חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2790 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
הומאז' לנחמן, לטייפ ולתקופה .
(פוסט קצת אישי וארוך. מתנצל על חוסר הנוחות שבכך. הכרונולוגיה לעיתים מעורבבת בשל הגודש והחפיפה בין הדברים. ההתייחסות היא לתקופה הרלוונטית בלבד, בערך עד שלהי ה-80).
גדלתי בשכונה. אמנם שכונה תל אביבית אי שם בצפון , אבל בכל זאת שכונה. הייתה זו שכונה עם הרבה ילדי מהגרים (סליחה, עולים ) מכל התפוצות. בשנים הראשונות של בית הספר היסודי נחלקו הילדים אצלנו בחלוקה גסה ל"סאלוניים" (אלו השומעים מוסיקה, רוקדים ומתלבשים, רחמנא לצילן, כדוגמת הגויים הלועזיים) ולילדים הטובים שלא הבריזו אף פעם משיעורים ונטו לשירים, ביגוד ותרבות ארץ ישראליים.(היה לזה אז גם שם, שכחתי). הייתי בחבורת הסאלוניים. היה כמובן גם קצה ימני (או שמאלי) יותר, אני מניח אלו שלא מצאו את מקומם באחת משתי הקבוצות הנ"ל, אשר חלק מחבריי לקבוצה התחבר אליו לסירוגין ואני מדי פעם רק ביקרתי שם. נחמן היה אחד מחברי שלמד בכיתה המקבילה, גדול ממני בשנה (נשאר כיתה). הוא, אני ,עוד חבר בשם י', ומישהו נוסף, שהייתי מגדיר אותו היום כ-חנון האוהב מוסיקת רוק (שעזב את השכונה מאוחר יותר ואיני זוכר את שמו) , התחברנו על נושא האהבה למוסיקה, בהמשך הצטרפו נוספים. מדובר בערך בתחילת/אמצע שנות ה-60. לנחמן אח ולי הייתה אחות אשר ב- 5 שנים בוגרים מאתנו. נחמן סיפר לי פעם שאחיו, אותו הוא העריץ, אמר שהשיר של ריי צ'ארלס What'd I Say הוא השיר היפה ביותר בעולם. שיר מסוף ה-50 , של זמר נפלא, שהיו לו השפעות גם על הרוקנרול, עם פתיחה מיוחדת וביט נהדר.(הופיע בחיפה, הייתי). למי שלא מכיר וסקרן: http://www.youtube.com/watch?v=15QXQ_TB1Cc
כשהחברה הבוגרים הנ"ל עשו מסיבות ורקדו סלואו צמוד על רקע שיריהם של אלביס,קליף ופול אנקה, אנחנו, כילדים, היינו מציצים מחלונות המועדון השכונתי. באחת הפעמים, ארגן אחיו של נחמן מסיבה בבית הוריהם ( שנאלצו כמובן להגר ללילה אחד). נחמן ואני התחבאנו בחדר השינה ושמענו את המוסיקה משם, היינו בערך בני -8. זכורה לי אפיזודה אחת כאשר אחד הזוגות עבר מהסלון בו רקדו, לחדר השינה, נחמן ואני התחבאנו היטב בין כל מיני חפצים ושמיכות, וכשהזוג התנשק, צחקקנו במבוכה וראינו בזה אז את אחת מהחוויות המסעירות של חיינו.
אך בזמן שהדור שלהם עסק בשאלה מי גדול יותר אלביס או קליף, נרקחו להם בסתר, אי שם באי הבריטי, תבשילים שהיו עתידים לשנות לחלוטין את פני המוסיקה עד אז. אנחנו גלשנו החוצה מהזנב של סוף התקופה ההיא והיינו חלק מהדור ש-"מרד" . זאת כמובן בעזרתם האדיבה של 4 חרקים (כן, יודע) מליוורפול ו-5 אבנים מלונדון. אח של אחד מהחברים הביא גם מחו"ל את התקליט הראשון של האנימלס, היינו המומים מהצלילים החדשים שלא שמענו עד אז. (יחד עם זאת, לעשיית צדק עם מצפוני , אציין כי אלביס הוא אחד האמנים מסוגו המוערכים עלי עד היום, אלא שאז הביטלס ואחרים העיפו כמעט כל דבר שהיה לפניהם, או הפכו אותו לאנכרוניסטי ).
אחר כך הגיע המבול האדיר והמבורך , בתחילה בעיקר מאנגליה, של מוסיקה, להקות ,שיער,אופנה ועוד. (בהקשר לאזכורי להקות וזמרים , כרונולוגיה של תקופות, כפי שיובאו להלן ,אתן רק דוגמאות וסקירה גולמית, היו טונות של טונות, זה כמובן לא הנושא המרכזי כאן). נהגנו ללכת עם טרנזיסטורים, לשמוע מצעדי פזמונים, להתווכח מי להקה טובה יותר, הביטלס, סטונס, המי , האנימלס, והרבהההההההההה נוספים, בהמשך גם הפינק פלויד (See Emily Play של סיד בארט צעד כבר ב-67). דילן הגיע אלינו בתקופה ההיא בעיקר דרך גרסאות הכיסוי של הבירדס ואחרים. קונים ירחונים מחו"ל , אוספים תמונות של אמני רוק, מתבוננים בהערצה ובפה פעור על מה שהולך שם, בכל התחומים, ביחס למה שקורה כאן (איפשהו, בדיזינגוף או אלנבי, הייתה כאן אז עדיין חנות בגדים של "אתא"), מנסים לחקות אותם בשיער, לבוש וכדו' .
לאחר לחצים אדירים על הורי, קנו לי טייפ קסטות, מונו כזה, לא גדול, על סוללות, (Aiwa) , איתו היינו מסתובבים, נחמן , אני וחברים נוספים, ושומעים מוסיקה. הטייפ הזה שלי היה במובן מסוים סוג של מתעד דינמי לתקופות המוסיקה שלי/שלנו אז (מעין "תערוכה מתחלפת" ). I wish שהייתי משאיר את החומרים, ולו למען הנוסטלגיה. כמובן שהיו גם תקליטים. בשלב ראשון בעיקר מרכישות של אחותי וממכר שהגיע אלינו מדי פעם מארה"ב, lp`s וסינגלים נהדרים על 45 (שלצערי נעלמו באופן מסתורי באחד ממעברי הדירות שלי) ובהמשך, כשבגרתי קצת, רכישות משלי, והרבה. בתחילה היו בו (בטייפ) בעיקר הדברים מהסוג הנ"ל, שאפשר לקרוא להם בהכללה להקות/זמרי ה- British Invasion. (וגם קצת אמריקאים). מאוחר יותר הגיעה התקופה הפסיכדלית (משני צידי האוקיינוס),ובסמוך לה ואיתה ,דור הפרחים ומאפייני "קיץ האהבה " , מחאת ויאטנם, הפסטיבלים הגדולים, שירי השלום וכדו' , בעיקר מארה"ב, אך גם מ-לנון,דונובן ובריטים מסוימים.(כל כך הרבה הרכבים/זמרים שאני אפילו לא מתחיל לפרט).
במשך תקופה של כשנה, למיטב זכרוני בערך במרווח הזה (אם היה כזה) שבין תחילת הפסיכדלייה ומחאת וויאטנם/וודסטוק, באה התקופה ה"שחורה" שלנו, תקופת הסגידה ל soul- של ה-60, שבמהלכה לא דרכה בטייפ הזה רגלו של אף אומן שצבע עורו בהיר יותר מזה של אולסי פרי. טריפ מוחלט של ביט ונשמה שחורים (פחות המוסיקה של מוטאון -היפה לכשעצמה, אך הקצת פופית/מצעדית - אלא סול שנראה לנו אז יותר הארד קור, שהושמע פחות ברדיו/מצעדים, סטייל ממפיס/stax וכדו'). אוטיס רדינג, ג'מס בראון, סם אנ' דייב, ווילסון פיקט, אריתה פרנקלין,ארתור קונלי, אייק וטינה הראשונים, בוקר טי, קרלה תומאס, קינג קרטיס, ג'ו טקס, טמפטיישונס (טוב גם מוטאון מסויימים) ועוד. כן, נהגנו ללכת אז בכל דבר אל הקצה . וכן, אהבתי לטעום בנושא המוסיקה מהכל. כפי שקורה בדרך כלל, התפכחנו בשלב מסוים גם מהקצה הזה , ואז, אם איני טועה, התעסקנו עם אלבומי הישורת האחרונה של הביטלס. מאוחר יותר כבר היו לנו מערכות סטריאו בבית, זכור לי שה –doors בהופעה, אלבום כפול, היה אז אחד האלבומים האהובים על נחמן והוא נהג להאזין לו שעות וימים , אולי זה קשור איכשהו ( בשירים מסוימים של מוריסון) להמשך, לא יודע.
בשלב מסוים קנו לי גיטרה והתחלנו ללמוד מספר חברים כהרכב פוטנציאלי לביצוע השירים של אז. המורה החליט שאני אהיה הסולן (נגינה, לא שירה). עשינו מספר הופעות תיכון כאלו (דווקא התלהבו) אך לצערי, בשל כל מיני אילוצים, הנושא התפוגג ונותרו לי ממנו רק שיירי זיכרון נגינה.
בחבורה של התקופה המוקדמת הזו הייתי אני תמיד האיש המופקד על המוסיקה (חושב ששילמתי על כך מחירים) , אם זה במסיבות בתיכון, ואם זה כששימשתי תקופה מסוימת, לפני הגיוס, כ- די ג'י באחד המועדונים התל אביביים של אז (תקליטים עם דאבל פטיפון ואזניות). זכורים לי מאז כמה שירים פונקציונאליים שבשל אורכם התאפשר לי לצאת ולרקוד קצת ברחבה עם חברתי דאז, שהתייבשה לה כשהייתי בעמדת הדי ג'י (ומאוחר יותר גם נפרדה ממני בטענה שאני לא מקדיש לה מספיק תשומת לב. הלכתי לצבא עם לב שבור, עליו "חיפה" אגו ילדותי שלא "הרשה" לי לבקש מחילה, כך היינו אז, "הבנים", או אולי רק אני).
לאחר מכן, עוד לפני הגיוס, עברנו למוסיקה כבדה יותר, זאת בעקבות גל "להקות המחתרת" ,כפי שנקראו אז ,ששטף אותנו (בלק סאבאת, דיפ פרפל, לד זפלין, יורייה היפ, גרנד פאנק, ג'טרו טאל, אטומיק רוסטר ועוד -לא כולם כאן מז'אנר זהה לחלוטין כמובן) והבלוז/רוק האנגלי (שהחל כמובן עוד לפני כן). די בצמוד, הגיעה גם ההיפתחות ללהקות הרוק המתקדם למיניהן, הגלאם לסוגיו, תקופת ה-70 של הפינק פלויד, המוסיקה השחורה של ה- 70 לרבות הf אנק שלה, הרוק פולק האמריקאי, הסאוטרן רוק, הפולק האנגלי , ניצני המטאל ועוד.(כאמור, סורק באופן גס, בטוח ששכחתי דברים). באחת מתקופות "הקנאים" הנוספות שלנו, האושפיזין היחידים שהורשו להתארח בטייפ היו חברי הכבד והפרוג.
לאחד מהחברים, שהגיע בשלב מאוחר יותר לשכונה, קצת לפני הפרק הכרונולוגי של הרוק הכבד, או אולי בצמוד לו, שמו מ' , היה אוסף תקליטים שהובא מחו"ל עם דברים חדשים שלא הכרנו עד אז , אני מניח משום שלא ממש צעדו במצעדים או הושמעו ברדיו וגם לא היו שכיחים אז בחנויות התקליטים בארץ (סופט מאשין , ואן דר גראף , וולווט אנדרגראונד , ג'נטל ג'יינט, זאפה, ובטח שכחתי כמה, אבל גם ג'אז), ומדי פעם היינו הולכים אליו ושומעים . הסיפור של מ' משתלב מאוחר יותר עם חבר אחר ב"הרכב" של נחמן, שמו נ' . בכלל, בתקופה ההיא, דברים מסוימים היו נגישים בעיקר לאלו שביקרו בחו"לים הנכונים. ל-נ' למשל חבר, גדול מאיתנו, שחי החל מה-60 בלונדון ואף יצא לו לראות את הביטלס בקאברן האגדי, הצטופף שם לדבריו עם קומץ אנשים בלבד. רשימת הלהקות שהוא ראה שם בזמן אמיתי מעוררת משהו שהביטוי קנאה נבוך לידו. אבל לא רק בתקופה ההיא הנגישות לחו"ל היטיבה עם הנושא. זכורים לי דברים שהובאו/הושמעו בשנות ה-80 על ידי הצוות מיכל ניב ז"ל/מולדאבי ,ממש לא נפוצים כאן, שהיה נדמה לי אז כי אני חש באיזה סומק עולה בלחייו של קוטנר.(מבלי לבטל כמובן את תרומתו החשובה בנדון). בעידננו כמובן לנ"ל חשיבות מופחתת.
בשלב מסוים, דרכו של נחמן ושלי קצת התרחקו להן, אני שירתתי בבסיס מאד רחוק ובקושי הגעתי הביתה (הטייפ הגיע גם לשם, עם החומרים מתקופת הכבד, המתקדם וחלקים מהגלאם שחשבתי שהם ראויים, לרבות הספיידרס ממרס, רוקסי מיוזיק הראשונים וכדו'). החדר שלי בבסיס (בו שהיתי רק בחלק מהזמן) היה מעוצב בהתאם, בפוסטרים של להקות – מעל לראשי היה תלוי ריצ'י בלקמור ומסביב אחרים, לא זוכר את כולם, נדמה לי גם פוסטר של יוריה היפ. מצאתי שם חברים נוספים למוסיקה הזו (סתם מעניין, חלק גדול מהם היה מצפון הארץ), אליה התווספו בהמשך חומרים נוספים, לרבות ניצני ה- pאנק.
לאחר השירות , במהלך השנים האלו של סוף ה-70 והכניסה ל-80, למדתי, התחלתי לעבוד ונישאתי (סיפור משעמם, לא?, הולך טוב יותר עם הדיסקו של תקופת סוף ה-70, מאשר עם ה-pאנק שלה).
בערך החל מאז ובהמשך ה-80, הכבד הפך סופית למטאל , עולם המוסיקה הוצף בגל חדש (על ענפיו) , האלקטרוניקה (הן הפופית והן הניסיונית שהחלה כבר ב-70) קיבלה מעמד מאז'ורי ,קצת דארק, קצת מלנכוליה, קמצוץ דיכאון (מבחין בין שני האחרונים), רוק עם ניחוחות חדשים (גם האלטרנטיבי/אינדי וגם הכבד המיינסטרימי), סופיסטיקציה/הכבדה של הפרוג, "האירים באים" ,ראפ, מגה סטארים של פופ, ושאר הדברים שבאו ב-80 (בטח שכחתי כמה). בואי החל לשיר דיסקו
מהסיבות לעיל (משפחה, סוג עבודה וכו') ובשונה מחברים מסוימים כאן שסיפרו על כך, הייתי שותף חלקי בלבד לפנגווינמניה/ליקווידמניה של אותה תקופה. (הצטרפתי לעיתים ל-נ' שהיה פעיל מאד בנושא). אך לעומת זאת הלכתי להרבה הופעות משובחות שהגיעו לקולנוע דן לשעבר (אגב, שם חגגו לי ,שנים לפני, בר מצווה..., הורי ידעו כבר אז).
בערך בשלב הזה התחלתי גם להתעמק יותר ויותר במוסיקה קלאסית , וג'אז ,שהיו אצלי איכשהו ברקע גם קודם. (במקביל לשאר הסגנונות) . עוד קודם לכן, הבלוז הלבן גרם לתיאבון להכיר יותר לעומק את המקורות השחורים שלו וסקרנות לרדת ליסודות הלבנים של הרוק כגון בלוגראס, קאונטרי, פולק ואף אחורה מזה.
בהמשך, התוודעתי באמצעות חבר, ל"איינשטיין על החוף" של גלאס ומשם לחומרים ומלחינים נוספים מהסגנון, כולל מוסיקה מודרנית.
זכור לי שפעם שאלתי את חברי נ' (שהיה כמוני, מפוזר סגנונות) וברצינות מלאה, האם יכול להיות שמשהו לא בסדר אצלנו ואולי אנחנו סובלים מסכיזופרניה מוסיקלית. מכרתי אז כמו אידיוט, בפרוטות, תקליטים יקרי ערך (לפחות עבורי) כי חשבתי שתם עידנם ולא אשמע עוד את המוסיקה של פעם.
מדי פעם היינו נפגשים, נחמן וחברים נוספים מהעבר , אבל זה היה כבר כמובן שונה, והטייפ הישן והטוב התחלף לו כמובן, מזמן, בדברים אחרים.
בתקופה הזו, בה אני "התברגנתי" , התחבר לו נחמן , שלא ביסס לעצמו בשלב זה דברים מהסוג, עם חברים שנהגו להיפגש, "להיעזר" (סופר לי על 3 מיני עזרים לפחות) , וכל זאת לצליליהם של "יצירות" תואמות. החברים מנו את נחמן, מ' (מלמעלה, עם התקליטים), ק' (שהיום אני מניח היו קוראים לו סוג של ערס, אבל לא ממש מזיק), נ' (שהוא חברי גם היום), ומדי פעם גם נוספים. מרבית המפגשים נעשו אצל מ'. ממה שסופר לי, נחמן נהג להגיע לשם עם חבילת תקליטים. האומן המועדף עליו לצרכי הסשן היה קלאוס שולץ (אבל היו גם נוספים, למשל סטומו יאמאשטה, ההוא שהוזכר בפוסט על סטיבי וינווד). למי שלא מכיר, אומן גרמני היוצר מוסיקה אלקטרונית/אמביינט/ניו אייג', קראוט רוק,טראנס ,חלל, במרביתה די מרחפת ,מתאימה כנראה מאד לצרכים הללו. ברלינאי , פעיל מ-69 ועד היום, יאללה לפארק הירקון?
למרות הקונטקסט, הערכתי מאד את העובדה שנחמן חיבר את כל זה בכל זאת למוסיקה , זה לא בהכרח טריוויאלי (אגב, כל המשתתפים שהוזכרו אוהבי מוסיקה, וטובה, אולי למעט ק'). מ' נהג מדי פעם לשבור להם את השגרה ולשים ג'אז כבד.
תמיד סקרן אותי לדעת עם אילו סוגי מוסיקה אנשים עשו/עושים דברים. נ' סיפר לי שכמה שנים לפני (בערך סוף ה-60 והשנים הראשונות של ה-70 ) חלק מהנ"ל נהגו לשמוע בטריפים של אל אס די, בעיקר את- סופט מאשין, פינק פלויד, קינג קרימזון ודומיהם. בקורס מבוא לפילוסופיה שהשתתפתי בו, דיברה המרצה על זרם פילוסופי/תיאולוגי שטען שכאשר מגיעים במעלה החשיבה השכלית וממצים את יכולות ההבנה לנושאים השונים, השלב הבא, הנעלה יותר לדידם, הוא האמונה. כנראה שתהליכי ההגות המאומצים בלילות ההם, במשולב עם התכנים של שולץ ודומיהם, הביאו את נחמן לאותן התובנות. בשלב מסוים, חזר נחמן בתשובה והתחתן עם מישהי "כבדה" (לא במשקל ) מבני ברק. המשפחה " המאמצת" סידרה לו מגורים נוחים ואת כל מה שנזקק לו . רוב הסיכויים שהוא שמע שם מוסיקה מסוג אחר. חשבתי לעצמי היום שמעניין כיצד השתלבה בזיכרונותיו המוסיקה של שולץ והקודמות שהזכרתי, עם החדשה.
בתקופה ההיא הוא גידל זקן, איתו הוא נראה כמו אורי זוהר היום והעלה במשקל באופן קיצוני, ונחמן היה לפני כן, מה שנקרא אז, בחור די חתיך, שהלך לו מאד עם בחורות. כפי שנהג בקיצוניות בדברים האחרים , נהג כך גם עם נושא הדת. על פי מה שסופר לי הוא היה מגיע לבית הוריו ועושה להם טרור ,זורק כלי אוכל, לא אוכל אלא בכלים חד פעמיים ,מאלץ את אימו להליכות מסוימות, קורא להם בשמות מסוג כופרים/גויים וכדו'. נאמר לי גם שיש לו משהו בין 4 ל5 בנות, לא סגורים על המספר. |
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (59)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
רעיון מעניין העלית לגבי הסינטזה המוסיקלית הזו, יש בו משהו .
קלעת עם מילת המפתח- פתיחות.
וזה לא היה קל .(התוכן ישב אצלי כבר כמה חודשים עד שאזרתי אומץ).
מה שתיארת ללא ספק עבר גם עלי (ואני מניח על נוספים מאיתנו , עם מוזר אנחנו ,זר לא יבין זאת).
מצטער לשמוע על החבר שנהרג.
תודה.
נהנתי לקרוא
המוסיקה נמשעת כמו ז'ן מישל ג'אר פוגש את פיליפ גלאס
נמצא כבר בביצוע.
לא יודע איך פוספס לי.
תודה.
נ.ב
הייתי בטוח שכוונתך דווקא ל- פיגווינמניה/ליקווידמניה .
אתה חייב לראות את almost famous
עכשיו !
שכחתי לכתוב קודם
את צריכה לראות אותו בבלוג שלו.
עם חבל תליה כרוך לצווארו.
או שזה שרשרת חמסה ארוכה?
הצחקת אותי עם הגז ושולץ (עד כמה שאפשר לצחוק מהנושא) האמת שהתחלתי לראות אתמול סרט בנושא, הבריחה מסוביבור.
נחש איך קוראים שם ל"רע" האכזר מאד? - ע"ש המלחין שפה ושם אזכרת מיצירותיו, עם נשים צווחות מתוך אגדות נורדיות וגרמניות עתיקות.
ובנוגע לאלו שראית, סוף סוף יש הוכחה לגלגול נשמות.
לא מקטרת? מוזר.
חחחחחחחח, אם יתנו לך תוכנית סטנד אפ באיזה ערוץ,
אני מתחברת מיד לכבלים.
עכשיו כשנגמלת מהמקטרת,אתה ניראה הרבה יותר טוב
זו לא הייתה מקטרת :-)
רק עכשיו אני חושב שהשילוב של גז ושל מישהו בשם "קלאוס שולץ" יכול לעשות רע לכמה אנשים. בעצם, אם אני חושב עוד קצת, השילוב הזה כבר עשה רע לכמה אנשים.
ראיתי את הביטלס בקאברן, את דילן לפני שהתפרסם, את אלוויס כשהיה נהג משאית, את בואי כשהיה זמר פולק, ואת כמעט מלאכים כשהיו כמעט ביציות.
איפה המקטרת?
מחירי הטבק עלו?
זה כנראה בדיוק מה שהם היו צריכים בסשנים שלהם, -
גז רפיטטיבי שיוצא מהכיריים בזרם טוב ובריח הנכון...
באיזה קאברן ראית אותם ? סוני, טושיבה, אל ג'י ?
אני זוכר את מנהיג הפועלים שם, אחד בשם פיני גרוב, שכמה שנים אחרי הסגירה נפטר מהתקף לב. חרא מדינה.
האמת היא שקראתי את הפוסט כמו שק"מיסט ששומע סיפורי גבורה של לוחם סיירת בפה פעור, ולא עולה על דעתו להגיד "וואלה, גם אצלי היה פעם בקנטינה מישהו מאוד עצבני, בדיוק כמו זה שחיסלת בלבנון". ולכן לא כתבתי סיפורי הרפתקאות משלי, וגם לא התייחסתי לבואי ולדיסקו.
הקשבתי עכשיו לשולץ. בסדר כזה, רפטיטיבי כזה, אלקטרוני כזה, אבל חסר לי משהו. כמו גז שיוצא מהכיריים בזרם טוב ובריח הנכון, אבל חסר הניצוץ שיהפוך אותו למטבח של בואי מ ashes to ashes
http://www.youtube.com/watch?v=HyMm4rJemtI&feature=fvst#t=01m48s או כאן http://www.youtube.com/watch?v=AofzLsvTsM0#t=02m30s
ושכחתי להגיד, גם אני ראיתי את הביטלס בקאברן.
הלוואי והייתה לך התעוזה להעלות את זה כפוסט, בטוח שזה היה מרתק.
אני גם בטוח שבשנה שחלפה מאז התווספו לך לא מעט דברים.
תודה.
דבר נוסף שרציתי לציין וקצת ברח לי בעת הכתיבה לפוסט.
אחד המאפיינם החזקים שהיו אצלנו אז בנושא המוזיקה ( במובן מסוים ניתן לראות את זה גם בפוסט עצמו) , הוא הרצון לברוח כל הזמן מהמרכז לכיוון הקצה. (יחסי לתקופה כמובן).
לגלות ולאמץ דברים חדשים, "שלנו" , שלא כולם שותפים להם.
לעבור הלאה מהדברים שחצי עולם שומע או מזמזם אותם .
זה נראה לנו אז cool .
הדבר התבטא גם במאפייני לבוש ושיער שאימצנו כשהמדינה לא הייתה עדיין לגמרי בשלה לכך.
זגזגנו כל הזמן על הרצף הזה .
כשכולם עסקו באלביס/קליף וכדו', עברנו כאמור לביטלס, כשהביטלס הפכו לנחלת הכלל , התקרבנו יותר לסטונס, שהיו קצת פחות "חביבי הקהל" ולהרכבים נוספים שנטו אז לכיוון יותר ייחודי ופחות פופי.
כשנמאס לנו קצת משליטת הלבנים הלכנו בקיצוניות אל הסול והבלוז של השחורים.
ובהמשך ללהקות המחתרת שבתחילה היו חומרים רק עבור "יודעי דבר" .
וכשיותר מדי אנשים החלו לשמוע בלק סאבאת ודיפ פרפל (כדוגמאות מושג בלבד) עברנו לדברים אחרים, אולי מורכבים יותר .
לא אמשיך , מניח שהפואנטה הובנה.
רק מאוחר יותר (בין היתר דרך המסעות למחוזות אחרים ,שאינם בהכרח רוק) הבנו שבעצם הכל הוא הכל...
ומה עם החנות של "אתא" שהוזכרה שם, לא השתתפת בשביתה?
אז הנה אחרי קריאה נוספת, חייכתי לי שוב מאותם הקטעים:
ילדי מהגרים (סליחה, עולים ) אז לא השתמשו בפוליטקלי קורקט
קצה ימני (או שמאלי) יותר, פעם קראו להם פושטקים
טייפ קסטות לפני או במקביל היה טייפ סלילים, או בתוך מזוודה כזו מגושמת אבל עם סלילים קטנים,או משהו רציני יותר שעמד על חצי מזנון בסלון עם סלילים גדולים יותר .
תקליטים במהירות 45 גם גדולים וגם קטנים עם חור גדול באמצע ופלסטיק כזה שהיה מתאם לפטיפון והיה מעצבן לאבד אותו כי בלי זה אי אפשר לשמוע.
הייתי אני תמיד האיש המופקד על המוסיקה (חושב ששילמתי על כך מחירים) כך גם אני חויתי את זה.
הורי היו מביאים מחו"ל את התקליטים הכי איניים כולל מצעדי הפזמונים בחו"ל, ואני הייתי מביאה למסיבות.עד היום רשום השם שלי על תקליטים שנשארו אצל הורי. עכשיו תשאל מה המחיר שמשלמים על להיות ספק מוזיקה?
או שחוזרים עם מלאי חסר כי מישהו פילח, או שמתחננים תשאיר לי את זה וזה להקליט אני מחזיר מחר והוא נמשך עד היום, או שאל תלכי עוד הביתה זה יגמור את המסיבה וכו' וכו'.....
סופר לי על 3 מיני עזרים לפחות חחחח,באמת שיעשע אותי התאור "המרומז" הזה.
אני מניחה שכשמישהו מתאר סאגה שלמה של משפחה חברים עיסוקים ומוזיקה לאורך עשרות שנים,יש גם סוגים של קיצוניות בתחומים כאלה ואחרים, נקרא לזה גמילה או כמו שעוברים הלאה לתחום מוזיקה שונה , עוברים פאזה.
חושבת שמי שמוזיקה באמת זורמת בדמו,לעולם לא מזניח אותה לטובת שום ענין אחר.אולי במינון מופחת או בתדירות נמוכה יותר אבל לא ברמה של להעיף הצידה את הכל.
איך יכולת למכור תקליטים?
שולץ אומן מוערך מאוד,והיווה חלק בלתי נפרד מפרוייקט GO עם סטיבי ווינווד,סטומו ימאשטה, אל דימיולה,ומייקל שריב .
לילה טוב:-)
תודה.
כיף שבאת ושמח שאהבת.
שמע, בדיוק, בדיוק, בדיוק.
זה בדיוק ,על הסבריו, מה שעבר גם עלינו .
תודה, כיף לשמוע.
קרבת הטעמים בינינו הורגשה די מייד.
בנוגע לאיזכור להקות, זה כמובן לא היה הנושא המרכזי כאן, אם זה היה, הייתי צריך להשקיע יותר זמן מחשבה על כך.
בטוח גם שהשמטתי דברים שעברו עלינו במשך התקופה, והאמת שלמעט פה ושם שאכן פירטתי, כי הייתה לזה חשיבות בעיני להקשר, אז די הזכרתי רק מגמות וסגנונות.
בכל אופן, קשור גם לנושא, אני מביא איזו תוספת קטנה ששכחתי לציינה בפוסט, תובא בתגובה, כי הפוסט כבר מלא.
מזמין אותך ואת שאר החברים לקרוא.
בנוגע לאמנים המובחרים שהזכרת. אל תשכח שהפוסט תחם את עצמו לסוף ה-80.
אם כי ל"כמעט מלאכים", כמעט ו..., מזל שלבסוף לא (הייתה איזו הופעה שלהם שפיתו אותנו בכרטיס מוזל וחשבתי אולי למען בתי, אולי ,אם הם היו מלאכים, ולא כמעט).
אגב, בואי והדיסקו הייתה מחווה מיוחדת עבורך בלבד, לא התיחסת למרות שקראת פעמיים!
בדברים מסויימים של שולץ יש לדעתי מאפיינים בקרבה זו או אחרת לאמנים שאתה מציג לעיתים.
"מעניין איך המוזיקה והחיים שלך משתלבים זה בזה" - קולע ביותר, לפעמים זה היה טו מאץ'.
מה אתה אומר על ההוא שראה את הביטלס בקאברן?
מענג לבקר אצלך
אחלה פוסט
אחלה כתיבה
ומוסיקה
תודה.
לגבי תקופות הנעילה- היו, בהחלט היו, ולפעמים במבט אחורה זה נראה לי קצת מוגזם.
אבל זה בא בד"כ מאהבה למוזיקה.
ופתאום איזה להקה/אמן שהפיל אותך לרצפה בוא נאמר.
ואז אתה חושב שגילית את אמריקה ואין יותר טוב מזה, ואם יש עוד כמה חבר'ה שהם באותו ראש, אז בכלל.
מאוד נהנתי לקרוא
אם קודם חשבתי שהטעם שלך קלע לטעמי שלי , והרגשתי קרוב לדברים שכתבת בפוסטים , אז עכשיו ממש הרגשתי הזדהות מלאה .החזרת אותי לצעדי הראשונים במוזיקה ( אם כי אצלי זה היה מאוחר יותר בשנים ) גם לי היו חברים למוזיקה , ואלוהים יודע איפה הם היום . הצטערתי לשמוע על נחמן .
מה שכן הפוסט הזה מאוד גרם לי לקנא על כך שחווית את הדברים הנכונים בזמן אמת ...
יופי של פוסט . זורם ומרתק .אני חושב שלי אישית היה קשה לערוך ולבחור בדיוק איזה להקות להזכיר ואיזה להשמיט .
פוסט מקסים.
לפני כשנה כתבתי לחבר סדרה של מיילים בהם אני מתארת את התפחתות טעמי המוזיקלי- כמובן שהיא היתה קשורה קשר הדוק לאנשים ומקומות. זה היה יפה, אני שמחה שאתה ראית לנכון להעלות את הרגעים והתקופות לפוסט וכולנו הרווחנו.
איזו פיסת חיים זו !!!!
רק חבל שהשמטת את האפילוג בו אתה הולך להופעות של ליידי געגע וכמעט מלאכים.
זה אחד מהפוסטים הבודדים שלמרות ש(אני חושב ש) הבנתי את כולו, חזרתי וקראתי אותו כמה פעמים, מתוך הנאה צרופה בלבד.
את קלאוס שולץ (שם מדליק) אני עוד אצטרך לשמוע - מקהלת המלאכים מסביביי לא מאפשרת האזנה ברמה ריכוז מינימלית.
מעניין איך המוזיקה והחיים שלך משתלבים זה בזה. זה משהו שאני יכול רק לדמיין.
נזכרתי שבאחד מאתרי סרטי הקולנוע קראתי לא מזמן ביקורת של אחד מהגולשים על קומדית קיץ דבילית: "אל תאמיני לכל הזקנים שלא אוהבים את הסרט הזה. הם בטח אפילו לא יודעים מה זה האנגאובר ולא יכולים להבין את הסרט הקורע הזה". סתם, נזכרתי...
קליר - פוסט מרגש, מעניין, נפלא. וכן, לשם שינוי בצדק, פוסט קסום.
שנה טובה.
תודה.
נכון, מהמקומות האישיים ביותר, (אבל כנראה שזה כך כשאנחנו הולכים לזיכרונות הנעורים שלנו).
אני בטוח שעברו עליך דברים דומים ברמת העיקרון למרות הפער של בערך עשור וקצת כמדומני.
בנוגע לשולץ, שמח שנחמן חברי תרם למשהו.
שומע בשולץ מיני השפעות לדברים ,אך כידוע, לא פשוט לקבוע מי הושפע ממי , וכמובן יש גם השפעות גומלין וכדו'.(פוסט בפני עצמו).
אתה יודע, לפעמים זה קצת קשה לנתב עם האיזון הנכון בין האישי למוסיקלי.
היה לי ברור שדברים דומים, לפחות בחלקם, עברו גם עליך.
תודה.
יש לך מאיץ חלקיקים?
הידעת כי לא ניתן להזין לפוסט יותר מ- 65536 (כן, 36 בסוף) תווים !
היום קיבלתי התראה על כך כשניסיתי רק לערוך משהו. אני? כתבתי 65536?
ראשי הפרקים של המשך המימד האישי, בסדר כרונולוגי פחות או יותר, הם- תקופת הפאבים ("מדבר" ודומיהם), כחלק מהפורקן שהתבקש לאחר גירושיי , קצת מועדונים ומסיבות ריקודים והמוסיקה שהושמעה שם אז, סשנים של מוסיקה ועוד עם חברים/ות, תפקיד בכיר ששאב ממני הרבה ,
זוגיות ארוכה, מלאת עצמה (ששולבה מאד גם במוסיקה ) וקשה בו זמנית שהעניקה אך גם שאבה (נראה לי ששני הנ"ל שאבו ממני את כל האלכוהול מהפרק הראשון, צריך השלמות, בקיצור "שמחת בית השואבה" ) מסעות לחו"ל, תוך הליכה להרבה הופעות רוק (ואחרות) נחשקות ביותר, המשך רכישה כפייתית של אלבומים, הרבה מחו"ל, לרבות כניסה לעומק סגנונות חדשים או כאלו בהם רציתי להרחיב ולהעמיק, ליקוט מהמוסיקה המקומית האותנטית של כל מקום שנסעתי אליו (וזה לא מעט), השלמות של דברים חדשים וכיוצא וכיוצא.
תראי לאיזו חשיפה הובלת אותי .
באשר לפירוט רחב יותר של הנושאים המוסיקליים, לכך יידרש כנראה פוסט נוסף.
הקשבתי לקליפים שצירפת (לא ראיתי...) ואהבתי מאוד
לא מכיר את שולץ ואני בעקבות זה אתחיל להכירו, תודה
כן, באמת פוסט מהלב, יפה ומושקע
מזדהה עם חלקים רבים מהכתוב, למרות שגדלנו בתקופות אחרות (אני צעיר יותר)
תודה!
כולם מאשימים אותי שאנלא קוראת אותם לאחרונה!
ודאי שקראתי. ואני מאיצה בך להמשיך בסיפור הלא-גמור.
תמיד יש לך את המילה הקולעת.
נכון, מהאימא של הלב, ונכון, לחבר שעברתי איתו דברים.
וגם, כל הילדות וההתבגרות שלי עם המוסיקה והדברים שליוו את זה סביבי.
אז גם אצלך היו "תקופות נעילה"?
בנוגע לבת, שוב צדקת, ה"תור" שלי מגיע בחלק השני של החג.
תודה על המילים המחממות לפוסט אישי כל כך.
יודע בהחלט ויש לנו הוכחה חיה לכך.
אבל שם, כאמור, הכל הלך אל הקצה.
זה מה שנקרא פוסט מהלב, זה לא אומר שהאחרים שלך הם לא מהלב, אבל בכל זאת.
הרבה נוסטלגיה וגעגועים לתקופת הנעורים אשר משתלבת במוזיקה שאתה אוהב.
עשית כאן גם מחווה יפה לחבר שנפטר והיה שותף להתבגרות המוזיקלית והחוויות שלכם.
אני מזדהה עם הפוסט שלך למרות שאצלי זה בערך פזה של עשר שנים קדימה, אבל גם יש אהבה גדולה למוזיקה עם חבר'ה ותקופות שבהן אתה ננעל על סגנון מסוים וכלך מה שלא שייך קצת פחות מעניין.
מגוון המוזיקה שאתה מכיר ואוהב מעורר הערצה,
ממש אנציקלופדיה למוזיקה טובה ואיכותית,
שיהי לך אחלה חג סוכות, הזדמנות שלך לבלות עם בת הזקונים המתוקה!
אתה יודע שאחד לא חייב לבוא על חשבון השני.
סתם הארה/הערה לגוף הסאב טקסט.
חג שמח במיוחד!
אגב, פרט נוסף, קצת אקטואלי אולי.
בתקופת השירות הצבאי, יצא לי לראות הופעה של ליאונרד כהן, על במה מאולתרת בחול חוף הים של שארם, וממרחק אפס.
כבוד לאיש הזה שהגיע במיוחד, באומץ רב, ללב הסכנה שם, ונתן הופעה לחיילים. (דפש מוד?, טוב לא יהודים).
היו עוד פרטים מהתקופה ההיא, אולי יסופרו ב"פרוייקט של אייל".
הפרוייקט התחיל
מי שרוצה להמשיך באוטוביוגרפיה שלו יבורך
אני חושב שזה הדרך הכי טובה להכיר ולהנות
עכשיו זה נפתח,
איזה קטע, יש לך חיבור למחשבותיי? רק היום חשבתי וזמזמתי את אינקובטור ואל תדליקו לי, של הקליק, אוהב אותם, תקופה, תקופה.
והמודי בלוז , להקה נהדרת עם מגוון כיוונים.
תודה.
מוזמנת לספר.
תודה אייל, אתה מביך אותי, אבל אל תגזים, גם ממך אפשר לקבל כמה חתימות.
זה בסך הכל סיפור מסע מוסיקלי, אישי ,ואפילו חלקי ביותר.
אין לי ספק שחברים רבים כאן יכולים להביא דברים מעניינים לא פחות (ואולי יותר) משלהם.
יאללה תרים פרוייקט כזה " חברים מספרים על ..." , אתה טוב בלארגן דברים.
דאג ,עם הרגל הסקסית (תמונה שלה כאן בקפה חברים, לא להתלהב...) כיף לשמוע על נוספים שמחוברים לחוויות דומות.
אגב, השולץ שדובר עליו שם אינו "שולץ האיום" (דורון אייל) שכפי הנראה את מתכוונת אליו (יו טיוב מודיע לי על קונסטרקשיון ולכן לא יכול לראות את מה שצירפת) אבל אין לך מושג כמה שיש לו זיקה לעניין.
לקסי, לקסי, לא מכינה כראוי את שיעורי הקריאה!
(טוב, קשה להאשים אותך לאור הסערות שאת נאלצת להתמודד איתן בפוסטים שלך).
ראשית, הכרונולוגיה המוסיקלית הולכת שם די עד סוף ה-80.
שנית, בפתיח המסוגרר רשום מראש שהתקופה שאליה אתיחס כאן תתוחם למועד הנ"ל.
אם תרצי, אמשיך לתקופות הבאות, שם אבל יהיו נחמנים (ןנחמניות) אחרים , שלא הייתי רוצה לכרוך אותם עם המקרה, למעט אולי ....
תודה עופרה.
תודה.
הגדרת יפה את מה שגם אני חושב.
שמעתי על הסרט אבל לבושתי טרם ראיתי .
רשימת האמנים ששולבה שם מעוררת תיאבון.
אשתדל להשלים בהקדם.
אוהב את הכיוון הזה של הסרטים, דיסקסנו גם על דברים דומים, טרם עיתך כאן, בהקשר לסרטים על פי ניק הורנבי, היי פידליטי ונוספים.
תודה.
מוזמנת לשוב ולספר על הדברים שרמזת שם.
אכנס גם לאודיו שהצעת.
אני חייב עוד תגובה:
הבאת את פוסט המאה
אני ממש משתאה
וואוו,
אני מרגיש כאילו כל החיים שלך עברו לפני במהירות
זהו, אני באופן רישמי מעריץ שלך
אני רוצה חתימה
וצר לי על נחמן,
אבל אני שמח בשבילך
על כל הדרך הזאת בחיים
ועל כל החברים השותפים למסע
מסע.. כל כך מוכר..
מימי השכונה הצפונית (:
דרך הסלוניים...
שולץ האיום (:
רוק מטאל ג'אז
קולנוע דן..
אוחחח ימים נפלאים.
כמעט סיפור חיי..
רק שאצלי לנחמן קראו בשם אחר..
קראתי בשקיקה.
ולא יכולה שלא להביא לכאן את שיא הנוסטלגיה
קצת לפני שולץ (:
http://www.youtube.com/watch?v=9muzyOd4Lh8
ואת זה גם:
http://www.youtube.com/watch?v=AgDhM42tnTI
אז אתה אומר שיש קשר בין מוזיקה פסיכדלית לחזרה בתשובה? להליכי "רוחניות"?
טוב, זה דווקא לא נשמע תלוש.
בכלופן זה מעניין. יש אנשים שחזרה בתשובה מנתקת אותם לגמרי מעברם כולל מחבריהם, ויש כאלה שלא, שהחברים נשארים להם, ושאיתם הם חוזרים להיות בני ה- 16 - או 25 - שמדברים על הבלי העולם הזה בעיניים בורקות ובחדוות נעורים, למרות ה"תחפושת" והפערים במראה ובהשקפות-עולם נוכחיות. זה יותר עניין של אופי מאשר של תכתיב דתי.
וכמובן, לא מפתיע - כל העושר המוזיקלי שמלווה את שנותיך. מה קרה בשנות השמונים? הכל נחתם ונגמר? :)
פוסט מצוין ומרגש מאוד.
צר לי על נחמן. צר לי מאוד.
אשוב לקרוא שוב. פוסט שכזה דורש קריאה אחת או שתיים נוספות.
תודה ושבוע מצוין
עופרה
יפה ואישי.
קצת גרם לי לחשוב על הסרט "Almost famous", סרט התבגרות לצד מוזיקה מקסים.
חיבתי תמיד היתה נתונה לאנשים שבטעמם המוזיקלי יש התפתחות ואינם מקובעים לז'אנר אחד או שניים.
מוזיקה צריכה, בעיני, שתהיה בה נשמה ונשמה יכולה להיות בכל ז'אנר.
פוסט מקסים.אני אחזור לקרוא את הכל שוב, כי ממש עכשיו סיימתי לקרוא ספר שמתאר ילדות
על רקע כל השירים המתלווים לתקופה (שנות ה-80) שנקרא "ימי הפופ " /עמיחי שלו , והכל מתערבב לי
ביחד.
אבל אין ספק שחייכת אותי בשל כמה ביטויים שבחרת לתאר כל מיני דברים וכמה חוויות שבהחלט מצטלבות עם כמה שלי.
אם בא לך לשמוע דוגמית של סטומו ימאשטה בקטע שבזמנו היפנט אותי באחת התוכניות של יואב קוטנר,זה קיים באודיו שלי.