כבר ארבעה ימים שאני מרגיש טוב. נראה שהטיפול שורש באמת הוכתר בהצלחה ומאז זה מרגיש לי כמו איזה כוכבת לפרסומת של תחבושות הגיינה. אני יכול לרוץ, להתאמן בחדר הכושר, מפזר חיוכים לכולם, הולך לאכול עם חברים, מתעורר עם חיוך, רץ בחוף הים כשכל השיער שלי מתנופף ברוח, מתעורר באושר, וזה כבר לא ממש נורא כשהשכנים מלמעלה מזיזים רהיטים. טוב אולי קצת נסחפתי עם חוף הים כי זה לא באמת, וגם השיער שלי לא ממש ארוך.

הנסיך שלי החליט היום שבא לו סרט. אז נסענו לעיר הסרטים. בקופה היא לא היתה ממש נחמדה והיא גם אמרה שלא מגיעה לי שום הנחה בשבת, ויש עוד אלף כמוני אז שאני אחליט כבר. אז החלטנו שאנחנו הולכים לצעצוע של סיפור עם המשקפיים של השלושה ממדים. בכניסה לאולם הסדרנית איימה עלינו שאפילו אם רק יוצאים להשתין, חייבים להחזיר את המשקפיים. קצת מבוהלים מצאנו את המקומות וצפינו בסרט. דווקא היה סרט חמוד עם כל האפקט הזה של התלת-מימד, הנסיך שלי ממש נהנה ואני בכלל לא בכיתי.

עם צאתנו מן האולם אכן החזרתי את המשקפיים של שנינו, האיום הוסר. הנסיך מכריח אותי לקחת אותו לאכול צ'יפס וכוכבים כהרגלנו בקודש. המון סוגים של אושפיזין היו היום בסינמה סיטי, וכמו רבים וטובים אחרים חיכינו לתורנו במסלול של האוכל המזין. שני מגשים, אבא וילד, המון רעש, כמה כוכבים, מיץ ענבים ואת מה שאני הזמנתי גם. מתחילים ללעוס, וזה מתחיל להרגיש לי קצת צפוף שם כל הקומפלקס הזה, מלא רעש ואני נעשה חרדתי קלות, אבל זה יום רגיל אצלי, באמת. פתאום חבר מהצבא.

חיבוקים נישוקים והוא פוצח במונולוג אישי על זה שהוא בדיוק התגרש בפעם השנייה. אני מביא אותה בפרצוף של 'וואלה' ותוך כדי הקראנץ' של האוכל בבפנים של הפה שלי משהו פתאום מרגיש חריג. הוא מספר ומספר ואני מרגיש שמשהו שם צף לי בפנים וזה קצת קשה. מכירים את זה שאתם לועסים ופתאום באיזה ביס אתם נתקעים במשהו? תוך כדי הנהון שלי עם הראש שלפתי בנימוסיות זהירה את הכתר של הטיפול שורש, החבר המילואימניק בדיוק מקבל טלפון נפרד ממני לשלום והולך, איזו הקלה. עכשיו אני עם כתר ביד ועם לשון בתוך הפה שלא מפסיקה למזמז את השן ששכלה זה עתה את הכתר שלה. שני סרטים ושניהם בתלת מימד אני חושב לעצמי. ובכלל איזה מזל שאני לא גרוש פעמיים ושרק נפל לי הכתר.

מה שאני זוכר אחר כך, זה שהפכתי חרדתי, נוירוטי, היפוכונדר, קלסטרופובי ובלי נורופן בבת אחת. יופי עכשיו מה? עכשיו בזהירות. בזהירות רבה שמתי את הכתר באחד מעשרות הכיסים של הפאוץ' שלי, אני יודע שפאוץ' זה כבר פאסה זה בסדר. הנסיך שלי סיים לאכול ובזהירות רבה חזרנו לאוטו. בזהירות רבה גם השארתי הודעה אצל הרופא שיניים ובזהירות רבה גם השתדלתי לא להתבאס כי לא כל יום אני מאבד כתר. כוס אומו רק שהשן הזונה הזו לא תיפול עליי גם כן. יא אללה עוד פעם פוסט על השיניים, נו באמת!

חוזרים הביתה. אני עובר למצב ספיגה או אם תרצו מצב כוננות מקסימלי. אני רץ למראה ובמשך דקות רבות סוקר את האיזור המיותם ומכין לי על השיש את הנורופן. שיהיה. עכשיו כשכל התרופות בשלוף אפשר לשחק עם הנסיך בחדר. כלום לא קורה בינתיים. אין כאבים. אפילו לא קצת. רק שהם יצלצלו כבר מהמרפאה ויזמינו אותי בדחיפות מחר בבוקר כי זה ממש מסוכן להשאיר את זה ככה ואני עלול להתפוצץ. שטפתי את הכתר טוב עם מברשת שיניים ושמתי אותו בינתיים שינוח בכלי של העשרה מיליליטר של המי פה. אולי זה כן הזמן לבדוק באמת מה קורה כשמשרים כתר בתמיסה של דיאט קולה? אה, בסוף לא יישאר דרינק עם הסיגרייה.

עכשיו נשאלת רק שאלה אחת, אם להשתמש בסופר גלו שמצאתי פתאום או שלא?

עמית