חש בהלמות הלב דרך השמלה מתאבן מול מבטך מול תשוקתי השורפת את שדות חיטתך השמלה גולשת אל הריצפה כמפל קולך מפתה כמו משב רוח בינות לעצים קורא לי לבא אל תוכך הדם מכה על רכותיי בעצמה נחשול אחר נחשול מאיים להטביע את כל חולשותיי כל נגיעה ניבלעת כמו צמה במדבר כגשם ראשון על אדמה צחיחה ופצועה נושכים שפתיים בנשיקה נעים כמו השפל והגאות עד אבדן הכרה החלטתי לכתוב מידי פעם לא לשלוח בתפוצת נטו לא רודף אחר כוכבים או תגובות בנאליות מי שרוצה ובאמת אוהב לקרא אותי במילא יקרא ולמי שניכנס ככה סתם אז סופש ניפלא לכולכם (מצרף תמונה שצילמתי לא מזמן) |