לפעמים כשמשהו אוכל אותך מבפנים

ואתה כל כך רוצה לצעוק

ויוצא לך אלם

הם שואלים אותך:

"מה קרה? היי, מה?"

אתה עונה מן: "כלום!"

ואז הם שואלים: "לא נכון, תגיד, מה קרה? באמת!"

וככל שהם חוזרים ואתה אומר ת'כלום הזה שלך

פתאום הכלום הופך ל"שום דבר חשוב, זה יעבור אתם יודעים..."

וכשהם מבינים שהכלום הפך ל"שום דבר" ועוד כזה שיעבור

הם מקשים ושואלים: "אז אולי בכל זאת? ספר!"

ואתה דווקא מאוד בא לך לספר אבל יודע שתוך יום זה כבר יהיה ממש כלום

אז אתה חוזר בך ואומר: "בחיי ששום דבר".

והם יורדים ממך סופית

ואתה הולך לישון עם חתיכת "שום דבר" תקוע כמו "כלום" בקוטר צלחת מעופפת

ומחר תקום כמו "כלום"...כאילו "כלום" לא קרה

למרות ש"כלום" תמיד קורה

הם רק חושבים שזה פשוט כלום...

כי אתה יודע לעבוד על כולם, ככה בקלות,

                                                כאילו כלום...

***

והבוקר הגיע והתעוררתי לחמישים דרכים לעזוב את אהובך, הוא נפלא הפול הזה וגם חמישים הדרכים שלו לעזוב את אהובתו..."תשמעי, זו לא את, זה אני...אהההה" כן כן שמענו עליך ופול, תודה על התרגום בצד ימין, רשמתי:

http://www.youtube.com/watch?v=b5--Sje98jI