פועל, עד שהתחלתי לקפוץ בסלון ואז הצטלמתי והחלטתי לכתוב את הפוסט הזה.
"טוב, ועכשיו נחזור לאישיות האהובה עליי - אני."
נפלא.
כאן מתחיל וממשיך הקסם של פוסטייך.
פוסט מדליק, כמה אנרגיה מתפוצצת יש פה?!
אפשר להאיר בה ,הרבה מאוד נפשות השרויות כרגע במחשכים.
אנשים ששכחו לקחת את הדברים בפרופורציה,וכל דבר
שלא מסתדר להם ,מכניס אותם לקרייסס, ולתחושת סוף העולם.
בטח לא צריך להיות שכיב מרע ולגסוס בבית חולים,כדי
להעריך כל יום את היום שלפנינו ולמצוא בו משהו טוב ויש.
ובטח אני לא מדברת על אוטוסוגסטיה וטשטוש חושים
על ידי חומרים כדי להיות שמח וטוב לב.
אולי זו מסוגלות בסיסית להיות מאושר
ובדרך כלל מסוגלות זו תמיד קשורה
בציפיות ריאליות.
כי כשהציפיות ממריאות ומרחפות מעל
מפלס המציאות ,למה שלא תגיע אכזבה? ובעצם מיותרת.
קנייני האכזבות והאשליות, הם רבים יותר מכל קנייני המותגים.
יש משהו בפשטות של החיים,שבעיני היה תמיד נפלא והיום אפילו יותר.
נשאר לאחל חג שמח
נכון :)
קמת בבוקר הרווחת, עכשיו תחגוג את זה.
נכון. לשים פס ולהתחיל מחדש. מה יש?
את יודעת, היה לי קיר צהוב בדירה (איזה אנשים דבילים צובעים קיר בצהוב-שמש?) חשבתי שייקח שנים להחזיר אותו ללבן. זה לקח ממש שניות. גלגלת צבע - ואופס, לא נודע הצהוב כי בא אל קרבו.
תזכירי לי איזה חג (יו, איזה כיף שהילדים כבר לא קטנים, איזה אטרף היו החגים... היינו עושים סוכה במרפסת והחתולים היו מחרבתיהוה ואוכלים את הקישוטים... יש איזה מאכל מיוחד לסוכות? משו דיאטתי? איזה סכך בטוב טעם?
אופס, שוב שכחתי. רוצה לשרוף לי עוד מחשב?
לקום כל בוקר עם חיוך זה המוטו שלי :)*
או לחילופין יש את השיר
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
לשיר אותו בכח לשיר אותו בכאב
לשמוע חלילים ברוח החופשית ולהתחיל מבראשית
ואם טעיתי במילים סורי חחחחחחחח
חג שמח בוביק
מועדים לשמחה, יקירתי
אגב, הדלקת נרות לכבוד ערב שבת שהוא גם ערב חג הסוכות?