שידור הוידאו המרגש, המרטיט והכואב כאחד בו נראה גלעד שליט בשבי שוביו, נגע והשפיע על כל אחת ואחד מאיתנו בצורה כזו או אחרת. הנה, שוב יוצא הרשע מידיהם של אויבי ישראל אנשי החמאס שהשתלטו על עזה לאחר ההתנתקות ולאחר שאנחנו כולנו כאחד הרגשנו כי איננו מחוייבים להם עוד דבר עם ההתנתקות מכל חבלי הרצועה, והם בתמורה המשיכו בפעילות המלחמתית שהביאה בין היתר למעשה החטיפה מתוך שטח ישראל של החייל גלעד שליט.
והנה היום הזה ממש, ערב חג הסוכות, מתבצעת לה, "דמי עסקה" שבו ישראל משחררת לארגון הלא מוכר הזה 20 מחבלות, לתוך השטחים, ובתמורה אנחנו זוכים לעדנה בת 2:42 דקות ראשונות בהם ניתנת לנו הזכות לצפות בחייל גלעד שליט, מקריא מתוך דף דברים למשפחתו היקרה ולמדינת ישראל.
התמונות מצמררות, מכאיבות, משאירות אותנו פעורי פה, ואת אמצעי התקשורת מוצאים להם הזדמנות מתאימה לעסוק במיני אינטרפטציות איזה משמעות נגזרת מתנועת גוף כזו או אחרת.
לפחות אנחנו עכשיו משוכנעים כי גלעד חי ונושם... לא ממש "רשאי" לבעוט אבל הוא בהחלט נראה שלם בגופו.
אני מבקש לקחת אותכם למשחק "אחד נגד מאה". על דרך של היפוך הדברים, בבחינת נחמה פורתא .
כנראה, בכל רע יש גם קורטוב של טוב. הנה ביום שבו מתבצעת עסקת חילופים מוזרה, שתמורת קלטת וידאו, בה נראה חייל שבוי מעל לשלש שנים מגלה סימני קיום וחיים. משחררת ישראל 20 מחבלות שעברו עבירות ופשעי טרור לא זניחים כל עיקר.
כאילו שכחנו שבעצם החובה בכל מסגרת שלטונית שמחייבת את אומות העולם במצב של מלחמה. כללי היסוד שהוגדרו במסגרת אמנת ז'נבה, ומחילות את כללי המשפט הבינלאומי, להעניק מעמד לאדם שהוא "שבוי מלחמה" להחשף למצבו הבריאותי והקיומי. והנה מדינת ישראל נקראת לנהל מו"מ עקיף עם ארגון טירור שכללי המשפט הבינלאומי לא מוכרים אצלו.
במצב דברים כזה, שאומה בעלת ריבונות להבדיל מארגון של טירור לא היתה חושבת פעמים ומאפשרת ביקורים מסודרים של ארגונים בינלאומים דוגמת ה"צלב האדום" המאפשרים את ביקורי נציגיו במכלאות הפזורות במדינת ישראל, ובכלל זה מאפשרים ביקורים מסודרים לרבות מכתבים ותמונות. הנה דוקא היום ודוקא על הרקע הזה, נלמד עלינו עוד פרק בעוצמה רוחנית שיש לנו כאן על פני אויבינו ומחפשי רעתנו, המקיפים אותנו.
הנה, כל עוד נמשיך להתנהל מול האויבים האלה ביחס של אחד נגד מאה, כל עוד אנחנו נמשיך להיות שווים את מה שהם לא שווים בעיני עצמם, כל עוד הם יסכימו שתנאי ההשוואה ביננו הם תמונה אחת שווה עשרים מחבלות משתחררות, כל עוד היחס הזה ישמר, תשמר העליונות שלנו עליהם, והם יהיו רבים אבל לא שווים בכמותם לאיכות האנושית שלנו.
בסימן חג הסוכות, נשמור על העקרון. אנחנו ה"אתרוג" בעלי הטעם והריח, ומשנאנו מהחמאס מדודים ל"ערבה" משום שהם חסרים טעם וריח.
גלעד שליט ישוב הביתה במוקדם או במאוחר. ויפה השעה האחת קודם. אולם אנו מצוויים דוקא על רקע התמונות המצמררות האלה לשוב ולהגיד רק מילים טובות וחמות להורים הטובים והאיכותיים שלו, שהם עומדים מעלה משלוש שנים במאבק מורט עצבים. קשה לשמור על שפיות בתנאים שכאלה.
חייבים גם לזכור את זכרם של שני החללים בלבנון, אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, שהמשפחות שלהם היו לא פחות איכותיות ועוצמתיות להתמודד במאבק הזה והבלתי פתור עד שהתברר שבאותו מקרה אין לצפות לסימן חיים, באותו תסריט נוראי שבו הוצאו החוצה מתוך הרכב שני ארונות שחורים.
במלחמה כזו כמו במלחמה, חייבים לזכור את הכל ולא לשכוח.
אנחנו לא במשחק טלויזיוני, בעל שיעורי רייטניג מרשימים. כאן, זה "אחד נגד מאה" במערכת יחסים של מלחמה, של מאבק. זה בהחלט משחק במובן של הפעלת כוחות. וב"משחק" הזה, אנחנו נמשיך להיות חזקים ובטוחים רק אם וכאשר נדע לשמור על "מאזן הכוחות " הזה.
אכן, תמונת הוידאו של גלעד, אפילו לא נמצאת אצלנו בספק, היא שווה לפחות עשרים מחבלות שישתחררו לשטחים .
בכללי המשחק שלהם אנחנו לא משחקים, ואכן, אני מאמין באמונה שלמה כי עוד יבוא היום וגם דעת הקהל בעולם, תבין את כללי המשחק, הלא הוגן שמשוחק בידי אויבנו. העולם המערבי מתיחס היום לתופעות שבעבר התקבלו אצלו בשוויון נפש, בהרבה יותר חשדנות. זה שלב בדרך. ברור לכל שהתנהלות כזו, לא מביאה בסופו של דבר לשום מקום טוב. לנו רק נותר להשאר יציבים ומאמינים בצדקת הדרך. כאילו נדמה, שאין לנו שום ברירה אחרת בחדלון הזה, אלא להמשיך ולדבוק באמונה, שהאמת שלנו סופה לנצח.
חג סוכות שמח |